אתחיל בנושא הזה
פשוט אצלי שזה לא כך, אלא הוא עניין של צניעות ולא היכר בעלמא, וכן מוכח הן מרוח הדברים והן מכמה מקומות במפורש, וכדלהלן.
א', הגמ' בכתובות (עב.) "ואלו יוצאות שלא בכתובה העוברת על דת משה ויהודית וכו' ואיזוהי דת יהודית יוצאה וראשה פרוע וכו'".
ולשון המאירי (שם), "ודת יהודית הוא נאמר על מנהגים הנהוגים באומה מצד צניעות להיות בנות ישראל יתירות במדת צניעות על כל שאר נשים".
ולשון תוס' רי"ד "ואיזה דת יהודית יוצאה וראשה פרוע פי' דבר שאין בו איסור אלא שהנשים נוהגות בו דרך צניעות".
וז"ל הרשב"א (שו"ת ח"ה, סי' רמ"ו), "בין עוברת על מה שנהגו היהודי' לנהוג בנות ישראל בצניעות, דיוצאה שלא בכתובה".
ועוד הרבה מאד ראשונים שמגדירים זאת כצניעות. עיי"ש. ובפרט להזוהר שכידוע מייחס לזה קדושה ולהיפך ח"ו.
ב', מהו הלשון "שיער באשה ערווה" אם הוא רק משום היכר.
ג', הא דמצאנו דשייך כיסוי ראש גם בבתולות. וכפי שציינתי כבר למשנ"ב בסי' ע"ה סק"י, ועיין שו"ע אבה"ע סיכ"א ס"ב.
לכל מה שכתבת יש דחיה פשוטה - כפי שכתבתי לעיל, הענין של צניעות הוא בדיעבד, הוא תוצאה ולא סיבה. המנהג לכסות את הראש הוא מאז קללת חוה, גם אצל הגויים, כדמוכח מרש"י סנהדרין דף נ"ח. וכתוצאה מכך, אשה שפורצת גדר ומגלה ראשה, היא לא צנועה.
וממילא, יש גם "דת יהודית" שזו תוספת שהוסיפו לכסות, וכל כיסוי הוא צניעות נוספת וממילא שייך לצניעות.
וממילא, "שיער באשה ערוה" כתוצאה מכך שהשיער רגיל להיות מכוסה, וזה מפורש בראשונים בברכות כ"ד, ללא שום חילוק בין רווקה לנשואה (כלומר, הם לא הסבירו שרווקה מותרת לגלות שערותיה ולכן אין הרהור, אלא שרווקה רגילה לגלות שערותיה ולכן אין הרהור, וכן בשיער היוצא חוץ לצמתה - כיוון שרגיל בו אין הרהור).
וכן כתב הגאון רבי יהושע העשיל באב"ד זצ"ל רבה של לובלין בשו"ת "ספר יהושע" (סבו של בעל מנחת חינוך) סי' פ"ט, לבאר מדוע ארוסה מותרת לגלות ראשה: "והכלל, כי בזה תלוי גילוי הערוה, אם הוא דרך לכסות בנשים והיא מגלה הרי זה ערוה,
אבל באם לא היה דרכן לכסות לא הוי בגדר ערוה כלל, כיון שכולם רגילים לילך... דרך משל: אם דרכן לכסות ידיהם או פניהם, אז אם מגלות טפח במקום שדרכו לכסות הוי גילוי ערוה ואסור לקרות כנגדן. וכמו כן בשערן, הוי גילוי ערוה אם דרכן לכסות. אבל אם מנהגן לגלות שערן או טפח בגוף כמו הבתולות שדרכן לילך בגילוי הראש, אין זה גילוי ערוה. וכמו כן במקומות שנשים הולכות [בגילוי] הפנים, וידיהם מגולות, אין זה ערוה כיון דדרכן בכך,
ואם לא היה דרכן לילך בגילוי והיתה נמצאת אחת אשר גילתה מסתוריה, היה אסור לקרות כנגדה משום ערוה... דברים הללו ברורים כשמש בצהרים...
וזה הוא יתד שהכל תלוי בו,
שכל דבר הנראה תמיד ואין דרכן לכסותו ורגילים בהו אנשים, אין זה ערוה ואין בני אדם מתגרים בהם מפני שרגילין בכך... אבל במה שמנהג לכסותו אז בהתגלות קצת מתגרים בני אדם מהם [ו]אז ערוה מיקרי.... אבל אי נוהגין כל בנות ישראל לצאת בפריעת [ראש] לא הוי שום איסור אפי' בנשואות לצאת בכך, אלא דהגמ' מוכיח מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שעד עתה הלכה בכיסוי, והיינו כמו שנהגו כל הנשים... א"כ הוי פריעת ראשן ערוה ואסור מדאורייתא ולא מדת יהודית... ואף אם היה בהיפוך שהלכו נשואות בגילוי ובתולות מכוסות, היו בתולות אסורות ונשואות מותרות. ולפ"ז אין כאן שום קושי מארוסה לנשואה ופנויה דהכל תלוי במנהג הנשים, ודו"ק היטב..."
ולא הבנתי מה רצית מהמשנ"ב ס"ק י', אולי התכוונת לס"ק י"א שבתולות ארוסות חייבות לכסות ראשן?
לידיעתך, לשיטת הגאונים (המובאת בשטמ"ק בכתובות ט"ו, וכן נראה דעת רבנו גרשום), והב"ח (אה"ע כא), וחלקת מחוקק (שם), ודגול מרבבה (שם), ומג"א (או"ח ע"ה), ומחצית השקל (שם), והגר"א (שם), והפמ"ג (שם), וחוות יאיר (סי' קצ"ו), ושבות יעקב (ח"א ק"ג), וישועות יעקב (אה"ע כ"א), ובשו"ת ספר יהושע (סי' פ"ט), ובשו"ת משאת משה (חלק ב' סימן ז'), ובשו"ת ימי יוסף בתרא (חלק אבן העזר סימן ב'), ובשו"ת די השב (חלק אבן העזר סימן ד'), ובשו"ת שערי רחמים (חלק אבן העזר סימן י"ז), ובשו"ת יד אליהו (סימן ע"ט), ובשו"ת יחוה דעת (חלק ה' סימן ס"ב),
אין שום חיוב לארוסה לכסות שערותיה. ובשדי חמד (מערכת דת יהודית אות א', בד"ה ולענין) כתב שיתכן שאם היו רואים המהר"י הלוי וסיעתו דברי השיטה מקובצת בשם הגאונים, היו חוזרים בהם ומבטלים דעתם כנגד דעת הגאונים.
וממילא כל מה שכתבת ליתא.
