מר"י הזקן שציטטת מוכח שפאה נכרית יש לה שם של כיסוי
מכיון - שסבכה הרי זה כמעשה רשת וכ"קלתה" , שהשיער נראה מתוכה.
דעל כרחך- הפאה שמה כיסוי , דאל"כ היאך סגי שיש "סבכה עליה" הרי עדיין שערה נראה דרך הסבכה?
וכ"ש- לשאר ראשונים שכלל לא מוזכר בהם שהפאה היתה תחת הסבכה, דפשיטא ופשיטא דשמה כיסוי.
כבר טענת את זה במקום אחר, והתייחסתי לדבריך שם, ובייתר ביאור בעטרת קודש (עמ' מב-מג). ואצטט לכאן:
והנה היה מי שרצה להוכיח ממה שכתב התוס' ר"י הזקן הנז' שמעל הפאה היתה סבכה, דמשמע שרק סבכה היה מעל ולא עוד משהו, ומזה רצה להוכיח שהפאה נחשבת ככיסוי, שהרי הסבכה היא מנוקבת וממילא כאשר אין מתחתיה פאה ע"כ היתה מניחה כיסוי מעל הסבכה כדי שלא יראו שערותיה המקוריות בין הנקבים, אולם בפאה כתב התוס' ר"י הזקן שהיתה עם 'סבכה' מעל, ומשמע לכאורה שרק הסבכה היתה מעל הפאה אע"פ ששערות הפאה היו נראין בעדיה, ומוכח דנחשב כיסוי.
אולם במחילה מכבודו אלו דברי הבל, שהרי התוס' ר"י הזקן לא כתב שהיתה יוצאת עם 'פאה ומעליה סבכה' שתוכל אולי לדייק שמכך שכתב שמעל הפאה יש סבכה בפשטות משמע שרק הסבכה היתה מעל הפאה (וגם זה לא מוכרח כלל), אלא כתב ש'הפאה היתה תחת הסבכה' [וז"ל: מאי שנא מפאה נכרית דאסרינן לרשות הרבים, דזה וזה תחת הסבכה הוא. עכ"ל]. ואם כן, אין שום ראיה שמעל הסבכה לא היה עוד משהו, דהא גם אם היה עוד כיסוי מעל הסבכה, עדיין הפאה היא שפיר "תחת השבכה", כי היאך היה לו לכתוב? "דזה וזה תחת הסבכה והכיסוי הנוסף שמעליו"??? מה העניין שיזכיר את הכיסוי הנוסף שיש מעל השבכה? וכי נראה למאן דהוא שהתוס' ר"י הזקן יתחיל לפרט עבורינו את כל מה שיש לה מעל הראש? וכי אם אני אומר לך שיצאתי לרחוב עם גופיה "מתחת לחולצה" זה אומר שמעל הגופיה יש לי "רק" חולצה ואין לי מעיל?... ממש לא, זוהי דרך ביטוי רגילה. בפרט שתוס' ר"י הזקן סה"כ בא לדון בקושיא ספציפית, מדוע לדעת שמואל (שבת נח.) פאה נכרית אסורה ברשות הרבים, הרי כמו שכיפה של צמר מותר כי הוא מתחת הסבכה ואין חשש שתגלה את ראשה - הוא הדין פאה דמאי שנא, מה הקשר שיפרטו לך מה יש עוד מעל השבכה? לכן, הדבר ברור, שאין שום ראיה מתוס' ר"י הזקן שמעל הפאה הייתה "רק" סבכה, להיפך, ההיגיון ותכלית הפאה ("שתיראה בעלת שיער") מוכיחים שמעל הסבכה היה כיסוי מלא, והפאה שימשה רק כ"מילוי" מתחת. עכ"פ, בשביל להתיר דבר חידוש זה צריך ראיה ברורה, לא דיוק קלוש זה שאין לו שחר כלל, ואדרבה מוכח מהתוס' ר"י הזקן מיניה וביה – שלא כדיוק זה, וכנ"ל.
ועוד, שבכמה מקומות בש"ס מובא העניין של השבכה, אף שלא מדובר שם שיש לה פאה נכרית אלא בסתמא (כגון במשנה נז. עי"ש ברש"י ד"ה בזמן. ושם עמוד ב "יוצאת אשה בשבכה המוזהבת"), והרי שם גם הכותב מודה שהיה מעל השבכה עוד כיסוי דאל"כ רואים את שערותיה המקוריות, ואם כן מוכח שאין לדייק כלום ממה שמופיע סתמא "תחת השבכה", והשבכה היא רק הכיסוי הראשוני שתופס ומקבץ את שערותיה [כמ"ש רש"י בשיר השירים (ד, א): צמתך, לשון דבר המצמצם השער שלא יפריח לצאת, וזו היא השבכה. עכ"ל] אבל מעליה היה הכיסוי המלא הנצרך כדין, ומעתה פשוט שגם ממה שכתוב שמתחת השבכה היתה הפאה - לא שייך כלל לדייק שלא היה מעל השבכה שום כיסוי, דאה"נ היה שבכה והיה עוד כיסוי המכסה את הנקבים שבשבכה, בדיוק כמו שיש מעל השיער המקורי ומהיכ"ת לפרש אחרת. וכן ברשב"א (שבת סה.) כתוב שכיפה של צמר או פאה נכרית אינו אלא למי שהיא קרחת מפאת ראשה, כלומר מי שהיה לה שיער - לא היה לה כיפה של צמר או פאה מתחת השבכה, והיאך זאת, הרי נראין שערותיה המקוריות מתחת לסבכה, אלא על כרחך שהיה מעל השבכה עוד כיסוי. ובדיוק כך היה גם במי שהיה לה פאה - שלא באה אלא להחליף את ה'שיער' למי שהיתה קרחת, ומעל הפאה היה השבכה - והכיסוי שמעליה שיש לכל אחת.
ואדרבה מוכח מדברי התוס' ר"י הזקן להדיא דלא כהכותב הנ"ל, שהרי לפי הכותב יוצא שיש הבדל בין פאה לשיער - שבשיער המקורי לא היתה יוצאת רק עם שבכה עליה בלבד, אלא היתה מכסה את השבכה בעוד כיסוי [כדי שלא יתגלו שערותיה מבין נקבי השבכה], ואילו בפאה היתה יוצאת רק עם סבכה עליה בלבד, וא"כ אינו מובן כלל היאך כתב התוס' ר"י הזקן "דלא שוינהו [לפאה] אלא שתיראה בעלת שיער"? הרי אדרבה על ידי שיראו שהיא עם שבכה בלבד ורואים שערות בין הנקבים, יראה לכל שאין היא בעלת שער שהרי אם היא היתה בעלת שיער לא היתה יוצאת עם שבכה המנוקבת הזו בלבד. ונמצא שבמקום 'להסתיר' את מומה יוצא שהיא 'מראה' את מומה לעין כל. אלא על כרחך, דאין הבדל ביניהם, כלומר גם כאשר היא מחליפה את שערותיה החסרים ע"י פאה, עדיין היא מניחה כיסוי נוסף מעל השבכה, ולכן שפיר תיראה בעלת שיער, דלא ידעו שהמילוי הזה הוא פאה נכרית. ועד"ז יש להוכיח מעוד כמה ראשונים שכתבו ג"כ שהפאה נועדה כדי שתיראה "בעלת שיער" כגון רש"י (שבת סד:) פירוש הרי"ד (שבת שם) רמב"ם (פי"ט הלכה ז) ספר הנר (שבת סה.). ע"ש.
וכן יש להוכיח מרבינו ירוחם (נתיב יב חי"א) שכתב שהפאה החתה "מעורבת" בשערותיה (וכיו"ב כתבו הטוש"ע או"ח סי' שג סי"ח, שהפאה היתה "בתוך" שערותיה. ורש"י בשבת הנ"ל כתב שהיא היתה "עם" קליעתה) - ולא "מכסה" את השערות, וא"כ ע"כ לא היה מעל הפאה סבכה בלבד, דאילו היה כך עדיין היו נראים מבין הנקבים גם השערות עצמם, אלא היה עוד כיסוי מעל הסבכה כמו כאשר אין לה פאה. וזה ברור מאד.
ועי' בבגדי קודש (פרק ד) ובתגובה לקמן בעניין השוק, שהארכתי בביאור עניין הסבכה ומהות 'קלתה', שמעליה יש עוד כיסוי. עי"ש באורך.
[וגם לטעותו של הנ"ל, כאשר אנו רואים בש"ס שכיסו את הראש בפאה ומעליו שבכה (לפי טעותו), מקסימום ניתן ללמוד שלא צריך ששני הכיסויים יהיו גמורים, אלא מספיק שהתחתון יהיה כיסוי פחות טוב כפאה והעליון יהיה טוב כשבכה, אבל ללמוד מכאן לאופן שהכיסוי הפחות טוב יהיה גלוי לעין כל ואילו הכיסוי הטוב יותר יהיה מתחת שלא רואים אותו בכלל – מהיכא תיתי? אבל אי"צ להגיע לזה, וכנ"ל].
עוד כתב אותו אחד להוכיח מרבינו פרחיה (שבת סד:) שכתב שהאיסור לצאת בפא"נ בשבת ברשות הרבים הוא מחשש שמא יפול. ומכך שלא כתב שמא תשלפנו לכאו' מוכח שהפאה היתה גלויה ולכן אין לחשוש שתשלפנו (כי יתגלה שערה), דאילו היה מכוסה בשבכה היה כותב שהחשש הוא שמא תשלפנו את הפאה ולא יתגלה שערה שהרי תשאר השבכה.
אבל באמת אין מזה שום ראיה, ואדרבה כבר הקשה להיפך התוס' ר"י הזקן (סד: ד"ה בכבול) הנ"ל מדוע אסור לצאת עם פאה נכרית לרשות הרבים, הרי אין חשש שמא תשלפנו, שהרי זה תחת השבכה, כמו כיפה של צמר שתחת הסבכה - שאם תשלפנו יתגלה מעט שערה. עי"ש. וא"כ שפיר יש לומר שמשום הכי ביאר רבינו פרחיה שהטעם לאסור לצאת בשבת עם פאה נכרית, משום שמא יפול ולא משום שמא תשלפנו, כי באמת גם כאשר הפאה היא מתחת הסבכה אין חשש כזה שתשלוף שהרי עדיין עלול להתגלות שערותיה בשעה שתשלוף אותה מתחת הסבכה, כמו בשעה שתשלוף את הכיפה שג"כ נמצא תחת השבכה, וכנ"ל. [והתוס' ר"י הזקן שם תירץ באופ"א, שהחשש הוא שמא יחכו עלה אם יתגלה (ומחמת הבושה תשלוף אפי' אם יתגלה מעט שערה), ואכמ"ל, אבל רבינו פרחיה לא ניח"ל בזה שיצחקו עליה כאשר מדובר בשיער רגיל, ורק ילדה בשיער של זקינה יצחקו עליה, ולכן תירץ כנ"ל שהחשש כאן הוא בכלל שמא תיפול הפא"נ].