כל דבריך מכוונים רק לבן ולא לאב.
הוא לא עשה את זה. היה חשוב לו הדרך שלו והוא הלך איתה עד הסוף.
ממש לא, ההתנגדות של הרב שך היתה לרב עובדיה ולא לר"י.
הריחוק דאז של ראשי הישבות היה מהרב עובדיה ולא מהרב יצחק.
האיסור דאז ללכת ללויין, היה הרב עובדיה ולא הרב יצחק.
להיפך, האיסור להכניס את ספרי הבן ילקו"י, נבע מכח ההתנגדות לאב.
היום זה הפוך, האב זצ"ל כבר איננו ואין למה להתנגד, אבל הבן ממשיך בכל עוז להשריש את הדרך אליה התנגדו אז, ובכך משריש את ההתנגדות.
התפקיד שלנו כציבור זה לדעת לחבר אותו עם ההשקפה הישיבתית שעליה גדלנו, ואז נקבל מוצר מושלם
שכמותו קיימים לרוב כיום ב"ה.
פה הויכוח, מהו המוצר המושלם שאתה מצפה לו (כנראה לא מה שאני מצפה לו, וד"ל).
להרחיק אותו ולטעון שהוא קלקל בגלל משהו שהוא אמר בכנס, זה טעות, שקר, ולא מביא לשום מקום.
זו היתה המציאות שזה קלקל (אנשים שציפינו שסוף סוף יתחילו לכבד אותו, אז הייתי בצד שלך, פשוט עיקמו את האף).
ונא לדייק, לא בגלל זה הרחיקו אותו... זה מה שגרם לנסיון הקירוב לגרום למבוכה. (לך אולי לא, אבל להרבה אחרים כן).
באופן אישי, כשנכנסתי ללמד בישיבה, היתה לי הדילמה הזו. היה נושא של הנאה מאיסור כמדומני שהגרע"י דיבר עליו בחזו"ע. התלבטתי מאוד, לא אכחד, כי לא גדלתי בערוגתיו כלל. אבל אז החלטתי שתורת אמת כתיב בה, ואומר את דבריו. ומאז אני יודע לשלב הכל יפה מאוד ביחד, כדאי לנסות.
ודאי שיש אצלו דברים אמיתיים, אבל יש גם דברים אחרים.
זה לא חכמה להגיד רק את מה שטוב.
תהיה גבר ותגיד לתלמידים גם את הבעיות, ואז נראה אותך אם לא על פניך יברכוך.
(ואני לא מתכוין שתגיד להם שאתה מתווכח איתו מה מברכים על בממה ועל שניצל, אלא בדברים המהותיים, אם בהשקפה, ואם בכללי הפסק, איפה שהרגש הספרדי של התלמידים יתחיל לבעור. שם נראה אותך).
ומכיון שזה לעולם לא יקרה, אז בעצם מה שאתה משדר לתלמידים שלך זה, שהכל טוב ואין ביקורת מהותית.
וראשי הישיבות סבורים שיש, (אז בגלל האבא, היום בגלל הבן), ולכן הם עדיין מתרחקים.
אא"כ אתה כמו התלמידים שלך, ואינך מבין מהן הבעיות המהותיות שהיו אז עם האבא, ואז באמת אני לא מתפלא.
כל דור והמלחמה שלו. בדור הקודם היה צריך את דרך המלחמה של הגרע"י לא יעזור לך כלום.
על הדור הזה לא דיברתי.
אני לא יודע מה זה דורות,
אבל אני יודע שהמלחמה ההיא ברב עובדיה, גידלה היום בקרב הציבור הספרדי שגדל על ההערכה אליו וההתבטלות כלפיו,
דור של ת"ח שמבינים את הדברים אחרת לגמרי.
ומעיזים לומר, לא! (בניגוד לאחרים שלא מוכנים לשמוע זאת).
אתה אולי תקרא להם חצופים ומשוכנזים, אני אקרא להם אנשים חושבים.
זה הכל.