קטעים שהעתיק ילקוט יוסף מתוך ספרים אחרים
- יוזם האשכול יעקבי
- תאריך התחלה
במערבא אמרי
חבר קבוע
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 721
ייתכן שבכוונה לא רצה להזכיר שזה מהאול"צ מכיון שחולק עליו.
אגב - מעניין שכן יש כמה שינויים בהעתקה, למשל: בקטע המתחיל "ולפ"ז נראה" שינה מלשון האול"צ "ומשום כך נראה", וכן בשורה השלישית שם נכתב בטעות "וכפי שביאר בכ"י שם" במקום בב"י, וכן נכנס המקור מהשו"ע בתוך סוגרים עגולות ועוד שינויים.
ולגופו של ענין - בעיקר תמיהת הילקו"י על האול"צ, א' - דכמו שנהגו להחמיר להמתין שש שעות במרק צלול של בשר, כך יש להחמיר בביצה שנתבשלה עם בשר, ב' - ומנין המציא האול"צ את הפשרה של שעה אחת.
ולא זכיתי להבין, א' - הרי זה גופא כתב האול"צ שרק בתבשיל בשר שיש בו שומן החמירו, אבל בבשר או עוף ללא שומן, אין המנהג ברור להחמיר לחכות שש שעות, ולכן יש להקל לחכות רק שעה אחת וכמ"ש הרמ"א לגבי תבשיל של בשר, ואע"פ שנהגו דלא כהרמ"א בתבשיל בשר עם שומן, מ"מ אם הבשר ללא שומן שפיר יש להקל לחכות רק שעה כדעת הרמ"א. ולכן בביצה שאין בה אלא טעם ולא שומן ממש, אפשר להקל לחכות רק שעה. ב' - ומימלא אין זה המצאה, אבל הסתמכות על דעת הרמ"א כשאין מנהג ברור דלא כוותיה.
הוא חוקר, וגם פירסם את ההעתקה המצחיקה של התכלא דפזלון.
פלוריש (אריאל)
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 352
דרופתקי דאורייתא
חבר קבוע
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 358
כמדומני נכתב לפני הרבה שנים בישורון על כלי כגון זה
ומאז לא שמעתי
ומאז לא שמעתי
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 970
אם הוא עובד על זה אין ספק שיש לו איזה ניק בפורום דידן.
קרן שן ורגל
חבר חדש
- הצטרף
- 26/12/24
- הודעות
- 135
אם כבר אתה ד"ר נתנאל רובין :)
שאינו יודע לשאול
חבר קבוע
- הצטרף
- 4/11/25
- הודעות
- 970
רק יברר כבודו שהלל גרשוני לא חוטא בהעתקת קטעים מהאשכולות על שם יעקבי...
[בבדיחותא שלא יתבעו אותי]...
קיבלתי.
העתקה מדברי החשוקי חמד בתוספת 'יש לחקור'.
בסוף הקטע כתב [עיין בחשוקי חמד...]
לשון חשוקי חמד מסכת שבת דף קו עמוד ב
שאלה. כתב השו"ע (סימן תרל סעיף יב) לענין סוכה, וז"ל: "יכול לעשות מחבירו דופן לסוכה להכשירה ואפילו ביום טוב, ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם". מהי ההלכה כשאותו שהועמד שם צריך ללכת, האם מותר לקרוא לשני שיעמוד לצד הראשון לפניו או לאחריו, ואחרי שיעמוד השני, יהיה מותר לראשון ללכת, על אף שהשני יודע מכך, והטעם, דבשעה שהשני בא אינו עושה כלום, שהרי בין כך איכא מחיצה מבלעדיו ואינו מוסיף למחיצה המתרת ואח"כ כשהראשון הולך, נעשית המחיצה של השני מאליה.
תשובה. הדבר דומה למה דשנינו במסכת שבת (דף קו ע"ב) "ישב הראשון על הפתח ומילאהו ובא השני וישב בצידו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור, הא למה זה דומה, לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו (דמותר לכתחילה). וכתב המשנ"ב (סימן שטז ס"ק כד) "יכול השני לישב בצדו, ואפילו אם כוונתו בשביל הצבי שרי, כיון דכבר נצוד ע"י הראשון", כלומר מותר לשני לכוין מראש להתיישב ליד הראשון במטרה שהראשון יעזוב את מקומו והשני ימשיך בשמירת הצבי, אם כן גם בעניננו מותר לשני לכוין לעמוד כעת מאחורי הראשון במטרה ליצור אח"כ מחיצה, מאחר וכעת כאשר הוא נעמד אינו עושה מחיצה המתרת, ומה שאח"כ כאשר הראשון עוזב, הופך הוא להיות מחיצה פעולה זו נעשית ממילא ומותרת כשם שלראשון מותר לעזוב את הצבי.
והנה כתב השו"ע (סימן שסב סעיף ו) "אם באו מתחלה שלא לדעת אף על פי שאחר כך הרגישו אין לחוש", ועיין פרמ"ג (א"א סימן שסב ס"ק יג) דחילק בין אם הם עומדים לבין מהלכים "דאם לאחר שהועמדו ידעו שהם משמשים כעירוב ומחיצה שרי הואיל ונעשית בשוגג, משא"כ כשהם מהלכים הוי בכל רגע מחיצה חדשה", עכ"פ הידיעה לאחר מעשה מהני אם כן גם בעניננו מהני, שהרי מתחילה לא נעשה לשם מחיצה מתרת ואח"כ נעשה מעצמו.
אלא דעדיין יש לדון מה הטעם דאסור שידעו האנשים העושים המחיצה דהם עושים מחיצה, והנה הט"ז (סק"ג הביאו המשנ"ב סקל"ט) הקשה דמה מועיל דאינם יודעים, הלא העושה המחיצה יודע, והאנשים אינם אלא כעצים ואבנים, ותירץ "דבמחיצה כזו אין בה איסור בנין בשבת, מ"מ אסור כשידעו, כדי שלא יבואו לזלזל באיסור שבת, ואפילו במזיד אסור ודינו כמחיצה הנעשית במזיד", ואפשר דזהו ספיקו של הפרמ"ג (הובא בשער הציון ס"ק כג) מה הדין בהעמידם מערב שבת והם יודעים דהם עושים מחיצה, וכתבו דהעולת שבת מסתפק בזה, הרי דאף על פי שהעמידם בערב שבת דאין על כך סרך מלאכה, בכל זה יש מקום לאסור, והטעם נראה שלא יבואו לזלזל באיסור שבת, אם כן יתכן דגם בעניננו כל שכן דיש לאסור.
אלא דסיים השער הציון (שם) "ונראה דבשעת הדחק יש להקל", וא"כ אפשר דה"ה בעניננו בשעת הדחק אפשר להקל, ועוד נראה דאם יעמיד שם ליד העומד פלטה של עץ או שלחן או כל מחיצה שהיא, מסתבר להיתר, דהרי בשעה שהעמיד את העץ לא עשה מחיצה מתרת דכבר אינה מחיצה, ואח"כ כשהאדם מסתלק לא עשה ולא כלום והוא עומד מעצמו, וגם אין כאן חשש שיבואו לזלזל באיסור שבת.
וכל זה הוא לענין טלטול בשבת דהטעם שאסור לו לידע כדי שלא יבאו לזלזל בשבת, אולם לענין עשיית דופן בסוכה, איכא טעמא אחרינא, והטעם כתב הביאור הלכה (סימן תרל סעיף יב ד"ה ובלבד) וז"ל "עיין בלבוש דאם ידע שבשביל מחיצה הועמד הוי דרך קביעות ומחיצה קבוע ואסור לעשות כן ביום טוב, עכ"ל הלבוש, וכתב הביאור הלכה ר"ל מפני שהוא דרך בנין כשיודע שעומד לשם מחיצה הוא מתנהג בזה דרך מחיצה קבוע ואסרוהו רבנן", ולטעם זה, אם כבר נעשה מחיצה והוא רק עומד שם ולא עשה כלום אפשר דמותר, וצ"ע.
העתקה מדברי החשוקי חמד בתוספת 'יש לחקור'.
בסוף הקטע כתב [עיין בחשוקי חמד...]
לשון חשוקי חמד מסכת שבת דף קו עמוד ב
שאלה. כתב השו"ע (סימן תרל סעיף יב) לענין סוכה, וז"ל: "יכול לעשות מחבירו דופן לסוכה להכשירה ואפילו ביום טוב, ובלבד שלא ידע אותו שהועמד שם שבשביל מחיצה הועמד שם". מהי ההלכה כשאותו שהועמד שם צריך ללכת, האם מותר לקרוא לשני שיעמוד לצד הראשון לפניו או לאחריו, ואחרי שיעמוד השני, יהיה מותר לראשון ללכת, על אף שהשני יודע מכך, והטעם, דבשעה שהשני בא אינו עושה כלום, שהרי בין כך איכא מחיצה מבלעדיו ואינו מוסיף למחיצה המתרת ואח"כ כשהראשון הולך, נעשית המחיצה של השני מאליה.
תשובה. הדבר דומה למה דשנינו במסכת שבת (דף קו ע"ב) "ישב הראשון על הפתח ומילאהו ובא השני וישב בצידו, אף על פי שעמד הראשון והלך לו הראשון חייב והשני פטור, הא למה זה דומה, לנועל את ביתו לשמרו ונמצא צבי שמור בתוכו (דמותר לכתחילה). וכתב המשנ"ב (סימן שטז ס"ק כד) "יכול השני לישב בצדו, ואפילו אם כוונתו בשביל הצבי שרי, כיון דכבר נצוד ע"י הראשון", כלומר מותר לשני לכוין מראש להתיישב ליד הראשון במטרה שהראשון יעזוב את מקומו והשני ימשיך בשמירת הצבי, אם כן גם בעניננו מותר לשני לכוין לעמוד כעת מאחורי הראשון במטרה ליצור אח"כ מחיצה, מאחר וכעת כאשר הוא נעמד אינו עושה מחיצה המתרת, ומה שאח"כ כאשר הראשון עוזב, הופך הוא להיות מחיצה פעולה זו נעשית ממילא ומותרת כשם שלראשון מותר לעזוב את הצבי.
והנה כתב השו"ע (סימן שסב סעיף ו) "אם באו מתחלה שלא לדעת אף על פי שאחר כך הרגישו אין לחוש", ועיין פרמ"ג (א"א סימן שסב ס"ק יג) דחילק בין אם הם עומדים לבין מהלכים "דאם לאחר שהועמדו ידעו שהם משמשים כעירוב ומחיצה שרי הואיל ונעשית בשוגג, משא"כ כשהם מהלכים הוי בכל רגע מחיצה חדשה", עכ"פ הידיעה לאחר מעשה מהני אם כן גם בעניננו מהני, שהרי מתחילה לא נעשה לשם מחיצה מתרת ואח"כ נעשה מעצמו.
אלא דעדיין יש לדון מה הטעם דאסור שידעו האנשים העושים המחיצה דהם עושים מחיצה, והנה הט"ז (סק"ג הביאו המשנ"ב סקל"ט) הקשה דמה מועיל דאינם יודעים, הלא העושה המחיצה יודע, והאנשים אינם אלא כעצים ואבנים, ותירץ "דבמחיצה כזו אין בה איסור בנין בשבת, מ"מ אסור כשידעו, כדי שלא יבואו לזלזל באיסור שבת, ואפילו במזיד אסור ודינו כמחיצה הנעשית במזיד", ואפשר דזהו ספיקו של הפרמ"ג (הובא בשער הציון ס"ק כג) מה הדין בהעמידם מערב שבת והם יודעים דהם עושים מחיצה, וכתבו דהעולת שבת מסתפק בזה, הרי דאף על פי שהעמידם בערב שבת דאין על כך סרך מלאכה, בכל זה יש מקום לאסור, והטעם נראה שלא יבואו לזלזל באיסור שבת, אם כן יתכן דגם בעניננו כל שכן דיש לאסור.
אלא דסיים השער הציון (שם) "ונראה דבשעת הדחק יש להקל", וא"כ אפשר דה"ה בעניננו בשעת הדחק אפשר להקל, ועוד נראה דאם יעמיד שם ליד העומד פלטה של עץ או שלחן או כל מחיצה שהיא, מסתבר להיתר, דהרי בשעה שהעמיד את העץ לא עשה מחיצה מתרת דכבר אינה מחיצה, ואח"כ כשהאדם מסתלק לא עשה ולא כלום והוא עומד מעצמו, וגם אין כאן חשש שיבואו לזלזל באיסור שבת.
וכל זה הוא לענין טלטול בשבת דהטעם שאסור לו לידע כדי שלא יבאו לזלזל בשבת, אולם לענין עשיית דופן בסוכה, איכא טעמא אחרינא, והטעם כתב הביאור הלכה (סימן תרל סעיף יב ד"ה ובלבד) וז"ל "עיין בלבוש דאם ידע שבשביל מחיצה הועמד הוי דרך קביעות ומחיצה קבוע ואסור לעשות כן ביום טוב, עכ"ל הלבוש, וכתב הביאור הלכה ר"ל מפני שהוא דרך בנין כשיודע שעומד לשם מחיצה הוא מתנהג בזה דרך מחיצה קבוע ואסרוהו רבנן", ולטעם זה, אם כבר נעשה מחיצה והוא רק עומד שם ולא עשה כלום אפשר דמותר, וצ"ע.
מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 654
כעת יבואו כל התרצנים הטרחנים במהלך חדש היאך ארעה ה"טעות".
אני מציע שמרן שליט"א יוציא הבהרה, שהספר כשמו כן הוא 'ילקוט יוסף' ליקוטים וכדומה ויתכן שהובאו בו דברים של אחרים בהשמטת שמם, וכך יצא נקי, אי אפשר עוד לבזיונות הללו!
אני מציע שמרן שליט"א יוציא הבהרה, שהספר כשמו כן הוא 'ילקוט יוסף' ליקוטים וכדומה ויתכן שהובאו בו דברים של אחרים בהשמטת שמם, וכך יצא נקי, אי אפשר עוד לבזיונות הללו!
איש ההשקפה
חבר חדש
- הצטרף
- 18/1/26
- הודעות
- 141
התירוץ פשוט, וכך דרכו בספריו
שמעתיק קטעים שלמים ובסוף מציין למקור וכותב ועיין, וכולם מבינים.
זה לא סוד כלל. וכמדו' שאינו מסתיר זאת שזה דרכו וסגנונו.
בולט במיוחד בסדרות על המועדים שם העתיק הרבה מחשוקי חמד, הרב קארפ, וספרי רבני אשכנז המוצלחים כל אחד בהלכותיו.
@יעקבי לא כזה גאון מופלג, שיודע כל ספריו בע"פ, הוא פשוט פותח איפה שיוצא לו, ומעלה.
ממדבר מתנה
חבר חדש
- הצטרף
- 29/10/25
- הודעות
- 187
אחר המחילה לא הבנתי כלל ראיית החשוקי חמד (והילקו"י ?) מדין צידה.
התם מיירי שבשעה שישב לא נתכוון כלל לצידה, ורק אחר שקם שראשון נתכון להמשיך לשבת ע"מ לצוד.
וטעם ההיתר משום שקדמה צידה למחשבה, כמו שמובא להדיא בתוספתא שהביא הרמב"ן שם (שאליו ציין המשנ"ב בשער הציון).
ונראה לענ"ד פשוט שאם מתחילה נתיישב במטרה לצוד, דהיינו שכוונתו היתה שכאשר יקום הראשון ימשיך הוא לצודו הוא אסור. וצע"ג.
התם מיירי שבשעה שישב לא נתכוון כלל לצידה, ורק אחר שקם שראשון נתכון להמשיך לשבת ע"מ לצוד.
וטעם ההיתר משום שקדמה צידה למחשבה, כמו שמובא להדיא בתוספתא שהביא הרמב"ן שם (שאליו ציין המשנ"ב בשער הציון).
ונראה לענ"ד פשוט שאם מתחילה נתיישב במטרה לצוד, דהיינו שכוונתו היתה שכאשר יקום הראשון ימשיך הוא לצודו הוא אסור. וצע"ג.
אם כן אמאי הוא מתלונן על אחרים שמעתיקים אטו אין דרכו שלו בכך?????
מעניין
איש ההשקפה
חבר חדש
- הצטרף
- 18/1/26
- הודעות
- 141
אבל הוא רימז בפירוש שזה לקוח מהחשוקי חמד
אחרים לא מציינים
דרופתקי דאורייתא
חבר קבוע
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 358
על כיו"ב רגיל מו"ר הגרי"ח סופר שליט"א להליץ שיש על זה היתר מאה רבנים...
פלוריש (אריאל)
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 352
ומה יש בחשוקי חמד על מסכת סוכה?
אף אחד בעולם לא היה מבין שכל העמ' עם הפלפול והחקירות קשור לחשוקי חמד, רק הקטע האחרון
שים לב איך זה בנוי - פיסקאות פיסקאות של מהלך וראיה וכו', ורק בקטע האחרון של הצ"ע הוא מיוחס לחשוקי חמד.
אולי "יחידים" שהיו עורכים את ספריו או קבציו כגון "משנת יוסף" או "שו"ת ראשל"צ" וכד' , הם יכולים לדעת הדברים
אך שאר עמך - בחיים לא היו חושבים כך
תורה היא וללמוד אנו צריכים – בירור בעניין "האומר דבר בשם אומרו"
"למול כסא כבודו, פאר הדור והדרו, המאיר לארץ ולדרים כעמוד האש ההולך לפני המחנה, מרן הראשון לציון, הגאון האדיר רבי יצחק יוסף שליט"א.
טרם אפתח בשיח, הנני להקדים בתחנונים ובקידה: מי אני הדל, אזוב הקיר, לבוא ולהרהר אחר מי שכל רז לא אניס ליה? גאונותו המבהילה, בקיאותו המקיפה תהומות ורקיעים, ועמלו המופלא בתורה – אין להם אח ורע בדורנו, ואולי אף בדורות שלפנינו. ספריו הם לנו למשיב נפש, ופסקיו הם לנו למגדלור ומשענת. אין בכוחי כלל להעריך את רום מעלתו, ובוודאי שאינו זקוק לאישורי או לציוני, כי שמו הולך לפניו מקצה העולם ועד קצהו.
אולם, 'תורה היא וללמוד אני צריך', ובלב הומה מבקש אני להבין סוגיה הלכתית ומוסרית בשדה הכתיבה התורנית.
אך נפשי בשאלתי, וליבי בבקשתי, לברר הלכה למעשה בדרכי הכתיבה והמסירה:
האם רשאי המחבר, בבואו ללקט ולחבר,
ליטול מעיין מים חיים מספר אחר?
ובעת יצוק הזהב אל כליו המפואר,
האם ראוי שינזר משם האומר – ויותירנו נסתר?
האם בהיות הדברים אמת ונכונה,
והמטרה היא להגדיל תורה ולהשכין שכינה,
מותר לעבד הפנינים בלא מקור ונתינה –
כאילו יצאו ממעמקי המחשבה הראשונה?
חפצתי לדעת, האם לדעת תורתו הרמה, כיוון ש"תורה אחת לכולנו" ואין התורה קניינו הפרטי של איש, שפיר דמי להביא דברים ככתבם וכלשונם (כפי שמצינו לעיתים ביחס לספרי דורנו כגון "חשוקי חמד") מבלי לציין את בעל השמועה, וזאת כדי להפוך את ההלכה לנחלת הכלל ברהיטות וללא עומס הציונים?
או שמא חובת "האומר דבר בשם אומרו" היא חובה מוחלטת, וגם גאון וקדוש כמרן, שכל רז לא אניס ליה, רואה בה מחויבות מן הדין גם בחיבורים המיועדים להורות עם ה' את הדרך?
ילמדנו רבנו בנועם אמריו, ויאיר נתיבה לכל עובריו,
כי ממנו תצא תורה – ואנחנו צמאים לדבריו.
טרם אפתח בשיח, הנני להקדים בתחנונים ובקידה: מי אני הדל, אזוב הקיר, לבוא ולהרהר אחר מי שכל רז לא אניס ליה? גאונותו המבהילה, בקיאותו המקיפה תהומות ורקיעים, ועמלו המופלא בתורה – אין להם אח ורע בדורנו, ואולי אף בדורות שלפנינו. ספריו הם לנו למשיב נפש, ופסקיו הם לנו למגדלור ומשענת. אין בכוחי כלל להעריך את רום מעלתו, ובוודאי שאינו זקוק לאישורי או לציוני, כי שמו הולך לפניו מקצה העולם ועד קצהו.
אולם, 'תורה היא וללמוד אני צריך', ובלב הומה מבקש אני להבין סוגיה הלכתית ומוסרית בשדה הכתיבה התורנית.
אך נפשי בשאלתי, וליבי בבקשתי, לברר הלכה למעשה בדרכי הכתיבה והמסירה:
האם רשאי המחבר, בבואו ללקט ולחבר,
ליטול מעיין מים חיים מספר אחר?
ובעת יצוק הזהב אל כליו המפואר,
האם ראוי שינזר משם האומר – ויותירנו נסתר?
האם בהיות הדברים אמת ונכונה,
והמטרה היא להגדיל תורה ולהשכין שכינה,
מותר לעבד הפנינים בלא מקור ונתינה –
כאילו יצאו ממעמקי המחשבה הראשונה?
חפצתי לדעת, האם לדעת תורתו הרמה, כיוון ש"תורה אחת לכולנו" ואין התורה קניינו הפרטי של איש, שפיר דמי להביא דברים ככתבם וכלשונם (כפי שמצינו לעיתים ביחס לספרי דורנו כגון "חשוקי חמד") מבלי לציין את בעל השמועה, וזאת כדי להפוך את ההלכה לנחלת הכלל ברהיטות וללא עומס הציונים?
או שמא חובת "האומר דבר בשם אומרו" היא חובה מוחלטת, וגם גאון וקדוש כמרן, שכל רז לא אניס ליה, רואה בה מחויבות מן הדין גם בחיבורים המיועדים להורות עם ה' את הדרך?
ילמדנו רבנו בנועם אמריו, ויאיר נתיבה לכל עובריו,
כי ממנו תצא תורה – ואנחנו צמאים לדבריו.
כולי האי ואולי.
דהיינו?
