היתר כהן פצ"ד לגרושה

סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
בשיעור אמר את זה בצורה יותר... וד"ל.
בעלון: "ובדבר עדות בן הרמב"ם על אביו, כנראה הרמב"ם היה טרוד באיזה דבר ואמר לבנו, אל תפריע לי, תתקן."
בשיעור:"תתקן ,תתקן אצליך, תעזוב אותי....הרמב"ם אמר את זה לבן שלו, אולי היה עסוק באיזה תשובה אחרת, אל תפריע לי עכשיו, תתקן אצלך וגמרנו".

מצא את ההבדלים.... וד"ל...

בכל אופן הרב @משיב כהלכה הנעים לנו שאין בהערות כאלו ממש.
 
בכל אופן הרב @משיב כהלכה הנעים לנו שאין בהערות כאלו ממש.
לא הבנתי למה,
הדבר זועק לשמים,
כך הוא היחס לראשונים?!
אפשר לבלבל את הרמב"ם??
בנו, רבינו אברהם, יתקן בלי שיהיה בטוח שהבין?

אתה אוחז מדובר פה ברבותינו הראשונים ! אתה משווה אותם לגדול הדור בדור שלנו ?!
פלא!
 
שבת דף ג:

"א"ל ר' חייא לרב בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי דילמא לאו אדעתיה דאי לאו דרבי גברא רבה הוא כספתיה דמשני לך שינויא דלאו שינויא הוא".

תנאים!

אפשר לבלבל תנאים?

מסתבר שכן.
 
שבת דף ג:

"א"ל ר' חייא לרב בר פחתי לא אמינא לך כי קאי רבי בהא מסכתא לא תשייליה במסכתא אחריתי דילמא לאו אדעתיה דאי לאו דרבי גברא רבה הוא כספתיה דמשני לך שינויא דלאו שינויא הוא".

תנאים!

אפשר לבלבל תנאים?

מסתבר שכן.
ברור,
וטוב שהבאת את זה,
מה שמפריע לי, זו ההשוואה.
צורת ההתבטאות ...

(ואולי קצת שונה, כי אז רוב התורה ממש הייתה בעל פה ולא היה שייך לבדוק שוב)
 
לא הבנתי למה,
הדבר זועק לשמים,
כך הוא היחס לראשונים?!
אפשר לבלבל את הרמב"ם??
בנו, רבינו אברהם, יתקן בלי שיהיה בטוח שהבין?

אתה אוחז מדובר פה ברבותינו הראשונים ! אתה משווה אותם לגדול הדור בדור שלנו ?!
פלא!
אבל הוא הסביר בדבריו שהרמב"ם היה בסוף ימיו ורבינו אברהם בן הרמב"ם היה צעיר הרי הוא היה בן 18 כשהרמב"ם נפטר. מתי כל זה התרחש כשר' אברהם היה בין גיל 16 ל18? לא יתכן מציאות כזה של חוסר הבנה בזמן שהרמב"ם בערוב ימיו עסוק בלימוד ושקוע בלימודו? מה העלבה יש בזה?
אולי הרמב"ם חשב שר' אברהם יבין שרק דוחה אותו כי יראה שהוא עסוק? ור' אברהם הבין שהתכוון באמת לענות?

הנה על הנאמר בגמרא בחולין (קט ע"ב - קי ע"א) כותב רש"י:
ומתוך פלפולו של רבי חייא - שהוא מחודד מאד ומבין מעצמו וכסבור שתלמידיו מחודדין כמותו כשחזר ושנאה לפני ר' חייא שנה לו סתם וסבור שיבין רב שאין אסור אלא מניקה ולא הבין:


בכל אופן הכסף משנה לא קיבל עדות זו.
 
לי היותר מפריע בסרטון הזה, זה לא הדיבור על בן הרמב"ם,
אלא שכמעט כל שיעור הוא חייב לדחוף עקיצות ותקיפות, ובתחילת השיעור זה הרב ברכה,
וכעת רצה לעקוץ את הרב דוד (על הבמבה) ולכן היה חייב להסביר על בן הרמב"ם שלא תמיד שואלים, כדי לומר שהוא יודע איך שואלים את הרב ולא אחיו...
וכמה חבל שהשיעור לא יכול להיות תורני, נטו דברי תורה, כמו אצל אחיו הרב דוד, אלא לדחוף "בכח" תקיפות (גם שנושא השיעור הוא לא במבה!)
נ"ב, אדם שטענותיו ברורות ומשנתו סדורה, הוא לא צריך כל פעם מחדש להוכיח כמה הוא צודק ולהילחץ שמעירים עליו, ודו"ק!
 
סתם בדרך אגב רבינו אברהם חלק הרבה פעמים על אביו
יש לך דוגמאות?
כי בשיעור הנ"ל הוא אמר שהיו שאלות על הרמב"ם היו שואלים את בנו, ואמר ככה שיש שאלות על האבא שואלים את הבנים, ודוקא את הבן שלא חולק אף פעם על אבא שלו (וכמובן כוונתו כרגיל לאפוקי מהרב דוד).
 
יש לך דוגמאות?
כי בשיעור הנ"ל הוא אמר שהיו שאלות על הרמב"ם היו שואלים את בנו, ואמר ככה שיש שאלות על האבא שואלים את הבנים, ודוקא את הבן שלא חולק אף פעם על אבא שלו (וכמובן כוונתו כרגיל לאפוקי מהרב דוד).
דוגמא לדבר נטילת ידים בתשעה באב
מספר הכריעות בתפילה
תפילה בנשיאת כפיים
ועוד
 
דוגמא לדבר נטילת ידים בתשעה באב
מספר הכריעות בתפילה
תפילה בנשיאת כפיים
ועוד
אם ככה מה שהחכם הנ"ל, הביא "ראיה" לדרכו שהוא בן שלא חולק מעולם על אביו מר"א בן הרמב"ם אינה נכונה!
 
יש לך דוגמאות?
כי בשיעור הנ"ל הוא אמר שהיו שאלות על הרמב"ם היו שואלים את בנו, ואמר ככה שיש שאלות על האבא שואלים את הבנים, ודוקא את הבן שלא חולק אף פעם על אבא שלו (וכמובן כוונתו כרגיל לאפוקי מהרב דוד).
ידוע שלר' אברהם בן הרמב"ם אכן היו שולחים שאלות על הרמב"ם, וטרח מאד ליישב דעת אביו.
חלק מהתשובות נקבצו בספר ברכת אברהם, ומהם נוהג מרן בכס"מ לצטט.
המקומות שבהם הוא כן חולק (לדעתי הם בודדים ונער יספרם). הם בספר המספיק לעובדי ה', וראיתי באחד המקומות לשון שציטטו ממנו שאם היה הרמב"ם שומע או רואה את הראיה שהביא היה מודה, שזו היתה דרכו תמיד להודות על האמת.
 
ידוע שלר' אברהם בן הרמב"ם אכן היו שולחים שאלות על הרמב"ם, וטרח מאד ליישב דעת אביו.
חלק מהתשובות נקבצו בספר ברכת אברהם, ומהם נוהג מרן בכס"מ לצטט.
המקומות שבהם הוא כן חולק (לדעתי הם בודדים ונער יספרם). הם בספר המספיק לעובדי ה', וראיתי באחד המקומות לשון שציטטו ממנו שאם היה הרמב"ם שומע או רואה את הראיה שהביא היה מודה, שזו היתה דרכו תמיד להודות על האמת.
בודאי שיש לבן נטייה ליישב יותר את אביו, אבל במקומות מסוימים שיש דוחק (וניסית ליישב ולא הלך), מותר לומר הפוך מהאבא, וזה ברור (ואין מצוה לעקם את הראש בגלל האבא).
וגם הרב דוד ברוב ככל ההלכות הולך כמו אביו, וגם בקו פסיקה בדר"כ הוא סובר כאביו, ובדר"כ אם יש מחלוקת זה בפרטים [משא"כ רבנים שחלקו על הרב עובדיה בכללים, כמו אם אמרי' סב"ל נגד האר"י, ואם הקבלה מכריע, ואם מותר פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן וכד', ואם לבטל מנהגים שהביאו מחו"ל מפני השו"ע, וממילא יש להם הרבה מחלוקות עם הרב עובדיה]
 
בודאי שיש לבן נטייה ליישב יותר את אביו, אבל במקומות מסוימים שיש דוחק (וניסית ליישב ולא הלך), מותר לומר הפוך מהאבא, וזה ברור (ואין מצוה לעקם את הראש בגלל האבא).
וגם הרב דוד ברוב ככל ההלכות הולך כמו אביו, וגם בקו פסיקה בדר"כ הוא סובר כאביו, ובדר"כ אם יש מחלוקת זה בפרטים [משא"כ רבנים שחלקו על הרב עובדיה בכללים, כמו אם אמרי' סב"ל נגד האר"י, ואם הקבלה מכריע, ואם מותר פסיק רישיה דלא ניחא ליה בדרבנן וכד', ואם לבטל מנהגים שהביאו מחו"ל מפני השו"ע, וממילא יש להם הרבה מחלוקות עם הרב עובדיה]
ברוב הכללים הרב דוד מסכים עם אביו.
אם כי בענין סב"ל נראה שהוא קצת יותר חושש מאביו.
כמו"כ יש כלל אחד שהוא חולק להדיא, וזה לגבי סתם ויש כשבסתם לא מפורש נגד היש. וזה משליך על הרבה מקומות שבגללם חולק על אביו.
 
דוגמא לדבר נטילת ידים בתשעה באב
זוהי דוגמא יחידאה, ושם הראב"ם אכן מתנצל איך שייך זה שהוא חולק על אביו
1767067307262.png

מספר הכריעות בתפילה
אדרבה, דעת הרמב"ם כדעת בנו שאין איסור בהוספת כריעות שלא נזכרו בחז"ל, עי' ס' כרע רבץ עמ' קס"ג ואילך
וכן מסתבר, כי ראב"ם האריך מאד להשיב על טענה שמישהו יטעון נגדו, ולא הזכיר כלל מדברי אביו
תפילה בנשיאת כפיים
דברי הרמב"ם מתפרשים שפיר בג' ראשונות ואחרונות, ואין סיבה להעמיד מחלוקת בזה
ובענין זה גופא כתב הרב יפה ללב (ח"א סי' צ"ה או' ה') -
1767069120014.png



ולכללות הענין, עי' בדברי הראב"ם עצמו בהקדמתו לשו"ת ברכת אברהם -
1767068508007.png


וז"ל מהר"ם אלשקר בתשובתו הידועה בענין צאה"כ (סי' צ"ו) -
1767068658104.png


וכ"כ מרן הגחיד"א (ברכ"י יו"ד סי' רצ"ד שיו"ב או' ב') -
1767068888728.png
 
הטור לא חלק על אביו הרא"ש.
ראה בטור חו"מ סימן קז ואם ימכרו מטלטלין אין חייבין לשלם שאין שיעבוד ב"ח על המטלטלין אע"פ שתקנו הגאונים לגבות ממטלטלי דיתמי היינו דוקא בעוד שהם בידם אבל אם מכרו נוקמיה אדאורייתא ואין חייבין לשלם ומיהו א"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה שאף אם מכרו קרקע אין חייבין לשלם שאפילו מזיק שיעבודו של חבירו ליכא כי לא קלקלו גוף הקרקע כלום עד כאן אף על פי שנראה לחלק כמו שכתבתי איני משיב על דבריו:

ועי בית יוסף חו"מ סימן עז ולענין הלכה כבר שאל מאתי החכם ה"ר אהרן מטראני ז"ל דין זה והוריתי לו כדברי הרמב"ן ודלא כהרא"ש וטעמא דמילתא משום דהרמב"ם מסכים לדברי הרמב"ן כמ"ש בסמוך והוה ליה תרי לגבי הרא"ש וליכא למימר דהרא"ש ורבינו יעקב תרי נינהו דתרוייהו אינם אלא כח אחד דלעולם רבינו יעקב אזיל בשיטת הרא"ש
 
זוהי דוגמא יחידאה, ושם הראב"ם אכן מתנצל איך שייך זה שהוא חולק על אביו
הצג קובץ מצורף 15324

אדרבה, דעת הרמב"ם כדעת בנו שאין איסור בהוספת כריעות שלא נזכרו בחז"ל, עי' ס' כרע רבץ עמ' קס"ג ואילך
וכן מסתבר, כי ראב"ם האריך מאד להשיב על טענה שמישהו יטעון נגדו, ולא הזכיר כלל מדברי אביו

דברי הרמב"ם מתפרשים שפיר בג' ראשונות ואחרונות, ואין סיבה להעמיד מחלוקת בזה
ובענין זה גופא כתב הרב יפה ללב (ח"א סי' צ"ה או' ה') -
הצג קובץ מצורף 15328


ולכללות הענין, עי' בדברי הראב"ם עצמו בהקדמתו לשו"ת ברכת אברהם -
הצג קובץ מצורף 15325

וז"ל מהר"ם אלשקר בתשובתו הידועה בענין צאה"כ (סי' צ"ו) -
הצג קובץ מצורף 15326

וכ"כ מרן הגחיד"א (ברכ"י יו"ד סי' רצ"ד שיו"ב או' ב') -
הצג קובץ מצורף 15327
נפלא, אשריך!
 
רמב"ם הלכות שחיטה יא,י:
יש מקומות שמנהגן אם מצאו סירכא מן האוזן לבשר ולעצם שבצלעות והסרכא דבוקה בשתיהן אוסרין אותה, ואבא מרי מן האוסרין ואני מן המתירין, ומיעוט מקומות מתירין אפילו נדבקה בעצם לבדו ואני אוסר
 
ברוב הכללים הרב דוד מסכים עם אביו.
אם כי בענין סב"ל נראה שהוא קצת יותר חושש מאביו.
כמו"כ יש כלל אחד שהוא חולק להדיא, וזה לגבי סתם ויש כשבסתם לא מפורש נגד היש. וזה משליך על הרבה מקומות שבגללם חולק על אביו.
מעניין.
תוכל לציין מקור לדעתו בסב"ל?
תוכל לציין מקור לדעתו בסתם ויש?
 
ברוב הכללים הרב דוד מסכים עם אביו.
אם כי בענין סב"ל נראה שהוא קצת יותר חושש מאביו.
כמו"כ יש כלל אחד שהוא חולק להדיא, וזה לגבי סתם ויש כשבסתם לא מפורש נגד היש. וזה משליך על הרבה מקומות שבגללם חולק על אביו.
א. בענין סברת הבית דוד בסתם ויש כאשר בדעת הסתם לא מפורש להדיא נגד היש, גם למרן הגר"ע זצ"ל אין בזה כלל ברור.
ובדר"כ כשמכריע כמוהו זה בצירוף טעם נוסף.
עיין טה"ב ח"א (עמ' שע"ח) וביבי"א ח"ח (חיו""ד סימן טז, ב), שסמך על זה בצירוף שכן סברת רוב הפוסקים.
וביבי"א ח"י (סימן נח ח"ב אות ט'), פסק בכה"ג כהיש משום שבב"י כתב שסברא נכונה היא. (ושם ולא הזכיר כלל דברי הבית דוד)
גם בנו הגר"י שליט"א בעין יצחק (עמק' תיג) לא קבע בזה מסמרות, ואחר שהביא מחלוקת האחרונים בהאי כללא דהבית דוד, כתב שיש לדון בזה בכל מקרה לגופו.

ב. בענין סב"ל דוקא מונח לי שההלכ"ב פחות חושש (לפחות במקום שדעת מרן הש"ע לברך), וצריך לעיין.
 
תוכל לציין מקור לדעתו בסב"ל?
אם היה לי מקור ברור לא הייתי כותב "נראה", כתבתי נראה, כי כך התרשמותי, כעת אין לי מקור.
תוכל לציין מקור לדעתו בסתם ויש?
נראה לי שהמקום הכי מרכזי שכותב על זה הוא בהלכה ברורה ח"ה (אוצרות יוסף סי' יא). וגם שם כותב שבמקום אחר האריך בזה, ועד הנה לא מצאתיו, ואודה למי שיאיר עיני היכן מקום זה.
א. בענין סברת הבית דוד בסתם ויש כאשר בדעת הסתם לא מפורש להדיא נגד היש, גם למרן הגר"ע זצ"ל אין בזה כלל ברור.
ובדר"כ כשמכריע כמוהו זה בצירוף טעם נוסף.
עיין טה"ב ח"א (עמ' שע"ח) וביבי"א ח"ח (חיו""ד סימן טז, ב), שסמך על זה בצירוף שכן סברת רוב הפוסקים.
וביבי"א ח"י (סימן נח ח"ב אות ט'), פסק בכה"ג כהיש משום שבב"י כתב שסברא נכונה היא. (ושם ולא הזכיר כלל דברי הבית דוד)
גם בנו הגר"י שליט"א בעין יצחק (עמק' תיג) לא קבע בזה מסמרות, ואחר שהביא מחלוקת האחרונים בהאי כללא דהבית דוד, כתב שיש לדון בזה בכל מקרה לגופו.
ממה שחיפשתי (והשתמשתי בספרי המפתחות לספריו) לא מצאתי אפי' מקום אחד שכותב שאין הלכה כיש. יש מקומות שכותב בשופי שהלכה כיש, ויש מקומות שצירף לזה סניפים. אבל שיכתוב שאין הלכה כיש לא מצאתי כזה מקום. והרב דוד נוקט בפשיטות שאין הלכה כיש.
 
ב. בענין סב"ל דוקא מונח לי שההלכ"ב פחות חושש (לפחות במקום שדעת מרן הש"ע לברך), וצריך לעיין.
ע"פ הכלל ס"ס ודעת השו"ע לברך.

אבל מ"מ יש כמה מקומות שנוקט לברך כמו נטילת ידיים אחרי השירותים באמצע הסעודה.
 
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
ראשי תחתית