באנר תרומה

כללי הפסיקה של הגר"ע יוסף זצ"ל

  • יוזם האשכול יוזם האשכול אלישמע
  • תאריך התחלה תאריך התחלה
לדעתי בציבור נמצאים שני קבוצות קיצוניות, כאלה שממש ח''ו סולדים ממשנת הגרע''י, טופלים עליו שכל ענינו להקל קולות, ומניפים את היתר המכירה, ועוד היתרים רבים שהתיר, כסמל. ושמחק את כל תרבות גדולי ספרד בבחינת לכבוש את המלכה עמי בבית.

ויש קבוצות קיצוניות אחרות בציבור שרואות בגרע''י את הסרגל ליושר ואמת, הם לא מוכנים בשום פנים ואופן לקבל דעה אחרת, גישה אחרת, אין כמו מרן במשך כמה דורות, בקיאות כזו, זכרון כזה, ישרות כזו, מנהיגות לשם שמים במסירות נפש עצומה.

אבל מה התפקיד שלנו בתוך זה?

לדעתי אסור להגרר לקיצוניות.

אלא חייב לדון בכל סוגיא כדרכה של תורה. יש מקומות שהגרע''י ביסס דבריו באופן של ראיות ברורות, ומסתברא טעמיה, ואסור להיות מאלה שרק בגלל שהגרע''י אמר מילתא נימא איפכא. זה לא ביקוש אמת, ולא חיפוש רצון השם.

ומצד שני גם לומר בכל מקום שהגרע''י חלק על אחד מגדולי האחרונים ודאי הוא צודק והאחרים טועים, זה צמצום של התורה לאדם אחד, ופולחן אישיות, לא בריא ולא תקין.

לדעתי התפקיד של התלמיד חכם האמיתי בדורנו ללמוד את שני הצדדים, הרי זה לא אותו עמל כמו לייצר הכל מחדש, לבחון את הראיות באובייקטיביות בלי נגיעות, ולראות היכן נכון כמו המנהג הקדום, ודברי הגדולים הקודמים, ומתי אכן הגרע''י הביא ראיות חדשות שלא שזפתם עין, או האריך בהוכחות מסתברות ומתקבלות על הלב יותר, ולנטות אל דרכו.

צריך להוציא את האמוציות מהשיח. ולהתחיל להתנהל כבני תורה. בויכוח אידיאולוגי. ולא בויכוח כיתתי, מלא אמוציות. הלואי שנזכה לעשות תפקידנו.
 
הרבה דברים הרב עובדיה שינה לא בגלל ההלכה היבשה, אלא משיקולי דעת של ההשלכות מכך, וכך הוא אמר כמה פעמים כשנשאל למה החמיר בענין מסוים, וכן להיפך למה היקל בענין מסוים, זאת היתה תשובתו.
 
לדעתי בציבור נמצאים שני קבוצות קיצוניות, כאלה שממש ח''ו סולדים ממשנת הגרע''י, טופלים עליו שכל ענינו להקל קולות, ומניפים את היתר המכירה, ועוד היתרים רבים שהתיר, כסמל. ושמחק את כל תרבות גדולי ספרד בבחינת לכבוש את המלכה עמי בבית.

ויש קבוצות קיצוניות אחרות בציבור שרואות בגרע''י את הסרגל ליושר ואמת, הם לא מוכנים בשום פנים ואופן לקבל דעה אחרת, גישה אחרת, אין כמו מרן במשך כמה דורות, בקיאות כזו, זכרון כזה, ישרות כזו, מנהיגות לשם שמים במסירות נפש עצומה.

אבל מה התפקיד שלנו בתוך זה?

לדעתי אסור להגרר לקיצוניות.

אלא חייב לדון בכל סוגיא כדרכה של תורה. יש מקומות שהגרע''י ביסס דבריו באופן של ראיות ברורות, ומסתברא טעמיה, ואסור להיות מאלה שרק בגלל שהגרע''י אמר מילתא נימא איפכא. זה לא ביקוש אמת, ולא חיפוש רצון השם.

ומצד שני גם לומר בכל מקום שהגרע''י חלק על אחד מגדולי האחרונים ודאי הוא צודק והאחרים טועים, זה צמצום של התורה לאדם אחד, ופולחן אישיות, לא בריא ולא תקין.

לדעתי התפקיד של התלמיד חכם האמיתי בדורנו ללמוד את שני הצדדים, הרי זה לא אותו עמל כמו לייצר הכל מחדש, לבחון את הראיות באובייקטיביות בלי נגיעות, ולראות היכן נכון כמו המנהג הקדום, ודברי הגדולים הקודמים, ומתי אכן הגרע''י הביא ראיות חדשות שלא שזפתם עין, או האריך בהוכחות מסתברות ומתקבלות על הלב יותר, ולנטות אל דרכו.

צריך להוציא את האמוציות מהשיח. ולהתחיל להתנהל כבני תורה. בויכוח אידיאולוגי. ולא בויכוח כיתתי, מלא אמוציות. הלואי שנזכה לעשות תפקידנו.
לא תמיד הנידון זה הגישה האחרת, אלא הנידון הוא על אותם שקיבלו אותו לרבם, האם נוהגים כהוגן, שיש רבים המתקיפים זאת, וזה הרבה מהדיונים.
 
לא תמיד הנידון זה הגישה האחרת, אלא הנידון הוא על אותם שקיבלו אותו לרבם, האם נוהגים כהוגן, שיש רבים המתקיפים זאת, וזה הרבה מהדיונים.
אני לא מתכחש שיש כאלה שבאמת סוברים כמו שכתבתי בחריפות, ותוקפים אותו ואת גישתו וזה נכלל בתוך הרישא של דברי.

אבל זה לא סותר שיש גם את הסיפא.
 
אלא הנידון הוא על אותם שקיבלו אותו לרבם, האם נוהגים כהוגן, שיש רבים המתקיפים זאת, וזה הרבה מהדיונים.
המתקיפים מתקיפים את התופעה שרבים קיבלו אותו לא על עצמם אלא על אחרים, על כל הספרדים כרבם מחמת היותם ספרדיים בני עדות המזרח.
וכן לא יעשה.
 
יחוה דעת ח"ז זה מקור לקבלת הוראות מרן מוודאי/ספק.
פתחתי שם ומצאתי שכותב זאת, שקבלת מרן היא מתורת ודאי. ע"ש.

אביא ואציג לכם שני מקומות שבו כתב הרב עובדיה שקבלת הוראות מרן היא בגדר "ספק"

מקום א'-
בח"ט או"ח סי' ק"ה סק"ג בסופו [עמ' רכ"ה בישנים].

לשון היביע אומר - והרי אפילו אם היה הדבר ברור בדעת מרן השו"ע שיש לנו דין רה"ר בזמן הזה, ואנו קיבלנו הוראות מרן, הרי גם קבלת הוראות מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק, ואשר על כן תפסו כל אחרוני הפוסקים הספרדים דעבדינן ספק ספיקא אפילו נגד מרן.

מקום ב'-
בח"י יו"ד סי' מ"ג סק"ב בסופו [מצורף קובץ].

יביע אומר- קבלת ספק.JPG
 
פתחתי שם ומצאתי שכותב זאת, שקבלת מרן היא מתורת ודאי. ע"ש.

יפה, זה מה שכתוב שם, שקבלת הו' מרן עלינו היא מתורת ודאי.
(ובודאי הכוונה כי גם מרן פסק בתורת ודאי, כי לא יתכן שאנו נפסוק בודאי, את מה שהוא פסק שהוא ספק).
ולא נזכר שם שום חילוק בין קולא לחומרא.
והנה בא שידרוג חדש, שיש הבדל בין קולא לחומרא, והמונח בו הוא שאת הקולא הוא פסק בתורת ודאי, (אחרת לא היה מיקל), ואת החומרא לא.
את ההשלכות והנפק"מ העצומות כל אחד מבין.
ועתה נשאל, מיהו הרב עובדיה ? הראשון או השני ?
 
והנה בא שידרוג חדש, שיש הבדל בין קולא לחומרא, והמונח בו הוא שאת הקולא הוא פסק בתורת ודאי, (אחרת לא היה מיקל), ואת החומרא לא.
החילוק ברור, כשרוצים להקל צריך שיהיה הכרעה להקל, כי א"א להקל מספק, ובפרט בדאורייתא, לכך פסק מתורת ודאי, אבל להחמיר אפשר להחמיר מספק ולכך פסק מתורת ספק. כך נראה מסברה.
 
החילוק ברור, כשרוצים להקל צריך שיהיה הכרעה להקל, כי א"א להקל מספק, ובפרט בדאורייתא, לכך פסק מתורת ודאי, אבל להחמיר אפשר להחמיר מספק ולכך פסק מתורת ספק. כך נראה מסברה.

עזוב חילוקים, קודם כל מה הרב עובדיה סובר ?
במשנתו הראשונה (ומסתמא בכל הפסקים שבאו בעקבותיה) אין שום התייחסות לחילוק הנ"ל (הכל כך לא הגיוני),
ורק במשנתו האחרונה (שלו או של הבאים אחריו) נולד חילוק חדש.
מהי משנתו קודם כל ? אח"כ נדון בה האם היא הגיונית או לא.
 
ומה עם הכורדים, האפגנים, הלובים?
האמת שבאמת מענין, על הלובים שמעתי כמה וכמה ת''ח גדולים מטריפולי כמו ויקרא אברהם אדאדי, וכן המעשה רוקח, ובעל הלב שומע ר' חיים כהן. האפגנים האמת בי-ם יש מהם ת''ח חשובים היום משפחת סימן טוב, אבל אינני מכיר את ההסיטוריה שלהם, אדרבה מי שמכיר שיעלה.
 
אביא ואציג לכם שני מקומות שבו כתב הרב עובדיה שקבלת הוראות מרן היא בגדר "ספק"

מקום א'-
בח"ט או"ח סי' ק"ה סק"ג בסופו [עמ' רכ"ה בישנים].

לשון היביע אומר - והרי אפילו אם היה הדבר ברור בדעת מרן השו"ע שיש לנו דין רה"ר בזמן הזה, ואנו קיבלנו הוראות מרן, הרי גם קבלת הוראות מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק, ואשר על כן תפסו כל אחרוני הפוסקים הספרדים דעבדינן ספק ספיקא אפילו נגד מרן.

מקום ב'-
בח"י יו"ד סי' מ"ג סק"ב בסופו [מצורף קובץ].

הצג קובץ מצורף 7925
באמת לשונו צ"ע, אם כי בעצם הענין י"ל שכתב זאת כצירוף.
אבל זה לא אומר ששיטתו אינה ברורה, ובכל הפוסקים מצינו סתירות, גם לגבי הכללים, וכגון לענין אי עבדי' ס"ס נגד מרן, שבשו"ת רב פעלים (ח"ב חיו"ד סי' ז, וח"ג חיו"ד סי' ט) כתב שאין לעשות ס"ס נגד מרן שקבלנו הוראותיו, אלא כשרק ספק אחד הוא נגד מרן, ולא כאשר צדדי ההיתר של שני הספקות הם נגד מרן. אולם בשו"ת רב פעלים ח"ד (חיו"ד סוף סי' ה) כ' שעבדי' ס"ס נגד מרן גם כשב' הספיקות נגדו.
וגם הגר"ש משאש בשמש ומגן ח"ב (חיו"ד סי' יא) כ' דלא עבדי', ואילו בשמש ומגן ח"א (חאו"ח ס"ס כט) כתב וז"ל: ואף דהוי הס"ס הזה נגד מרן, בשני הספקות, כבר העלתי בספרי מזרח שמש הלכות ס"ס משם הפוסקים דעבדינן ס"ס נגד מרן.
וכמבואר ביבי"א ח"ט (יו"ד סי' ו).

וגם לענין קבלת הוראות מרן, הרב פעלים סותר דבריו. ובזה באים לבאר גדרים חדשים מתי לדעתו אמרי' לכלל זה.
 
אביא ואציג לכם שני מקומות שבו כתב הרב עובדיה שקבלת הוראות מרן היא בגדר "ספק"

מקום א'-
בח"ט או"ח סי' ק"ה סק"ג בסופו [עמ' רכ"ה בישנים].

לשון היביע אומר - והרי אפילו אם היה הדבר ברור בדעת מרן השו"ע שיש לנו דין רה"ר בזמן הזה, ואנו קיבלנו הוראות מרן, הרי גם קבלת הוראות מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק, ואשר על כן תפסו כל אחרוני הפוסקים הספרדים דעבדינן ספק ספיקא אפילו נגד מרן.

מקום ב'-
בח"י יו"ד סי' מ"ג סק"ב בסופו [מצורף קובץ].
וזה מסתדר להדיא שפסק "לחומרא" שיש לנו דין רהר"ב בזמן הזה.
וכמו ששלחתי לפני, שכל היכא שפסק "לחומרא" הוי מחמת ספק.
יפה, זה מה שכתוב שם, שקבלת הו' מרן עלינו היא מתורת ודאי.
(ובודאי הכוונה כי גם מרן פסק בתורת ודאי, כי לא יתכן שאנו נפסוק בודאי, את מה שהוא פסק שהוא ספק).
ולא נזכר שם שום חילוק בין קולא לחומרא.
והנה בא שידרוג חדש, שיש הבדל בין קולא לחומרא, והמונח בו הוא שאת הקולא הוא פסק בתורת ודאי, (אחרת לא היה מיקל), ואת החומרא לא.
את ההשלכות והנפק"מ העצומות כל אחד מבין.
ועתה נשאל, מיהו הרב עובדיה ? הראשון או השני ?
שדרוג!?
זה דברים מפורשים ביביע אומר!!

- תפסיקו לבלבל את השכל ו"להמציא" סתירות בדברי מרן הגרע"י זצוק"ל שהדברים ברורים כשמש בצהריים!!

1752431460721.png1752431610369.png
 
@אור יעקב לא הבנתי מה אתה רוצה ?
נא אל תעשה לי סלטים עם עשר ציטוטים של כמה משתתפים,
אתה הבאת ציטוט שיש חילוק בין קולא לחומרא, בעוד שבמקור (יבי"א ח"ט) לא נזכר מזה כל מאום,
אתה מזהה את הסתירה או לא ?
 
איזה סתירה??
מה יש לך?
תהיה יותר ברור אולי!
הכי ברור שאפשר,
כשכתוב קבלנו הוראות מרן בתורת ודאי (כי הוא פסק בתורת ודאי),
אז לא מתכוונים שזה רק לקולא ולא לחומרא, כי אחרת היו מציינים את זה.
וכשכן כותבים את זה, אז זה סותר למקום שבו לא כתבו את זה.
וזה נקרא שידרוג
(פלפולים בסגנון ש"אז לא היה צריך לכתוב את זה" וכו', אין לי ענין להתייחס אליהם).
עכשיו יותר ברור ?
 
כשכתוב קבלנו הוראות מרן בתורת ודאי (כי הוא פסק בתורת ודאי),
אז לא מתכוונים שזה רק לקולא ולא לחומרא, כי אחרת היו כותבים את זה.
וכשכן כותבים את זה, אז זה סותר למקום שבו לא כתבו את זה.
וזה נקרא שידרוג
(פלפולים בסגנון ש"אז לא היה צריך לכתוב את זה" וכו', אין לי ענין להתייחס אליהם).
עכשיו יותר ברור ?
- לזה אתה קורא "סתירה"???
- מה יש לך??

- אחרי דברים מפורשים כאלה אתה עדין מנסה להתמם ולהקשות בכח!?
תתחילו להכיר בעובדה שתורת מרן הגרע"י זצוק"ל רחבה מיני ים ואתה הקטן לא יכול "להמציא" סתירות בעוד שהדברים פרושים כשמלה לפנינו.
 
על המושג "דברי תורה עניים במקום אחד ועשירים במקום אחר" שמעת!?

- בעוד שלדינא רואים שאין שום "סתירה" בכללים של מרן הגרע"י זצוק"ל וכל ההבלים והשטויות האלה עפים ברוח כלא היו.
 
אתה בורח מהשאלה,
סברא או לא נשאיר לאח"כ,
מה הרב עובדיה סבר בהתחלה ומה בסוף, והאם הגיוני לאור דבריו שבח"ט לומר שכבר אז הוא חילק בין קולא לחומרא או לא.
תענה באמת, בלי דעות קדומות.
 
אתה בורח מהשאלה,
סברא או לא נשאיר לאח"כ,
מה הרב עובדיה סבר בהתחלה ומה בסוף, והאם הגיוני לאור דבריו שבח"ט לומר שכבר אז הוא חילק הין קולא לחומרא או לא.
תענה באמת, בלי דעות קדומות.
סבר מאז ומתמיד את הכלל הזה.
יש לך "קושיות" על הכלל הזה!?
בוא נשמע...

איזה "פסיקה הלכתית" של מרן הגרע"י זצוק"ל לא תואמת את הכלל הזה!?
 
התופעה של השתנויות דברים בספרי מרן זצ"ל היא ידועה.
חלקם חזרה, חלקם צירופי שיטות לפי הענין. חלילה לא "לפי הצורך כדי שיסתדר מה שרוצה לפסוק" שזה לא ניתן להיאמר אלא על קלי הדעת וחלילה לחשוב כן על רבינו הגדול זצוק"ל, אלא שלא כל הדברים הם מוחלטים, בודאי כשיש ריבוי דעות בפוסקים לכאן ולכאן, ויש מקום לצרף שיטות לפי הענין. זו היתה דרך פסיקתו של הרב. אפשר להסכים ואפשר לא, אבל "סתירות" אין כאן.
 
התופעה של השתנויות דברים בספרי מרן זצ"ל היא ידועה.
חלקם חזרה, חלקם צירופי שיטות לפי הענין. חלילה לא "לפי הצורך כדי שיסתדר מה שרוצה לפסוק" שזה לא ניתן להיאמר אלא על קלי הדעת וחלילה לחשוב כן על רבינו הגדול זצוק"ל, אלא שלא כל הדברים הם מוחלטים, בודאי כשיש ריבוי דעות בפוסקים לכאן ולכאן, ויש מקום לצרף שיטות לפי הענין. זו היתה דרך פסיקתו של הרב. אפשר להסכים ואפשר לא, אבל "סתירות" אין כאן.

הלא זה דברי מעודי, רק שכמות השינויים מספר לספר ומתשובה לתשובה,
ממש לא עולים בקנה אחד עם התואר כללים ברורים ואחידים.
ונראה שכמות הכללים כמעט ככמות הפסקים.
 
מה זו הקבלה לחצאין הזו? מעולם לא שמעתי שיש חצי מרא דאתרא...

חצי קבלה פירושה: לא קיבלנו הוראות מרן
 
ראשי תחתית