מאחר ולא שייך להתבטא כן על השרש ישי, צריך וצריך לחלוק עליו בידיים נקיות, אומר שהוא לא מאמין שהאמוראים באמת חשבו שהם חלקו על תנאים בכל פעם שעשו בדבריהם אוקימתא דחוקה, אבל הוא עשה אוקימתא בדברי האמוראים שהם באמת חלקו על התנאים בידים נקיות, ובכך חלק עליהם בזה גופא בידים נקיות...
לחלוק בידים נקיות
- יוזם האשכול כהן
- תאריך התחלה
זה שורש גדול לדבריך. ובאמת מי שמכירו עומד נפעם מול גדלותו בתורה באופן מופלא.
אבל מ"מ כמדומני שהפריזו על המידה לומר שכוונתו דכל אוקימתא בש"ס היא רק בדרך זו. ועיקר נקודת חידושו הוא אדרבא, לחזק דברי קדמונינו שאחר שנתקבלו בעמ"י, אין הלכה כמותם אך ורק מפני שצדקו בדבריהם, אלא אפילו לא צדקו, זה נהפך לחלק מהתורה ממש, והלכה כמותם. ודווקא במקום כזה יש הסתייגות שאם יש אפשרות לפרש דבריהם שנתקבלו באופן שיתאים ג"כ, הרי שרי לפרש כן. אף שלא היה זה סברתם עצמם.
ואמת שזה חידוש גדול מאוד מאוד. ורבים לוחמים לו. אבל יש לציין שגם האחרים עושים כן בצורה שונה, כגון טמינת ראש בחול לא להאמין לכתבי יד לפעמים וכיו"ב במקום שאין לו טעם, והכל בגלל הקבלה שכבר פשטה בכל ישראל [ויש לציין בזה את הגרע"י זי"ע שלא היה כן, רק היה מקבל הרבה מכת"י החדשים באופן שהוא מכוון לאמת].
בדברי האחרונים, שיש להם רשות לחלוק על קודמיהם, ניכר הרבה פעמים שמיישבים דברי הקודמים לשיטתם, כיון שגם בלא"ה יחלקו עליהם וסבירא להו שהלכה כמותם. ואין הדבר ניכר לכל מתי הוא כן. וע"כ אח"כ לפעמים יש שסבורים בפשיטות שאכן נקט כן בבירור בדברי אותו אחרון. ואינו מוכרח כלל. ודבר זה פשוט וברור. כל הדיון על כך, מתי זה כך באמת.
ובאמת פירשו בזה, דפוק חזי היכן נזכרה ברכה זו דבורא נפשות בדברי התנאים (רק בפלוגתא דספ"ו דברכות על ברכת המים לפניו).
וכתבו דברכה זו נתקנה באמת מאוחר יותר, בימי האמוראים. וע"כ בברייתא הפירוש כפשוטו "ולא כלום".
כמדומני שפירוש זה כתוב בשם רבינו הגר"א זי"ע. שנתקבל מאוד בעמ"י, ואף אם יראה מכמה מקדמונינו דלא פירשו כן, א"א למחוק דבריו. ונ"ל דאיכא נמי בדרא בתראה דס"ל כוותיה.
פלוריש (אריאל)
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 221
זה בהקדמת המאירי הרגילה למסכת אבות
בית הבחירה (מאירי) מסכת אבות פתיחה
ועם כל זה נתמעטו הלבבות מרוב הצרות והוצרכו האחרונים לחבר אחריו דרך ביאור והרחבה ולפעמים דרך סתירה ותיקון כשהיו חכמי הדור מסכימים לכך ממה שרואים בו קושיא חזקה כמ"ש במסכת יום טוב ל"א א' אמר שמואל אין מביאין עצים אלא מן המכונסים בקרפף והקשו והא אנן תנן מן הקרפף כלומר ואפי' מן המפוזר ותירצו מתני' יחידאה היא וכן אמרו סמי מכאן כך וכך וכן אמרו פרת חטאת אינה משנה וכן בפרק החולץ מ"ג א' על משנת מסרק של פשתן שנטלו שניו האמורה בטהרות מסכת כלים פי"ג מ"ח רבי יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו אינה משנה וכן תמיד איתמר חסורי מחסרא כו' וכן לאו תרוצי מתרצת לה תריץ ואימא הכי וכן הרבה כיוצא באלו כמו שנעשה היום אף אנחנו מראשינו וזקנינו הקודמים ועוברים לפנינו ועל ראשינו וכמ"ש דרך כלל מקום הניחו לנו כו' כלומר שאין השלימות נמצא בנבראים ואפי' במובחרים שבהם עד שלא יהיו אחרונים רשאין לחלוק עמהם בקצת דברים:
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
לכאורה כלל זה שייך רק בפוסק שלא יכול לחלוק על פוסק אחר אבל אחרונים בדעת אחרונים או ראשונים בדעת ראשונים וכדו' אין להם צורך בזה יחלקו עליהם רציתי לכתוב בידיים מלוכלכות פחות מתאים ונגמר העניין.
ייתכן שלכך התכוונת כל הג' דוגמאות שהבאת הם בכה"ג שהחולק לא יכול לחלוק על מי שרצה לחלוק עליו [מהריב"ל על הרשב"א הנודע ביהודה על רשב"י הגרע"י על השו"ע].