זה שורש גדול לדבריך. ובאמת מי שמכירו עומד נפעם מול גדלותו בתורה באופן מופלא.
אבל מ"מ כמדומני שהפריזו על המידה לומר שכוונתו דכל אוקימתא בש"ס היא רק בדרך זו. ועיקר נקודת חידושו הוא אדרבא, לחזק דברי קדמונינו שאחר שנתקבלו בעמ"י, אין הלכה כמותם אך ורק מפני שצדקו בדבריהם, אלא אפילו לא צדקו, זה נהפך לחלק מהתורה ממש, והלכה כמותם. ודווקא במקום כזה יש הסתייגות שאם יש אפשרות לפרש דבריהם שנתקבלו באופן שיתאים ג"כ, הרי שרי לפרש כן. אף שלא היה זה סברתם עצמם.
ואמת שזה חידוש גדול מאוד מאוד. ורבים לוחמים לו. אבל יש לציין שגם האחרים עושים כן בצורה שונה, כגון טמינת ראש בחול לא להאמין לכתבי יד לפעמים וכיו"ב במקום שאין לו טעם, והכל בגלל הקבלה שכבר פשטה בכל ישראל [ויש לציין בזה את הגרע"י זי"ע שלא היה כן, רק היה מקבל הרבה מכת"י החדשים באופן שהוא מכוון לאמת].
בדברי האחרונים, שיש להם רשות לחלוק על קודמיהם, ניכר הרבה פעמים שמיישבים דברי הקודמים לשיטתם, כיון שגם בלא"ה יחלקו עליהם וסבירא להו שהלכה כמותם. ואין הדבר ניכר לכל מתי הוא כן. וע"כ אח"כ לפעמים יש שסבורים בפשיטות שאכן נקט כן בבירור בדברי אותו אחרון. ואינו מוכרח כלל. ודבר זה פשוט וברור. כל הדיון על כך, מתי זה כך באמת.
