הוא לא הצריך. התבלבלת עם החסד לאלפים.
לחלוק בידים נקיות
- יוזם הנושא כהן
- תאריך התחלה
בכל מקרה חשבתי על ביאור חדש שאולי ישפוך קצת אור...
- כי הרי מרן השו"ע פסק כמו ר"ת כידוע, (וכן גם הר"ן) וא"כ הסימן של שלושה כוכבים רצופים זה לשיטת ר"ת, אבל לדידן שהמנהג כגאונים, מספיק שיעור מועט לתוספת שבת (או "כל שהוא" או שיעור של כמה דקות).
ואולי לפ"ז מובן שיש שנהגו 20 דקות אחר השקיעה ויש פחות ויש יותר כי תלוי במח' מהו שיעור "תוספת שבת".
- כי הרי מרן השו"ע פסק כמו ר"ת כידוע, (וכן גם הר"ן) וא"כ הסימן של שלושה כוכבים רצופים זה לשיטת ר"ת, אבל לדידן שהמנהג כגאונים, מספיק שיעור מועט לתוספת שבת (או "כל שהוא" או שיעור של כמה דקות).
ואולי לפ"ז מובן שיש שנהגו 20 דקות אחר השקיעה ויש פחות ויש יותר כי תלוי במח' מהו שיעור "תוספת שבת".
כבר נתבאר אצלנו בכ"ד שבשבעה מקומות לכה"פ מבואר דעת מרן ז"ל דפסי"' דל"נ בדרבנן אסור.
רק שא"א לתוכח עם אנשים מגמתיים.
ולמדתם אותם
חבר חדש
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 76
אולם עיין מה שהאריך בזה במצורף בהערה.
הראשונים מביאים ירושלמי. זה לא קשור לאיזה שיטה זו. זה דין בעצם.
אם יש ירושלמי אז כן. אם נראה לך שזה לא מתאים - אז זה ראיה נגד אחת מהשיטות.
בפועל למעשה השיעור של רצופים הוא מתאים רק לגאונים. לר"ת אין שום משמעות לרצופים כיון שלאחר ע"ב דקות כל השמים מלאים כוכבים, קטנים עם גדולים, רצופים עם רחוקים, וכידוע ששיטת ר"ת דחויה מההלכה לגמרי מחמת המציאות הברורה בארץ ישראל.
הלכה ברורה
חבר חדש
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 73
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 293
דברי הגחיד"א אינם שייכים לעניינינו כלל, פשוט וברור שהנוב"י לא התכוון לחלוק על רשב"י, ובאמת הנוב"י לא הזכיר כלל את רשב"י ולא את האר"י
ואין כאן אלא לשון מליצית שכוונתו שחולק בלי לחוש כלל
[תוכל לחפש באוצה"ח "בידים נקיות" ותראה שזה הכוונה בכל מקום, ודוגמא א' מספרי החיד"א, בשו"ת חיים שאל סי' נ"ב "הרב מרכבת המשנה שהבאתי שחלק בידים נקיות על מרן", ושם פליג להדיא על מרן כיעו"ש]
דברי הגר"ש פישר תמוהים, שטוען שבעצם מותר לאמוראים לחלוק על תנאים אלא שאיסור הקבלה עומד בפניהם, וכבר כתב הג"ר אלחנן וסרמן במכתב להחזו"א (קובץ ענינים עמ' קצ"ט) ש"פשוט אפילו לתינוקות" שאינו כן, כיעו"ש
יצויין דברי הגר"י סלנטר (אור ישראל מכתב כ"ט) -
וידוע לשון מרן הב"י (יו"ד רס"י רכ"ח ד"ה מי שאמר): "אע"פ שפשט הלשון מורה על פירוש הריב"ש, כיון שהענין אינו מתיישב לפירושו, מוטב לדחוק הלשון ולכוונו עם הענין". וע"ע במצורף. ואכמל"י.
אמנם, בהל' יו"כ כתב מרן בפשיטות שיש להמתין מעט, ולא הזכיר רצופים, ומוכרח לומר כהדגמ"ר
והשע"ת והמשנ"ב והכה"ח לא טעו כלל ח"ו
כונת החיד"א היא שהנוב"י לא הזכיר את רשב"י וכאילו שהוא אומר את דבריו 'גם' בדעת רשב"י, כך נראה למי שקורא את דבריו, וזה נקרא בידים נקיות.
איך אתה יכול לכתוב כזה דבר, אם הבאתי פר"ח להדיא שכתב כפי שביארתי? ברוב המקומות זה כמו שביארתי. יש מקומות שזה כמו שכתבת.
האם פתחת את הקובץ שהעליתי? כל מה שהוא מאריך שם זה לחלוק על דבריו.
מי שמכירו יודע שסברתו סברא ישרה מאוד, ואכמ"ל.
אה"נ, הכל בכלל שכתבתי.
לפי מה שכתב הגר"ש פישר - האם נראה לך שבאמת התנא או האמורא או הראשון התכוין לאוקימתא כזו? הרי כל ילד שקורא וה"ה גדול ורב מבין לא כך, אז איך הוא חשב שיחשבו בדיוק על האוקימתא שעשו בדבריו? וע"כ שאה"נ דברי התנא או האמורא או הראשון או האחרון קשים ולא פוסקים כמותו, ויש רשות למפרשים שאחריו לחלוק עליו בידים נקיות. זו סברא אלימתא, ולא מובן צד אחר בכלל.
אתה מביא לי ראיות ואתה לא שם לב.
הב"י הזה הוא עוד ראיה לכלל זה במילים אחרות, ודוק היטב.
אז יש 'סתירה' במרן. לכן לא הופכים את דברי הר"ן שהם מקור דברי מרן ומשנים אותם כליל.
המ"ב והכה"ח לא כתבו שהם פסקו 'כמרן'. הם העתיקו את הדגמ"ר אפילו שיתכן והוא חלוק על מרן.
אני בסה"כ אמרתי שמרן 'במקום הזה' לא כיון לזה.
איך הפסק 'למעשה' זה עוד ענין.
"סתירה"??
בשתי מקומות השו"ע כתב לך להדיא שזה שיעור מועט.
והמג"א כתב להדיא שכן כוונת השו"ע גם איפה שכתב "כוכבים רצופים" (ופשוט שכל השיעורים של כוכבים לא שייכים בזמנינו שיש לנו שעון ועיין באה"ל ריש סי' רצג)
והאחרונים נקטו להדיא שמספיק כל שהוא. (ובל נשכח שזה דעת רוב ככל הראשונים שדי בשיעור כל שהוא)
למה להמשיך להתווכח? (ובפרט "לעורר" על הראשל"צ שליט"א שהוא עושה "נגד השו"ע"...)
הייתי בטוח שקיבלת את האמת לאחר הדברים הברורים שהראיתי לך אתמול, ורק אתה מפחד להודות ברבים.
אני רואה שאתה ממשיך בשיטתיות באי קבלת האמת.
אין לי זמן להמשיך איתך בויכוחי סרק.
עומק המושג
חבר חדש
- הצטרף
- 20/4/25
- הודעות
- 72
לא צדקו דבריו בזה.
האמוראים ודאי אינם חולקים על תנאים, וכמו שרואה כל מתבונן בסוגיות הש"ס, אמורא שיש עליו קושיא מברייתא - דבריו נדחים אוטומטית, אין מקום לומר שאמוראים יכולים לחלוק על תנאים.
ההסבר באוקימתות הוא פשוט, אוקימתא זה מנגנון מסוים שמסביר שהמשנה התכוונה לקבוע רעיון עקרוני, רק שצורת הביטוי המעשית שלו היא מעט דחוקה. לדוגמא, שנים אוחזין בטלית יחלוקו, הגמרא שואלת - הרי ההלכה היא שכל אחד נוטל מה שידו מגעת, ומעמידה את המשנה דתפיסי בכרכשתא, כלומר, כאשר השניים אוחזים בציציות הבגד, אז הם חולקים את כל הבגד, ברור שאין הכוונה שהמשנה דיברה רק במקרה כזה, כיון שהמשנה לא דיברה בכלל על מקרים, המשנה קבעה ששנים שאוחזין בטלית יחלוקו, האופן היחיד בו עקרון זה בא לידי ביטוי בטלית כולה הוא בתפיסי בכרכשתא, אך העקרון נכון גם בכל שנים שאוחזים בטלית.
זוהי דוגמא פשוטה, אך כן הם כל האוקימתות בגמרא, דוק ותשכח.
האמוראים ודאי אינם חולקים על תנאים, וכמו שרואה כל מתבונן בסוגיות הש"ס, אמורא שיש עליו קושיא מברייתא - דבריו נדחים אוטומטית, אין מקום לומר שאמוראים יכולים לחלוק על תנאים.
ההסבר באוקימתות הוא פשוט, אוקימתא זה מנגנון מסוים שמסביר שהמשנה התכוונה לקבוע רעיון עקרוני, רק שצורת הביטוי המעשית שלו היא מעט דחוקה. לדוגמא, שנים אוחזין בטלית יחלוקו, הגמרא שואלת - הרי ההלכה היא שכל אחד נוטל מה שידו מגעת, ומעמידה את המשנה דתפיסי בכרכשתא, כלומר, כאשר השניים אוחזים בציציות הבגד, אז הם חולקים את כל הבגד, ברור שאין הכוונה שהמשנה דיברה רק במקרה כזה, כיון שהמשנה לא דיברה בכלל על מקרים, המשנה קבעה ששנים שאוחזין בטלית יחלוקו, האופן היחיד בו עקרון זה בא לידי ביטוי בטלית כולה הוא בתפיסי בכרכשתא, אך העקרון נכון גם בכל שנים שאוחזים בטלית.
זוהי דוגמא פשוטה, אך כן הם כל האוקימתות בגמרא, דוק ותשכח.
איך תסביר חסורי מחסרא והכי קתני?
המשנה אמרה בדיוק הפוך מהאמת, והיא כיוונה באמת לזה? עי"ש במאמר שעומד בזה ומביא ביאור תמוה של התפארת ישראל ודוחה אותו.
מה שהוא אומר נשמע מאוד מאוד הגיוני ורציונלי.
עומק המושג
חבר חדש
- הצטרף
- 20/4/25
- הודעות
- 72
הנוסח של המשנה הוא נוסח קדום, כידוע*, וכיון שהוא עבר במסורת - יתכנו שנפלו בו שיבושים, ההגהה של 'חסורי מחסרא' מגיהה את הנוסח שעבר בבתי המדרשות ולא את הנוסח המופיע בחיבור המשניות.
שמא תאמר, עדיין יוצא שהגמרא חולקת על רבי מסדר המשניות. התשובה היא שרבי לא התכוון לכתוב ספר הלכה, מי שינסה להוציא הלכה מהמשניות לא יצליח, בין היתר משום שהמשניות כוללות מחלוקות רבות, המחלוקות לא מובאות דרך אגב אלא באופן שיטתי, כולל פרקים שלמים של 'דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה', המשנה היא רק כתיבה מתומצתת של הרעיונות הכלליים שהסתובבו בבתי המדרש, ולכן יתכנו בהם אי אלו טעויות.
למעשה, ישנם עוד שתי סוגים של הגהות: א) שהטעות היא בנוסח המשניות, ב) שזוהי באמת כוונת התנא, רק שבמשנה נכתב עקרון כללי ולא יישום ספיציפי של דין מסוים.
סביר להניח שכל ההגהות של האמוראים במשניות מסתכמות לאחד משלושת סוגי ההגהות הללו, ולכן אין טעם לדחוק שהאמוראים חולקים על התנאים, זהו הסבר תמוה ומפוקפק לומר שהגמרא משקרת לציבור כל עמוד בש"ס.
שמא תאמר, עדיין יוצא שהגמרא חולקת על רבי מסדר המשניות. התשובה היא שרבי לא התכוון לכתוב ספר הלכה, מי שינסה להוציא הלכה מהמשניות לא יצליח, בין היתר משום שהמשניות כוללות מחלוקות רבות, המחלוקות לא מובאות דרך אגב אלא באופן שיטתי, כולל פרקים שלמים של 'דברים שבין ב"ש וב"ה בסעודה', המשנה היא רק כתיבה מתומצתת של הרעיונות הכלליים שהסתובבו בבתי המדרש, ולכן יתכנו בהם אי אלו טעויות.
למעשה, ישנם עוד שתי סוגים של הגהות: א) שהטעות היא בנוסח המשניות, ב) שזוהי באמת כוונת התנא, רק שבמשנה נכתב עקרון כללי ולא יישום ספיציפי של דין מסוים.
סביר להניח שכל ההגהות של האמוראים במשניות מסתכמות לאחד משלושת סוגי ההגהות הללו, ולכן אין טעם לדחוק שהאמוראים חולקים על התנאים, זהו הסבר תמוה ומפוקפק לומר שהגמרא משקרת לציבור כל עמוד בש"ס.
*רד"צ הופמן ורי"א הלוי הביאו לזה ראיות רבות.
זה לא עונה על כתיבה 'הפוכה' מהאמת, אם אכן זו כונת התנא. מחלוקות לחוד וגם טעות יכולה להיות במילה פה ושם, אבל לא במשפט או שתי מפשטים שהופכים את הכל.
עומק המושג
חבר חדש
- הצטרף
- 20/4/25
- הודעות
- 72
צריך לבחון כל מקרה לגופו, יתכן שיש יישובים מקומיים.
אגב, יתכן שיש מקומות שהדברים כ"כ מוכרחים שהאמוראים העמידו את דברי התנאים באופן מסוים משום שסברו שכך היא האמת בלא ספק, ולכן אין זה משנה מהי כוונת התנאים, שאם אין זו כוונתם - מותר לחלוק עליהם.
דהיינו, אני לא שולל שיש מקומות שהאמוראים חלקו על תנאים, אך לומר שזה קורה בכל עמוד בש"ס - זה מופרך.
אגב, יתכן שיש מקומות שהדברים כ"כ מוכרחים שהאמוראים העמידו את דברי התנאים באופן מסוים משום שסברו שכך היא האמת בלא ספק, ולכן אין זה משנה מהי כוונת התנאים, שאם אין זו כוונתם - מותר לחלוק עליהם.
דהיינו, אני לא שולל שיש מקומות שהאמוראים חלקו על תנאים, אך לומר שזה קורה בכל עמוד בש"ס - זה מופרך.
אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י
חבר קבוע
- הצטרף
- 31/12/24
- הודעות
- 293
אולי זה כוונת הפר"ח, ברוב המקומות אין זה הכוונה, דוק ותשכח
ראיתי את דבריו לפני קצת זמן, ועכשיו עברתי עליהם עוד הפעם, ולא הביא כלל דברי הגר"א וסרמן שהבאתי, רק הביא את דבריו בקונטרס דברי סופרים ששם כתב "לו יצוייר" שהיה חכם הראוי לחלוק על אמוראים, גם אז אסור לא לחלוק
וראיתי בתו"ד שהביא ממהרי"ק והתומים "דאין לנו בדורינו מי שיכריע בין מחלוקת פוסקים קדמאי", וכ"ש שלא שייך לנו לחלוק עליהם, אפילו לא "בידים נקיות"
וראיתי בתו"ד שהביא ממהרי"ק והתומים "דאין לנו בדורינו מי שיכריע בין מחלוקת פוסקים קדמאי", וכ"ש שלא שייך לנו לחלוק עליהם, אפילו לא "בידים נקיות"
אינני מכירו, אבל סברתם הישרה של הגר"א וסרמן והחזו"א ידוע ומפורסם לכל
כן, כי לא באו "לעשות לנו חיים קלים", וכלשון הרמב"ם בהקדמתו לפיה"מ "שאין פירושינו לבונן האבנים אלא לבונן מי שיש לו לב להבין"
וע"ע אגרות החזו"א (ח"ג סי' י"ח) שהעתיקו גליון על ספר א' שכתב דמלשון הרמב"ם אבן "שנפגמה" למדנו דפגומה מתחילתה כשר, וכתב עליו החזו"א, "לא למדנו כלום, שהלשון מדברת אל הלב ואל השכל, ויש לה החפש לבחור לשון קל או קצר, וגם יש להחכם החפש לדקדק במכוון ולא לדקדק בלשון".
וכדברים האלו כתב הגרצ"ה ברוידא בשם הסבא מקלם (כתבי פז עמ' ס"ד): "אעתיק למענו ענין אשר שמעתי לא כבר, באשר תועלת רב יביא אתו הענין ההוא בלימוד, ואעתיק בקצרה, והוא כלל גדול: בלימוד שלא להמשיך השכל אל המילות, רק המילות אל השכל. וזה הכלל ראוי להשתמש בו הרבה בלימוד ההלכה, וכן במוסר, כי אין ראוי לדחוק הרבה בסברות דחוקות רק למען המילות יעלו יפה, ואם כי מחוייבים אנו לדקדק מאד בהמילות ולהבין ביאורם, אבל הוא רק אם גם השכל מסכים, כי אם אין השכל מסכים אז כדאי ונכון לעזוב דוחק קטן למען יסיר דוחק גדול".
והרה"ג יעקב הכהן שליט"א [ב"ר ישראל הכהן, עורך ירחון אור תורה] בקובץ "איסתכל באורייתא" (גליון ד' עמ' ל', גליון ה' עמ' כ"א) הביא כמה דוגמאות לזה:
וע"ע אגרות החזו"א (ח"ג סי' י"ח) שהעתיקו גליון על ספר א' שכתב דמלשון הרמב"ם אבן "שנפגמה" למדנו דפגומה מתחילתה כשר, וכתב עליו החזו"א, "לא למדנו כלום, שהלשון מדברת אל הלב ואל השכל, ויש לה החפש לבחור לשון קל או קצר, וגם יש להחכם החפש לדקדק במכוון ולא לדקדק בלשון".
וכדברים האלו כתב הגרצ"ה ברוידא בשם הסבא מקלם (כתבי פז עמ' ס"ד): "אעתיק למענו ענין אשר שמעתי לא כבר, באשר תועלת רב יביא אתו הענין ההוא בלימוד, ואעתיק בקצרה, והוא כלל גדול: בלימוד שלא להמשיך השכל אל המילות, רק המילות אל השכל. וזה הכלל ראוי להשתמש בו הרבה בלימוד ההלכה, וכן במוסר, כי אין ראוי לדחוק הרבה בסברות דחוקות רק למען המילות יעלו יפה, ואם כי מחוייבים אנו לדקדק מאד בהמילות ולהבין ביאורם, אבל הוא רק אם גם השכל מסכים, כי אם אין השכל מסכים אז כדאי ונכון לעזוב דוחק קטן למען יסיר דוחק גדול".
והרה"ג יעקב הכהן שליט"א [ב"ר ישראל הכהן, עורך ירחון אור תורה] בקובץ "איסתכל באורייתא" (גליון ד' עמ' ל', גליון ה' עמ' כ"א) הביא כמה דוגמאות לזה:
- במס' ברכות (ט"ו ע"ב) איתא: אמר רב יוסף מחלוקת בקריאת שמע דכתיב שמע ישראל, אבל בשאר מצוות דברי הכל יצא, ואף שבגמרא כתוב אבל בשאר מצוות, רש"י פירש בכל הברכות.
- ושם (דף לז ע"א) תניא: "ולבסוף ולא כלום", פירוש: שעל אורז לא מברכים כלום. ובכל זאת פירש רש"י שם וז"ל: ולא כלום. כלומר אין טעון בברכות פירות ארץ ישראל ולא כלום, אלא בורא נפשות רבות.
- במס' שבת (כ"ב ע"ב): איבעיא להו הדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, ומפשטות הלשון שאם נאמר הנחה עושה מצוה, אין שום מצוה בהדלקה, אבל רש"י פירש שם בזה"ל: ואי הנחה עושה מצוה ועיקר מצותה תלויה בהנחה, אין מדליקים מנר לנר, דהדלקה לאו מצוה היא כולי האי, עכ"ל. ויוצא מדבריו שגם על הצד שהנחה עושה מצוה, אין הכוונה שאין שום מצוה בהדלקה, אלא שעיקר מצוה היא בהנחה.
- ושם (דף כ"ג ע"א) אמרו: אמר ר' שמעון, בשביל ארבעה דברים אמרה תורה להניח פאה בסוף שדהו, והנה אף שמשמעות לשון דברי ר' שמעון שיש להניח פאה בסוף השדה, רש"י לא פירש כך, אלא פירש סוף שדהו גמר קצירו, והיינו שיניח פאה רק כשגומר לקצור ולא לפני כן.
- ושם (דף כ"ו ע"א) איתא: ר' ישמעאל אומר היוצא מן העץ אין מדליקין בו, ובע"ב כתב רש"י בד"ה ר' שמעון בן אלעזר וכו', והלכך יוצא מן העץ לאו דוקא נקט דהו הדין לנוצה של עיזים דכל מידי דלאו צמר ופשתים הוא.
- בנדרים (דף עד ע"א) איתא: "בשלמא רבי עקיבא סבר אין זיקה", אבל האמת שודאי ר' עקיבא סובר שהיבמה זקוקה ליבם, אלא שסובר שהזיקה אינה החשיבה את היבמה כאשת היבם, וכמו שפירש הר"ן שם, ובסנהדרין (דף יא ע"ב), "שאין העומר בא אלא מיהודה", והאמת שבא גם ממקומות אחרים אל שמצוה מן המובחר מיהודה.
- במס' סוטה (דף כ"ז ע"ב): אלף אמה מגרש, ואלפיים אמה שדות וכרמים, ואע"פ שמשמעות הלשון שאלפיים אמה שדות וכרמים, אבל הפירוש אינו כן אלא הפירוש הנכון הוא שהאלף השני מתוך האלפיים שדות וכרמים.
- במס' זבחים (דף קו ע"ב) אומר הש"ס: "מה לי שרצים טהורים שאיסורם במשהו", אבל האמת שאין איסורם במשהו אלא בכעדשה וכמו שפירש רש"י שם.
- ושם (דף קי"ב ע"ב): באו לירושלים קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים, הנה אע"פ שהגמרא אמרה לפנים מן הקלעים, אין הכוונה כן, אלא הכוונה לפנים מן החומות העזרה שהם במקום הקלעים שהיו במשכן.