עם ה"אפשר" האחרון שכתב כת"ר אני נוטה יותר להסכים, זה באמת מעורר כיוון חדש.
ואפרש שיחתי ;
ישנם בכורות רבים שלא נולדו בכורות אבל הועברה להם הבכורה ע"י האב, כגון אברהם שי"א שהיה שני לנחור, וכגון שם שהיה שני ליפת, ויוסף שלא היה בכור, [במדבר רבה ד ח תנחומא ישן תולדות יב ולגבי יוסף וראובן יש גם גמרא], וכן יש מדרש בתהלים [כמדומני פט על מצאתי דוד עבדי וכו' אף אני בכור אתנהו] שדוד נעשה בכור לאחיו ע"י שמואל, אבל בכל אותם מדרשים מבואר שכיון שיצחק לא נתן את הבכורה ליעקב, הוא היה צריך "לתת נפשו עליה", ז"א משמע שלאב יש כוח להעביר את הבכורה [היינו את עיקר מה שהוא בא להביא לעולם, ואת כלל הבשורה של הזיווג מלבד מה שכל ילד וילד הוא פרט], יותר מאשר לבן עצמו, וכן לשמואל בהיותו נביא, אבל ליעקב לא היה את זה, והוא נטל את זה ע"י שבועת עשיו כמבואר בשו"ת הריב"ש, על כן עד שלא היתה אומה ישראלית שנכון לה תפקיד נכבד בממלכת ה', לא חל בפועל הזכות של יעקב בבכורה, והיה רק עומד לבוא אבל לא בא, ומהירידה למצרים ואילך יתכן שחל שם ישראל ראשוני בתורת אומה.
