מה הבעיה בקווי נייעס?

[הולך בתמים]

טעות. יש היום הרבה פלאפונים כשרים עם מצלמה אא"כ עצם קיומה של המצלמה הופך את הטלפון ללא כשר שזה דבר הבל.

זו באמת תמיהה על כל המושג פלאפון כשר, אבל לא נושא השרשור אז אני פותח דיון נפרד על זה.

 

[אבן ירושלמית]

למען ה' מה הבעיה בפלאפון??

השחתת זמן? לזה אתה קורה מסוכן מאוד? מה קרה לנו? מאיפה הקיצוניות הזו?
אפשר שעדיף ללא פלאפון, אפשר שלא, אבל זה יותר עניין אישי לבחור בן 18-19-20 מדובר באדם בוגר שיודע מה הוא רוצה מעצמו מה מפריע לו ומה לא.

זה לא קיצוניות.
זה גיל מיוחד ונסיונותיו מיוחדים ועדיף שהראש יהיה בתורה ולא בפלא'.

 

[אשכנזי חמוד]

זה לא קיצוניות.
זה גיל מיוחד ונסיונותיו מיוחדים ועדיף שהראש יהיה בתורה ולא בפלא'.

אין שום ניסיון מיוחד בפלאפון הניסיון נמצא במקום אחר, בגילאי ישי"ק ות"ת זה יכול להוציא מהתמימות ודאי לא בגילאים האלה דנתי, ומה שעדיף היכן הראש יהיה זה רצוי וכנגדו יש מצוי וביכולתו של פלאפון הרבה פעמים להשקיט שיעמום טבעי המצוי בנפשו של בנאדם ועי"ז להינצל מן החטא.

 

[אבן ירושלמית]

אין שום ניסיון מיוחד בפלאפון הניסיון נמצא במקום אחר, בגילאי ישי"ק ות"ת זה יכול להוציא מהתמימות ודאי לא בגילאים האלה דנתי, ומה שעדיף היכן הראש יהיה זה רצוי וכנגדו יש מצוי וביכולתו של פלאפון הרבה פעמים להשקיט שיעמום טבעי המצוי בנפשו של בנאדם ועי"ז להינצל מן החטא.

לו יהי.

 

[מים מתוקים]

לדעתי הפשוטה, יש מגוון שיקולים כשמתנתקים, ולכן על כל אחד ללמוד ולמדוד את עצמו היכן הוא אוחז והאם הוא ראוי ויכול להתנתק, ובאיזה צורה נכון שהוא יעשה את זה, כי בסוף מי ששומע את קווי הנייעס אינו חוטא או עובר עבירה רק שהדבר מעסיק אותו יותר מדי וגורם לו לבטלה, והפסד שקיעות בלימוד וכו',
ולכן מי שיכול לא לשמוע אשריו ואשרי חלקו, אבל אם בגלל שהוא נמנע לשמוע הוא נהיה עצבני או נכנס לעצבות שזה כבר עבירה לכו"ע או לשיעמום ולישב בטל שזה יכול לגרום לעבירה, או שאר השלכות קשות....
כי הוא בנאדם נורמלי וסקרן מטבעו, שמתערב ומעורבב עם הבריות, ומעניין אותו אקטואליה (וגם כך בהרבה תחומי עניין אנו כבני תורה גדורים...) אז יהיה אסור לו להפסיק לשמוע (!!!).
דרך אגב שמעתי בשם אחד ממרביצי התורה המובחרים והמוכרים ביותר בעולם הישיבות (אני לא מפרסם את שמו כדי שארחי פרחי לא יזלזלו...) שיש על בני התורה תביעה להשתתף בצער הלוחמים והנופלים, וכאב החטופים, "לשאת בעול וצער הזולת", ומי שלא מצליח לכאוב, חייב לשמוע רדיו כדי להזדהות ולחוש את צער הציבור (!!!).

 

[החש בראשו]

לדעתי הפשוטה, יש מגוון שיקולים כשמתנתקים, ולכן על כל אחד ללמוד ולמדוד את עצמו היכן הוא אוחז והאם הוא ראוי ויכול להתנתק, ובאיזה צורה נכון שהוא יעשה את זה, כי בסוף מי ששומע את קווי הנייעס אינו חוטא או עובר עבירה רק שהדבר מעסיק אותו יותר מדי וגורם לו לבטלה, והפסד שקיעות בלימוד וכו',
ולכן מי שיכול לא לשמוע אשריו ואשרי חלקו, אבל אם בגלל שהוא נמנע לשמוע הוא נהיה עצבני או נכנס לעצבות שזה כבר עבירה לכו"ע או לשיעמום ולישב בטל שזה יכול לגרום לעבירה, או שאר השלכות קשות....
כי הוא בנאדם נורמלי וסקרן מטבעו, שמתערב ומעורבב עם הבריות, ומעניין אותו אקטואליה (וגם כך בהרבה תחומי עניין אנו כבני תורה גדורים...) אז יהיה אסור לו להפסיק לשמוע (!!!).
דרך אגב שמעתי בשם אחד ממרביצי התורה המובחרים והמוכרים ביותר בעולם הישיבות (אני לא מפרסם את שמו כדי שארחי פרחי לא יזלזלו...) שיש על בני התורה תביעה להשתתף בצער הלוחמים והנופלים, וכאב החטופים, "לשאת בעול וצער הזולת", ומי שלא מצליח לכאוב, חייב לשמוע רדיו כדי להזדהות ולחוש את צער הציבור (!!!).

@מים מתוקים דברים יפים! לכן אני לא מסתפק בלתת לך תודה.
ואגב זו בעיה גדולה היום שהמון דברים הם לא בעיה, אבל ההרגשה שנותנים לך זה שאם אתה עושה את זה אתה ״לא שווה כלום!״

 

[אבן ירושלמית]

המון דברים הם לא עבירה.
ואוי לנו אם היינו עושים רק מצוות או נמנעים רק מעבירות.
כפי שאמר אחד מהצדיקים "שמחה היא לא מצווה אבל מה ששמחה מסוגלת לפעול שום מצווה לא מסוגלת, וכן עצבות היא לא עבירה אבל לאן שעצבות מובילה אף עבירה לא מובילה".

 

[חכם בן שושן]

קווי נייעס הם בהחלט אחת הבעיות הקיומיות של עולם התורה, לדעתי. אני חושב שמי שכתב את המאמר שפתח את האשכול לא הגזים בכלל. יש הרבה תלמידי חכמים גדולים שהלכו לאיבוד בגלל הדבר הזה. ודוווקא בגלל החומרא הפחותה שלו, זה לא מה שיהרוס את הבחורים הבינונים והטובים - אבל דווקא המצויינים, אלו עם עודף הסקרנות, אלו השמורים באופן כללי, ואלו עם השכל ויכולת הניתוח - הגישה המיידית הזו לעולם יכולה להשמיד להרוג ולאבד.
ושיהיה ברור: ברור ופשוט שהקו של איצ'ה ומידע לכל אינם קווי נייעס. מי שמתייחס אליהם כך פשוט לא יודע מה זה קווי נייעס... ואשריו...

 

[בתראה]

על נוסח השאלה הפותחת 'מה הבעיה עם'..
אולי הגיע הזמן להפסיק לחפש בעיות בכל דבר, ובמקום לשאול 'מה הבעיה' נתחיל לשאול 'מה התועלת' שיש לי מכך?
כנראה אחרי שנבחן את התועלת, או שתפסיקו להאזין לקווי הנייעס, או שאם יש לכם תועלת תתחילו להאזין ביחס לתועלת וכבר לא תמצאו בעיות.
שאלה של מה התועלת טומנת בחובה - אני מספיק עסוק בעיקר, ומה יכול להוסיף לי. 'מה הבעיה' - אני משועמם מאד ורוצה להחשף לנייעס, ומה הבעיה שאמורה לחסום לי את העינים והאוזנים מכך...

 

[הכהן הגדול]

לפני שמדברים על קווי הנייעס הפסולים צריך לדעת ולהפנים שגם לשבת ולהגיב על כל דבר שזז חוץ מעניני הלכה
זה ממכר וגורם לביטול תורה.

 

[הצעיר]

ושיהיה ברור: ברור ופשוט שהקו של איצ'ה ומידע לכל אינם קווי נייעס. מי שמתייחס אליהם כך פשוט לא יודע מה זה קווי נייעס... ואשריו...

גם הקו של איצ'ה וגם יתד נאמן על כרחם מוציאים את הראש מהלימוד ברמה מסויימת,
בכל זאת זה לא שיעור הלכה אלא חדשות וחדשות מוציאים את הראש מהלימוד,
ואשרי הזוכה להמנע מהם.

 

[אבן ירושלמית]

אשרי הזוכה להימנע מכל דבר שהוא לא תורה.

 

[דעה את ה']

אבל אסור כמו שאני ידבר עם חברי לספסל. אז קצת פורפורציה רבותיי.

וכשמדברים עם החבר באמצע הסדר זה לא חילול השם?

על אף שאני מסכים שלא להחריף את הדיבורים מעבר למידתם, שזה לענ"ד תוכן הודעתך הארוכה.
לענ"ד אינו דומה הנ"ל ללהרים טלפון.
נכון גם לי יש טלפונים גם מהבית וכיו"ב באמצע הסדר. וכשאכן נצרך, צריך לענות. אבל א"א שהמצב יהיה שמרימים לכל טלפון שהוא, וגם לא מהבית (אא"כ כבר מושרש בבית שלא מתקשרים אלא בצורך דחוף). ע"י שלא מרימים כ"כ בשעות אלו, לומדים המטלפנים שלא לנסות שוב בשעות אלו.
כמו"כ אם הרמתי למאן דהוא מחשש שזה דחוף, חשוב להבהיר לו בתחילת השיחה שאני עסוק מאוד כרגע (יושב עם חברותא!!!), ואוכל רק לדבר בקצרה.

כמובן פטפוט תוך כדי סדר הלימוד, עלול להיות מטבע הדברים, ומתוך הלימוד והמציאות בעצמם. אבל עכ"פ לא להיות בהרגשה שכל דבר זה כבר סיבה להפסיק מהלימוד.

לצערי יש לציין שישנם אברכים שניכר שמרימים לכל צלצול (כן, גם של האשה), ולא לימדו אף פעם שבעצם הזמן שיושבים עם חברותא (לכה"פ, מדין בין אדם לחבירו...) מוקדש בעיקרו וביסודו ללימוד. ולדעתי יש לעורר על כך, בעדינות. וכל ערום יעשה בדעת.

[כשאני מתקשר למאן דהוא ואני מעוניין שיבין שזה דחוף, אני אכן מתקשר 5-6 פעמים ברציפות. בצורה כזו הוא מבין שזה משהו מיוחד]

 

[עשרה זהב]

לצערי יש לציין שישנם אברכים שניכר שמרימים לכל צלצול (כן, גם של האשה), ולא לימדו אף פעם שבעצם הזמן שיושבים עם חברותא (לכה"פ, מדין בין אדם לחבירו...) מוקדש בעיקרו וביסודו ללימוד. ולדעתי יש לעורר על כך, בעדינות. וכל ערום יעשה בדעת.

אני לא מרים את הטלפון - מלבד אם אשתי מתקשרת...
היא יודעת שאני לומד, ורוצה בכך, ואם היא מתקשרת כנראה שזה דחוף.

 

[דעה את ה']

אני לא מרים את הטלפון - מלבד אם אשתי מתקשרת...
היא יודעת שאני לומד, ורוצה בכך, ואם היא מתקשרת כנראה שזה דחוף

אם אתה מסביר להדיא שלא להתקשר רק כשדחוף, היא אכן יודעת את זה.

במקרים רבים, על אף ההבנה הטובה של נשותינו... כשאתה מתקשר אתה לא רואה את השני במה הוא עסוק, ואתה לא תמיד תופס שזה עלול להפריע. וד"ל לענ"ד.