אבל אסור כמו שאני ידבר עם חברי לספסל. אז קצת פורפורציה רבותיי.
וכשמדברים עם החבר באמצע הסדר זה לא חילול השם?
על אף שאני מסכים שלא להחריף את הדיבורים מעבר למידתם, שזה לענ"ד תוכן הודעתך הארוכה.
לענ"ד אינו דומה הנ"ל ללהרים טלפון.
נכון גם לי יש טלפונים גם מהבית וכיו"ב באמצע הסדר. וכשאכן נצרך, צריך לענות. אבל א"א שהמצב יהיה שמרימים לכל טלפון שהוא, וגם לא מהבית (אא"כ כבר מושרש בבית שלא מתקשרים אלא בצורך דחוף). ע"י שלא מרימים כ"כ בשעות אלו, לומדים המטלפנים שלא לנסות שוב בשעות אלו.
כמו"כ אם הרמתי למאן דהוא מחשש שזה דחוף, חשוב להבהיר לו בתחילת השיחה שאני עסוק מאוד כרגע (יושב עם חברותא!!!), ואוכל רק לדבר בקצרה.
כמובן פטפוט תוך כדי סדר הלימוד, עלול להיות מטבע הדברים, ומתוך הלימוד והמציאות בעצמם. אבל עכ"פ לא להיות בהרגשה שכל דבר זה כבר סיבה להפסיק מהלימוד.
לצערי יש לציין שישנם אברכים שניכר שמרימים לכל צלצול (כן, גם של האשה), ולא לימדו אף פעם שבעצם הזמן שיושבים עם חברותא (לכה"פ, מדין בין אדם לחבירו...) מוקדש בעיקרו וביסודו ללימוד. ולדעתי יש לעורר על כך, בעדינות. וכל ערום יעשה בדעת.
[כשאני מתקשר למאן דהוא ואני מעוניין שיבין שזה דחוף, אני אכן מתקשר 5-6 פעמים ברציפות. בצורה כזו הוא מבין שזה משהו מיוחד]
