מהו גודל הכזית?

[משיב כהלכה]

ותגובתי הייתה על דברי פרופסור כסלו שכתב שמדם א''א להביא ראיה, לפי בדיקותיו

אני מדבר על הרב יואל שילה, שהביא מי שבדק (או שהוא עצמו בדק) בדם, ולכן איני עוסק ביין.

 

[כהנא דמסייע]

קראת משהו ממה שכתבתי, חוץ מפול גז בניוטרל?

אתה מפלפל ביין ואני דן בדם. הגמ' בשבת דיברה על דם.

כמו שאמרתי לא עסקתי בדם מהסיבה שרוב המקטינים הביאו ראיה מיין ולא מדם.

ואילו מדם הראיה שונה

וראה כאן

ולפי זה 86 סמ''ק לחלק ל5.4 - 15
ו150 לחלק ל5.4 - 27.7777

תלמוד בבלי מסכת שבת דף עז,א - "אי נמי, עד כאן לא קאמר רבי יוסי ברבי יהודה התם דכזית סגי ליה ברביעית, אלא בדם דסמיך
אבל יין דקליש כזית הוי יותר מרביעית וכי מפיק פחות מכזית ליחייב".

 

[כהנא דמסייע]

אני מדבר על הרב יואל שילה, שהביא מי שבדק (או שהוא עצמו בדק) בדם, ולכן איני עוסק ביין.

הבאתי לך בדיקה שהתפרסמה גם כן בהודעה הוקדומת על דם ראיתי בכמה מספרי המקטינים שהם עצמם מודים שממנו אין ראיה. ולכן לא התייחסתי לזה.

 

[משיב כהלכה]

אתה מוציא דברים מפשוטם לומר שיש שהירושלמי תמה על פסול כהן שאינו מחזיק ב' זיתים

להוציא דברים מפשוטם זה שהירושלמי שואל שאלה שיכול להיות כהן כזה, ואתה מחליט שזה מצוי.

 

[משיב כהלכה]

וראה כאן

הרב יואל שילה כתב אחרת, עיין לעיל.

 

[כהנא דמסייע]

להוציא דברים מפשוטם זה שהירושלמי שואל שאלה שיכול להיות כהן כזה, ואתה מחליט שזה מצוי.

להוציא מפשוטם זה להעמיד אוקימתא באדם ננס
ולומר שיש מקום לתמיהה אולי הוא ייפסל
בזמן שבאדם בינוני אין מקום להתחיל לחשוב על שאלה כזו לפי הכזית הקטן

 

[כהנא דמסייע]

הרב יואל שילה כתב אחרת, עיין לעיל.

ראיתי וידידי הרב יואל שילה נתוכחתי איתו בסוגיא זו גם
ואיני מסכים עמו.
והבאתי בדיקות מדוייקות של הרב מלמד ואחרים שיצא להם כשליש ביצה.
ומה אתה נאחז בזה?

 

[אחיסמך]

מבדיקה שנעשתה מוכח שכשנקרש דם כרביעית נעשה הוא כגודל זית שלנו.

איזה רביעית?

 

[אחיסמך]

לא ניתן לבלוע אפילו מצה לבדה. ואיך יתכן לבלוע מצה ומרור יחד?

בלת"ק.
אבל זו גופא הראיה של תוספות ממה שמבואר שבית הבליעה מחזיק כביצה.

 

[אחיסמך]

אמנם מלבד כל זאת מצא הגאון ר' מנדל נאה, רו''כ חו''מ ודיין בעי''ת לונדון, ונכדו של הגאון ר' חיים נאה זצ''ל, כי בהיותו באיטליה ראה זיתים ענקיים ביותר הנקראים סרניולה (bella di crenigola בלע''ז) והם גדלים בשיא הבשלתם עד כ44 סמ''ק, ובינוניים כשהם בשלים כ30 סמ''ק.

הם אינם מתאימים לכבישה, ולא מתאימים להגדרה אגורי.

 

[אחיסמך]

ש שהביאו ראיה מן הגמרא ששמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום עירובי תבשילין. והנה שמנונית על סכין שתגיע לכזית של כחצי ביצה או כשליש ביצה זה דבר רחוק מהדעת, ועל כרחך שהכזית הוא קטן הרבה יותר. אולם כבר דחה ראיה זו הגאון ר' דב לנדו שליט''א שמדובר שהיה חסר לו מעט מהתבשיל לכזית ומצרף מהסכין . או שמדובר על סכין גדולה של בשר של טבחים והרגילות שחותכים בה דבר שומני אכן מצטבר עליה שומן רב , וממילא אין כאן כל ראיה.

לשון הגמרא: אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: שמנונית שעל גבי הסכין גוררו וסומך עליו משום ערובי תבשילין. והני מילי - דאית בהו כזית.
סכין של שחיטה או של בשר אינו משמש לדברים מבושלים, כך שהדיחוי הוא דחוק טובא. ודבר שנכנס בקדירה בדרך כלל אינו גדול כל כך. וגם הדיחוי שמדובר לצירוף לאוכל אחר, אינו נהלם כלל בלשון ובענין הסוגיא.

 

[כהנא דמסייע]

הם אינם מתאימים לכבישה, ולא מתאימים להגדרה אגורי.

אגורים שאוגר שמנו בתוכו
והוא זית שמן

 

[כהנא דמסייע]

לא דחית מאומה, רק כתבת אוקימתות שונות ומשונות נגד הפשטות של המושג נמלה בכל מקום, לך אל נמלה עצל.

ובפועל, כל סוג נמלים שתבחר, כולל נמלות המעופפות על המים (שהדגשת כביכול מדובר במציאה גדולה), לא יגיעו לחצי ביצה.

הבעיה שכל סוג של נמלים אפילו הגדולות ביותר אם נצרף אותם לעשר לא גגיע כי אם ל1.5 סמ''ק בלבד!! גם לא ל5!

הסטייפלר בשיעו''ת הוא הביא ראיה זו ראשון והוכיח מזה השתנות הטבעים כהצל''ח.

כך שלהביא מכאן ראיה לשיעור הקטן של 5 סמ''ק זה לא מתחיל

 

[כהנא דמסייע]

מה שאני ניסיתי ליישב את הגמרא עם המציאות לפי כל שיעור שהוא בלי להיות מוכח שהשתנו הטבעים.
ועל זה כתבתי כדלהלן שעל כרחך אם מדובר בנמלים כפשוטו מדובר בנמלים שיש בהם דרך אכילה, דבלאו הכי לא שייך בהם חיוב מלקות כלל וכלל:
וניסיתי להסביר בתחילה שמדובר ב:נמלים גדולות במיוחד, בעולם קיימים זני נמלים ענקיים, כמו 'נמלת יער ענקית' בדרום מזרח אסיה (עד 28 מ"מ) או נמלים באמריקה הטרופית (כ-5 ס"מ). אף על פי שבבדיקה מדעית נמצא שנפחן של שתי הנמלים הגדולות ביותר בעולם הוא כ-1.5 סמ"ק בלבד, עדיין מדובר בשיעור גדול בהרבה ממה שמצוי בדמיון, והדבר מחזק את שיטת ה'קהלות יעקב' וה'סטייפלר' שייתכן ו'נשתנו הטבעים', ומכל מקום אין מכאן כל ראיה לצד המקטין.
והמסקנא היא שא''א להביא ראיה מזה לפי המציאות הנראית לעינינו לשום צד.


ואז הבאתי יישוב נוסף שהפשט ב'עשרה' הוא 'הרבה' וכמו שכתב המאירי. והבאתי ראיה שכך הדרך בש''ס ובחז''ל ובמקרא.

[1] "עשר" כלשון ריבוי: המאירי (מכות שם) מבאר "הרבה נמלות" במקום "תשעה", ומבאר שהמספר אינו דווקני. המספר 'עשר' משמש במקרא ובדברי חז"ל כלשון המורה על ריבוי, ולא על מספר מדויק. במקרא: "וינסו אתי זה עשר פעמים " (במדבר יד, כב), ופירש הרשב"ם: 'הרבה פעמים'. וכן: "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" (ויקרא כו, כו). איוב (פרק יט פסוק ג) "זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי", זכריה (פרק ח פסוק כג) "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם". וע''ע "עשרה לאו דווקא" (רבינו יהונתן מלוניל, כתובות עב, א), (שיטה מקובצת, ביצה לח, ב) (ר' עובדיה מברטנורא, זבים ד, ה).

בחז''ל - "עשרה שעושים מצוה אחת" – תוספתא, "עשרה קבין של.. ירדו לעולם תשעה נטלו... ואחד כל העולם. חידושי הר"ן מסכת גיטין דף מד עמוד א, חידושי הרשב"א (בבא בתרא דף לו עמוד ב) "ואכל עשרה דקאמר לאו דוקא". טור אורח חיים (הלכות קריאת ספר תורה סימן קמז) "א"ר יוחנן י' שקראו בתורה גדול שבכולם גולל דא"ר יהושע בן לוי י' שקראו בתורה הגולל נוטל שכר כנגד כולם ורגילים באשכנז לקנותה בדמים יקרים לחבב המצוה וכתב בעל העיטור א]איכא מ"ד י' לאו דוקא אלא גדול שבב"ה".

לאחר מכן הבתי ביאור שכתבו אמנם לא כ''כ נתיישב בעיני. ומ''מ הבאתיו שיש שמצא חן בעיניהם ביאור זה. וכ''א וטעמו
[1] יש שהציעו כי המילה "נמלה" בסוגיה זו אינה מתייחסת דווקא לנמלה המוכרת, אלא משמשת כשם כללי ל"שרץ הארץ". ראיה לכך ניתן להביא מתרגום אונקלוס, שבפרשת שמיני מתרגם "חגב" ל"חרגלא", ואילו בפרשת שלח, בפסוק "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים", הוא מתרגם "כקמצין" – דהיינו נמלים (וכן פירש רש"י שם). מכאן שניתן להשתמש במילה 'נמלה' כשם כולל לחרקים ושרצים, שביניהם יש גם גדולים ביותר.


וביאור נוסף ע''פ הרמב''ם שהביא סוגיא זו
[1] הרמב"ם מציין לנמלה שאיננו מכירים - הלכות מאכלות אסורות פרק ב - (כג) לפיכך האוכל נמלה הפורחת הגדלה במים, לוקה חמש...

 

[נוריאל עזרא]

מה שאני ניסיתי ליישב את הגמרא עם המציאות לפי כל שיעור שהוא בלי להיות מוכח שהשתנו הטבעים.
ועל זה כתבתי כדלהלן שעל כרחך אם מדובר בנמלים כפשוטו מדובר בנמלים שיש בהם דרך אכילה, דבלאו הכי לא שייך בהם חיוב מלקות כלל וכלל:
וניסיתי להסביר בתחילה שמדובר ב:נמלים גדולות במיוחד, בעולם קיימים זני נמלים ענקיים, כמו 'נמלת יער ענקית' בדרום מזרח אסיה (עד 28 מ"מ) או נמלים באמריקה הטרופית (כ-5 ס"מ). אף על פי שבבדיקה מדעית נמצא שנפחן של שתי הנמלים הגדולות ביותר בעולם הוא כ-1.5 סמ"ק בלבד, עדיין מדובר בשיעור גדול בהרבה ממה שמצוי בדמיון, והדבר מחזק את שיטת ה'קהלות יעקב' וה'סטייפלר' שייתכן ו'נשתנו הטבעים', ומכל מקום אין מכאן כל ראיה לצד המקטין.
והמסקנא היא שא''א להביא ראיה מזה לפי המציאות הנראית לעינינו לשום צד.


ואז הבאתי יישוב נוסף שהפשט ב'עשרה' הוא 'הרבה' וכמו שכתב המאירי. והבאתי ראיה שכך הדרך בש''ס ובחז''ל ובמקרא.

[1] "עשר" כלשון ריבוי: המאירי (מכות שם) גורס "הרבה נמלות" במקום "תשעה", ומבאר שהמספר אינו דווקני. המספר 'עשר' משמש במקרא ובדברי חז"ל כלשון המורה על ריבוי, ולא על מספר מדויק. במקרא: "וינסו אתי זה עשר פעמים " (במדבר יד, כב), ופירש הרשב"ם: 'הרבה פעמים'. וכן: "ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד" (ויקרא כו, כו). איוב (פרק יט פסוק ג) "זה עשר פעמים תכלימוני לא תבשו תהכרו לי", זכריה (פרק ח פסוק כג) "כה אמר ה' צבאות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשנות הגוים והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם". וע''ע "עשרה לאו דווקא" (רבינו יהונתן מלוניל, כתובות עב, א), (שיטה מקובצת, ביצה לח, ב) (ר' עובדיה מברטנורא, זבים ד, ה).

בחז''ל - "עשרה שעושים מצוה אחת" – תוספתא, "עשרה קבין של.. ירדו לעולם תשעה נטלו... ואחד כל העולם. חידושי הר"ן מסכת גיטין דף מד עמוד א, חידושי הרשב"א (בבא בתרא דף לו עמוד ב) "ואכל עשרה דקאמר לאו דוקא". טור אורח חיים (הלכות קריאת ספר תורה סימן קמז) "א"ר יוחנן י' שקראו בתורה גדול שבכולם גולל דא"ר יהושע בן לוי י' שקראו בתורה הגולל נוטל שכר כנגד כולם ורגילים באשכנז לקנותה בדמים יקרים לחבב המצוה וכתב בעל העיטור א]איכא מ"ד י' לאו דוקא אלא גדול שבב"ה".

[1] יש שהציעו כי המילה "נמלה" בסוגיה זו אינה מתייחסת דווקא לנמלה המוכרת, אלא משמשת כשם כללי ל"שרץ הארץ". ראיה לכך ניתן להביא מתרגום אונקלוס, שבפרשת שמיני מתרגם "חגב" ל"חרגלא", ואילו בפרשת שלח, בפסוק "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים", הוא מתרגם "כקמצין" – דהיינו נמלים (וכן פירש רש"י שם). מכאן שניתן להשתמש במילה 'נמלה' כשם כולל לחרקים ושרצים, שביניהם יש גם גדולים ביותר.

[1] הרמב"ם מציין לנמלה שאיננו מכירים - הלכות מאכלות אסורות פרק ב - (כג) לפיכך האוכל נמלה הפורחת הגדלה במים, לוקה חמש...

נפלא ייש"כ!

 

[כהנא דמסייע]

הם אינם מתאימים לכבישה, ולא מתאימים להגדרה אגורי.

מאן לימא לך שזהו גדר אגורי
ונראה לי שנתחלף לך ואולי כוונתך אינם זיתי שמן.
אבל גם זה אינו נכון כלל

ועיין כאן

יש לפנינו ג' דרכים לחקור מהו זית הבינוני.

א. לחקור מהו האגורי הקדום שבארץ ישראל. בדרך זו הלך הרב עידווא אלבה, לפי עדויות חוקרים וכדו', והגיע למסקנא שהוא הג'לט הגדל בגבול לבנון. שהוא א''י ונחלת אשר. ושבדומה לו נתן דוגמא החוקר זוהר עמר ברודוס שביון היום. והגיע הר' אלבה למסקנא ששיעור 13 סמ''ק.

בספר זית רענן הקשה על הנחותיו של אלבה כמה קושיות:

1. לא מבואר להדיא בדברי החוקר האם זן הג'לט הוא לשמן או לכבש, ואף שכתב שהוא היקר מכולם, ושמבשיל יותר ונשאר העץ, וכמו שכתוב בירושלמי, מכל מקום מבואר בדברי החוקרים שגודל הזית ותוצאות השמן אינם קשורות זה לזה. ודווקא בגלל שהוא גדול יש להניח שהוא כזיתי הנובו שאינם זיתי שמן.

2. החוקר כותב שזן זה הוא 5% מהגדל באזור זה, ואם הוא האגורי הרי היה צריך להיות גדל הרבה יותר ולהיות העיקרי בארץ. שהרי ממנו מביאים ביכורים. ומדוע נזרע רק חמש אחוז?

3. אם הג'לט הוא הבינוני אם כן צריך לומר שהזנים הענקיים הנמצאים ברודוס, ובאיטליה, היו מצויים בארץ ושם הוא מקורם. ודבר זה מנין. עכת''ד.

הנה על הענין הראשון שבגלל שהזית גדול מפקפק על היותו זן שמן. למרות ששבחוהו ממש באופן ובצורה שנאמרה בירושלמי. לענ''ד אין שום מקום לפקפוק זה כלל וכלל וכמו שהראינו שגם הזן הגדול בעולם הוא גם זית שמן. ואכן יש המון זיתי ענק שהם זיתי שמן.

זאת מלבד מה שלעניות דעתי אין לענין זה של זית עם שמן או בלי שמן זו עיקר משום שכזית שאמרו לא גדול ולא קטן אלא בינוני ו'זהו האגורי', וביאר במשנה ראשונה דהיינו שמבואר להדיא דאגורי הוא סימן ולא סיבה. וכן נראה מדברי החזון איש. אבל גם לשיטת הר' אלבה לק''מ.

ולגבי 2 הפקפוקים האחרים שגדל מעט. וכיצד הוא בינוני שא''כ הזיתים ברודוס או באיטליה היו מצויים אז בישראל, ומדוע גדל מעט, והלא זה צריך להיות עיקר היבול ומהם הביאו ביכורים בבית המקדש.

על זה יש לדון האם אותם זני זיתים שהיו בזמן בית המקדש הם אלו ששכיחים גם היום, או ששתלו זנים אחרים?

וזה מבואר להדיא במסכת פאה (פ''ז מ''א) שהזיתים שהיום מצויים בא''י הם לא הזיתים שהיו בזמן המקדש!
שם מבואר דדין שכחה הוא דווקא בדבר המצוי. ור' יוסי אומר דאין שכחה בזיתים, ובירושלמי, מבואר דאדריאנוס הרשע החריב את כל הארץ ולכן התמעטו הזיתים. ולאחר מכן נזרעו מחדש. ואם כן להקשות על מה שהיה במאה שנים האחרונות מדוע כעת הוא לא הזן הכי מצוי כמו בזמן המקדש וגדל רק חמש אחוז.

דבר זה גם ידוע לחוקרים את עצי הזית כי היה תקופות בהם גידולי הזית ירדו מטה מטה, ואף שחזרו שוב ירדו. וכמו שכותב החוקר יגאל סלע במאמרו זית מלני כאלפיים שנה, שבמאה הראשונה לפנה''ס הנוצרים ימ''ש, הייתה תעשייה של שמן בגוש חלב ותל מקנה (עקרון הקדומה) ובאלף מאתיים שנה שהערבים כאן חלה פחיתה קיצונית בתרבות החקלאית בארץ ישראל. מתקני שמן ומאות אלפי דונם הפכו לחרבות.

אדריאנוס קיסר, שכל מגמתו הייתה להשפיל את ישראל ולרדפם עד חרמה, נודע באכזריותו הגדולה. במדרש מסופר: יהודי אחד עבר לפני אדריאנוס ושאל בשלומו. אמר לו הקיסר: וכי יש יהודי שמעז לשאול בשלום אדריאנוס? והרגו. עבר יהודי אחר, וראה את אשר נעשה, ולא שאל בשלומו. גם אותו ציווה להורגו באמרו: וכי יש יהודי שעובר לפני אדריאנוס ואינו שואל בשלומו? תמהו שריו על מעשיו, ואמרו לו: הרי זה שואל – נהרג, וזה שאינו שואל – נהרג! השיב להם הקיסר: וכי אתם תייעצו לי כיצד להכות בשונאיי? מעשה זה ממחיש את עומק השנאה והשרירות שהיו באישיותו.

ובזה יש מקום גדול להבין את דברי ר' מנדל נאה בשם זקנו הגר''ח נאה בעל קצות השלחן שביאר דברי הירושלמי שענינו של אדריאנוס היה להשפיל כבוד הארץ, עד עפר, והיינו כבודן של ישראל, ולכן החריב את הארץ, ונטל את כבודה ותפארתה, אל מקום ממלכתו ומושבו איטליה, ויון. כמו שמובא כאן למעלה. ולכן הזיתים המשובחים היום נמצאים דווקא שם.

בהמשך לכך, עומד יגאל סלע על כך שהמאבק על עצי הזית לא היה רק כלכלי או חקלאי גרידא, אלא חלק ממאבק תרבותי־אימפריאלי רחב, שבו ניסו הרומאים להשליט את שלטונם גם באמצעות שליטה במשאבים חקלאיים סמליים, ובראשם הזית, שמאז ומעולם שימש סמל לחיים, לשפע ולריבונות מקומית.

ובהקשר זה, מובן מדוע טרחו הרומאים לייבא זנים מארץ ישראל לאיטליה וליוון — כדי להפר את ההגמוניה המקומית ולבסס את שליטתם דרך הטבע עצמו. ומכאן אנו למדים, כי הזית אשר באיטליה איננו “זר” למקורו במזרח, אלא תוצאה של גלגול היסטורי של השתלות תרבותיות.

ונמצאנו למדים, כי אף לשיטתם של החוקרים עצמם, אין כאן ראיה לכך שמקור הזית בארצות המערב, אלא אדרבה — עדות מחודשת לקדמות גידול הזית בארצנו, אשר ממנה הועתק לארצות אחרות. ובפרט כאשר שורשיהם של הזנים האירופאיים מצויים, לפי המחקר הגנטי, בתת־הזן המזרח־תיכוני, שזוהה בארץ ישראל ובסביבותיה.

[1] מצורף בתמונה בסמוך קופסא בתכולה של זיתים 540 גרם של זן צ'ריניולה או סריניולה כפי שהוא נקרא כאן בארץ. כמה זיתים יש? בין 20 או 30 זיתים לכל היותר. ואלו הבינוניים והמצויים בזן זה הנמכרים בחנויות גם כאן בארץ (עדיין לא 'גדולה שבגדולות', אבל מהגדולות) זה אומר שיש כאן זיתים שנעים לפחות בין 27/20 סמ''ק

[1] בירור אודות זן "בלה די סרינולה" – זית לכבישה או לשמן

שאלה: מאחר שכתבו בספר זית רענן ובמקומות נוספים כי זיתים גדולים אינם ראויים לשמן, אלא הם "זיתי כבש" בלבד – יש לשאול: האם זן "בלה די סרינולה" הוא אכן מתאים להפקת שמן?

תשובה: מהנתונים שבידינו עולה בבירור כי זן זה משמש גם להפקת שמן זית כתית מעולה. הקואופרטיב המקומי הקצה חלק מהיבול של זן זה במיוחד לכך, ובשילוב עם שמן מזן קוראטינה יצרו תערובת יוקרתית ומבוקשת, בעלת מאפיינים של עדינות, מתיקות וניחוחות עשבוניים.

נמצא, כי אף שזית זה נודע בגודלו ומיועד לרוב לכבישה, הרי שיש בו גם תועלת לשמן – בפרט בתנאים האקלימיים המיוחדים שבאזור גידולו, ובהפקה מוקפדת בשיטת כבישה קרה.

[1] הרה''ג חיים פ. בניש שליט''א בספרו הנפלא "מדות ושיעורי תורה" (בני ברק התש''ס עמ' תקכד) ובקובץ בית אהרן וישראל (קובץ נ, עמ' קט) והאמת אומר שספריו הם לעזר גדול לכל לומד מקצוע זה. ולעניות דעתי כל הכותבים מאמרים בחמש עשרה שנים האחרונות מתבססים על דברים שכתב, ועל כאן אסיב דברי על דבריו עמד וייסד יסוד: "ונראה לומר, שבמקומם צרפת ואשכנז לא היו הזיתים מצויים שכן כידוע אזור הגידול של הזית הינו באגן היום התיכון, ואינו מתפשט לצפון העולם כל כך, המקום הצפוני ביותר בו גדל הזית הוא שפלת הפו באיטליה, מעלות רוחב צפון, ובצרפת גדל הוא בפרובנס דרום צרפת, 44 מעלות רוחב צפון בלבד אולם אינו בצרפת עצמה".

ובזה דחה את ההוראה הפשוטה והמנהג הידוע גם באשכנז וגם בארצות המזרח, בטענה שלא היו לבעלי התוספות וכל ראשוני אשכנז זיתים, ואחריהם נמשכו הב''י והרמ''א. הוא לא קבע מסמרות בהלכה זו והעלה הנחתו כדרכה של תורה. וכמו שציינו לשבח גישתו היסודית והמתונה הגר''ש ווזנר והמנח''י והגר''נ קרליץ בהסכמתם. ובודאי שעשה דבר נפלא וטוב בספרו לברר הדברים באופן יסודי.

אולם הבא נבוא לבדוק את יסודו האם השערתו נכונה שבגלל סיבה זו נגרמה טעות מצערת מתקופת הראשונים, ועד היום, ברוב בנין ומנין של כלל ישראל.

ןאם נרצה להתווכח עם יסודו מחוייבים אנו צריכים למצוא ראשונים, או מגדולי האחרונים שבית ישראל נשען עליהם שגם הוא מודה שראו זיתים, ועדיין אחזו שכזית יותר משליש ביצה, או חצי ביצה. וזו ראיה ברורה שלא אחזו כדרכו.

ולעניות דעתי יש כמה וכמה כאלה, שהרי גם הוא מודה שבפרובנס בדרום צרפת גדלים זיתים, כמו שכתב במפורש בפסקא שצוטטה לעיל. והנה המאירי (עירובין דף פ,ב) מגדולי חכמי פרובנס כותב "פירשו הגאונים ששמונה עשר גרוגרות הם כשש ביצים. ואין נראה כן, שהרי במס' שבת פ' מצניע צ"א א' אמרו שגרוגרת הוא עתר מכזית, ובכריתות פרק אמרו לו י"ד א' אמרו שאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים, אלמא שלש מיהא לא מחזיק, ובאחרון של יומא פ' א' אמרו אין בית הבליעה מחזיק יתר מביצת תרנגולת אלמא שלש זיתים יותר מכביצה הם, וא"כ כל שכן בשלש גרוגרות שהם יותר מכביצה, ולחשבון זה נמצאו שמנה עשר גרוגרות יותר מששה ביצים כמה שיהיה". הרי שהמאירי למרות שחי בארצות בהם יש זיתים גם לפי הסכמת הרב בניש שליט''א כתב דברים ברורים ששלש ביצים יותר מכביצה. וסובר כשיטת תוספות.

מהרי''ל (סדר הגדה סימן גל) כותב באופן מוחלט שכזית חצי ביצה. וכשהראו לו דברי ר' שמשון מדורין שראה זיתים קטנים בירושלים, אמר שראה בעיניו זית גדולה כמעט כשיעור ביצת תרנגולת.

ויש שטענו שמכיון המהרי"ל מעיד שראה זית גדולה, ולא רצה לדחות את התוס' על סמך עדות רבי שמשון מתוך השערה שהקטנים הם לכבישה, וכיום ידוע שישנם גם זיתי שמן קטנים ביותר. ועכ"פ אילו כדבריך, היה כותב להדיא ראיתי זיתים לרוב והבינוני שבהם כדי חצי ביצה!

ולזאת יש להשיב, שגם אם באמת מהרי''ל מראותו רק מעט זיתים גדולים ולא הרבה, לא שינה מדעת תוס'. יש להבין מה הסיבה לכך? מי שיודע מעט היסטוריה, כי בחיי המהרי''ל הייתה המגפה השחורה. דבר זה גרם לעצירה בכל אירופה, בשווקים וכו', ואשכנז הייתה כעיר מבצר, ובאמת ייתכן שבתקופה זו של עניות, ודרכי המסחר אבלות, הייתה שממון. ולא כמו רש''י שהיה תייר הגדול, או כמו שידוע קשרי רבינו תם עם האבן עזרא מספרד, והיו השיירות מצויות, והדרכים קרובות. ומסתבר שדווקא בגלל זה לא סתר דברי רבותינו הצרפתים בזמן שהיה העולם כתקנו, ויכלו לברר דברים לאיתנם. כי בזמנים כתיקונם המעבר בין צרפת לגרמניה, ובין ספרד לגרמניה היה הרבה יותר תקין. ובאשכנז עצמה אכן לא גדלים זיתים. כך שמעדות מהרי''ל לא מוכחשת המציאות שכו''ע מודו שבדרום צרפת, וספרד, גדלים זיתים. ודרכי המסחר בצרפת, לא מנעו זיתים. משא''כ בתקופות חריגות.

אולם מלבד עדויות אלו ישנן עדויות ברורות מהדורות האחרונים שמעידים להיפך לאשר דברי המהרי''ל, שהנה בספר תבואות הארץ למהר''י שוורץ (עמ' שפב) "במחוז האספייא בהר הלבנון נמצאים זיתים שהם כחצי ביצה ואמיתיים דברי הפוסקים כזית הוא חצי ביצה". והר הלבנון לדעת רבים הוא עדיין מדגבולות ארץ ישראל, וראה באור לציון שביעית (עמ' עה פרק ו' גבולות הארץ) הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד הרי לנו שגבול עולי בבל בצפון הוא כזיב וגבול עולי מצרים הוא אמנה ואמנה הוא הר ההר המוזכר בפרשת מסעי וזה יהיה לכם גבול צפון מן הים הגדל תתאו לכם הר ההר במדבר לד ז ותרגם בתרגום יונתן טוורוס אומנוס והביאו הרע"ב בפירוש המשנה ואינו הר ההר שנקבר שם אהרן הכהן שהר ההר ההוא הוא בדרום הארץ. אולם אינו ברור היכן נמצא הר ההר כיום יש אומרים שהוא קרוב לראש הנקרה, וראה בדברי הר"ש על המשנה שם ובספר אדמת קדש דף ה' כתב שהוא ביירות, והר"ש סיריליאו על הירושלמי בשביעית פרק ו' משנה א' כתב שהוא הר טריפול שקורין פטרון, וראה גם בספר תבואות הארץ פרק א', והרמב"ם בתשובה סימן שמ"ו כתב שהוא הר בניאס, ובספר כפתור ופרח בפרק י"א הרחיק מקום זה צפונה וכתב שהוא כחצי יום צפונית מלודקיא, ויש אומרים שהוא המקום הנקרא כיום טורי אמנון אשר לצפון אנטוכיה בדרום טורקיה".

[1] ואגב אחד היסודות והביסוסים שכתבו האומרים שתוספות לא הכיר זיתים ומכח זה הטעה את כל הדורות קדימה בשיעור כזית. מדברי התוס' בפסחים לו. ומנחות פו. שזית מתוק והעץ מר. ומזה הניחו דהרי ידוע דהזית לולא כבישה הוא מר.

אולם כל מבין שואל, מנין מניחים תוספות שזית מתוק? אם הם לא ראו זיתים, היה להם לשתוק למדרש שהזית מר ולא לחלק בין הפרי לעץ, מתוך הנחה ודאית שהזית מתוק. ובזה בספר פרי אליעזר (עמ' תקלד הערה טז) הביא מספרי המחקר שזיתי איטליה וספרד הגדולים "עדינים ומתוקים בטעמם'. והרי אלו הארצות הקרובות אליהם גיאוגרפית באירופה שראו זיתים וטעמום, ועל בסיס זה שאלו את שאלתם. ויבואר להלן בהרחבה יותר לגבי זן הסרניולה שמודגש בכל המקומות המשווקים אותו כי טעמו מתוק, הן בגופו והן בשמנו.

וראיתי לדברי מרן ראש הישיבה, הגאון רבי מאיר מזוז שליט״א (זצוק''ל), בשיעורו במוצאי שבת, שגילה דברים נחרצים בענין שיעור כזית. וזו לשונו:

"היום התברר שמה שאנחנו אומרים שכזית זה 27 גרם זו טעות, כי כזית זה פשוטו כמשמעו כמו הזיתים שיש בימינו, והזית הכי גדול שיש בימינו הוא 13 סמ“ק, אבל לא 27 גרם."

הוסיף עוד שבתחילה אמר זאת מדעת עצמו, ואחר כך מצא שכמה ראשונים סוברים כן (ה‘ נסי ח"ב סי' מ"ט). והסביר שלעומת שיעור ביצה שנדון רבות בראשונים, בשיעור כזית כמעט ולא עסקו. רק התוספות (חולין ק"ג ע"ב) הם שהשוו את הכזית לחצי ביצה, וכיוצא בזה בעוד מקומות.

אך לדבריו, תימה גדולה בדבריהם, שהרי לא מצינו בעולם זית שהוא חצי ביצה, ואדרבה – גם הקטן שבביצים כפול מהגדול שבזיתים. והסיבה לכך: "שהתוספות לא הכירו זיתים." ואף סיפר שנודע לו שבאזור מסוים בצרפת – שם היו רבות מהישיבות – אין כלל זיתים, והוא הוכיח כן מדברי התוספות עצמם, שכתבו: "שהזית מתוק, רק האילן מר", דבר שאין הדעת סובלתו, שהרי הזית ממרר, וזהו פשט הגמרא, וכן פירש רש״י (שבת נ׳ ע״ב): "שפוצעים את הזיתים כי הם מרים."

ועלה בידו שיסוד טעותם של בעלי התוספות נבע משיקול הגיוני שנראה להם: כיון שזית נקרא "פרי", וסברו שפרי נאכל כמות שהוא, למדו מזה שהזית מתוק, ואין צריך לא כבישה ולא עיבוד – ומזה באו לכל טעותם.

ובסיום דבריו אמר: "ולמעשה זה לא ככה אלא הזית הוא מר, וככה פשט הגמרא. וגם רש״י יודע שהזית הוא מר..."

והוסיף: "ולכן כיון שהזית מר והזיתים הם קטנים, שיעור כזית הוא קטן כמו בימינו."

ועל אף שיש מי שטוען שנמצאו זיתים עתיקים מצפת בגודל גדול, דחה זאת באומרו: "אבל זו גוזמא... אולי נאמר שגודל זית זה עשרה סמ"ק."

ובהתבוננות בדבריו נראה שמרכז טענתו אינו רק על גודל הזית אלא על עצם טעות התוספות, שלא ידעו את המציאות, ולכן אמרו דברים שאין הדעת סובלתם – על מתיקות הזית וגודלו המופרז.

אולם, עם גילויו של הגר"מ נאה על זן ה"סרניולה" שגדל באיטליה וספרד – מדינות שעמדו בזמנם של בעלי התוספות תחת שלטון אחיד והיו מצויות ביניהן שיירות – נתחדש שהיו זיתים גדולים, ואף מתוקים יחסית, ואין זה מן הנמנע שבעלי התוספות ראו או שמעו עליהם.

ואכן, על זן זה העידו שנאכל תחת העץ עם מעט מלח וללא כבישה, מה שיכול לתרץ את דברי התוספות, ולהעמיד דבריהם על דיוקם. ולפי זה – גם שיעורם בכזית, שהוא כחצי ביצה, ייתכן שנתבסס על מציאות אמיתית של זנים אלו, ורבים מגדולי ישראל קיבלום להלכה למעשה.

ומזה נלמד מה שמפורש בתוס' תיאורו המדויק של צורת הזית: מפורש בתוס' (יומא פ:) תיאור מדויק איך נראה הזית "...ור"ת תירץ בע"א וזה לשונו דגרוגרות בלא גרעינין קאמר הכא ונמעכות ונדרסות טפי ונוחים להשימן בבית הבליעה וזיתים יש בהם גרעינין וקשין הן ועגולין ואינן נדבקין בבית הבליעה... ולא נהירא לר"י דגרוגרות אין בהן גרעין שהם תאנים שנדרסו, וההיא דכריתות (דף יד.) נמי דאין בית הבליעה מחזיק יותר משני זיתים בבשר איירי דלא שייך ביה גרעין וקשה ועגולין". הרי לנו תיאור מדויק איך נראה הזית, ולפנינו דברים ברורים שר''ת ור''י ידעו גם ידעו בדיוק איך נראים זיתים. הרי שנראה שהם ידוע והכירו בדיוק איך נראה זיתים.

[1] הגמ' ב''מ פט ע''ב מביאה ברייתא "השוכר את הפועל לעדר ולקשקש תחת הזיתים וכו' למסוק שכרו ללקט הרי זה אוכל ופטור שהתורה זיכתה להן קצץ אחת ואחת יאכל, שתים שתים לא יאכל, וסופת במלח ויאכל". וע''ע שבת קמה ע''א, וביצה טז,א. והעיד הגאון ר' מנדל נאה שסוג זיתים זה נאכל בשדה על ידי מלח שאינו מר כשאר זיתים, וכך עשו בקטיף שם לפני ארבעים אברכים. וזה עדות שאכן זן זה היה מצוי בזמן חז''ל.

[1] ודבריו יבוארו היטב להלן.

[1] מאמר תל תלפיות (שבט תרסא) מבאר דהטבע והבריאה משועבדים לתורה, ומאחר שדרשו חז''ל "ארץ זית שמן" שכל שיעוריה בזית, שוב איך יש לו מציאות שנתקטן מהשיעור אשר גבול בו בתורה, הלא אנו רואים את הזיתים כי נאמנם הם בשבועתן וכו' ואין לדיין אלא מה שעניו רואות. ולאחר מכן כתב מח' הראשונים האם הוא כחצי ביצה או שליש, והכרעת הגר''א שליש ופחות מעשירית ביצה, ע''פ דברי הזוהר, ולחזק הדברים כתב "וכן הוא לעינינו (כשליש ביצה), וישנו גם זיתים שהם כחצי ביצה, אך לא שכיח, ורובם הם כדעת הזוהר, ואין העולם נדון אלא אחרי רובו".

 

[משיב כהלכה]

הבעיה שכל סוג של נמלים אפילו הגדולות ביותר אם נצרף אותם לעשר לא גגיע כי אם ל1.5 סמ''ק בלבד!! גם לא ל5!

הסטייפלר בשיעו''ת הוא הביא ראיה זו ראשון והוכיח מזה השתנות הטבעים כהצל''ח.

כך שלהביא מכאן ראיה לשיעור הקטן של 5 סמ''ק זה לא מתחיל

כאשר מדובר ב1.5 סמ"ק, אפשר לשער שהמדובר היה בנמלים גדולות מעט יותר, שהיו בזמנם.

אבל השיעור הגדול של כזית בזמננו, הוא מופקע לגמרי לפי הנ"ל.

 

[כהנא דמסייע]

כאשר מדובר ב1.5 סמ"ק, אפשר לשער שהמדובר היה בנמלים גדולות מעט יותר, שהיו בזמנם.

אבל השיעור הגדול של כזית בזמננו, הוא מופקע לגמרי לפי הנ"ל.

הכי ענקיות1,5ובכל מקרה זה מופקע.

ומסתבר הוא יותרכמו שפירש המאירי

 

[משיב כהלכה]

ועל זה כתבתי כדלהלן שעל כרחך אם מדובר בנמלים כפשוטו מדובר בנמלים שיש בהם דרך אכילה, דבלאו הכי לא שייך בהם חיוב מלקות כלל וכלל:

ושוב אתה מקשה קושיות ועל סמך זה בונה בניינים.

לא קשה למצוא מאכלים העשויים מנמלים, מאכל מסורתי מפורסם העשוי מנמלים הוא ה-הורמיגס קולונס (Hormigas Culonas), אשר נחשב למעדן בקולומביה.

 

[כהנא דמסייע]

ושוב אתה מקשה קושיות ועל סמך זה בונה בניינים.

לא קשה למצוא מאכלים העשויים מנמלים, מאכל מסורתי מפורסם העשוי מנמלים הוא ה-הורמיגס קולונס (Hormigas Culonas), אשר נחשב למעדן בקולומביה.

תהיה בריא.
בלי זה תגיע לפחות מרבע סמ‘‘ק.

מה תרוויח.

ומה גם שתעמיד בטחונות

ושם מדובר בלימות ומצד בריה