השיר לא נועד לשכנע מאן דהו...
השיר הזה ריגש אותי במיוחד כי כך יהיה בביאת המשיח, אור גדול יזרח בהתפשטות סוגיות פולמוסיות, הדברים יהיו כפשטם, ולא יהיה מה לעשות אלא להרים ידיים אל מול האמת הפשוטה.
ואוסיף עוד כמה מילים: המעיין יראה שיש כאן שני דרכים,
א. הפשט הפשוט (ומנהג אבותינו כפי שמעיד כל זקן מרוקאי שנשאל על כך, גם רבנים ודיינים) שכזית הוא בגודל זית קטן מצוי ודברי הגאונים על כך שמדובר בסך הכל בהשערה שמשער כל אחד לפי דעתו וזהו הלשון "שיעור", ולכן לא דיברו חכמים במשקל אלא בגודל של דברים שכל אחד מכיר, זית / ביצה בינוניים וכדו', ומבעלי התוס' שראו זיתים בא"י וכתבו שבביצה נכנסים ששה זיתים.
ב. פלפול בדברי חז"ל, שהתחיל בדברי התוס' שלא ראו זיתים ולמדו זאת משיעור בית הבליעה, וכן פלפול בדברי הראשונים, גם אלה שכתבו בפשטות שהזית הוא שישית ביצה, או פחות מרבע, או פחות משליש.
ועל כן השיר מבטא בעיני אור חדש שיזרח בביאת המשיח וזה מרגש אותי באופן אישי.
כמו כן, ענין זה הוא מסוג הדברים שאבותינו נהגו בהם בפשטות ותמימות, לקחת חתיכת מצה קטנה לכזית, וכאשר עלו לארץ "הסבירו להם" שהם טועים, ומרוב עמרצותם לא ידעו, והנה מתברר שאבותינו הלכו בדרך ישרה, ואנחנו ששקלנו ומדדנו ונחנקנו בליל הסדר, אנחנו הטועים.
(וכן על זה הדרך עוד עניינים רבים שהאריך בהם הגר"ש טולדנו בסדרת הספרים "דברי שלום ואמת" והוכיח שרוב ככל המנהגים יסודם בהררי קודש).
גם את זה מבטא השיר, וזה מרגש בעיני.
יש כאלה שהגיעו למצב ש"שולחן עורך" הוא סתם סעיף בסדר ליל הסדר, כי אי אפשר לאכול שום דבר אחרי בליעת כמות ענקית של מצות, ובוודאי שאי אפשר לאכול אפיקומן אחריו. כל סדר היוצרות השתנה והתהפך, במקום שמחת החג.