מחשבות טובות
חבר קבוע
- הצטרף
- 27/12/24
- הודעות
- 629
האם נימא, שכיון שדג לא מתקיים מחוץ למים אינו נחשב כבריה הפרה ורבה, וכן איפכא שאר בעלי חיים דיבשה אינם יכולים לחיות בלא חמצן של אויר הנמצא בעולם ואם יהיו במים אחרי כמה זמן הם ימותו. ויש לחלק, וצריך להגדיר.אציין לדבריו של פרופ' זהר עמר בנושא (אמונת עתיך גליון 116):הצג קובץ מצורף 16086
יעלה ויבוא ויגיע ויראה ... בן דוד.ואציין בזה לדברי הרב אמיתי בן דוד בראש ספרו למסכת חולין.
בהסכמת הרב המחבר אני מעלה:
הקדמה קצרה ברוח הדברים1. שיטת בה"ג לגבי הפסק בספירה והשפעתה על המשך הספירה
וכו'
יישר כח!אדם כי ירום באהל ובתורה ילין, יגע בפרוזדור ויגיע לטרקלין, לפרש מיקום הנחת התפילין
- - כי שם ה' נקרא עליך, וראוהו כל עמי הארץ בקדמת ראשך, והיו לטוטפות בין עיניך - -
- - - שם ציץ נזר הקודש, ה'ן אומרים למי שראה את החודש, בפרשת כל בכור לי קדש - - -
בעזרת השם, מתפללים אליו שיתן עוד ועוד כח לעוד ועוד מערכותיישר כח!
לא הבנתי מה הסתירה בדברי הראי"ה קוק. הרי כל מטרתו בחבש פאר היתה להזהיר את הציבור שלא יניח תפילין למטה מקו השיער. ואף אם דחה את ראיות הנחל אשכול אין זה אומר שהוא סובר כדעה השניה, וכנראה היו לו ראיות נוספות (כתבתי מהזיכרון ולא ראיתיו עכשיו)
מצ"ב חבש פאר עמוד מה:בעזרת השם, מתפללים אליו שיתן עוד ועוד כח לעוד ועוד מערכות
כבודו הבין הקושיא שבחבש פאר דוחה הראי"ה ראיות המיקל ואילו באורח משפט פוסק לחומרא, אלא שכבודו נותן כיוון ליישוב שהגם שדחה הראיות אכתי לא הוכרע הדבר בעיניו להקל, וכפי שרמזת שכדאי לעיין היטב בכל דבריו ואז מסתמא נוכל לדעת במדויק מה הייתה דעתו, א"כ יקיים בנו קריינא דאיגרתא איהו יפרק ויפרשן במערכה דפרשתא.
עכ"פ עצם הדברים, בסגנון שונה, זה מה שהבאתי בתוך הגיליון, ואעתיק כאן לתועלת המעיינים:האם נימא, שכיון שדג לא מתקיים מחוץ למים אינו נחשב כבריה הפרה ורבה, וכן איפכא שאר בעלי חיים דיבשה אינם יכולים לחיות בלא חמצן של אויר הנמצא בעולם ואם יהיו במים אחרי כמה זמן הם ימותו. ויש לחלק, וצריך להגדיר.
זה לא דומה.לא מדובר על מקום שהוא לא יכול לחיות עליו אלא על תהליך היווצרות שלו. כשתרנגולת מטילה ביצה, זהו, הסתיים התהליך. אבל כשכינה מטילה ביצה, הביצה חייבת את השיער והזיעה כדי להמשיך להתקיים, וכביכול היא נוצרה מהם ולא מהכינה. למעשה, ההסבר של פרופ' זהר עמר דומה לפירוש שהבאת עכשיו מפעמי יעקב:האם נימא, שכיון שדג לא מתקיים מחוץ למים אינו נחשב כבריה הפרה ורבה, וכן איפכא שאר בעלי חיים דיבשה אינם יכולים לחיות בלא חמצן של אויר הנמצא בעולם ואם יהיו במים אחרי כמה זמן הם ימותו. ויש לחלק, וצריך להגדיר.
ושם בקובץ פעמי יעקב (עמ' מג ועמ' מח ואילך) כתב לבאר בזה (וזה בעצם הרחבת תירוץ הגאון ר"מ הלוי הנ"ל) בהבנת ההגדרה של 'פרה ורבה', בהקדם מה שנראה במקורות התורה, שהפריה היא ההולדה, והרביה היא הגידול, וא"כ הלימוד הוא דבעי שיהיו כאלים שהם פרים ורבים הינו שהם יולדים ומגדלים את תולדותיהם, לאפוקי הכינה שאינה פרה ורבה, והדגש הוא על כך שהיא אינה רבה, כי אמנם היא פרה דהיינו משריצה ביצה ומתוכה בוקעת כינה נוספת, אולם הרביה נעשית מבשרו וזיעתו של האדם, ונחשב שמבשר האדם היא שורצת, ולכן אין איסור בהריגתה בשבת
אכן לזאת התכוונתי (בכללות במה שכתבתי שיש לחלק, ובמה שהבאתי כעת מהפעמי יעקב), ודפח"ח.זה לא דומה.לא מדובר על מקום שהוא לא יכול לחיות עליו אלא על תהליך היווצרות שלו. כשתרנגולת מטילה ביצה, זהו, הסתיים התהליך. אבל כשכינה מטילה ביצה, הביצה חייבת את השיער והזיעה כדי להמשיך להתקיים, וכביכול היא נוצרה מהם ולא מהכינה. למעשה, ההסבר של פרופ' זהר עמר דומה לפירוש שהבאת עכשיו מפעמי יעקב:
הרב א"ב פלא והפלא. ופעם דנו יחדיו האם איכא זה אלי ואנוהו במקוה ומיגמר בעתיקא..זה אלי ואנווהו, אלוקי אבי וארוממנהו, כי בי חשק ואפלטהו, כי ידע שמי אשגבהו
ידון בענין הידור במצוות, דקדוק בעשייתן כמסורת אבות, ברשפי אש להבות
הי לכך הך גליון נערך, מיד אנא זעירא א"ב רך, להגישו קמי חו"ר המזרח
והנה כבר התחלנו במצוה הראשונה בסדר ספר המצוותהעוסק בתורה הוא באמת בעל חופש, כי האמונה נטייה דקה מעדינות הנפש
והכא אמינא אהיה הולך רכיל מגלה סוד, בבירור העמוד הגדול והוא היסוד
ובין השיטין נדון האם טובה היא החקירה, או שמא עדיפה תמימות טהורה
גם בשאלה הידועה, אם יש ידיעה, היכן היא האמונה, והיכא המצוה טמונה
ולא נפסח על המושג 'נעבך אפיקורוס', ובבירורו בתורתן של אחרונים נגרוס