משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א (4)

[אדם מועט]

ובאשר לדברי הרב "עשרה זהב"

 

[אדם מועט]

לגבי מהר"י וייל שהיה לפני מרן= כוונתי מנהג קדום בארץ ישראל אצל הספרדים מהרי"ו היה אשכנזי

 

[משיב כהלכה]

ממנו תלמד על מנהג הספרדים שנהגו בזה, שלא התחיל המנהג אתמול או שנה שעברה.

 

[משיב כהלכה]

עכ"פ מאד מאד מסקרן אותי מה ההוכחות של הרב בעל דברי שלום ואמת שהמנהג הקדום בארץ ישראל כן לברך ייטיבו הרבנים הנז' להציג לנו את ההוכחות כאן באשכול כמה שיותר מהר שלא לשהות עם הטעות הזאת אבל הוכחות לוגיות לא סברות ופלפולים

נשמח מאוד לראות כיצד אתה דוחה את ה"טעות".

 

[עת שערי רצון]

הרבנים 'משיב כהלכה' וכהנא דמסייע שליט"א כתבו עלי "דברים הזויים" "בורות" מכוח הספר דברי שלום ואמת וזאת למרות שראו דברים אלה נמצאים בספר שולחן המערכת עמ' שלח שם כתב שהמנהג בארץ ישראל לומר הלל דר"ח בלי ברכה מנהג קדום הוא עוד לפני מרן אז זה לא אני בעל הדברים

גם אם אתה צודק, והמנהג השתנה אחרי זמן מרן וכו', מרן מביא להדיא את המנהג לברך, ולא פוסל אותו או כותב שמי שנוהג כך הוא מברך לבטלה, אלא שבזמנו המנהג היה לא לברך. אם ישתנה המנהג לברך, אפי' באיזושהי קהילה כשלהי, מרן יודה שאין בזה שום בעיה, כי הוא לא פסק (הכריע) לא לברך, אלא סמך על איזה מנהג שהיה בזמנו.

 

[משיב כהלכה]

ואני הנני העני בדעת לא הבנתי על מה יצא הקצף לאור הסברו של הרב נקי שיש כאן בלבול מאחר ורוב ככל הציבור הכללי בישראל הולך לאורם של הראשלצי"ם ומן שמיא קא זכו להו בהכי והואיל וכבר פשטו פסקיהם והטביעו חותמם בקהל עדת ישראל ובכל הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם חל על כל מורי הוראה להורות אך ורק כדבריהם

לא ברור מה אתה רוצה. אם התפשטו דבריו של הרב עובדיה חובה להורות כמותו?

וכי על הכהנים הגדולים שהתמנו ע"י ממון בזמן בית שני (להבדיל) גם היית אומר שמשמיא קא זכו ליה?

וא"כ מאי שנא מאחד הרבנים שע"י קולות המצביעים ש"ס (כמוני) פירסם את דעתו בהלכה לכל בית ישראל, והפיץ את ספריו בכמויות עתק לכל בית כנסת ובית מדרש?

ועד היום קיימת תעמולה בלתי פוסקת לבאר שהוא פוסק הדור ואין עוד מלבדו?

מלבד שמבחינה עובדתית יש כמה וכמה עניינים שלא התקבלה דעתו בפועל, ועד סוף ימיו זעק ולא נענה (ובנו רבי יצחק ממשיך לתקוף בכל שבוע את החולקים, וחוץ מפרסום דבריהם לא מועיל מאומה).

 

[משיב כהלכה]

ודבר זה לא הרב נקי המציא אותו אלא אילנות גדולים אמרו כן הלא המה בעלי הכללים הביאם מהר"ד משרקי בספרו שת"ז (בכללים בדרכי הפסק אות כ) ואני אצטט כאן את הלשון: אין כוח ביד הרבנים עכשו לחלוק על החיבורים שנתפשטו ברוב ישראל אם לא שהוא מקובל מפי רבותיו הגדולים שנהגו כן אבל מסברת עצמו לא עכ"ל מוכח דאין רשות לשום חכם להורות הלכה חדשה מכוח סברא לאחרים נגד גדול הדור שפשטו ספריו יעויין עוד בהקדמה לילקו"י על חנוכה ואכמ"ל

והכיצד חלק הגר"ע בעצמו על הבא"ח שהתפשטו ספריו ופסקיו? ונגד רבותיו שנהגו אחרת?

הרי זה ממש כפלסטלינה, קודם יורים את החץ (כפיית הוראות הגר"ע על כולם) ואחר כך מחפשים את הציטוט המתאים, כשהם סותרים עצמם מיניה וביה.

 

[שמעון טרבלסי]

אסבר את אזניך על המושג "חיבורים שנתפשטו ברוב ישראל". דברים שכתבתי כאן בעבר, ואכתוב שוב:

אמר לי בעל בית דפוס ידוע, שבעברו נטל חלק באחד ממשרדי היח"ץ והסטרטגיה בציבור החרדי,

על הוצאת ספרים בימינו, שאמנם יש משקל מסויים לרמת הספר מבחינת התוכן והחיצוניות שלו,

אבל אם המפיץ\יח"צן יחליט למכור ספר מסויים, הספר הזה יימכר. ואתה לא יודע כמה ניואנסים ואסטרטגיה טמונים בדברים הקטנים.

למשל, אתה מגיע לחנות, והנה אתה רואה דוכן של ספרים,

הרבה פעמים יש שם ספרים שלפו"ר לא קשורים לדוכן הספציפי הזה. או שיש ספרים חשובים

הימנו בכמה רמות, ובכל זאת, ישנם כמה ספרים ספציפיים שהם שונים בנוף.

מחבריהם שילמו על ההפצה היטב, והרי התוצאה.

האם בדורנו לכל הפחות ניתן לקבל זאת כעדות על הספרים או על מחבריהם???

אתה יכול להצביע לי על ספר אחד שהצליח במכירות ברמה גבוהה רק בגלל יח"צ?

 

[שמואל]

ילקו"י

 

[תפארת]

וא"כ מאי שנא מאחד הרבנים שע"י קולות המצביעים ש"ס (כמוני) פירסם את דעתו בהלכה לכל בית ישראל, והפיץ את ספריו בכמויות עתק לכל בית כנסת ובית מדרש?

טענות ממוחזרות, כבר הסבירו לך כאן לפני שנה, זה לא משנה איך ומה, סו"ס משמים כיוונו שפסקיו התפרסמו בדרך שהם התפרסמו.

כמו שלא יאמרו שדגל התורה פירסמה את הגריש"א ואת פסקיו וכו'.

 

[כאחד העם]

סו"ס משמים כיוונו שפסקיו התפרסמו בדרך שהם התפרסמו.

וסו"ס משמים הביאו לנו פורום חושב ונכבד
שבו אנו מראים לציבור התורני שיש כמה ספרים שיש בתוכן שלהם הרבה טעויות ושיבושים להפליא, וכן חוסר הבנה בסיסי בסוגייא

וב"ה הרבה הרבה כאן פוקחים עיניהם - וגם זה משמים

 

[משיב כהלכה]

אתה יכול להצביע לי על ספר אחד שהצליח במכירות ברמה גבוהה רק בגלל יח"צ?

יח"צ זהו מושג חדש בן זמננו, וכאן זה לא רק יח"צ אלא גם תקציב הפצה אדיר, גם לספרים וגם לדרשות וגם לאמצעי תעמולה רבים המאדירים את דמותו מסיבות פוליטיות, החל מהגיל הרך, ורוב בתי הספר והת"תים הספרדיים בשליטתם (תודות לנו הבוחרים בש"ס).

לכן לא תמצא הרבה דוגמאות מקבילות, ושאלתך היא דמגוגיה בעלמא.

 

[משיב כהלכה]

טענות ממוחזרות

בהתאם לטענות הממוחזרות על שמשמיא קא זכו ליה.

 

[משיב כהלכה]

סו"ס משמים כיוונו שפסקיו התפרסמו בדרך שהם התפרסמו

ומשמים המציאו את האינטרנט והפורום הזה שיגדיל תורה ויאדיר, ועליך לקבל גזירת שמים באהבה.

שו"ר שקדמני @כאחד העם .

 

[כהנא דמסייע]

ב

'ברכה על ההלל בראש חודש'

9/6/25

[מפוצל מאשכול אחר]

שאלתי פא"פ את הגרש"י זעפראני בענין ברכת ההלל בר"ח ואמר לי שחתנו הרב משה כהן מנתיבות מברך על ההלל בר"ח וכן דעתו

• בני ברקי

ויעויןן בספר תרחם ציון בענין הלל בר''ח

 

[תפארת]

ומשמים המציאו את האינטרנט והפורום הזה שיגדיל תורה ויאדיר, ועליך לקבל גזירת שמים באהבה.

מתאר לעצמי שענייני תורה הלכה ומנהג נלמדים בבית המדרש ובספרי השו"ת ומשם תצא תורה ולא מהאינטרנט...

 

[עשרה זהב]

מתאר לעצמי שענייני תורה הלכה ומנהג נלמדים בבית המדרש ובספרי השו"ת ומשם תצא תורה ולא מהאינטרנט...

דור דור ודורשיו.

 

[כאחד העם]

מתאר לעצמי שענייני תורה הלכה ומנהג נלמדים בבית המדרש ובספרי השו"ת ומשם תצא תורה ולא מהאינטרנט...

האינטרנט זה לא הכלי שבו "לומדים"
אלא הוא הכלי שבו מראים את "השיבושים" "והזיופים" , אחרי שלמדנו בבית המדרש וכל יום ויום אתה מגלה את עולם הזיוף מחד , ומאידך את הרדידות במושגי עיקרי הסוגייא, אז יש לך את הכלי לפרסם זאת לרבים "זיכוי הרבים"

 

[שמעון טרבלסי]

ילקו"י

ילקו"י ברכות מהדו"ק מכר כ40 אלף עותקים בתוך חודשים ספורים, טרם עידן החנויות שפועלות בשיטה הנ"ל.

 

[עת שערי רצון]

ילקו"י

אינו נכון
בשנות המ' והנ' לא היה לו כ''כ יח''צ, והוא הצליח בגלל שזה היה פסקי אביו (ואביו כן היה מיוחצ''ן כידוע, לא משנה)

 

[עת שערי רצון]

מתאר לעצמי שענייני תורה הלכה ומנהג נלמדים בבית המדרש ובספרי השו"ת ומשם תצא תורה ולא מהאינטרנט...

באמת (על אף מגרעותיו הרבות) בתחומים רבים מאוד האינטרנט הוא הצלה גדולה וישועה לדור (בניגוד למה שמקובל לחשוב) וברכה גדולה.

 

[אדם מועט]

נשמח מאוד לראות כיצד אתה דוחה את ה"טעות".

• יש"כ וחזק וברוך על שליחת מאמרו המאלף של הרב דברי שלום ואמת והנה אחר עיוני בדבריו על משמרתי אעמודה שאין הוכחה שכך היה המנהג בא"י לפני מרן כי אדרבה הבעל המאמר עצמו כתב כן בהביאו באות ט את דברי הרב שם טוב גאגין שאמנם מנהג בבל היה לקרוא הלל בר"ח עם הברכה אולם בני א"י קבלוהו למחניהם עם הסתייגות לקראו בלי ברכה. אז מה שקורה הוא שהמנהג הזה של בבל לברך על הלל דר"ח אין לו תיעוד שהיה קיים גם בא"י זולת בספרי האחרונים שאחרי מרן, שזה אומר שמנהג זה נתחדש בחלק מקהלות א"י מאוחר יותר ולא ניתן להחיל עליו "מנהג קדום למרן"
• וגם אם נמצא לו תיעוד בחיבורים שהיה נהוג כן בא"י לפני מרן הרי כבר בטל ואחר שכבר בטל (כמובן ע"י גדולי עולם כהרמב"ם והרמב"ן ודעמייהו) וקיבל על זה חותם בשו"ע הרי מעתה כל המנהגים בזה שצצו אחרי חותם זה לא נחשבים למנהג קדום ממילא מנהג א"י נותר על כנו לחייב את כל העוקרים אליה מחו"ל

עד כאן הסברתי את דעת הילקו"י אבל כמובן שישנם היבטים נוספים שאפשר להתווכח עליהם עם הילקו"י כפי שהובאו במאמר ועליהם לא דברתי מעולם. מה שדברתי זה רק מצד מנהג א"י ובזה דברי בעל המאמר ודבריי נמצאו מכוונים, ולא חלוקים כפי שחשב מר

 

[משיב כהלכה]

מתאר לעצמי שענייני תורה הלכה ומנהג נלמדים בבית המדרש ובספרי השו"ת ומשם תצא תורה ולא מהאינטרנט...

אין נפק"מ בין בית מדרש וירטואלי לבין בית מדרש פיזי. תורה תצא מכאן ומכאן. והרבה מהנדפס בספרים לקוח ממה שנכתב בפורומים.

 

[משיב כהלכה]

אדרבה הבעל המאמר עצמו כתב כן בהביאו באות ט את דברי הרב שם טוב גאגין שאמנם מנהג בבל היה לקרוא הלל בר"ח עם הברכה אולם בני א"י קבלוהו למחניהם עם הסתייגות לקראו בלי ברכה

יש כאן שיח של חרשים, ואתה אשם בו. כי מתחילה כתבת כביכול מנהג הברכה על ההלל נוסד לאחר מה שכתב בשו"ע, ועל זה כתבתי אני וכתב לך @כהנא דמסייע שהדברים הם הזויים ונובעים מתוך בורות.

ואז עברת לתת דגש למנהג הקדום בארץ ישראל כאילו יש בו נפק"מ... אבל אין בזה שום נפק"מ! (כי הקהילות האשכנזיות והספרדיות גם יחד עלו לא"י והמשיכו במנהגיהם ולא אמרינן על זה קמא קמא בטיל, ועוד טרם חובר השו"ע היתה כאן קהילה מערבית שמוצאה ממרוקו, וכיום חיים בא"י עדות שונות עם מנהגים שונים ואין למי להתבטל) ואפי' במנהג שמעיד עליו מרן השו"ע אין נפק"מ, כי מאז השתנה המנהג בארץ ישראל גופא.

ובאופן כללי, אסכם מה שכתב בספר "דברי שלום ואמת", שמסקנתו היא - אין מנהג קדום של "לקרוא ולא לברך"!

א. המנהג הקדום בא"י היה שלא לקרוא כלל את ההלל.

ב. בגאונים מובא שבבבל קראו את ההלל עם ברכה.

נמצא שעד תקופת הראשונים היו קיימים שני מנהגים בלבד: לקרוא עם ברכה, או לא לקרוא בכלל.

ג. הרמב"ם אסר לברך על ההלל כי אין מברכין אשר קדשנו וציוונו על מנהג. וכן רש"י, שבה"ל בשם רבנו ישעיה, רמב"ן.

ד. מאידך: רבינו חננאל, הרי"ף, הר"י בן גיאת, ר"י הלוי, ר"ז הלוי, ר"ת, ספר האשכול, הראב"ד, בעל העיטור, המנהיג, הראבי"ה, ר"י מוינה, בעל שו"ת מן השמים, ר"י בן יקר, רבינו יונה, הרשב"א, הרא"ש, המאירי, ארחות חיים, כל בו, הטור, הר"ן, מגיד משנה, ריב"ש, מגדל עוז, סוברים שיש לברך על ההלל בר"ח (והיה מי שמנה 50 ראשונים).

נמצא שחוץ ממצרים בה חי הרמב"ם ואולי גם השפיע על המיעוט שחי בא"י, בכל העולם בירכו על הלל: גם במקומו של רש"י כפי שמעיד מחזור ויטרי, וגם במקומו של רבינו ישעיה ורמב"ן.

 

[עת שערי רצון]

עד כאן הסברתי את דעת הילקו"י אבל כמובן שישנם היבטים נוספים שאפשר להתווכח עליהם עם הילקו"י כפי שהובאו במאמר ועליהם לא דברתי מעולם. מה שדברתי זה רק מצד מנהג א"י ובזה דברי בעל המאמר ודבריי נמצאו מכוונים, ולא חלוקים כפי שחשב מר

הילקוט יוסף טוען שלברך על ההלל בר''ח זה מנהג שאסור לנהוג כי הוא נגד מרן. עכשיו אני שואל שאלה אחת פשוטה, איפה נמצא ה'מרן' הזה ?? איפה ?? כיון שאין מרן כזה, ממילא הכל לא נכון, וזה לאו דוקא על הילקוט יוסף, אלא קשה גם היבי''א. וצ''ע. עכ''פ לומר שהמברך הוא נגד מרן, זה שקר.

 

[כהנא דמסייע]

איך זה עובד כאן, מה דעת הסתם,
שו"ע אורח חיים - סימן תכב
(ב) וקורים הלל בדילוג, בין יחיד בין צבור. וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרוא את ההלל, (ואם בירך לגמור א"צ לחזור) (מרדכי פרק במה מדליקין ושבולי לקט) ; ולבסוף, יהללוך. והיחיד אין מברך עליו. ויש אומרים שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל א"י וסביבותיה:

 

[משיב כהלכה]

אז מה שקורה הוא שהמנהג הזה של בבל לברך על הלל דר"ח אין לו תיעוד שהיה קיים גם בא"י זולת בספרי האחרונים שאחרי מרן, שזה אומר שמנהג זה נתחדש בחלק מקהלות א"י מאוחר יותר ולא ניתן להחיל עליו "מנהג קדום למרן"
וגם אם נמצא לו תיעוד בחיבורים שהיה נהוג כן בא"י לפני מרן הרי כבר בטל ואחר שכבר בטל (כמובן ע"י גדולי עולם כהרמב"ם והרמב"ן ודעמייהו) וקיבל על זה חותם בשו"ע הרי מעתה כל המנהגים בזה שצצו אחרי חותם זה לא נחשבים למנהג קדום ממילא מנהג א"י נותר על כנו לחייב את כל העוקרים אליה מחו"ל

כאמור, לא מובן כלל מה אתה רוצה.

הרמב"ם לא "ביטל מנהג" אלא פסק שאין לברך על הלל, ובהתאם לכך נהגו במקומו שלא לברך על ההלל, ומנהג זה היה קיים עד זמן השו"ע והוא הזכירו לאחר שהביא את שתי הדעות (ובמקומות אחרים פסק לברך על מנהג, כאשר הוכיח במאמר הנ"ל). אבל בכל שאר העולם, בירכו על ההלל בראש חודש.

ואמנם דעת מרן השו"ע בשו"ת אבקת רוכל (סי' רי"ב) שקהילה הנטמעת בקהילה אחרת, קמא קמא בטיל וצריכים לנהוג כמנהג הקהילה שהגיעו אליה, אפי' אם נעשו ציבור גדול, "שאפי' הבאים קהל גדול ביחד בטלים הם לגבי הראשונים הדרים בעיר אעפ"י שהם מועטים", אבל שם מדובר באופן שקהילת האשכנזים הגיעה למקום מושבם של הספרדים ולכן הוצרכו להתבטל אליהם, אבל בארץ ישראל של זמננו בכל מאות השנים האחרונות לא היתה קהילה אחת ולא היה מנהג אחיד, ואף "מנהג ירושלים" לא היה מנהג אחד מעולם, ותקופה ארוכה קודם זמנו של השו"ע היו קהילות שונות בארץ: מוסתערבים (קהילות מן המזרח), ספרדים (מגירוש ספרד), מערבים (ממרוקו), אשכנזים, ולכל קהילה היה מנהג שונה.

ולדוגמא:

לפני כשבע מאות שנה, כתב רבי יהודה אלחריזי בספר תחכמוני (שער ארבעים וששה) שמצא בירושלים את הקהילה החשובה "מן המערבים" שבראשה עמד רבי אליהו המערבי.

לפני כחמש מאות שנה, כתב רבי עובדיה מברטנורא על הקהילה המרוקאית בירושלים, שבשנת רמ"ה היו מתפללים בירושלים "לפי מנהג המערביים".

לפני כארבע מאות שנה, עלה השל"ה הקדוש לירושלים והיה לרבה של הקהילה האשכנזית שהיתה במקום. לאחר מכן, לפני כמאה שנה, עלו גם תלמידי הגר"א ותלמידי הבעש"ט.

לפני כמאה וחמישים שנה, נלחם הגאון רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו, ראב"ד לעדת המערבים בירושלים, על שמירת מנהגי המערב בקהילתו הירושלמית.

וכאשר קהילות רבות הגיעו לארץ ישראל, שלא היה בה מנהג אחיד, הרי בזה שייכים דברי מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב): "אפי' רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למיעוט הקהילות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם, וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת". ובאותה תשובה מדובר על קהילות רבות שהגיעו למקום אחד, כאשר אירע בארץ ישראל במאה השנים האחרונות, והשו"ע פסק שכל קהילה תמשיך במנהגה, גם אם היא מיעוט.

וכן הביא בספר מגן אבות (עמ' תקס"ו, ראה שם באורך), שנחלקו בזה מרן השו"ע והמבי"ט, בתשובה שנדפסה בשו"ת בית יוסף (דיני כתובות ב'), האם הבאים מארצות ספרד צריכים להתבטל למנהגי תושבי הארץ המסתערבים, והמבי"ט טען "הרי המנהג של תושבי הארץ הוא קבוע גם עלינו", ומרן השו"ע השיב לו "אין מנהג ארצות תולדות אבותינו בספרד כן", והוסיף "שאפילו אם היה מתברר שאיזה בית דין קבוע נהג במדינה זו כמה פעמים.. כמנהג תושבי הארץ, לא היה מנהג תושבי הארץ קבוע עלינו, אלא אם כן נתפרסם הדבר לכל הקהילות", ומה נענה כיום שיש קהילות רבות בארץ ישראל וכל קהילה עם דינים ומנהגים משלה ולא בטלה ברוב. והספרדים רבים על האשכנזים, ומבין הספרדים קהילת המרוקאים היא הגדולה ביותר. וע"ז כתב מהר"ם קורדובירו (נדפסו דבריו שם לאחר דברי רבי יוסף קארו) "ומה שכתב שאנו נגררים אחר מנהג תושבי הארץ, אדרבה אנו רואים דתושבי הארץ בטלי אגב הבאים מארץ מרחק הספרדים, שהם רוב דמינכר עד שתושבי הארץ אדרבה בטלי לגבייהו".

ופשוט לכל בר דעת שהישוב היהודי בארץ ישראל בטל בשישים מול כל היהודים שעלו לא"י בשנים האחרונות.

ובנותן טעם לצטט דברים אחדים ממה שכתב הגאון רבי אליהו אברז'ל שליט"א, ראש אבות בתי הדין בירושלים עיה"ק, בספרו דברות אליהו (חלק ז' סי' א'), על חשיבות מנהגי אבותינו: "הנה מודע לבינה שמאז עלות נר המערב הגאון הגדול מרנא ורבנא המאור הגדול צדיק יסוד עולם חסידא קדישא הרב שלום משאש זצ"ל, הרב הראשי וראב"ד דעיר הקודש ירושלים ת"ו... היה אומר שאין לבטל שום מנהג, ולא טובים אנו מאבותינו, וכל גדולי מרוקו לדורותיהם זה מאות בשנים, אף אחד לא הרהר לבטל שום מנהג, וק"ו אנן יתמי דיתמי, דאין לנו רשות לבטלם ולא לשמוע לשום חכם בזה, יהיה אשר יהיה".

"וכדברים האלה כתב הגאון המפורסם ראב"ד לעדת המערבים, הרב אליעזר בן טובו זצ"ל, בספרו פקודת אלעזר (או"ח סי' קל"ג) וזה לשונו, דאין לנו לשנות המנהגים שנהגו אבותינו הקדושים חסידים ואנשי מעשה, ועל כיוצא בזה אמרו הנח להם לישראל, אם אינם נביאים וכו', ואפילו סתם מנהג אין שומעים לו (לבטלו) ואין לחלק בין מנהג למנהג כו', ואפילו יהיה ספק בדין, כיון שכבר נהגו ונעשה ברבים, אין בידינו לבטל המנהג".

"ועיין עוד לגאון שו"ת קרית חנה דוד (חלק א' יו"ד סי' י"א) וזה לשונו, ומכאן תוכחה מגולה שלא יקל אדם במנהג שנהגו בית ישראל, הגם שיראה לו שאין באותו מנהג שום טעם, יאחז במעשה אבותיו, ולא יהיה חכם בעיניו, שאם הוא נראה ריק הוא מכם, ובוודאי כי לא לחינם הוקבעו, כי הראשונים היו בקיאים בכל דבר, צופים אמרום ויסדום ביסוד מוסד".

"עיין בשו"ת לב חיים להגר"ח פלאג'י (ח"ב סי' ט') וזה לשונו.. לא לעבדים ולשפחות נמכרנו ליטוש תורת אמנו, ולערבב ולבלבל סדר תפילתנו שנתגדלנו עליו מנעורינו עד עתה, או כדי לשנות מנהג הקדמונים אשר נחלו לנו זקנינו וחכמינו, כי ידוע לכל יודעי דת ודין כי לכל מנהג [=נוסח] מלאך ממונה וחלון ברקיע לקבל תפילות, וכל המשנה ממנהג אבותיו ומסבב נחלה ממטה למטה אחר, יורד מטה מטה, עד שאמרו כל המשנה ידו על התחתונה ועובר על לא תיטוש... ולא רק בנוסח התפילות עצמן נאמר אלא בשינוי איזה מנהג שיהיה, אפילו מכוער הרבה משל הקדמונים. עושה חדשות בעל מלחמות".

"ובשו"ת בית יהודה (עייאש, ח"א סי' ס') כתב וזה לשונו, ולא ראינו ולא שמענו מי שפוצה פה ואפילו לחשוב שום מחשבה לשנות שום מנהג מהמנהגים הקבועים, דכל דבר ודבר יושב על עיקרו ויסודו יתד שלא תמוט, וכל המשנה ידו על התחתונה... וזאת תורת האדם השלם לאחוז במעשה האבות ולא יטה ימין ושמאל, ולכן כל מורה צדק סמך ידו בחזקה לחזק במסמרים מנהג מי שקדמו, ובדרך זו אנו דורכין מעתה ועד עולם".

"וכן דעת הגאון רבי רפאל ברוך טולידנו זצ"ל ראב"ד מקנס, והגאון האדמו"ר ראב"ד תפיללת ואגפיה, הגאון רבי ישראל אבוחצירא זצ"ל, שנזפו במי שלא שמר על מנהגי אבותיו, כגון מי שלא ענה ברוך הוא וברוך שמו על ברכה שהוא יוצא בה ידי חובה, או שהניח תפילין בתשעה באב בבוקר, בניגוד למנהג ולדברי מרן בשו"ע".

"ותימה גדולה דראינו אפילו באתרא דמרן בעיר צפת דנהגו בהרבה הלכות דלא כפסק בשו"ע, עיין ויקרא אברהם קונטרס מקום שנהגו (אות ג') ובשו"ת מנחת שלום (חלק ז' סי' ב') שמנה מעלה ממאה דברים בארבעת חלקי השו"ע דנהגו דלא כמרן השו"ע, אלא ודאי דבמקום מנהג, המנהג במקומו קיים, ולא לבטלו, שכן הוא דעת מרן כפי דאמרינן, במקום שיש מנהג ישארו במנהגם".

"ומעתה כמה תוכחת מגולה לחדשים מקרוב באו ובמצח נחושה ופני אבותיהם וזקניהם ירהבו וילבינו, לפגוע בגדולי תורה אשר הנהיגו ונהגו כן את עדתם מימי קדם, ונוטשים תורת אמם ומבזים כבודה, ולא עוד אלא יש כאלו שעשו סידורי תפילה ומחקו והוסיפו וחסרו כפי ראות עיניהם, כאילו הם אנשי כנסת הגדולה, דבר אשר לא יעשה, ואין זה אלא רמות רוחא לשנות את המקובל מדורי דורות מסברות מדומות, מי נתן רשות לאנשים כאלו להעיז ולשלוח יד, ובמיוחד בנוסח התפילה וברכותיה, שכן דרכם של המתחדשים שהעיזו לשלוח יד בנוסח רחמנא ליצלן, שרצו להיות מדקדקים וחכמים יותר מקודמיהם".

"אשר על כן, כל עדה תמשיך במנהגיה ולא לשנות מאומה, דהמשנה ידו על התחתונה, וכבר אמרו פוק חזי מאי עמא דבר (ברכות מ"ה), ובגמ' פסחים (ס"ו) הנח להם לישראל, אם אינם נביאים בני נביאים הם... המורם מכל האמור דאסור לבטל שום מנהג בעם ישראל, וקל וחומר נוסחי התפילה, שהיום יבטל מנהג אחד ולמחר יבוא לבטל עיקר התורה ותשתכח תורה מישראל" (ראה שם שהאריך להביא מדברי האחרונים).

 

[משיב כהלכה]

איך זה עובד כאן, מה דעת הסתם,
שו"ע אורח חיים - סימן תכב
(ב) וקורים הלל בדילוג, בין יחיד בין צבור. וי"א שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרוא את ההלל, (ואם בירך לגמור א"צ לחזור) (מרדכי פרק במה מדליקין ושבולי לקט) ; ולבסוף, יהללוך. והיחיד אין מברך עליו. ויש אומרים שאף הצבור אין מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, וזה דעת הרמב"ם וכן נוהגין בכל א"י וסביבותיה:

זהו "יש ויש", מקובל שהלכה כי"א בתרא, אבל כאן הוא הדגיש שהמנהג כך, דהיינו אם לא היה המנהג כך - מן הסתם היה פוסק כרוב עמודי ההוראה ולא כרמב"ם לבדו, ובאופן כללי יש מחלוקת גדולה באחרונים האם "יש ויש" התכוון לפסוק כיש בתרא או לא להכריע, או הלכה כיש קמא.

וגם כאשר מעיינים בבית יוסף על אתר, לא רואים שהוא צידד בדברי הרמב"ם, ובסוף דבריו הזכיר את דעת הרב המגיד שיש לברך על ההלל.

ועוד, שאם תאמר שהכריע כאן כיש בתרא, תהיה סתירה בדבריו, האם מברכים על מנהג או לא (לגבי הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת).

 

[כהנא דמסייע]

ועוד, שאם תאמר שהכריע כאן כיש בתרא, תהיה סתירה בדבריו, האם מברכים על מנהג או לא (לגבי הדלקת נרות חנוכה בבית הכנסת).

שם מתרצים שזה מצד פרסומי ניסא. ע' בביאוהגר''א, פר''ח, וביסוד הדברים בריב''ש ועוד.

 

[כהנא דמסייע]

מ''מ לענ''ד אין כל נפק''מ לדינא דכמו שהוכיחו הרב @כאחד העם והרב @אלישמע דעת כל גדולי הפוסקים שסברא שהובא בשו''ע היא חשיבא דעה משמעותית.

וכאן שהמנהג הנוהג מזמן הגאונים, וכל הראשונים כמעט, ודאי דיש להשאר במנהג. ופשוט.