משא ומתן בדברי בעל ה'ילקוט יוסף' שליט"א (4)

[אור יעקב]

שאמר למה רבי יצחק אומר כל העת שקבלנו הוראת מרן הבית יוסף.
הרי כל היבי"ע הוא בצורה שאומרים ספק ספיקא נגד מרן
וכן בטהרת הבית ברוב או לפחות הרבה מקומות כך הוא. אפילו נגד מרן
א"כ למה אומר הוראות מרן.
האם תשובה יש?

לא עושים ס"ס באופן ששני הספיקות נגד מרן.

כל מקום שעושים זה רק היכא שמרן לא גילה דעתו בהצטרף שני הספיקות.

 

[כאחד העם]

הרי כל היבי"ע הוא בצורה שאומרים ספק ספיקא נגד מרן
וכן בטהרת הבית ברוב או לפחות הרבה מקומות כך הוא. אפילו נגד מרן

מה שכתבת הוא אמת ויציב

ולכן הר' עובדיה כתב שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק - מחמת מה שטענת

מקום א'- בח"ט או"ח סי' ק"ה סק"ג בסופו [עמ' רכ"ה בישנים].

וזה לשון היביע אומר - והרי אפילו אם היה הדבר ברור בדעת מרן השו"ע שיש לנו דין רה"ר בזמן הזה, ואנו קיבלנו הוראות מרן, הרי גם קבלת הוראות מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק, ואשר על כן תפסו כל אחרוני הפוסקים הספרדים דעבדינן ספק ספיקא אפילו נגד מרן.

מקום ב'- בח"י יו"ד סי' מ"ג סק"ב בסופו [מצורף קובץ].

 

[אור יעקב]

ולכן הר' עובדיה כתב שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק - מחמת מה שטענת

והארכתי במקום אחר שבהרבה מקומות כותב שזה בתורת וודאי.

והחילוק הוא בין היכא שפסק לחומרא שזה מתורת ספק לבין היכא שפסק להקל.

 

[נוריאל עזרא]

והארכתי במקום אחר שבהרבה מקומות כותב שזה בתורת וודאי.

והחילוק הוא בין היכא שפסק לחומרא שזה מתורת ספק לבין היכא שפסק להקל.

מבלי להכנס לנדון הגר"ע יוסף זצ"ל בכל מקום תופס הפוסקים בהתאם לשאלה והמצב. בגלל זה לנשואה אסר פאה ודחה החולקים ובגרושה תפס כמו המקלים. וזה נכון בהרבה עניינים וזו דרך פסיקה בגלל זה קשה ללמוד מתשובות בהלכה וצריך להבין מי שאל ולמי נאמרו הדברים ובאיזה עניין כי לא כל המקרים שווים.

פעם שמעתי ברדיו (אני כותב מזכרון ולא מדויקים הדברים) נדמה לי תלמיד של הגאון המקובל הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
ואמר שבא מישהו וסיפר לרב על איזה קולא של הגר"ע יוסף זצ"ל והרב חייך. ואחר כך שאל אותו למה חייך אמר כי כשבאה השאלה הזו לפני הקלתי יותר מזה. אלא שבספר אני כותב החומרא שלא ילמדו מזה להקל היכן שלא צריך ולשואלים ע"פ לפעמים מקלים יותר.

 

[משיב כהלכה]

בגלל זה לנשואה אסר פאה ודחה החולקים ובגרושה תפס כמו המקלים.

גם בנשואה תפס כמו המקילים בתשובות פרטיות.

ולמעשה החילוק שכתב בין גרושה לנשואה הוא שגרושה חייבת בכיסוי מדרבנן, ונשואה חייבת מדאורייתא.

אבל זה לכשעצמו אינו נכון כי אמנם עצם חיוב הכיסוי הוא דאורייתא אבל סוג הכיסוי הוא דרבנן וכפי שכתב בעצמו באותה תשובה.

ובאמת הוא עצמו הקשה על עצמו שהרי מהר"ש קלוגר כתב שהאיסור מדרבנן, ותירץ ששרשו מדאורייתא. אבל לפי זה גם בגרושה שרשו מדאורייתא.

וזה לכשעצמו אינו נכון כי הגר"ע כתב במקום אחר שאף אם שרשו מדאורייתא, אמרינן ספק דרבנן לקולא.

 

[אור יעקב]

ולמעשה החילוק שכתב בין גרושה לנשואה הוא שגרושה חייבת בכיסוי מדרבנן, ונשואה חייבת מדאורייתא.

החילוק הוא לא משום ס"ס?

 

[נוריאל עזרא]

גם בנשואה תפס כמו המקילים בתשובות פרטיות.

ולמעשה החילוק שכתב בין גרושה לנשואה הוא שגרושה חייבת בכיסוי מדרבנן, ונשואה חייבת מדאורייתא.

אבל זה לכשעצמו אינו נכון כי אמנם עצם חיוב הכיסוי הוא דאורייתא אבל סוג הכיסוי הוא דרבנן וכפי שכתב בעצמו באותה תשובה.

ובאמת הוא עצמו הקשה על עצמו שהרי מהר"ש קלוגר כתב שהאיסור מדרבנן, ותירץ ששרשו מדאורייתא. אבל לפי זה גם בגרושה שרשו מדאורייתא.

וזה לכשעצמו אינו נכון כי הגר"ע כתב במקום אחר שאף אם שרשו מדאורייתא, אמרינן ספק דרבנן לקולא.

בסדר לא העניין שלי היה להכנס להלכה כזו או אחרת רק לעצם הרעיון שהרב תפס בתשובותיו בהתאם לסיטואציה וכפי שהבין. ושכן דרך הפוסקים ובגלל זה לא פשוט ללמוד מתשובות בהלכה לכלל המקרים וצריך לעשות ע"י ת"ח בשום שכל.

 

[אור יעקב]

מה שכתבת הוא אמת ויציב

ולכן הר' עובדיה כתב שקבלת הוראות מרן היא בגדר ספק - מחמת מה שטענת

מקום א'- בח"ט או"ח סי' ק"ה סק"ג בסופו [עמ' רכ"ה בישנים].

וזה לשון היביע אומר - והרי אפילו אם היה הדבר ברור בדעת מרן השו"ע שיש לנו דין רה"ר בזמן הזה, ואנו קיבלנו הוראות מרן, הרי גם קבלת הוראות מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק, ואשר על כן תפסו כל אחרוני הפוסקים הספרדים דעבדינן ספק ספיקא אפילו נגד מרן.

מקום ב'- בח"י יו"ד סי' מ"ג סק"ב בסופו [מצורף קובץ].

מבלי להכנס לנדון הגר"ע יוסף זצ"ל בכל מקום תופס הפוסקים בהתאם לשאלה והמצב. בגלל זה לנשואה אסר פאה ודחה החולקים ובגרושה תפס כמו המקלים. וזה נכון בהרבה עניינים וזו דרך פסיקה בגלל זה קשה ללמוד מתשובות בהלכה וצריך להבין מי שאל ולמי נאמרו הדברים ובאיזה עניין כי לא כל המקרים שווים.

פעם שמעתי ברדיו (אני כותב מזכרון ולא מדויקים הדברים) נדמה לי תלמיד של הגאון המקובל הרב מרדכי אליהו זצ"ל.
ואמר שבא מישהו וסיפר לרב על איזה קולא של הגר"ע יוסף זצ"ל והרב חייך. ואחר כך שאל אותו למה חייך אמר כי כשבאה השאלה הזו לפני הקלתי יותר מזה. אלא שבספר אני כותב החומרא שלא ילמדו מזה להקל היכן שלא צריך ולשואלים ע"פ לפעמים מקלים יותר.

הדברים מפורשים בכתובים.

 

[משיב כהלכה]

החילוק הוא לא משום ס"ס?

לאחר שכתב שבנשואה האיסור עיקרו מדאורייתא, ובגרושה האיסור מדרבנן, "שכל עיקר איסורן לצאת בפריעת ראש אינו מהתורה", הסיק "כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".