מרן הגר"ש משאש לא חיפש "פתרונות" שכאלה אלא כדרכו עמד על קיום המנהג בתוקף ועוז:
לכבוד האברך היקר החה"ש כהר' יעקב תורגמאן ישצ"ו, מבחירי ישיבת פורת יוסף, שלום רב.
קבלתי מכתבו היקר ע"ע עמידת הקהל בעשרת הדברות, והנה האמת מנהג עתיק יומין במרוקו, והיו מקפידין ע"ז לעמוד בזמן שהש"ץ אומרם, ובזה היתה חרדה גדולה בבהכ"נ, ואין שוחח ואין מדבר, ושורש דבר זה, ממה שהיה בשנה א' של קבלת התורה שהיו קולות וברקים, וכו' וכתיב וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ובאמת ראיתי כאן באיזה בתי כנסיות שהקהל יושבין, שאין בזה שום אימה והדר וכבוד לתורה, כמו שעומדים צפופים, וזה כבוד וחרדה גדולה כמו שנכנס מלך, הכל עומדים, ובפרט אם גם הש"ץ קורא בחרדה, אזי מכניס יראה ופחד בלב העם וכאילו מקבלים התורה מחדש.
והן היום השקפתי באחרונים, ומצאתי זה בס' לקט הקמח הלכות שבת וז"ל יחזיק במנהג מקום שנהגו לקום בשעת קריאת עשרת הדברות דיש רמז לדבר ויתיצבו בתחתית ההר, דב"ש סי' רע"ו עכ"ל, ועוד נ"ל טעם העמידה כפי מ"ש רז"ל והביא דבריהם אוה"ח הקדוש ז"ל שכל התורה רמוזה בעשרת הדברות ע"ש, ולכן עומדים בהם יותר משאר התורה, ובכל אופן, זה מנהג עתיק ואין נכון לבטלו, וכל מי שנהג לעמוד ראוי לעמוד ואין לעכב בעדו, וכבר ידוע דאין אחר המנהג כלום, ומה שאמרו טעם בשביל האפיקורסים שאומרים שרק היו"ד הדברות יש להם חשיבות יותר מכל התורה, אין טעם זה מספיק לבטל מנהג יפה ועתיק, ואף אם נשב לא יתוקנו האפיקורסים בזה, וכולם טענות וכפירות, ולא בשביל טענותיהם הפחותות והגרועות, נפסיד את דברים העומדים ברומו של עולם שנהגו בהם מדורי דורות, וישרים דרכי ה' צדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, ועי' בהקדמת הגאון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זלה"ה בהקדמתו לספר משפטי עוזיאל ח"א.
ולכן לפקוצ"ד ראוי לחזק המנהג, והרי אחינו האשכנזים כולם נוהגים לעמוד ואין חוששין לדברים כאלו, ועי' בספרי תבואות שמ"ש חחו"מ סי' ל"ג בד"ה ועד אהרן, על ענין חובת קיום המנהגים ודי בזה כיון שכבר הוא קרוב לשעה שתים בלילה, וחזק ואמץ בלימודך, ובכל אשר תפנה תצליח.
החו"פ ירושלים כסלו תשד"מ לפ"ק.
ע"ה שלום משאש ס"ט
שוב אחר זה הראוני חברי את תשובת הרמב"ם שכתב שראוי למנוע המנהג הזה, ומטעם הנז"ל שיחשבו שיש יתרון לעשרת הדברות על שאר התורה ע"ש, גם הראוני תשובת הראש"ל הגר"ע יוסף שליט"א בספר יחוה דעת ח"א סי' כ"ט שהאריך בזה והעלה שיש למחות במי שעומד בעשרת הדברות וכדעת הרמב"ם עש"ב וברוחב.
ולפקוצ"ד כפי מה שראיתי בתשו' הראש"ל הנ"ל גופה, שהאיר עינינו בתורתו, והעלה בתשובתו הרבה גאונים גדולים, ראשונים ואחרונים שמקיימים המנהג, והם הדבר שמואל סי' רע"ו שהבאתי גם אני הצעיר שכתב להחזיק במנהג ע"ש והרב בית יעקב סי' קע"ה ומהר"י עייאש במטה יהודה סי' א' שכתב שאם הוא מנהג קבוע אין לבטל מנהגם, והגאון החיד"א זיע"א בס' טוב עין סי' י"א ובס' כסא רחמים. ובס' נוה שלום חזן דיני ספר תורה סכ"ב ובס' לדוד אמת סי' ז' ובס' שער אפרים שער ז' סל"ז ובס' ילקוט הגרשוני מערכת יו"ד הדברות דף ט' ובספר שלמי צבור דף כ"ץ סוף ע"ד משם חמדת ימים, ועד אחרן הגאון ישכיל עבדי ח"ב חאו"ח סי' א' וח"ז סי' א', ומר אביו הגאון העצום הרב שלום הדאיה ז"ל, שכולם החזיקו במנהג זה, גם הביא הרבה פוסקים הסוברים שאין המינים מצויים בזמנינו זה, והם הבכור שור והגהות שערי רחמים על השער אפרים שער ז' אות ל"ד והלבוש סי' תצ"ד הובא במחצית השקל סי' תכ"ט הכל כמ"ש בספר יחוה דעת שם.
א"כ אחר שכל הפוסקים הנ"ל מהם ראו דברי הרמב"ם, ואף מי שלא ראו דבריו הלא הזכירו הטעם של תרעומת המינים ודחו אותו, ואחר שהמנהג הזה קיים מדורי דורות מימות הרמב"ם ועד היום והרבה צעקו עליו וציוו למחות לבטלו ולא הועילו, ובראשם הרמב"ם ז"ל ובאו אחריהם כל הפוסקים הנ"ל בכל הדורות שעברו ונתנו טעם נכון לקיומו, הא ודאי דאין ראוי לבטלו, וראוי להחזיק בו, כי יש בו באמת אימה גדולה וחרדה גדולה המזכרת את מעמד הר סיני דכתיב ביה וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ויתיצבו בתחתית ההר ואין אחר המנהג כלום, והוא מנהג יציב ונכון וקיים.
ומ"ש הגאון הראש"ל הגרע"י שליט"א, שהיום מצויים המינים בינינו, זה אמת שמצויים הם, אבל הם יותר גרועים מאותם המינים שבימי הרמב"ם והדורות שעברו, שמחלקים בין יו"ד הדברות לשאר התורה, שאלו של זמנינו אינם מאמינים בה' ובתורתו, והם כופרים בעיקר, וכ"ש שהם כופרים ביו"ד הדברות עצמם, וא"כ אין לנו עסק עמהם, והם מתרעמים על עיקר האמונה בה' ודבריהם מהבל ימעטו אצל המאמינים בה' ובתורתו תורת אמת, וכבר אמרתי למעלה דאפילו נשב ביו"ד הדברות לא יתוקנו המינים בזה, ולכן מקום שנהגו לעמוד אין לבטל מנהגם, שאדרבה בזה מורידים כבוד התורה, אלא מצוה עליהם להחזיק במנהגם הטוב שאין בו כ"א כבוד והדר ותפארת לתורתינו הקדושה, וכל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות, זהו הנ"ל.
החו"פ ירושלים באדר תשמ"ה לפ"ק.
ע"ה שלום משאש ס"ט
(שו"ת שמ"ש ומגן חלק א אורח חיים סימן נז)
