החש בראשו
סייג לחכמה שתיקה!
בחלק מסידורי מרוקו שראיתי הנוסח ״גמור״ לאפוקי מהלל שאינו שלם שאומרים חול המועד וכדו׳. אבל מעניין שהנוסח לא נשמע אותנטי.
והנה תשובות מאתר כסא רחמים:
א. כך נהגו לומר בג'רבא, בטריפולי, ובמרוקו ואין בזה חיוב והכרח אלא ייפוי הלשון, לאופקי מהכלל שנוהגים לומר בראשי חדשים שהוא מדולג.
ב. כן נהגו בחו"ל באי ג'רבא, אחד חכם ואחד תם (?). וכן נהגו בצפרו שבמרוקו, כמו שכתב בשו"ת נתן דוד בקונטרס נהגו העם (דף שע"ג ע"ב). ואפשר גם במקומות אחרים במרוקו, שכן הדפיסו בסידור זרח השמש. וכן כתב הגאון ר' יעקב רקח זצ"ל רבם של חכמי לוב בספרו שלחן לחם הפנים הלכות חנוכה (סוף סימן תרפ"ב) שהרב חס"ל עם שער השמים כתב הנוסח בהלל גמור ובהודאה, ושכן נראה נכון. ע"ש. ואף שהראשונים לא הזכירו זה, נהגו כן בדורות האחרונים להדגיש שהוא הלל גמור ועדיף מהלל של ראש חודש שהוא מדולג. וכבר מצינו בכמה מקומות שהאחרונים הוסיפו תיבה אחת או שתים לתוספת ביאור והדגשה וכיוצא. כגון מה שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל כי לישועתך קוינו וצפינוכל היום, אף שלא היה כן הנוסח הישן. והגאון ישכיל עבדי קיים נוסח זה שהוא יפה. והוא הדין כאן שנהגו כן בכמה מקומות מדורי דורות.
ג. שאלה: א) ב"על הנסים" של חנוכה כתוב בסדורי איש מצליח "בהלל גמור". לכאורה זה לא ברור, הרי כל הלל שקבעו חכמים הוא הלל גמור (ולא כמו ראש חודש שהוא מנהג) וממילא המילה "גמור" לכאורה מיותרת?
ב) מדוע הרב לא כתב על זה ובכלל על כל "על הנסים" ב"לאוקמי גירסא"? (ויש הרבה מה לכתוב שם על הנוסח הנכון וכו').
תשובה: א) גם בנוסח ברכת ההלל אנחנו מדגישים אשר קדשנו וציונו לגמור את ההלל, אף שברור שאם חז"ל ציוו אותנו הוא גמור. ובאמת הנוסח הקדמון לא היה כן, ואע"פ כן הראשונים כתבו שנהגו לתקן הלשון "לגמור" להדגיש ענין זה. ומינה לנדון דידן, שכן המנהג בכמה מקומות. ועיין בתשובה מספר 3812. וכבר נדפס מאמר ארוך על זה להוכיח ולבאר פרט זה, עיין בירחון אור תורה (כסלו תשס"ה סימן כ"ו) שכן כתבו הרשב"א המאירי והריטב"א. עש"ב, ומשם בארה.
ב) קונטרס לאוקמי גירסא נכתב בקצרה מאד בדברים עיקריים, ולפי הזמן והשעה והמקום. יש הרבה מה להוסיף שם, הגהות יקרות ומקורות רבים. ומרן הגאון ראש הישיבה נר"ו אין עתותיו בידו לטפל בזה. ובזמנו התחילו בישיבה לעבוד להוציא קונטרס גדול על כל פרט, ואכתי לא איסתייעא מילתא, וה' יעזור.
והנה תשובות מאתר כסא רחמים:
א. כך נהגו לומר בג'רבא, בטריפולי, ובמרוקו ואין בזה חיוב והכרח אלא ייפוי הלשון, לאופקי מהכלל שנוהגים לומר בראשי חדשים שהוא מדולג.
ב. כן נהגו בחו"ל באי ג'רבא, אחד חכם ואחד תם (?). וכן נהגו בצפרו שבמרוקו, כמו שכתב בשו"ת נתן דוד בקונטרס נהגו העם (דף שע"ג ע"ב). ואפשר גם במקומות אחרים במרוקו, שכן הדפיסו בסידור זרח השמש. וכן כתב הגאון ר' יעקב רקח זצ"ל רבם של חכמי לוב בספרו שלחן לחם הפנים הלכות חנוכה (סוף סימן תרפ"ב) שהרב חס"ל עם שער השמים כתב הנוסח בהלל גמור ובהודאה, ושכן נראה נכון. ע"ש. ואף שהראשונים לא הזכירו זה, נהגו כן בדורות האחרונים להדגיש שהוא הלל גמור ועדיף מהלל של ראש חודש שהוא מדולג. וכבר מצינו בכמה מקומות שהאחרונים הוסיפו תיבה אחת או שתים לתוספת ביאור והדגשה וכיוצא. כגון מה שכתב הגאון רבי חיים פלאג'י זצ"ל כי לישועתך קוינו וצפינוכל היום, אף שלא היה כן הנוסח הישן. והגאון ישכיל עבדי קיים נוסח זה שהוא יפה. והוא הדין כאן שנהגו כן בכמה מקומות מדורי דורות.
ג. שאלה: א) ב"על הנסים" של חנוכה כתוב בסדורי איש מצליח "בהלל גמור". לכאורה זה לא ברור, הרי כל הלל שקבעו חכמים הוא הלל גמור (ולא כמו ראש חודש שהוא מנהג) וממילא המילה "גמור" לכאורה מיותרת?
ב) מדוע הרב לא כתב על זה ובכלל על כל "על הנסים" ב"לאוקמי גירסא"? (ויש הרבה מה לכתוב שם על הנוסח הנכון וכו').
תשובה: א) גם בנוסח ברכת ההלל אנחנו מדגישים אשר קדשנו וציונו לגמור את ההלל, אף שברור שאם חז"ל ציוו אותנו הוא גמור. ובאמת הנוסח הקדמון לא היה כן, ואע"פ כן הראשונים כתבו שנהגו לתקן הלשון "לגמור" להדגיש ענין זה. ומינה לנדון דידן, שכן המנהג בכמה מקומות. ועיין בתשובה מספר 3812. וכבר נדפס מאמר ארוך על זה להוכיח ולבאר פרט זה, עיין בירחון אור תורה (כסלו תשס"ה סימן כ"ו) שכן כתבו הרשב"א המאירי והריטב"א. עש"ב, ומשם בארה.
ב) קונטרס לאוקמי גירסא נכתב בקצרה מאד בדברים עיקריים, ולפי הזמן והשעה והמקום. יש הרבה מה להוסיף שם, הגהות יקרות ומקורות רבים. ומרן הגאון ראש הישיבה נר"ו אין עתותיו בידו לטפל בזה. ובזמנו התחילו בישיבה לעבוד להוציא קונטרס גדול על כל פרט, ואכתי לא איסתייעא מילתא, וה' יעזור.
