בקונטרס הנ"ל (ח"א) סי' ב' כתבו לגבי חשש "מוליד" במשחה בשבת, וכתבו שהרב משה לוי דיבר על מוליד והרב יצחק על נולד.
נ.ב. לא למדתי את מה שכתבו, רק כך ראיתי מלמעלה.
שלחו לי העתק מילקוט יוסף החדש שיצא, ששם כתב (אני מעתיק ממה שקיבלתי. נראה לי זה מילה במילה):
כפי שכתבתי, לא למדתי מה שכתבו בקונטרס הנ"ל, וכן פשוט שלא ראיתי מה שכתב כעת בילקו"י, אבל מהקטע הנ"ל אני רואה שעכשיו הוא כתב לשון "מוליד" ולא לשון "נולד" כמו שהעתיקו בשמו בקונטרס.
אין לי מושג אם זה מועיל משהו לסוגיא, אבל בגלל שבדיוק היום עברתי על הקונטרס הנ"ל (ח"ב) והצצתי גם שוב בח"א, וראיתי את הדברים, וכעת ראיתי מה שהביאו מהילקו"י, חשבתי לכתוב זאת כאן, אולי יש למישהו עניין לראות מה כתב שם, אולי יתיישבו הדברים לכאן או לכאן.
כתב שהגרב"ץ החמיר לא לעבור לפני המתפלל כשהוא ברשות אחרת והיבי"א השיג על זה. הוא תימה על תימה שהיפך את הדברים והשיג על דברי היביע אומר ולא על דברי האור לציון שהרי באור לציון הקיל בזה והיבי"א השיג על זה לחומרא שעיקר הטעם מצד היסח הדעת ואי אפשר לסמוך על הטעם של רשות אחרת. אבל האור לציון הרגיש בזה בהערות וכתב הטעם שכיון שהוא רשות אחרת אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. כלומר שגם לפי הטעם של היסח הדעת יש סברא שמקום אחר אין כח לאסור. וכיון שיש מחלוקת באחרונים בטעם האיסור והן אמת שהדעת יותר נוטה לומר שהאיסור מצד היסח הדעת אבל מצטרף הסברא של אין אדם אוסר דבר שאינו שלו להתיר. וכן כתב להקל הראשון לציון שליט"א בסי' ק"ב (בשעת הצורך) והרי לנו בוודאות גמורה שההשגות אינם מהראשון לציון שליט"א.
