מצד אחד יש את הענין של כפיפות לדעת תורה, ואריכות בו למותר.
מצד שני היום לא ברור מה זה בכלל דעת תורה, יש אברכים פשוטים ששמים בכיס הקטן כל מיני "מרנ'ים" מיוח"צנים, וסתם איכא רעה חולה שהתריעו עליה הרבה מביני דעת, שאחד יש לו ספק ועושה סבב בחירות, אין לי זמן ומקום להביא דוגמאות, אבל למשל יש איזה מדור באליבא דהלכתא שעל כל נידון הלך הכותב ושאל עשר רבנים וקיבל שלל תגובות משחור עד לבן, והרבה פעמים הרבנים עצמם יום אחד ענו כך ויום שני ענו אחרת, ומי שנמצא בתוך הסוגיא אפילו שהוא "אברך פשוט ולא מפורסם" אוחז את הענין לעומקו ולרוחבו, והאנשים הטיפשים חושבים שלא כדאי לשאול אותו אלא את הצדיק מנדבוריקה דדרבוקא וכדו'. ולי אמר הרב שלי (אשכנזי...) בישיבה, אתה לא תהיה הרב אלישיב בכל התורה, אבל צריך שהסוגיא שתלמד היא תהיה ברמה שתוכל לבוא ולהתווכח איתו... וכמעט מחקתי את כל זה, כי כתבתי במרוצה כחותה על גבי גחלים אשר ינח'ץ איש אשר כמוני, ולא יבינו אותי, וצריך להרחיב הרבה את היריעה כדי שיובן גם למי שלא כ"כ התנסה בכגון דא. אבל אני יכול להגיד לך בבטחה, שאצלנו בכולל יש כאלה שאני סומך על מסקנתם הרבה יותר מאשר "פוסק הדור" פלוני ואלמוני, ואי"ז הרגשות הלב, אלא דברים פשוטים וברורים המוכחים בשטח. וכל מי שיפקח עיניו ויזכה לראות, יבין הנאמר.