תפילין בת"ב ומנהג כפרות

[אור יעקב]

כתבתי שאפשר להסתפק בתלתא דהוי חזקה. לא מסובך.

זה לא "תלתא", יש אולי "שלושים" מקומות אם לא יותר שמכריע להדיא כיש אומרים בתרא.
- ואדרבה מהמקומות האלה אולי אפשר להביא ראיה שסתם דבריו ומגלה לנו על השאר.

מי שרוצה לעקם ולסלף יכול להפוך כל ראיה נגדו לראיה בעדו. הרי ברור ופשוט לכל מעיין שכל המקומות הללו מוכיחים שהיכן שלא כתב "וכן הלכה", לא בא להכריע.

- דרך אגב מצאתי שבשלחן גבוה כתב להדיא כדברי. (ולא נראה לי הוא חשוד "לעקם ולסלף ולהפוך כל ראיה נגדו לראיה בעדו"...)
"וזהו בנין אב שבכולן".

 

[בר ששת]

מים רבים ראיתי. גם נהר שוטף.
עדות על כך שנוהגים בא"י לברך על ההלל, ודלא כמ"ש מרן "וכן נוהגין בכל א"י וסביבותיה" - לא ראיתי.
וזה המבוקש.

ראה בהרבה סידורים שנדפסו קודם תפלת ישרים, שכתוב שם ברכה על ההלל
צריך רק לחפש.

 

[בר ששת]

ושוב אנו שבים לטענה זו, כאשר כבודו אינו מסכים לקבל שהגרע"י מתייחס להנחת תפילין כמנהג בעלמא.

ודומה שבאשכול זה, כל הסברות לשני הצדדים הועלו בטוט"ד.

ראה בב"י שזה מחלוקת ראשונים. לא מנהג ולא שום דבר, אלא האם לדמות לאבלות וכו'. ע"ש.
לא סתם חילוקי מנהגים גרידא.

 

[בר ששת]

- דרך אגב מצאתי שבשלחן גבוה כתב להדיא כדברי. (ולא נראה לי הוא חשוד "לעקם ולסלף ולהפוך כל ראיה נגדו לראיה בעדו"...)
"וזהו בנין אב שבכולן".
הצג קובץ מצורף 8630

ראה כאן עמוד פז והלאה
עשרות ראיות מהשו"ע שיש להתחשב בדעת היש. [ובעמוד פח כבר הובאו ראיות לכך גם מהשלחן גבוה]

 

[בר ששת]

לדעתך.
לדעת הגרע"י אינו אלא מנהג, ומשכך אין להקשות עליו בזה מכח ההנחה שלך.
תוכל לתמוה מנין ההנחה שלו.
אולי זה יועיל קצת:

גם מעין שבע בליל פסח זה רק מנהג. ראה בסימן תפז שהב"י מביא מחלוקת.
ומסיים שהמנהג לא לברך. זה הכל!
לא מרן ולא ברכה לבטלה,
חילוקי מנהגים גרידא. וא"כ על מה המהומה?????

 

[אור יעקב]

ראה כאן עמוד פז והלאה
עשרות ראיות מהשו"ע שיש להתחשב בדעת היש. [ובעמוד פח כבר הובאו ראיות לכך גם מהשלחן גבוה]

לא נכנסנו כ"כ לעצם העניין.
רק הבאתי ראיה מהשלחן גבוה שכתב שאפשר להביא ראיה לנידוננו מכך שבשו"ע כתב בכמה מקומות שהלכה כי"א בתרא.

 

[אור יעקב]

גם מעין שבע בליל פסח זה רק מנהג. ראה בסימן תפז שהב"י מביא מחלוקת.
ומסיים שהמנהג לא לברך. זה הכל!
לא מרן ולא ברכה לבטלה,
חילוקי מנהגים גרידא. וא"כ על מה המהומה?????

אבל בשו"ע לא פסק כן "מחמת המנהג" כמו שכתב גבי תפילין.
אלא כתב בפשטות שלא אומרים כמו שהטור הביא בשם ר' ניסים והב"י הביא בשם הכל בו.
(ורק הוסיף בב"י שאף שהאבודרהם כתב שהמנהג לאומרה, עכשיו נתפשט המנהג שלא לאומרה)

 

[אור יעקב]

(ורק הוסיף בב"י שאף שהאבודרהם כתב שהמנהג לאומרה, עכשיו נתפשט המנהג שלא לאומרה)

והיינו דבא להוסיף שאפי' שכך היא ההלכה, אין לומר דהמנהג הקדום יבטל זאת, כי עכשיו נתפשט המנהג לא לאמרה)

 

[בר ששת]

אבל בשו"ע לא פסק כן "מחמת המנהג" כמו שכתב גבי תפילין.
אלא כתב בפשטות שלא אומרים כמו שהטור הביא בשם ר' ניסים והב"י הביא בשם הכל בו.
(ורק הוסיף בב"י שאף שהאבודרהם כתב שהמנהג לאומרה, עכשיו נתפשט המנהג שלא לאומרה)

ולא התקיף כלל את האבודרהם. אלא הציג זאת בב"י כחילוקי מנהגים.
כלומר הביא את 2 הדעות ולא הכריע.
ולבסוף חתם שהמנהג שלא לומר.
ורק ע"פ זה כתב בשו"ע שלא לומר.

 

[איתן]

ראה בהרבה סידורים שנדפסו קודם תפלת ישרים, שכתוב שם ברכה על ההלל
צריך רק לחפש.

השאלה היתה האם זה מנהג תושבי א"י, או מנהג הקהילות שעלו ארצה עם מנהגיהם.

ראה בב"י שזה מחלוקת ראשונים. לא מנהג ולא שום דבר, אלא האם לדמות לאבלות וכו'. ע"ש.
לא סתם חילוקי מנהגים גרידא.

מצוה בחזרת.
לתועלת המעיינים אביא את לשון הטור סי' תקנה:
וכתב א"א הרא"ש ז"ל ומסתברא דחייב בתפילין כיון דאבל גופיה לא מיתסר אלא ביום ראשון דלא אחמיר ט"ב מששת ימי אבילות וברייתא מצות הנוהגות באבל כל ז' ימים קאמר ופרושי קא מפרש להו כגון רחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ולקרות בתורה והר"מ מרונטבורג כתב ונראה דבט"ב אין להניח תפילין כמו ביום ראשון של אבל שאין יום מר יותר ממנו יום קביעות בכייה לדורות וכתב א"א הרא"ש ז"ל אפשר שדחק למצוא טעם למנהג אשכנז אבל לכאורה נראה כמ"ש.

וז"ל הב"י שם:
ומ"ש ומסתברא דחייב בתפילין וכו'. כן כתב הרמב"ן בספר תורת האדם (שם) והר"ן בסוף תעניות (שם) והרמב"ם (תעניות פ"ה הי"א) כתב מקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין של ראש נראה מדבריו שרשאי אדם להניח תפילין בתשעה באב אלא שמקצת החכמים נהגו שלא להניח של ראש וכן דקדק הרב המגיד מדבריו ולאפוקי מרבינו ירוחם (ני"ח ח"ב קסד ע"ג) שכתב בשם הרמב"ם שאין להניח בו תפילין כיום ראשון של אבל וכתב עוד שכן דעת הרי"ף ואיני יודע מנין לו שהרי"ף סובר כן. וזה לשון הרשב"א בתשובה (ח"ה סי' ריד) תפילין בתשעה באב נמצא לגאון רבינו האי (תשובות הגאונים אוסף ח"ב עמ' 103 סי' קצא) שמותר להניחם ולזה הסכים הרמב"ן בספר תורת האדם (מהדו' שעוועל עמ' רנח) עכ"ל. והגהות מיימוניות (פ"ה הי"א אות ג) כתבו על מ"ש הרמב"ם מקצת החכמים נוהגין שלא להניח בו תפילין של ראש כן כתבו בסמ"ג והרוקח (סי' שי עמ' קעח) מפני שנקראים פאר (עי' ברכות יא.) וכן הר"ם (דפו' ירושלם סי' נט) אמנם היה מניח תפילין מן המנחה ולמעלה עכ"ל וכן נהגו העולם שלא להניח תפילין בתפילת שחרית ובמנחה מניחין אותם. כתב האגור (סי' תתמו) היחידים לובשין טלית קטן תחת בגדיהם בלי ברכה עכ"ל:

לא נזכר כאן שהנחת התפילין במנחה היא 'פשרה' בין האוסרים והמתירים. זו פרשנות אפשרית.
אם היתה זו פשרה, דהיינו שחוששים לדברי האוסרים משום אבלות, היה אסור להניחם כל היום, כדין אבל.
וממה שסו"ס מניחים אות הוא שאין זה דומה לאבלות.
וכן פשט לשון מרן בסי' לח שת"ב חייב בתפילין, שזו הכרעה גמורה לצד אחד, בענין האסור והמותר.

ולענין הגדרת המנהג, כבר קדמו דברי הרב @עת שערי רצון
שכל שאין בזה איסור מה"ת או מדרבנן, הוי מנהג.
והגדרה נאה יש בזה, ומבארת היטב את דעת הגרע"י, ופותרת את הקושיא מההלל ושאר מנהגים, שאפילו היה 'חוסר הברכה בהלל' ממנהגא לחוד, מ"מ המנהג היה להורות שאין לברך והרי המברך עושה ברכה לבטלה (וכ"ש שם שהגרע"י סבור שיש בזה 'דין' לדעת מרן). וכיו"ב לענין ברכת מעין שבע שפסח שחל בשבת, שהמברך נגד המנהג עושה ברכה לבטלה.
מנהגים אלו, אפילו אם מטעם מנהג באו, הרי בביטולם יש חשש איסור של הדעה שמקיימת את המנהג.
והיינו שאחרי שנוהגים שלא לברך ומקבלים דעה זו, הרי המברך מוציא ברכה לבטלה.
משא"כ כשהמנהג הוא שהדבר מותר לגמרי, ואין בו איסור והיתר אלא שנוהגים בו סלסול והידור, כהא דתפילין בשחרית, שנפסקה הלכה והוכרע הדין כרוב ככל קמאי דקמאי שהדבר מותר גמור הוא.

בר מן דין, מה שהקשה כבודו:

גם מעין שבע בליל פסח זה רק מנהג. ראה בסימן תפז שהב"י מביא מחלוקת.
ומסיים שהמנהג לא לברך. זה הכל!
לא מרן ולא ברכה לבטלה,
חילוקי מנהגים גרידא. וא"כ על מה המהומה?????

אין כאן מהומה ורעש אלא לקיים מנהג, ולא לבטלו.
ובברכת מעין שבע, האריך הגרע"י ביבי"א (ח"ב סי' כה) לומר שהמנהג לא היה יציב בבית אל, והשתנה לאחר מכן. ובכל בהכ"נ בירושלים נהגו כמנהג הראשון שלא לאומרה. וא"כ הרי הוא ממשיך את המנהג הקיים שאין מברכין.
וזה בדיוק כמו ענין התפילין בת"ב שהוא ממשיך את המנהג הקיים להניח תפילין בשחרית.

וכבר מילתי אמורה בכל כיו"ב, שאם היה המנהג משתנה - מאיזו סיבה שהיא - אצל תושבי א"י (או תושבי מקום מסוים בא"י), נ"ל שהיה הגרע"י מודה שרשאים להמשיך במנהגם האחרון אשר גדול כבודו מן הראשון.
(ובפרט שהרבה מנהגים כאלו הם בהלכות ברכות דקיי"ל שאין אומרים סב"ל נגד המנהג. ואם השתנה המנהג, גם כנגדו ל"א סב"ל. והעד ברכת הנותן ליעף כח. ואכמ"ל בדוגמא זו).

וכמדומה ששורש כל זה כבר נתבאר לעיל. וקשה בעיני לכפול הדברים.
האמור בדברי עד כאן, אין זו אלא הבנתי בדברי הגרע"י, והצעתיה לפני חו"ר הפורום הנכבד.
והבוחר יבחר.

 

[משיב כהלכה]

דרך אגב מצאתי שבשלחן גבוה כתב להדיא כדברי. (ולא נראה לי הוא חשוד "לעקם ולסלף ולהפוך כל ראיה נגדו לראיה בעדו"...)

אז תשמיט את המשפט הזה ביחס לשולחן גבוה, כי הוא כמובן לא חשוד. אבל למעשה זו ראיה לסתור.

 

[אור יעקב]

אז תשמיט את המשפט הזה ביחס לשולחן גבוה, כי הוא כמובן לא חשוד. אבל למעשה זו ראיה לסתור.

נראה לי השלחן גבוה בקיא בכללי השו"ע ומבין מה זה ראיה ומה אינה ראיה.

וכנראה הבין שדעת מרן השו"ע כי"א בתרא, ומידי פעם "דואג להזכיר לנו את זה" בלשון פשוטה...

 

[אור יעקב]

ולא התקיף כלל את האבודרהם. אלא הציג זאת בב"י כחילוקי מנהגים.
כלומר הביא את 2 הדעות ולא הכריע.
ולבסוף חתם שהמנהג שלא לומר.
ורק ע"פ זה כתב בשו"ע שלא לומר.

ובשו"ע נקט זאת בתור "הלכה" ולא בתור "מנהג".
(ומובן לפי ר' ניסים והכל בו שהביא הב"י, ורק הוסיף שגם המנהג שהזכיר האבודרהם בטל כמש"כ)

 

[משיב כהלכה]

נראה לי השלחן גבוה בקיא בכללי השו"ע ומבין מה זה ראיה ומה אינה ראיה.

ושוב, טענות ילדותיות, "הוא מבין ואנחנו לא מבינים".

זה ענין של סברא, ולדעתי העניה פשוט שאם גילה דעתו בעשרות הלכות שכן הלכה, הרי זה מוכיח בצורה נחרצת שהיכן שלא גילה דעתו לא בא להכריע.

 

[משיב כהלכה]

ובשו"ע נקט זאת בתור "הלכה" ולא בתור "מנהג".

זה אתה כותב, אבל לפנינו בשו"ע זה מנהג ותו לא.

 

[משיב כהלכה]

השאלה היתה האם זה מנהג תושבי א"י, או מנהג הקהילות שעלו ארצה עם מנהגיהם.

זה היה מנהג ארץ ישראל המקורי, לפני מרן השו"ע.

בזמן מרן השו"ע נהגו בא"י שלא לברך, ולאחר מכן עלו קהילות שנהגו לברך והמשיכו כאן במנהגן.

אין שום הבדל בין זה לבין המנהג להניח תפילין בשחרית ת"ב שהתפשט מבית כנסת קטן בירושלים.

 

[משיב כהלכה]

לא נזכר כאן שהנחת התפילין במנחה היא 'פשרה' בין האוסרים והמתירים. זו פרשנות אפשרית.

אכן פרשנות אפשרית, ולמעשה יש לנו כאן הכרעת ראשונים שנפסקה בשו"ע, בתוספת "מנהג ארץ ישראל" בזמן השו"ע.

 

[אור יעקב]

זה אתה כותב, אבל לפנינו בשו"ע זה מנהג ותו לא.

נראה לי התבלבל בין מעין שבע לבין ברכת ההלל.

ושוב, טענות ילדותיות, "הוא מבין ואנחנו לא מבינים".

לא טענתי שאנו לא מבינים.
טענתי שהוא מבין שיש בדברים אלה ראיה וזה לא דבר כזה "מופרך".

זה ענין של סברא, ולדעתי העניה פשוט שאם גילה דעתו בעשרות הלכות שכן הלכה, הרי זה מוכיח בצורה נחרצת שהיכן שלא גילה דעתו לא בא להכריע.

לא אמרתי שהסברא שלך לא נכונה.
היא נשמעת מאוד הגיונית.
אבל יש מקום גדול לצד השני וכמ"ש השלחן גבוה.

 

[משיב כהלכה]

נראה לי התבלבל בין מעין שבע לבין ברכת ההלל.

השו"ע לא הכריע בין הדעות אלא כתב שכן המנהג בא"י וסביבותיה.

 

[משיב כהלכה]

טענתי שהוא מבין שיש בדברים אלה ראיה וזה לא דבר כזה "מופרך".

אם זה דבר מופרך או לא - כל מעיין יכול לבחון בשכלו, ולא יושפע בגלל שגדול אחד טען כך.