משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 4,910
דרך אגב מצאתי שבשלחן גבוה כתב להדיא כדברי. (ולא נראה לי הוא חשוד "לעקם ולסלף ולהפוך כל ראיה נגדו לראיה בעדו"...)
אז תשמיט את המשפט הזה ביחס לשולחן גבוה, כי הוא כמובן לא חשוד. אבל למעשה זו ראיה לסתור.
דרך אגב מצאתי שבשלחן גבוה כתב להדיא כדברי. (ולא נראה לי הוא חשוד "לעקם ולסלף ולהפוך כל ראיה נגדו לראיה בעדו"...)
נראה לי השלחן גבוה בקיא בכללי השו"ע ומבין מה זה ראיה ומה אינה ראיה.אז תשמיט את המשפט הזה ביחס לשולחן גבוה, כי הוא כמובן לא חשוד. אבל למעשה זו ראיה לסתור.
ובשו"ע נקט זאת בתור "הלכה" ולא בתור "מנהג".ולא התקיף כלל את האבודרהם. אלא הציג זאת בב"י כחילוקי מנהגים.
כלומר הביא את 2 הדעות ולא הכריע.
ולבסוף חתם שהמנהג שלא לומר.
ורק ע"פ זה כתב בשו"ע שלא לומר.
נראה לי השלחן גבוה בקיא בכללי השו"ע ומבין מה זה ראיה ומה אינה ראיה.
ובשו"ע נקט זאת בתור "הלכה" ולא בתור "מנהג".
השאלה היתה האם זה מנהג תושבי א"י, או מנהג הקהילות שעלו ארצה עם מנהגיהם.
לא נזכר כאן שהנחת התפילין במנחה היא 'פשרה' בין האוסרים והמתירים. זו פרשנות אפשרית.
נראה לי התבלבל בין מעין שבע לבין ברכת ההלל.זה אתה כותב, אבל לפנינו בשו"ע זה מנהג ותו לא.
לא טענתי שאנו לא מבינים.ושוב, טענות ילדותיות, "הוא מבין ואנחנו לא מבינים".
לא אמרתי שהסברא שלך לא נכונה.זה ענין של סברא, ולדעתי העניה פשוט שאם גילה דעתו בעשרות הלכות שכן הלכה, הרי זה מוכיח בצורה נחרצת שהיכן שלא גילה דעתו לא בא להכריע.
נראה לי התבלבל בין מעין שבע לבין ברכת ההלל.
טענתי שהוא מבין שיש בדברים אלה ראיה וזה לא דבר כזה "מופרך".
עוד פעם, אתה מדבר על ההלל.השו"ע לא הכריע בין הדעות אלא כתב שכן המנהג בא"י וסביבותיה.
מחילה, אבל זה קצת זלזול בפוסק אחרון שכאילו לא ידע מימינו ומשמאלו ומביא "ראיות מופרכות".ולא יושפע בגלל שגדול אחד טען כך.
שכל שאין בזה איסור מה"ת או מדרבנן, הוי מנהג.
מחילה, אבל זה קצת זלזול בפוסק אחרון שכאילו לא ידע מימינו ומשמאלו ומביא "ראיות מופרכות".
אפשר "להבין" את הצד השני, אתה לא "חייב" לקבל.
אין לי בעיה שתעיר שאתה חושב שאין כ"כ ראיה מהנ"ל.זה זלזול לאחר המילים שאתה מוסיף בשמי, "שלא ידע בין ימינו לשמאלו". אבל בהערה לגופו של ענין אין שמץ זלזול.
וכן אמר הראשון לציון הרב יצחק יוסף שליט"א (נדפס בגליון השיעור השבועי לפרשת כי תבוא תשפ"א): "דיברנו בכמה מקומות בשבחו של רבי יוסף חיים. לא צריך לשבח את השמש, השמש מאירה וזורחת, אבל יש אנשים שיש להם 'קטנות המוחין' או 'סילוק המוחין', וחושבים שאם חולקים עליו בהלכה, כאילו לא מעריכים אותו ח"ו. אבל האמת שהיה גברא רבה... תענוג ללמוד בספריו... אמנם מרן [הגר"ע יוסף] זצ"ל חלק בהלכה על הבן איש חי, מכל מיני סיבות, כפי שנבאר, אבל ודאי שלא היה בזה שום פגיעה בכבודו ח"ו".
אז תשמיט את המשפט הזה ביחס לשולחן גבוה, כי הוא כמובן לא חשוד. אבל למעשה זו ראיה לסתור.
ואת המנהג להניח דוקא במנחה הזכיר מרן כמנהג ולא כתב טעמו
אכן, אבל לא הגיע עם 'מנהג מקומו' לכאן, שאז היה עליו -תיכף בבואו - להתבטל למנהג המקום.
נמצא שעיקר החילוק - אליבא דהגרע"י - הוא,
שהמנהג שנהגו חכמי מרוקו לברך על ההלל, כיון שהגיעו לכאן צריכים לשנות מנהגם. אמנם אם היו עוקרים את מנהג המקום עצמו, לא משנה מאיזו סיבה, והיו תושבי א"י משנים מנהגם, לא היה בזה כלום.
והמנהג שנהגו תושבי ירושלים וכדו' להניח בשחרית, עשו כן מעצמם ושינו מנהגם. ואת זה רוצה הגרע"י לקיים.
לא הורה למי שאינו נוהג כן לנהוג כן. הורה למי שכבר שינו במקומם, שרשאים להמשיך במנהגם האחרון.
ונצטרך לומר כמ"ש הרב @אור יעקב שהוא לפי הכלל שסובר כיש בתרא. ולדעתו זה פסק מרן.
אבל לא לדעת הגרע"י, שיש לו הסבר אחר ע"פ איך שמציג את התשובות השונות (סי' לב וריב).וגרע פי כמה, כי אם היה מגיע עם מנהג מקומו, הרי זה כקהילה שהגיעה לכאן עם רבה, שיכולים להמשיך במנהגיהם גם לדעת מרן השו"ע.
צריך דברים כתובים על הסתם הזה.אין לדבריך טעם וריח. הרי מן הסתם כאשר הגיעו ומנהגם בידם, היו בתי כנסת מעורבים שהושפעו מהם והחלו גם הם לברך על ההלל, ולדבריך "אין בזה כלום". אבל הגר"ע הורה להם לשנות מנהגם שנהגו בו עשרות ומאות שנים, גם בארץ וגם בחו"ל (אמנם בארץ אחר פטירת מרן).
ואיני יודע מה זו השגה על הגרע"י, הרי רשאי הוא לסבור בשופי שדברי מרן מחולקים לשנים: הלכה ומנהג.כבר כתבתי שגם אם תאמר שפסק כי"א בתרא, הרי בכך שהוסיף מנהג, גילה דעתו שאין זה אלא מנהג, דהיינו שהנוהגים כן ימשיכו במנהגם ויש להם לסמוך על הרמב"ם. אבל ברור שהנוהגים כשני עמודי הוראה, הרי"ף (והרמב"ם) [והרא"ש], ימשיכו גם הם במנהגם.
אבל לא לדעת הגרע"י
ולענין ההלל באופן פרטי, גם כבודו מסכים הולך שלדעת הגרע"י 'מדינא' יש שלא לברך, ולא רק ממנהגא.
ועכ"פ באופן כללי אם יהיה מקום כזה שישנה כולו או רובו את מנהגו - מאיזו סיבה שתהיה - והגרע"י יורה לו לבטל מנהגו,
אכן תהיה זו קושיא על דבריו מדידיה אדידיה.
לא הבנתי דבריך שבאו בקוצר.היא גופא הסתירה, שכאן הוא דין גמור וכאן הוא מנהג בעלמא, ובאופן זה לא פוסקים כהשו"ע אלא ממציאים תירוץ כפי הצורך ותו לא מידי, וכיצד אפשר לקרוא לזה "קיבלנו הוראות מרן".
מה שכתבת "כאן 'בהלל' דין גמור, וכאן 'בתפילין' מנהג בעלמא", זה ענין מקוים אצלך?
אתה שוכח מהיכן באת.בר מן דין, מה שהקשה כבודו:
אין כאן מהומה ורעש אלא לקיים מנהג, ולא לבטלו.
ובברכת מעין שבע, האריך הגרע"י ביבי"א (ח"ב סי' כה) לומר שהמנהג לא היה יציב בבית אל, והשתנה לאחר מכן. ובכל בהכ"נ בירושלים נהגו כמנהג הראשון שלא לאומרה. וא"כ הרי הוא ממשיך את המנהג הקיים שאין מברכין.
וזה בדיוק כמו ענין התפילין בת"ב שהוא ממשיך את המנהג הקיים להניח תפילין בשחרית.
וכבר מילתי אמורה בכל כיו"ב, שאם היה המנהג משתנה - מאיזו סיבה שהיא - אצל תושבי א"י (או תושבי מקום מסוים בא"י), נ"ל שהיה הגרע"י מודה שרשאים להמשיך במנהגם האחרון אשר גדול כבודו מן הראשון.
(ובפרט שהרבה מנהגים כאלו הם בהלכות ברכות דקיי"ל שאין אומרים סב"ל נגד המנהג. ואם השתנה המנהג, גם כנגדו ל"א סב"ל. והעד ברכת הנותן ליעף כח. ואכמ"ל בדוגמא זו).
וכמדומה ששורש כל זה כבר נתבאר לעיל. וקשה בעיני לכפול הדברים.
האמור בדברי עד כאן, אין זו אלא הבנתי בדברי הגרע"י, והצעתיה לפני חו"ר הפורום הנכבד.
והבוחר יבחר.
ובזמן מרן השו"ע לא היה חשש זה?כמו"כ יש שמועה שהרב עובדיה אמר שראה שיצאו מכך מכשולות שלבסופו של דבר לא הניחו תפילין כלל בת"ב ולכן הורה כך
לא כי.אתה שוכח מהיכן באת.
אתה טענת שהגרע"י פסק לפי ראות עיניו, נגד מרן, בגלל שזה רק מנהג, ומרן פסק ע"פ המנהג. [וכי מנהגי הוא קל? הרי יש בזה אל תטוש].
וע"ז טענתי שגם מעין שבע מרן פסק ע"פ המנהג, ולכן זכותו של כל אחד לפסוק כראות עיניו. [כל זה לשיטתך].
גם בברכת הנותן ליעף כח, השתנה המנהג, והשאירו על כנו.גם מה שכתבת שהנותן ליעף כח הוא מחמת המנהג. זה לא נכון. אלא ע"פ האר"י. [ולשיטתך מאי שנא מברכת הנרות, שהשתנה המנהג, ובכ"ז הגרע"י טוען שיש לעקרו??]