תפילין בת"ב ומנהג כפרות

[משיב כהלכה]

זה מרן הגרע"י זצוק"ל כתב, אתה לא צריך להגיע לילקו"י.

היינו הך. הילק"י הנגיש את פסקיו לציבור הרחב.

 

[משיב כהלכה]

ואתה חוזר לטעון שהמנהג הונהג אחרי דורו של מרן.

בוודאי, כפי שכתבתי - בזמן מרן השו"ע היה המנהג כך בכל העולם (למעט בודדים). לפיכך ציין את המנהג הפשוט ולא הביא שום חולק.

המנהג הקיים בירושלים הונהג מזמן הרש"ש, ולעיל נדחו הראיות שניסו להביא מקונטרס חידושי דינים.

 

[אור יעקב]

ברכה על הלל בר"ח היא בסך הכל מנהג (שנהגו בו רוב הספרדים).

גם מרן מודה שזו לא עבירה לברך על ההלל, הרי כך היא דעת הרי"ף והרא"ש שהביא בבית יוסף, וציטט את הרא"ש "שבכיוצא בזה אמרו אם הלכה רופפת בידך ראה היאך הציבור נוהגים ונהוג כן והמנהג הוא שמברכים על ההלל".

אז בזה מרן הגרע"י זצוק"ל והגר"ש קלוגר זצוק"ל חולקים וסוברים שלמרן הוי ברכה לבטלה (כי"א בתרא)

מה כתב בשו"ת ברכת יהודה?!?!

לא ראיתי את ברכת יהודה, הבנתי שחילק בין מנהג שהיה נהוג בזמן השו"ע לבין מנהג שהתחדש אחריו. אם כתב משהו אחר, אתה מוזמן לצטט.

כתב לבאר את המקומות שמרן הגרע"י זצוק"ל קיים מנהגים שהונהגו אחרי דורו של מרן.
(בדברים שאינם מעכבים כל כך בהלכה)

עניתי:

ענית לשיטתך.
לשיטת מרן הגרע"י זצוק"ל הי"א בתרא עדיף דהוי פסק גמור.

בוודאי, כפי שכתבתי - בזמן מרן השו"ע היה המנהג כך בכל העולם (למעט בודדים). לפיכך ציין את המנהג הפשוט ולא הביא שום חולק.

המנהג הקיים בירושלים הונהג מזמן הרש"ש, ולעיל נדחו הראיות שניסו להביא מקונטרס חידושי דינים.

ועל זה כתבתי לך שני ביאורים למה לקיים המנהג אפי' אחרי מרן.

 

[משיב כהלכה]

ענית לשיטתך.
לשיטת מרן הגרע"י זצוק"ל הי"א בתרא עדיף דהוי פסק גמור.

גם לשיטת הגר"ע לא עדיף פסק הלכה מפורש ללא שום חולק, מי"א בתרא.

 

[עת שערי רצון]

ברכה על הלל בר"ח היא בסך הכל מנהג (שנהגו בו רוב הספרדים).

גם מרן מודה שזו לא עבירה לברך על ההלל, הרי כך היא דעת הרי"ף והרא"ש שהביא בבית יוסף, וציטט את הרא"ש "שבכיוצא בזה אמרו אם הלכה רופפת בידך ראה היאך הציבור נוהגים ונהוג כן והמנהג הוא שמברכים על ההלל".

בסך הכל כתב שזה מנהג ארץ ישראל בזמנו.

אני בעד לברך על הלל בר"ח
לא יצאתי להגנת פסקי הגרע"י
אלא דברתי ספציפית על מנהג תפילין בט' באב שזה לא פסק ייחודי לרב עובדיה
אכן, בענין ההלל בר"ח, מרן מודה שאין שום בעיה לברך וכו' בדיוק כמו לענין תפילין, ובאמת הרב עובדיה הקצין בהלכה זו מאוד, ואינו מובן, אך אין כאן מקומו.

 

[אור יעקב]

גם לשיטת הגר"ע לא עדיף פסק הלכה מפורש ללא שום חולק, מי"א בתרא.

זה מה שאני מסביר לך הלוך וחזור שזה לא "פסק הלכה" אלא כתב מה המנהג.
(הגע עצמך, למה בשו"ע צריך לומר ש"המנהג להניח במנחה" ולא כותב "צריך להניח במנחה"? וזהו גם דיוק שכעין זה הרב יעקב הלל שליט"א כתב לעיל)

 

[עת שערי רצון]

עוד יש להקשות על פסקי הגרע"י, באופן כללי, גם מהעניין של נפילת אפים. לפי כל הראשונים ומרן השו"ע והאר"י, צריך לעשות נפילת אפים. מנהג לא ליפול ע"פ הוא בא רק בזמן הבא"ח, וכבר האריכו בזה במקו"א שאין שום הגיון לבטל את נפילת אפים נגד מנהג רוב הקהילות ופסק השו"ע והאר"י. אלא על כרחך, שיש דברים שהגרע"י נוקט דלא כשו"ע, גם כשזה מנהג מאוחר וקבלי וכדו'.

 

[אור יעקב]

עוד יש להקשות על פסקי הגרע"י, באופן כללי, גם מהעניין של נפילת אפים. לפי כל הראשונים ומרן השו"ע והאר"י, צריך לעשות נפילת אפים. מנהג לא ליפול ע"פ הוא בא רק בזמן הבא"ח, וכבר האריכו בזה במקו"א שאין שום הגיון לבטל את נפילת אפים נגד מנהג רוב הקהילות ופסק השו"ע והאר"י. אלא על כרחך, שיש דברים שהגרע"י נוקט דלא כשו"ע, גם כשזה מנהג מאוחר וקבלי וכדו'.

נידון כבר כאן בביאור דבריו במנהגים שהונהגו אחרי מרן.

א

פרסם באשכול 'כללי הפסיקה של הגר"ע יוסף זצ"ל'

25/7/25

- דרך אגב במקומות הנ"ל שמרן הגרע"י זצוק"ל כתב שאף מנהגים שהונהגו אחרי מרן הולכים כמוהם, ראיתי שכתב בשו"ת ברכת יהודה ח"א סי' ו ש"בדברים שלא מעכבים כל כך בהלכה" כגון הנ"ל אזלינן אף בתר מנהג כזה.

(ובאמת צריך לעבור על סברא זאת, ורק עכשיו ראיתי אותה)

• אור יעקב

• 

 

[משיב כהלכה]

אז בזה מרן הגרע"י זצוק"ל והגר"ש קלוגר זצוק"ל חולקים וסוברים שלמרן הוי ברכה לבטלה (כי"א בתרא)

ועל זה גופא ההשגה, מדוע כאן זה "מדינא" ברכה לבטלה כאשר רק ציין את המנהג בא"י?

ומה שציין את המנהג זו גריעותא, דגילה דעתו שכך הוא המנהג אבל לא כך היא ההלכה שיש לבטל את המנהג אצל אלה שנהגו כן.

וראה בשו"ע או"ח סי' ס' סעיף ד': "י"א שאין מצות צריכות כוונה, וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה".

ושם סימן סו סעיף ד: "יש מי שאומר שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק, והלכה כדבריו".

ושם סי' פז סעיף ב: "יש מתירין ויש אוסרין, והלכה כדברי האוסרים".

ובתלתא הוי חזקה.

וממה נפשך, מדוע ראה השו"ע לציין שכן הלכה, אם יש כלל ברור שהלכה כי"א בתרא?

וכיצד השו"ע לא כתב כללים פשוטים בהקדמת חיבורו, למען ידע הקורא מה פסק להלכה?

וכיצד השו"ע עצמו לא הבין כן בטור ובשאר ראשונים, דהלכה כי"א בתרא? (ראה בקישור דלעיל).

עכ"פ כאשר הוסיף דברים, גילה דעתו שלא סתם פסק כי"א בתרא אלא שכך הוא המנהג בא"י ותו לא. ומי שנוהג אחרת ימשיך במנהגו כמובן.

 

[משיב כהלכה]

זה מה שאני מסביר לך הלוך וחזור שזה לא "פסק הלכה" אלא כתב מה המנהג.
(הגע עצמך, למה בשו"ע צריך לומר ש"המנהג להניח במנחה" ולא כותב "צריך להניח במנחה"? וזהו גם דיוק שכעין זה הרב יעקב הלל שליט"א כתב לעיל)

הדקדוק אינו מוכרח כלל, דבפשטות אם כתב שזה המנהג, כך צריך לנהוג, ואף אחד לא יעלה בדעתו אחרת.

ואתה יכול לצווח שזה רק מנהג ולא הלכה, אבל עסקינן בנדון שהוא מחלוקת בין הראשונים, האם מותר להניח תפילין בת"ב בכלל או שאסור להניח, ומנהג העולם הוא כאותם ראשונים שעשו פשרה ומניחים במנחה ולא בשחרית.

מהיכי תיתי לגמד את פסק השו"ע ולהפוך זאת ל"מנהג" בעלמא, ומאידך גיסא לגבי ברכה על ההלל לצווח שזו ברכה לבטלה ולא סתם "מנהג"?

וגם ללא סתירה זו, כיצד פסק נגד השו"ע שהתקבלו הוראותיו, וכמנהג חדש שהונהג בירושלים?

ועל כולנה, כיצד חסידיו משכנעים בריש גלי לנהוג נגד השו"ע?

 

[משיב כהלכה]

אלא דברים ספציפית על מנהג תפילין בט' באב שזה לא פסק יחודי לרב עובדיה
אכן, בענין ההלל בר"ח, מרן מודה שאין שום בעיה לברך וכו' בדיוק כמו לענין תפילין, ובאמת הרב עובדיה הקצין בהלכה זו מאוד, ואינו מובן, אך אין כאן מקומו.

אינני מדבר באופן כללי על הנוהגים כך אלא על הגר"ע שסתר עצמו כאשר כתב וחזר וכתב שקיבלנו הוראות מרן, ומרן הוא מרא דאתרא וכו'.

 

[אור יעקב]

ועל זה גופא ההשגה, מדוע כאן זה "מדינא" ברכה לבטלה כאשר רק ציין את המנהג בא"י?

כי"א בתרא - והוסיף שכן המנהג.

ומה שציין את המנהג זו גריעותא, דגילה דעתו שכך הוא המנהג אבל לא כך היא ההלכה שיש לבטל את המנהג אצל אלה שנהגו כן.

וראה בשו"ע או"ח סי' ס' סעיף ד': "י"א שאין מצות צריכות כוונה, וי"א שצריכות כוונה לצאת בעשיית אותה מצוה, וכן הלכה".

ושם סימן סו סעיף ד: "יש מי שאומר שמפסיק ויש מי שאומר שאינו מפסיק, והלכה כדבריו".

ושם סי' פז סעיף ב: "יש מתירין ויש אוסרין, והלכה כדברי האוסרים".

ובתלתא הוי חזקה.

זה לא "תלתא", יש אולי "שלושים" מקומות אם לא יותר שמכריע להדיא כיש אומרים בתרא.
- ואדרבה מהמקומות האלה אולי אפשר להביא ראיה שסתם דבריו ומגלה לנו על השאר.

וממה נפשך, מדוע ראה השו"ע לציין שכן הלכה, אם יש כלל ברור שהלכה כי"א בתרא?

וכיצד השו"ע לא כתב כללים פשוטים בהקדמת חיבורו, למען ידע הקורא מה פסק להלכה?

וכיצד השו"ע עצמו לא הבין כן בטור ובשאר ראשונים, דהלכה כי"א בתרא? (ראה בקישור דלעיל).

עכ"פ כאשר הוסיף דברים, גילה דעתו שלא פסק כי"א בתרא אלא שכך הוא המנהג בא"י ותו לא. ומי שנוהג אחרת ימשיך במנהגו כמובן.

בכל מקרה יש לי קונטרס בשלבי עריכה שישנם כמה עשרות ראיות חזקות שהלכה כי"א בתרא.
(מקומות שהיש אומרים בתרא הם ג' או ב' עמודי הוראה, או רוב הפוסקים.
מקומות שהכריע בב"י כי"א בתרא.
מקומות שהכריע במקום אחר בשו"ע כי"א בתרא)

- ואין כאן מקומו.

הדקדוק אינו מוכרח כלל, דבפשטות אם כתב שזה המנהג, כך צריך לנהוג, ואף אחד לא יעלה בדעתו אחרת.

אז למה תלה הלכה זאת בתור "המנהג" לא סתם דבריו?

מהיכי תיתי לגמד את פסק השו"ע ולהפוך זאת ל"מנהג" בעלמא, ומאידך גיסא לגבי ברכה על ההלל לצווח שזו ברכה לבטלה ולא סתם "מנהג"?

ענית לך כמה פעמים כבר.

אינני מדבר באופן כללי על הנוהגים כך אלא על הגר"ע שסתר עצמו כאשר כתב וחזר וכתב שקיבלנו הוראות מרן, ומרן הוא מרא דאתרא וכו'.

וסתר עצמו מסב"ל שאיך עושה נגד מרן???
הרי קבלנו הוראות מרן!?

כל מקום והכלל שלו.

 

[משיב כהלכה]

עוד יש להקשות על פסקי הגרע"י, באופן כללי, גם מהעניין של נפילת אפים. לפי כל הראשונים ומרן השו"ע והאר"י, צריך לעשות נפילת אפים. מנהג לא ליפול ע"פ הוא בא רק בזמן הבא"ח, וכבר האריכו בזה במקו"א שאין שום הגיון לבטל את נפילת אפים נגד מנהג רוב הקהילות ופסק השו"ע והאר"י. אלא על כרחך, שיש דברים שהגרע"י נוקט דלא כשו"ע, גם כשזה מנהג מאוחר וקבלי וכדו'.

אכן, ואפשר להוסיף להנ"ל.

נידון כבר כאן בביאור דבריו במנהגים שהונהגו אחרי מרן.

א

פרסם באשכול 'כללי הפסיקה של הגר"ע יוסף זצ"ל'

25/7/25

- דרך אגב במקומות הנ"ל שמרן הגרע"י זצוק"ל כתב שאף מנהגים שהונהגו אחרי מרן הולכים כמוהם, ראיתי שכתב בשו"ת ברכת יהודה ח"א סי' ו ש"בדברים שלא מעכבים כל כך בהלכה" כגון הנ"ל אזלינן אף בתר מנהג כזה.

(ובאמת צריך לעבור על סברא זאת, ורק עכשיו ראיתי אותה)

• אור יעקב

• 

אם אלה דברי הברכת יהודה שהתכוונת אליהם, אין זה אלא תירוץ נבוב, "דלא הוי דברים המעכבים כ"כ בהלכה"... הוא מחליט מה מעכב ומה לא, מתי מקבלים הוראות מרן ומתי מדובר רק ב"המלצה".

 

[משיב כהלכה]

זה לא "תלתא", יש אולי "שלושים" מקומות אם לא יותר שמכריע להדיא כיש אומרים בתרא.

כתבתי שאפשר להסתפק בתלתא דהוי חזקה. לא מסובך.

 

[משיב כהלכה]

ואדרבה מהמקומות האלה אולי אפשר להביא ראיה שסתם דבריו ומגלה לנו על השאר.

מי שרוצה לעקם ולסלף יכול להפוך כל ראיה נגדו לראיה בעדו. הרי ברור ופשוט לכל מעיין שכל המקומות הללו מוכיחים שהיכן שלא כתב "וכן הלכה", לא בא להכריע.

אבל פשוט וברור שאם היה לו כלל כזה, לא היה צריך להוסיף "וכן הלכה", כי זה מיותר לגמרי. ובוודאי שלא לגלות לנו דרך רמזים וקודים ודילוגי אותיות שכן הוא מנהגו בכל ספרו, אלא לכתוב במפורש שבחר לו כלל זה.

 

[משיב כהלכה]

בכל מקרה יש לי קונטרס בשלבי עריכה שישנם כמה עשרות ראיות חזקות שהלכה כי"א בתרא.
(מקומות שהיש אומרים בתרא הם ג' או ב' עמודי הוראה.
מקומות שהכריע בב"י כי"א בתרא.
מקומות שהכריע במקום אחר בשו"ע כי"א בתרא)

כל מה שכתבת כאן אינו ראיה.

בנדון דידן של ברכת ההלל, הי"א בתרא הוא נגד ב' עמודי ההוראה.

גם אם הכריע בב"י, אין זה אלא גילוי מילתא לשו"ע, אבל בשו"ע לא הכריע. וכן אם הכריע במקום אחר.

 

[משיב כהלכה]

אז למה תלה הלכה זאת בתור "המנהג" לא סתם דבריו?

כי ברור ופשוט שהלכה כמנהג הרווח.

מי שהתרגל לשנות מנהגים ולהתייחס בזלזול למנהג, המילה "מנהג" נתפסת אצלו כהמלצה.

 

[משיב כהלכה]

וסתר עצמו מסב"ל שאיך עושה נגד מרן???
הרי קבלנו הוראות מרן!?

סב"ל נגד מרן הוא "כלל". אבל לפרש שכאן מדובר בהלכה וכאן מדובר במנהג, זהו תירוץ נבוב שדוחה בקש את פסק מרן.

ואגב, גם כלל זה סותר את "קיבלנו הוראות מרן", וצ"ל קיבלנו חוץ מ... וא"כ לא מובן טענתו נגד רבני מרוקו שהולכים נגד השו"ע, בשם ההצהרה "קיבלנו הוראות מרן", וכי הם חולקים על זה? הזכויות שמורות להם! אלא מאי, גם להם יש כללים משלהם, ואף פוסקים כמרן בהרבה הלכות יותר מהגר"ע.

 

[אור יעקב]

ובוודאי שלא לגלות לנו דרך רמזים וקודים ודילוגי אותיות שכן הוא מנהגו בכל ספרו, אלא לכתוב במפורש שבחר לו כלל זה.

מעניין אז למה לא כתב כן על סתם ויש... (אפי' לאומרים שיש לחוש למה לא פירש זאת בשום מקום?)

מי שרוצה לעקם ולסלף יכול להפוך כל ראיה נגדו לראיה בעדו. הרי ברור ופשוט לכל מעיין שכל המקומות הללו מוכיחים שהיכן שלא כתב "וכן הלכה", לא בא להכריע.

לא אמרתי שזה ראיה מוכרחת.
עיקר הראיות שלי כנ"ל.

בכל מקרה יש לי קונטרס בשלבי עריכה שישנם כמה עשרות ראיות חזקות שהלכה כי"א בתרא.
(מקומות שהיש אומרים בתרא הם ג' או ב' עמודי הוראה, או רוב הפוסקים.
מקומות שהכריע בב"י כי"א בתרא.
מקומות שהכריע במקום אחר בשו"ע כי"א בתרא)

גם אם הכריע בב"י, אין זה אלא גילוי מילתא לשו"ע, אבל בשו"ע לא הכריע. ו

אם בבית יוסף סתם לך "וכן הלכה" "והכי נקטינן" נשאיר זאת בתור מחלוקת בגלל שבשו"ע הביא יש ויש!?

וכן אם הכריע במקום אחר.

מה יותר חזק מזה שבמקום אחר בשו"ע סתם כיש אומרים בתרא!?

 

[משיב כהלכה]

מעניין אז למה לא כתב כן על סתם ויש... (אפי' לאומרים שיש לחוש למה לא פירש זאת בשום מקום?)

שם יש לומר שמסגנון לשונו משמע שנוטה לסתם יותר מיש אומרים. אבל לא כאשר מביא י"א וי"א.