תשובה מוזרה,
תסביר, תשאל, אל תחליט ...
תורת רבי אברהם יוסף שליט"א
- יוזם האשכול כהן
- תאריך התחלה
תסביר, תשאל, אל תחליט ...
הסביר בהמשך וכפי שאפשר לשמוע את ההקלטה.
ומה שכתבו,
זה שטויות במיץ עגבניות שזה לא "התברר" אלא הוא בא לומר זאת מעצמו וכמו ששומעים.
אמת, לא שמעתי,
איך שזה כתוב זה לא נשמע..
גאוני וחכמי ספרד
חבר קבוע
- הצטרף
- 14/2/25
- הודעות
- 892
אשמח לקבל את הפלאפון של הרב
או כל דרך אחרת להשיגו
או כל דרך אחרת להשיגו
יהודי פשוט
חבר חדש
- הצטרף
- 28/1/25
- הודעות
- 31
נו. בא נשמע מי אלו המתירים. אבל אני מדגיש תביא לי פוסקים שמתירים הלכתית לא רבנים. אלא פוסקים שמתייחסים לסוגיא בשבת. למקור מדברי הירושלמי. נושאים ונותנים בדבר. גם מרן הגר"ע יוסף בשו"ת יביע אומר ח"ה (חאה"ע סי' ה) הביא את דברי הפוסקים האוסרים. אבל כמעט ולא דיבר על מהות הסוגיא ואיך בדיוק הראיות מהגמרא בשבת ועוד שהדבר אסור.
מעניין לראות את הפוסקים הסוברים מותר הלכתית. לא השקפתית.
פשוט מאוד שהדבר פרוץ. זה כמו שיהיה מישהי פרוצה ממש ובמקום זה ישימו תמונה ויאמרו זה לא אמיתי, זה רק תמונה. שיער באשה ערוה שאמרו רבותינו הכוונה בזה שזה גורם הרהור כמו ערוה. ועתה שבאה הפאה והגדילה לעשות את שיער האשה יותר נאה ויפה ממה שהיה לה קודם זה אדרבא יותר הרהור.
ומה שזה דרבנן ולא דאורייתא זזה בגלל שלא על זה הייתה גזרת התורה. ולכן אי אפשר לומר שזה דאורייתא.
פוק חזי בנושא היתר מכירה שיש לו ראיות גדולות להיתר ופוסקים רבים מאז ומעולם שהתירו את הדבר ויש כאן מכירה לכל דבר וכו' באים הרבנים הישיבש ואומרים "זה קומבינא, זה צחוק". ואילו בפאה הנוכרית שעל ידה נוצרה המילה קומבינה. ואין לה צחוק וקומבינה גדולה מזו. כל הרבנים הישיבש שותקים.
אפשר לומר שקשה, שמנסים אבל קשה לקבל וכו' אבל לומר מותר?! פאה הותרה בציבור כמו שטומאה הותרה בציבור...
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 2,340
אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק ...
יהודי פשוט
חבר חדש
- הצטרף
- 28/1/25
- הודעות
- 31
אדרבא. עכשיו אני ידע. אני למדתי את הנושא. אפשר לומר שיש מתירים. אבל הדעה קלושה ביותר אני מדבר מבחינה למדנית והלכתית. מי שרוצה לסמוך על המתירים יש שהתירו. אבל מי שאמיתי יודע שאין בזה ממש. אלא כיון שהדור כבר נפרץ נו מצאו עיקולי ופשורי. גם הגאון שלטי גיבורים שממנו יצא ההיתר שרצה להביא סמך להתיר. הוא כתב שזה רק סמך לאותם הנוהגות... לא שיש כאן ממש היתר.
במערבא אמרי
חבר קבוע
- הצטרף
- 24/12/24
- הודעות
- 895
אין ענין להכניס את הנושא לדיון כאן, יש על זה מספיק אשכולות ארוכים ועמוסים.
ובמטותא מהרב @משיב כהלכה - רק תפנה אותו לאשכולות הרלוונטיים ואל תגיב לו כאן.
ובמטותא מהרב @משיב כהלכה - רק תפנה אותו לאשכולות הרלוונטיים ואל תגיב לו כאן.
יהודי פשוט
חבר חדש
- הצטרף
- 28/1/25
- הודעות
- 31
גם הרב אברהם יוסף שליט"א מדבר אודות הפסיקה של אביו. לא מתגרשים על דבר כזה. אבל הוא מתכוין שאפשר לשכנע את האשה שתפסיק לא מתעלמים מזה לחלוטין. גם מרן הגר"ע שהתיר להתחתן עם מישהי חובשת פאה זה כמובן שהבעל ינסה אחרי החתונה לשכנע אותה להסירה. ודאי. אם היא תתעקש אז כמובן לא יתגרש אבל כן ינסה כל חייו.
יהודי פשוט
חבר חדש
- הצטרף
- 28/1/25
- הודעות
- 31
צודק. לא שייך לאשכול כאן. שיפנה אותי הרב משיב כהלכה וישיב כעניין וכהלכה ויפנה לאשכול המתאים. אבל ההודעה האחרונה קשורה לגאון רבי אברהם יוסף שליט"א.
עת שערי רצון
חבר בכיר
- הצטרף
- 5/1/25
- הודעות
- 2,340
בתור 'מנה ראשונה', הייתי מציע לך לעיין כאן:
וכאן:
אני יודע כיצד היתה נראית פאה לפני עשרים שנה, והיא היתה נראית מצויין. השאלה אם אתה יודע, ואם בכלל היית בעולם לפני עשרים שנה...
וכולנו יודעים כיצד נראתה פאה לפני 3400 שנה, היא מוצגת כיום במוזיאון באיטליה:
וכאן:
וכאן:
וכאן:
וגם:
ולסיום:
ו'משיב כהלכה' יכין לך כבר 'מנה עיקרית' ...
הלכה ברורה
חבר קבוע
- הצטרף
- 11/3/25
- הודעות
- 436
אם זה המסקנא שיצאה לך כאשר למדת את הנושא, כדאי שתלמד את הנושא שוב, כי רבים מהפוסקים התירו את הפאה לכתחילה, אף שדיברו על פאה שנראית כמו שער ממש ומיפה את האשה, ורוב ככל הפוסקים שאסרו אסרו במקום שאין דרך הנשים הצנועות ללבוש פאה, אלא רק הפרוצות שרוצות להידמות לעכו"ם, ולא מצאנו פוסקים שבמקומם נהגו הנשים הכשרות ללבוש פאה והם כתבו לאסור! (וגם אם יש כמה שאסרו בכל אופן הם בטלים במיעוטם, ואפשר לספור אותם על יד אחת). וגם אם לדעתך צריך לפסוק כמו האוסרים, מ"מ א"א לומר על עשרות מגדולי הפוסקים ב500 שנה האחרונות, שהם דעה קלושה, ואין בזה ממש, ושזה עיקולי ופשורי וכו'.
וכדאי שכבודו יעבור על החומר טוב (לפחות על האשכולות שציינו לך לעיין), כי הטענות שאתה טוען כעת ענו עליהם עשרות אם לא מאות פעמים בפורום כאן, וכן בספרי הפוסקים.
ועוד תנאי לפני שאתה מעיין בנושא, תעשה עבודה עם עצמך להיות בלי דעות קדומות, וכן שלא ישפיע עליך איך אתה נוהג בביתך, אלא תעיין בפוסקים ובנימוקים בלי שום נגיעה אישית! (חשוב מאוד להתפלל ע"ז, בכל נושא)
איני רוצה לענות על כל טענותיך (את זה אני אשאיר לרב @משיב כהלכה באשכולות המיועדים), אבל הפריעה לי מאוד מה שכתבת כאן, שהרי כבודו העיד על עצמו שהוא כעת למד את הסוגיא, ואפילו את המג"א באותה סוגיא (סי' ע"ה) לא ראית! וזה לשונו: וכן כתב בשלטי גיבורים דמותר לכתחילה כדאיתא במשנה פרק ו' דשבת, יוצאה אשה בחוטי שער וכו', דלא כבאר שבע שחולק עליו, והאריך בסוף ספרו בדברים דחוים. עיין סימן ש"ג סעיף י"ד. עכ"ל.
הרי המג"א למד את הש"ג לא כמו כבודו, אלא הבין שזה היתר לכתחילה (ואחרי המג"א נמשכו רבים מהפוסקים), וא"א לומר שהמג"א התיר רק לקרוא ק"ש נגד הפאה, ולא לצאת בה לרה"ר לכתחילה, שהרי הביא ראיה מזה שמותר לצאת לרה"ר בחוטי שער, וגם בסוף דבריו הוא הפנה לסימן ש"ג שכתוב שם שמותר לצאת בחוטי שער (כיודע שהמג"א והגר"א הביאו ראיה לפאה מחוטי שער ולא מפאה נכרית שהוזכרה באותה משנה), ועוד שהוא כותב שהבאר שבע דבריו דחויים, והבאר שבע לא כתב מילה לגבי ק"ש, אלא רק לגבי לאסור לצאת בפאה לרה"ר (וכתב שלחצר מותר), ולכן אם המג"א כותב על דבריו שהם דחויים, הכוונה שמותר לצאת בפאה לרה"ר 'לכתחילה'. וזה פשוט וברור לכל מי שלא מעקם את האמת בכוח!
נערך לאחרונה:
איש ההשקפה
חבר קבוע
- הצטרף
- 18/1/26
- הודעות
- 323
אין גבול לשערורי'
עשרות גדולי הדורו' מכל החוגים מתירים ועל צבאם עמודי עולם כהמשנה ברורה!!
ואתה כותב "אין בזה ממש".
א
שארי' לי' מארי'.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
עיין בספר חן וכבוד המצורף, בפרק א' הוא הביא מאה ושלושים פוסקים מתירים (בעיון בספר עצמו תמצא עוד), בשאר הפרקים הוא הביא את הפוסקים שדנו בזה בהרחבה.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
מדבריך נראה שאתה בעצמך לא למדת כראוי את הסוגיא.
הש"ג לא הסתמך על הסוגיא במסכת שבת אלא הביא "סמך" בעלמא מדברי הגמ', חלק מהפוסקים דחו את ראיותיו וחלק מהפוסקים יישבו את ראיותיו (וראה בהקדמה לספר חן וכבוד הנ"ל ביאור נרחב בסוגיות הגמ'), אבל ההיתר לא נסמך על זה אלא על הסברא ששיער תלוש נחשב לכיסוי ראש ואין בו משום ערוה או פריעת ראש, סברא שהסכימו לה גדולי האחרונים ובראשם הרמ"א (בהרחבה בסי' ש"ג ובקצרה בסי' ע"ה).
הפוסקים שבאו אחריו רצו לאסור מטעם מראית העין, דת יהודית, בחוקותיהם, הרהור, פריצות, מנהג, והפוסקים שבאו אחריהם דחו את דבריהם, או יתירה מכך - כתבו שגם הם היו מודים במקום שהתפשט המנהג ולא שייכים הטעמים הנ"ל.
וזה נחשב לדיון בגוף הסוגיא, ולא פלפול בסוגיות הגמ'.
אין שום מקור מדברי "הירושלמי" לאסור פאה, כנראה נגררת אחר הגר"ע יוסף שהביא בראשית דבריו (יבי"א חלק ה אע"ה סימן ה) את הערוך, אבל למעשה זו טעות, ומה שהוא ציטט זה "מוסף הערוך" (רופא ומילונאי שחי לפני כשלוש מאות וחמישים שנה), וגם מזה אין שמץ ראיה לאסור פאה אלא אדרבה להתיר (עיין בספר הנ"ל מה שהביא מהגאון רבי מרדכי יהודה ליב וינקלר זצ"ל, מגדולי הונגריה, בשו"ת "לבושי מרדכי", והגאון רבי יעקב שור זצ"ל, הגאון מקיטוב, בספרו נר ערוך).
"השקפתית" זה קשקוש. אי אפשר להתיר איסור מטעמי השקפה.
ואכן, הגר"ע יוסף לא דן כלל בתשובות המתירים, ואדרבה הוא עצמו צידד בכל דבריהם במקומות אחרים ביביע אומר (ראה בספר הנ"ל עמ' רפ"א).
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
נעלם ממך שיש הבדל מהותי ויסודי בין שיער לבין שאר הגוף. הראשונים במסכת ברכות דף כ"ד מסבירים שהשיער איננו פריצות בפני עצמו, אלא רק כאשר רגיל הוא להיות מכוסה ופתאום מתגלה. אבל שיער הרגיל להיות גלוי, אין בו פריצות, והוא הדין לפאה, או לשיער הרווקות.
מצד שני, הגוף (במה שאסור לגלות, המרפק והברך ומעליהם) הוא פריצות בפני עצמה, שאינה תלויה במנהג המקום, והיא אסורה בכל מצב.
גם תמונת הגוף מביאה הרהור, ולכן בגד עם ציור הגוף לא יועיל ככיסוי, אבל תמונה של שיער אינה מביאה הרהור, וגם שיער המונח על השולחן אינו מביא הרהור.
כמו כן, בעוד שאת הגוף אסור לכל הנשים לגלות, את השיער מותר לרווקות לגלות, ולכן הפאות הן לכל היותר כמו שיער של רווקות.
למעשה, הראשונים במסכת ברכות כ"ד קבעו שמותר לאשה להוציא שיער מהכיסוי וכך היה המנהג בזמן חז"ל, והעיקר שהראש כולו מכוסה. כך גם נפסק להלכה ברמ"א סימן ע"ה ובאחרונים. אבל בדורות האחרונים המנהג ברוב המקומות היה להימנע מלהוציא שיער, ולכן ההלכה כיום שאסור להוציא שיער.
אבל אפשר ללמוד מזה שבאופן עקרוני מראה השיער הוא שום דבר.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
נעלם ממך מה שהבאתי בתגובתי הקודמת מהראשונים בברכות כ"ד, כעשרה ראשונים, ששיער הרגיל להיות גלוי אינו מביא הרהור ואין בו שמץ פריצות.
ולכן גם אין שום נפק"מ אם השיער יפה או מכוער, ולשיטתך היה צריך לאסור גם את שיער הרווקות, לפני שדנים בשיער תלוש.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
ולכן כתבו הפוסקים שי"ל בזה ספק דרבנן לקולא.
וכן כתב מרן הגאון רבי שלום משאש, שרוב ככל הפוסקים האוסרים פאה נכרית אסרו רק מדרבנן (וכדבריו כתבו פוסקים רבים: הגר"ש קלוגר בספרו שנות חיים סי' שט"ז, ובשו"ת לבושי מרדכי מה"ת יורה דעה סי' קס"ח: "מש"כ כת"ר שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן", ובשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סי' פ"ח: "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה"). ואם כן, יש לומר ספיקא דרבנן לקולא במחלוקת הפוסקים. וזה לשונו בשו"ת שמש ומגן (שם):
"גם בגילוי ראש דאשת איש עצמה, מצינו לסוברים שהיא מדרבנן, ואף שההלכה אינה כן ובכל הפוסקים קראוה דת משה שהיא מן התורה, עכ"ז נוסיף ממנה הרבה חולשת איסורא דפאה נכרית, והדרן למילתין, דכיון דאיכא מחלוקת הפוסקים, וטעמי האוסרים פג טעמם, יש לומר ברווח גדול ספק דרבנן להקל".
והגאון רבי יצחק יוסף שליט"א הביא (בהסכמתו לקונטרס "לברך ולהדליק") מהגרש"ז אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מ"ד), "שאם בא אדם לשאול שאלה משני חכמים, ואחד מהם אוסר ואחד מתיר, כיוון שאמרו (ע"ז דף ז) "בשל סופרים הלך אחר המיקל", אף אם האוסר עומד וצווח ככרוכיא על המתיר שהוא טועה, מכל מקום כיוון שגם המתיר הוא חכם שהגיע להוראה, אם לאחר גמר הויכוח בין האוסר והמתיר, יחזור שוב השואל וישאל אותם 'איך עלי להתנהג', מסתבר שגם האוסר צריך לומר לו שהדבר מותר".
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
ראשית, נעלמו ממך דברי חז"ל בתוספתא מסכת פסחים (פרק ב): "ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל, הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח, ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה", ומרן בבית יוסף (או"ח סי' תמח) "ואין לך הערמה גדולה מזו ואפילו הכי שריא".
שנית, כל דבריך נובעים מחוסר הבנה מוחלט של ענין כיסוי הראש. הנדון הנ"ל הוא באיסור חמץ, שהוא איסור מהתורה "בל יראה ובל ימצא" ובכל זאת עוקפים את האיסור, כנ"ל בעוד קומבינות הלכתיות שתיקנו חז"ל כמו פרוזבול שהוא נגד ציווי התורה שהשמיטה תשמט את החובות, ועוד ועוד. לזה אפשר לקרוא "קומבינה נגד רצון התורה" (ובכל זאת, מותר בשופי).
אבל בנדון דידן לא מדובר באיסור דאורייתא, לא מצות עשה ולא מצות לא תעשה, אלא במנהג ישראל המוזכר בתורה, ולכן נחשב דאורייתא לדעת רוב הפוסקים (אם כי יש כשבעה פוסקים ובראשם תרומת הדשן בדעת הרמב"ם הסוברים בפשטות שזהו רק מנהג ישראל ואיסורו מדרבנן).
וממילא אין לייחס "כוונה" לאיסור התורה, כי אין איסור כזה, רק לומדים את האיסור בדרך אגב מהפסוק, שהכהן פורע את ראש האשה - וממילא משמע שלפני כן היה ראשה מכוסה. ולדעת תרומת הדשן הנ"ל ועוד פוסקים, אין זה אלא אסמכתא בעלמא, ואע"פ שהגמ' אומרת "דאורייתא היא", מצינו עוד מקומות כעין זה ואינו אלא דרבנן.
וכנ"ל, מדברי הראשונים בברכות כ"ד מוכח ש"הבעיתיות בשיער" אינה מצד השיער גופא, ולכן הוזקקו חז"ל לחדש ששיער באשה ערוה ואין זה מדאורייתא, כי אע"פ שהאשה מחוייבת לכסות את שערה, עצם השיער אינו מביא הרהור, אלא רק זה שדרכו להיות מכוסה, אבל אם רגיל להיות גלוי - לית לן בה.
הרי את כל דרשותיך חוצבות הלהבות אפשר לדרוש בפשטות על אשה רווקה, אם "כוונת התורה" שצורת השיער היא פריצות, כיצד מותר לאשה רווקה בת 30 ללכת בפריצות?
ויתירה מכך, כיצד מותר לאשה ארוסה, שדינה כנשואה לכל דבר, ללכת בפריצות איומה ונוראה כזו, ולגלות ראשה עד החתונה?
ובפרט שמצינו להדיא בגמ' טעם לכיסוי הראש - והוא בגמ' עירובין ק' (ולא מצאנו שום טעם אחר בחז"ל), ושם נאמר שזוהי קללה, אחת מקללות חוה. וכי יש הגיון וטעם בקללה?
ולשיטתך, אדם העובד באמצעות המחשב, עובר על כוונת התורה שבזיעת אפו יאכל לחם?
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
עיין בספר חן וכבוד הנ"ל, ולאחר שתלמד אותו היטב תוכל לדבר על "דעה קלושה מבחינה למדנית והלכתית", או באופן כללי לכתוב על עצמך שלמדת את הנושא.
הרבה חושבים שהם למדו את הנושא, אבל בעצם הלימוד שלהם הסתכם בקריאת פשקווילים / לימוד תשובה חד צדדית ביביע אומר.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
כיום יש שתי אפשרויות לכיסוי הראש, פאה או מטפחת. המושג "רדיד" קיים רק בכתות קיצוניות כמו "כת השאלים" שאפילו בד"ץ העדה החרדית יצא נגדם וכינה אותם "קבוצת נשים שעקרו דעת תורה מישראל", וכתב "שאסור להגרר אחריהן ומנהיגיהם, וצריכים להתרחק ממנהיגיהם ומדרכיהם כי סופן אבדון וכליה".
ולמעשה, הלובשת רדיד בימינו היא פרוצה, כי היות והכיסוי הזה לא מצוי כלל, אשה זו מושכת תשומת לב רבה (והיות והטבע הנשי הטבוע באשה הוא לרצות תשומת לב מהסביבה, יש כאלה שזו הדרך שלהן למשוך תשומת לב ועם זאת להרגיש שהן צדיקות מופלגות).
ואם נתייחס לאלטרנטיבה, שהיא מטפחת, הרי שבניגוד לפאה, כאן האיסור מפורש להדיא ברמב"ם ובשו"ע: "יוצאת לשוק או למבוי מפולש או בחצר שהרבים בוקעים בו וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים, אף על פי ששערה מכוסה במטפחת... תצא בלא כתובה" (אבן העזר סימן קט"ו).
הרדיד היה נהוג בארצות המזרח עוד בזמן המשנה (ראה פירוש רע"ב למשנה ערביות יוצאות רעולות שכוונתה ליהודיות שבארצות ערב), ובזמן הרמב"ם, עד לימינו אנו - כמו במרוקו לפני כמאה שנה לפי עדות מרן הגר"ש משאש.
רק בדורות האחרונים החלו ללבוש מטפחות שמכסות טפח ומגלות טפחיים, ואז רוב הפוסקים התירו את עצם לבישת המטפחת, כי כך המנהג, ראה שו"ת יביע אומר חלק ד (אבן העזר סימן ג), והעיקר שהראש יהיה מכוסה.
הוא הדין לגבי פאות - לאחר שהמנהג ללבוש פאות התפשט בישראל (והתחיל דוקא מהנשים הצדקניות שלא רצו ללכת בגילוי ראש כמו כולן), התירו זאת הפוסקים. אבל בבחירה בין בדיעבד לבדיעבד, הכריעו רוב פוסקי הדור שעדיף פאה.
וכן כתב הגאון רבי משה שטרנבוך שליט"א:
"רצוני להדגיש, דהאוסר היום לכל אחד פאה נכרית מדינא, אינו מחמיר רק מיקל בזה מאוד, שאשה היום במטפחת אינה מכסה כל שערותיה תמיד, וזה מקום לחוש לאסור מדינא אפי' מהתורה לרשות הרבים, ואם בפאה נכרית החשש לרוב הפוסקים רק מדת יהודית, במטפחת החשש מגילוי שיער, והיינו פגיעה בדת משה ממש. וא"כ המחמיר עלול להקל לגרום איסור תורה, שרק יחידים אצל הספרדים שיפרקו פאה נכרית, יזהרו במטפחת שתכסה תמיד כל השערות כדין, וגם אם בפאה נכרית הרי זה שינוי מדרכי אבותינו, במטפחת לחוד ובמיוחד לספרדים הרי זה שינוי טפי, שזה מפורש בשו"ע שצריך עוד לרשות הרבים רדיד ולא סגי במטפחת לבד, וכן נהגו באמת אצלם מדורי דורות, עד שסביבם נשתנה המנהג והתחילו במטפחת לבד. וא"כ אפי' במטפחת אין בזה חומרא, רק קולא נגד הפסק ומנהג מדורי דורות שצריך חוץ מהמטפחת רדיד דוקא, מה שאין כן בפאה נכרית כבר הבאנו לעיל שאולי לכ"ע אין צורך ברדיד".
וכן כתב האדמו"ר מליובאוויטש זצ"ל: "בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש אשר לבישת כובע ואפי' מטפחת, משאירה חלק השיער בלתי מכוסה, על כל פנים במשך זמן קצר, זאת אומרת שעוברים על האיסור הגדול, וכהפסק דין בשו"ע. וגודל הענין מובן גם מגודל השכר על קיום הציווי, כפי שנצטווינו. וכלשון הזוהר הקדוש (ח"ג, קכו.) מתברך בכולא, בברכאן דלעילא ובברכאן דלתתא, בעותרא בבנים ובבני בנים" (אגרות קודש חלק י"ט, איגרת ז'תכ"ה. נוסח דומה נכתב בכמה מכתבים נוספים, וכן הובא בספר "ליקוטי שיחות" חלק י"ג עמ' קפ"ז).
וכן בספר "תפארת אבות" (חלק שישי - פניני האור לציון, עמ' ל') שיצא לאור ע"י ישיבת "אור לציון" בראשות הגר"א אבא שאול זצ"ל, הובאה דרשת הגרב"צ מתוך הקלטה: "אם שערות האשה יוצאות בחוץ, לפי הזוהר זה לא טוב. ופאה עדיף, שהיא מכסה את כל הראש. ולא נקראת הולכת וראשה פרוע, כך משמע מהרמ"א. ואפילו שיש חולקים, אנחנו פוסקים כמו השו"ע והרמ"א".
וכן העיד בשו"ת אור יצחק (חלק א' אה"ע סימן ג) על דעת הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל, וזה לשונו: "וזכורני מיד לאחר נשואי שאלתי את הגאון הגדול הנ"ל [בעל אגרות משה] אם צריך ללבוש כובע על הפאה נכרית, ואמר לי שאין צריך. ועוד הוסיף לומר לי כי פאה נכרית יותר טוב ממטפחת, כי פאה נכרית מכסה את כל השערות, ועוד שבזה תמיד נשאר מכוסה כל זמן שהיא על ראשה, מה שאין כן במטפחת". והגאון רבי יצחק עבאדי זצ"ל הוסיף על זה: "ופוק חזי שדבריו צודקים".
וכן הובא בספר "דינים והנהגות מהחזו"א" (חלק ב' פ"ח אות ט'), שיש יתרון לפאה נכרית על כיסוי ראש במטפחת הנפוצה בזמננו, שאינה מכסה את כל השיער, ומידי פעם מחליקה מהראש. וכן הביא בספר "נזר החיים" (עמ' רי"ד) בשם הגר"ח קניבסקי, שכן דעת החזו"א.
וכן כתב הגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל: "ולענ"ד גם ללבוש מטפחת היא קולא, וטעמי משום שקשה מאוד לכסות הראש כמו שצריך, והיינו מעל המצח ומעל העורף, ששם מצוי שהשערות בולטות כי אין המטפחת יכולה לכסותן לגמרי. ולכן עלינו לבאר מה עדיף, מטפחת שמגלה חלק מן הראש, או פאה שאינה מגלה כלום".
"וכנזכר לעיל, לבישת הפאה הנכרית היא תלויה במחלוקת, וכבר הכריע הרמ"א שיש על מה לסמוך. אמנם כאשר האשה מגלה מקצת שערות הדבר אסור לכל הדעות, שהרי רק השערות שאי אפשר לצמצם אותם מותר להיות מגולות, וכמש"כ המשנ"ב. ולכן נראה שהפאה עדיפה על מטפחת שמגלה מקצת שערות" (שו"ת אבני ישפה חלק ז' אה"ע סי' קט"ו ענף ד').
וכן הביא בספר "מאיר עוז" (סי' ע"ה סעיף ב' אות ב') בשם כל גדולי ישראל, וזה לשונו: "ושמעתי שהורו גדולי ישראל, אחר שנתגלה שיש שערות הבאות מע"ז, ורצו אברכים יר"ש לשנות המנהג ולהתחיל ללכת עם כיסוי ראש מבד - לא הסכימו לזה, וטענו שכיון שלמעשה בכיסוי ראש רגיל בדרך כלל מתגלה מקצת מהשערות, משא"כ בפאה, לכן אין לשנות את המנהג".
ועוד, שה"חומרא" בלבישת מטפחת גוררת "קולא" גדולה אצל הבעל שיתן עיניו באשת חבירו, וכן כתב בהגהות יעב"ץ למסכת יבמות (סג:) הנדפסים בסוף המסכת, וזה לשונו: "אשה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפליים. קמ"ל שלא ישא כעורה... כדי שלא יתן עיניו באשת חבירו. היינו דסמיך ליה "העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה וכו', מאן דעבד הא עבד הא".
וכן כתב מרן הגר"ש משאש זצ"ל בשו"ת שמש ומגן ח"ב (אה"ע סימן טז): "מצוה וחובה על הנשים להתקשט לבעליהן וכו' בהיתר, ולא להתנוול ע"י מטפחת ויגרמו לבעליהן לתת עיניהם באחרות ח"ו, וכמה חששו חז"ל והתירו הרבה איסורין שלא תתגנה האשה על בעלה".
וכדבריו כתב הגאון רבי גבריאל ציננער שליט"א, וזה לשונו: "עוד מקובל מגדולי ישראל טעם על שלא רצו להחמיר כל כך בזה [ולאסור לבישת פאה], מפני שלא תתגנה על בעלה. ובפרט בדורותינו אלה ראו ענין זה נחוץ למאוד, שדרכו לצאת חוצות לפרנסתו" (קובץ אור ישראל ל"ו).
וכן אמר הגאון רבי יהודה עמית, ראש ישיבת קרית מלאכי, בדרשתו (ה' שבט תשפ"ה): "ר' חיים גריינמן אמר 'תעזבו את הנשים, אתה רוצה לתקן את העולם תעבוד על עצמך, תעבוד על שנאת חינם ועל לשון הרע...' אם אתה לא שומר על העיניים, לא יעזור לך כלום... היום אחוז הגירושין גבוה, וחלק גדול מהגירושין הוא על שטויות, ואם היתה מוצאת חן בעיניו, יתכן שהיה חוסך את זה. היה לי פה בחור ישיבה שסבא שלו רב בקהילה ספרדית, והוא אמר: הרבה גיטין היו נמנעים אם היו הולכות עם פאה! וכאשר יש גט, זה דרך כמעט בדוקה לאבד חלק מהילדים לרחוב החילוני".
והביא הגאון הנ"ל את המעשה באבא חלקיה המובא במסכת תענית (דף כ"ג), ואמר על זה: "אם אתה פעם אחת כועס על אשתך, והיית יכול לחסוך כעס אחד, מישהו יכול לשקול כמה שווה הכעס הזה מול ההידור הזה שלא תלך עם פאה נכרית? מישהו יכול לשקול כמה שווה הענין הזה שאם תלך נאה יותר, הוא לא יתן עיניו באשה אחרת?" עכ"ל.
ואעתיק כאן את המעשה הנ"ל (כלשון תרגום "מהדורת שוטנשטיין", למען ירוץ הקורא): "אבא חלקיה היה נכדו של חוני המעגל וכו'. פעם אחת היה העולם זקוק לגשם, שלחו החכמים זוג חכמים אליו לומר לו לבקש רחמי שמים שיבואו גשמים. הלכו לביתו, אך לא מצאו אותו שם. הלכו לשדה לחפש אותו, ומצאוהו שהיה עודר בשדה וכו'. כשהגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים". ע"כ. והלכו כך עד שהגיעו לביתו וכו'. ובהמשך מובא בגמ': "אמרו לו החכמים לאבא חלקיה, אנו יודעים שהגשם בא מחמת תפילת הרב, כלומר: מכירים אנו בגדולתך ואין אנו מהרהרים אחריך. אלא שבכל זאת אנו מבקשים שיסביר לנו הרב את פשר הדברים האלה הנראים לנו תמוהים... מאיזה טעם, כאשר הרב הגיע לעיר, יצאה אשתו לקראתו כשהיא מקושטת בתכשיטים? אמר להם אבא חלקיה: כדי שלא אתן עיני אלא בה, ולא באשה אחרת". ע"כ. ובגמ' לא מובא חולק על זה, ולא הביאה הגמ' מעשה זה אלא ללמדנו.
והנראה בפשטות בביאור הדברים, שהחכמים תמהו: מדוע יצאה אשתו לקראתו עד פתח העיר כשהיא מקושטת, והלא היא מכשילה בזה את עין הרואה, והיה לה להתקשט רק בביתה לעיני בעלה ולא לעיניהם! (ובספר "בן יהוידע" כתב: "החכמים שידעו בה לא הסתכלו בה ח"ו, אלא כך נזדמנה ראייתה לנגדם בעל כרחם, וכאשר אמרו בגמ' על רבן גמליאל כשראה ריבה אחת ובירך על ראייתה"). וענה להם אבא חלקיה, שהעיר אינה כמו השדה, כי בעיר מצויות נשים, ויש חשש שיתן עיניו באשה אחרת, ועל כן באה אשתו הצדקת כשהיא מקושטת, ללוותו בהליכתו ברחובה של עיר, כדי שלא יתן עיניו באחרות עד שיגיע לביתו. ואע"פ שגם אחרים יכולים לראותה מקושטת ויהרהרו אחריה, הרי זו חובתם שלא להסתכל בה, והיא יצאה ידי חובתה כשאינה לובשת בגד אדום וכו', ואינה יוצאת דופן בין הנשים.
משיב כהלכה
חבר בכיר
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 6,578
וכעת לאחר כל הנ"ל, אני שואל אותך, היש לך צחוק וקומבינה גדולה יותר ממטפחת?
אשה היוצאת בחצאית שמכסה הכל כדבעי, אבל בכל כמה דקות היא מחליקה ונופלת ונגלה הבשר, האם אפשר לקרוא לזה כיסוי? האם היית מגדיר אותה כאשה צנועה?
רק חשוב לציין שעל הטענות ש"ענו עליהם עשרות או מאות פעמים", ניתנו בס"ד תשובות מפורטות ומקיפות בספריי 'בגדי קודש' ו'עטרת קודש' המצורפים כאן. (משום מה הספר 'בגדי קודש' כבד ואיני מצליח להעלותו כעת, ניתן להורידו בדרייב מכאן).
