תורת רבי אברהם יוסף שליט"א

[כהן]

"מרן השו"ע פסק שחביב קודם למין שבעה, ולכן פרי שיש עליו שהחיינו קודם למין שבעה".

כיון שידוע שהדבר להיפך, נמצא שמין שבעה קודם לשהחיינו, וכפי שמפורש ברשב"ץ בברכות כנודע.

 

[מתוק מדבש]

בעוניי
לא ידעתי מה ההתלהבות מד' התשב"ץ
בכל סי' ריא, קסח
ב"י ונו"כ, שו"ע ונו"כ לא מוזכר חידוש זה,
אז מה יותר מ פ ו ר ש מזה ששהחיינו לא קודם?????
אתמהה.
פשוט לי שהגרע"י נקט חידוש זה למטה בספרו לא בתור הלכה למעשה, ורק ראה חידוש יפה והעתיקו כדרכו בכ"מ.

 

[כהן]

בכל סי' ריא, קסח
ב"י ונו"כ, שו"ע ונו"כ לא מוזכר חידוש זה,
אז מה יותר מ פ ו ר ש מזה ששהחיינו לא קודם?????

נו נו...

לא מוזכרים הרבה דברים. תמיד יש חידושים שלא דיברו בהם, אבל זה לא נקרא 'מפורש'.
הראיה שיש כמה אחרונים שדנו בזה ונקטו לכאן או לכאן ולא ראו בזה 'מפורש' נגד השו"ע.
כשיש רשב"ץ מפורש ממש - זה אחרת.

 

[מתוק מדבש]

נו נו...

לא מוזכרים הרבה דברים. תמיד יש חידושים שלא דיברו בהם, אבל זה לא נקרא 'מפורש'.
הראיה שיש כמה אחרונים שדנו בזה ונקטו לכאן או לכאן ולא ראו בזה 'מפורש' נגד השו"ע.
כשיש רשב"ץ מפורש ממש - זה אחרת.

עצם העובדה שכ"כ הרבה ראשונים ואחרונים לא הרגישו בזה
אין לך מפורש גדול מזה.

 

[כהן]

"בין בבישול ובין באפיה - אם הגוי אפה שליש, הוי פת גויים, ולא מהני גמר הישראל"

נ.ב.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות מאכלי עובדי כוכבים סימן קיב סעיף יב
אם אפה עובד כוכבים הפת בלא חיתוי ישראל ובלא קיסם, אפילו קרמו פני הפת בתנור, מועיל חיתוי ישראל כל זמן שהפת צריך לתנור ומשביח באפייתו עדיין. ויש מי שאומר שאפילו הוציא הפת יש תקנה להחזירו לתנור על ידי ישראל, אם הוא משביח.

 

[כהן]

"היתר המכירה הוא היתר גמור. גם למי שרוצה להחמיר בשנת השמיטה להשתמש אך ורק ביבול נוכרי.זה מצוין עד הרכישה. מרגע הרכישה - גם למחמירים אפשר בהחלט להשתמש באותה סחורה.זאת אומרת יין של היתר המכירה מותר בשימוש לכתחלה".

נ.ב.
צ"ע איסור שמור, נעבד, וביעור להיכן הלך? הלזה 'לכתחלה' יקרא? גם אם יש איזה היתרים לכל הנ"ל - זה בקושי דיעבד.


"אם עבר 4 שעות הפסיד, אז לא יברך ברכת המזון. כבר עבר שיעור עיכול ודאי. אחרי 4 שעות אין אדם שהמזון לא התעכל במעיו"
נ.ב.
כה"ח סי' קפ"ד אות כ"ח
וכתב המחצית השקל ס"ק ט' דלדעת התוספות דבאכילה מועטת לריש לקיש ארבע מילין אם כן באכילה מרובה עד שיצמא הוא יותר זמן ארוך וכל שכן לרבי יוחנן עד שירעב הוא יותר זמן ארוך ושיעורו שש שעות דהוא סוף עיכול יעו"ש. וכן כתב חסד לאלפים אות ג' דשיעור עיכול באכילה מרובה עד שש שעות יעו"ש. וכן כתב הלכות קטנות חלק א' סימן קמ"ה דהרופאים אומרים ששיעור עיכול בינוני שש שעות, וכן הכריח שם המני"ח דיכול לברך עד שש שעות יעו"ש, והביאו יד אהרן בהגהות הטור. וכן כתב מצת שמורים בריש הספר בכוונת הברכות בשם עדי זהב דיכול לברך ברכת המזון עד שיתעכל המזון שבמיעיו דהיינו שש שעות יעו"ש, והביאו הזכור לאברהם אות ב'

 

[מתאבק בעפר חכמי הדור]

"מרן השו"ע פסק שחביב קודם למין שבעה, ולכן פרי שיש עליו שהחיינו קודם למין שבעה".

כיון שידוע שהדבר להיפך, נמצא שמין שבעה קודם לשהחיינו, וכפי שמפורש ברשב"ץ בברכות כנודע.

אגב שדיברתם בנושא הזה, הרב יצחק אתמול בלוין רמז לחכם אחד שהעיר על הרב עובדיה בחידוש זה ששהחיינו קודם לשבעת המינים מדברי המגן אברהם בהלכות ראש השנה, וכמובן העיר שאין מצוה לחלוק, והוא מכיר את אותו חכם שלא למד קצות ונתיבות... וכוונתו לאחיו מו"ר הרה"ג דוד יוסף (מסתמא בעלון ירמזו לשמו, וימעיטו מהעקיצות, כדרכם של העורכים שם) אבל המעניין שלא הראו לו ששיעור אחרי מה שהעיר מדברי המג"א, משהו שלח לו מכתב שזה לא ראיה והוא חזר בו, מצו"ב הסרטון ובתחילת השיעור הוא התייחס לזה, אלא שהוסיף שעדיין לא מסכים לדינו של הרב עובדיה ואינו נראה מסברא, ולכן חבל שמי שהראה לו את השיעור הקודם לא הראה לא שהוא חזר בו מהראיה.
ויש לציין ששיעור זה נמסר ביום הבחירות ורבנות הראשית שעה קודם הודעת התוצאות, ומו"ר הרב לא ויתר על מסירת השיעור בעיון כדרכו, אשרינו שזכינו.

 

[עשרה זהב]

אגב שדיברתם בנושא הזה, הרב יצחק אתמול בלוין רמז לחכם אחד שהעיר על הרב עובדיה בחידוש זה ששהחיינו קודם לשבעת המינים מדברי המגן אברהם בהלכות ראש השנה, וכמובן העיר שאין מצוה לחלוק, והוא מכיר את אותו חכם שלא למד קצות ונתיבות... וכוונתו לאחיו מו"ר הרה"ג דוד יוסף (מסתמא בעלון ירמזו לשמו, וימעיטו מהעקיצות, כדרכם של העורכים שם) אבל המעניין שלא הראו לו ששיעור אחרי מה שהעיר מדברי המג"א, משהו שלח לו מכתב שזה לא ראיה והוא חזר בו, מצו"ב הסרטון ובתחילת השיעור הוא התייחס לזה, אלא שהוסיף שעדיין לא מסכים לדינו של הרב עובדיה ואינו נראה מסברא, ולכן חבל שמי שהראה לו את השיעור הקודם לא הראה לא שהוא חזר בו מהראיה.
ויש לציין ששיעור זה נמסר ביום הבחירות ורבנות הראשית שעה קודם הודעת התוצאות, ומו"ר הרב לא ויתר על מסירת השיעור בעיון כדרכו, אשרינו שזכינו.

כיהודה ועוד לקרא, מצ"ב העלון המדובר.

 

[אבני הכותל]

כיהודה ועוד לקרא, מצ"ב העלון המדובר.

אגב - מאוד מעניין לראות בעלון שם (אותיות י"ז - י"ט) לגבי אמירת הוידוי בין התקיעות, את הסיפור עם הגרב"צ.

 

[מתוק מדבש]

אגב - מאוד מעניין לראות בעלון שם (אותיות י"ז - י"ט) לגבי אמירת הוידוי בין התקיעות, את הסיפור עם הגרב"צ.

מאז ומעולם היחס של מרן הגרע"י למרן הגרב"צ - ולהיפך
היה מרעיד ממש.
ודלא כשועלים קטנים חסרי דעת עיון ובינה שעיקר גדולתם בידיעה מובהקת בתוכנת הקלדה עיוורת.

 

[משיב כהלכה]

בעבר היה הרב אברהם יוסף עונה תשובות בהלכה באתר הד"ל "מורשת". כאשר נשאל על פאה, היה כמובן מחמיר.

יום אחד שאלוהו שיש רב בישראל שנשאל אודות לבישת פאה, והשיב שהמשנה ברורה מתיר ואפשר לסמוך עליו, ומה הוא אומר על כך.

תשובתו היתה מדהימה:

"איני יודע מי הוא הרב שמסלף דבריהם של רבותינו החפץ חיים (שהוא המשנה ברורה), והרוצה לשקר ירחיק עדותו. האיסור הוא מוחלט, ואף מי שהתיר לא התיר אלא בפאות שהיו בזמנם העשויות מצמר כבשים".

ובכן, מי הוא הרב ש"מסלף"? עשרות פוסקים הזכירו את המשנה ברורה באופן כזה או אחר, ואחד מהם הוא... לא אחר מאביו הגדול שכתב ב"יביע אומר" חלק ד' אה"ע סימן ג':

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".

גם הסתמך על "משנה ברורה", וגם הביאו בין המתירים לנשים ללבוש פאה. הפלא ופלא...

התשובה מזמן נמחקה מאתר "מורשת" (סוד ה' ליראיו), אבל נשמרה אצלי למשמרת:



(לדבריו על צמר כבשים לא התייחסתי שכן זה אפי' לא בגדר הלצה, ראו כאן תמונה של פאה מלפני 3400 שנה משיער טבעי שנראית טבעית לגמרי).

 

[כותל המזרחי]

בעבר היה הרב אברהם יוסף עונה תשובות בהלכה באתר הד"ל "מורשת". כאשר נשאל על פאה, היה כמובן מחמיר.

יום אחד שאלוהו שיש רב בישראל שנשאל אודות לבישת פאה, והשיב שהמשנה ברורה מתיר ואפשר לסמוך עליו, ומה הוא אומר על כך.

תשובתו היתה מדהימה:

"איני יודע מי הוא הרב שמסלף דבריהם של רבותינו החפץ חיים (שהוא המשנה ברורה), והרוצה לשקר ירחיק עדותו. האיסור הוא מוחלט, ואף מי שהתיר לא התיר אלא בפאות שהיו בזמנם העשויות מצמר כבשים".

ובכן, מי הוא הרב ש"מסלף"? עשרות פוסקים הזכירו את המשנה ברורה באופן כזה או אחר, ואחד מהם הוא... לא אחר מאביו הגדול שכתב ב"יביע אומר" חלק ד' אה"ע סימן ג':

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".

גם הסתמך על "משנה ברורה", וגם הביאו בין המתירים לנשים ללבוש פאה. הפלא ופלא...

התשובה מזמן נמחקה מאתר "מורשת" (סוד ה' ליראיו), אבל נשמרה אצלי למשמרת:

הצג קובץ מצורף 1344

(לדבריו על צמר כבשים לא התייחסתי שכן זה אפי' לא בגדר הלצה, ראו כאן תמונה של פאה מלפני 3400 שנה משיער טבעי שנראית טבעית לגמרי).

אף אשה מכובדת היום לא תלך עם פאה שהלכו לפני 20 שנה.
וזה הכוונה צמר כבשים.
הפאות היום הרבה יותר מושכות.

 

[משיב כהלכה]

ראשית, לנקוב במונח "צמר כבשים" זה פשוט לא נכון (ואני בכוונה נוקט לשון עדינה), וזה ברור לכל בר בי רב דחד יומא שקצת פותח את ספרי השו"ת ורואה כיצד לפני מאות שנים תיארו הפוסקים שהפאות עשויות משיער טבעי ונראות כשיער טבעי ואין שום הבדל בין נשואה לרווקה וכו' וכו'.

שנית, גם אם הפאות היום יותר מושכות, זה לא רלוונטי להלכה. זה בדיוק כמו שתאמר ששיער הרווקות כיום יותר מושך מהשיער לפני עשרים שנה... וכי יעלה על הדעת לחייבן לכסות את הראש? ההגבלה היחידה לשיער הרווקות היא שלא יעשו בשערן תסרוקת יוצאת דופן וחריגה, והוא הדין לפאה. אבל מבחינת יופי השיער, פחות מושך או יותר מושך, אין שום נפק"מ.

מה גם ששיער ובגדים זו אופנה, מה שהיה נחשב לפני 20 שנה לאופנה, כיום נחשב מכוער, וכאשר חוזרת האופנה זה פתאום "יפה". לפיכך תמיד הסבתות נראות "מכוערות" וגם אם תסתכל על עצמך בתמונה לפני שנים רבות תתפלא איך היית מסוגל ללבוש דבר זה, כך הוא טבעו של כל פריט לבוש עתיק. אבל בהלכה אין קריטריון כלשהו שבגד מכוער מותר ובגד יפה אסור.

וכן הביא בספר "טהרת משה" עמ' קצ"א (יו"ל בהסכמת הגר"א בקשי דורון, הגר"י יוסף, הגר"ד לאו, הגר"מ מאזוז, הגרז"ן גולדברג, הגר"ש קורח, הגר"ע בסיס, הגר"ש מחפוד ועוד), מפסקי הגאון רבי יוסף קאפח בתשובות כת"י ובע"פ: "פאה נכרית קדושה ומקודשת, והלוואי וכל בנות ישראל ינהגו בה. כי אין שום הלכה אצלנו שיש לקחת את האישה לדקורטור [מעצב] כדי שיבחר ויתאים לה את הלבוש המכער אותה דוקא, אלא מותרת להתנאות בפאה נכרית. ועיין פירוש המשניות [לרמב"ם] שבת פ"ו מ"ה. ומחלוקת האחרונים בזה ידועה, עיין שדי חמד".

ועוד שם (עמ' רנ"ט): שאלה, "מהו דין הכלה לאחר חדר היחוד לענין כיסוי ראש?" תשובה, "מי התיר לפנויה ללכת בגילוי ראש? אלא לסטים שקדמונו כבושה, ובתימן לא היתה בעיה כזו. גם כיום לדעתי יכולה הכלה לחבוש פאה נכרית יפה שביפות ונהדרה שבנהדרות, והכי איתה במשנה, והוי כיסוי ראש מעליא".

 

[כהן]

"הציבור הספרדי מעולם לא היה לו ענין להיות ש"צ, ואת זה צריך להפנים טוב. המנהג להיות ש"צ הוא של אחינו האשכנזים, אבל לספרדים מעולם לא היה שום ענין להיות ש"צ".

נ.ב.
כדאי להראות לרב הנ"ל [ולעוד רבנים שכמותו שמדברים גבוהה גבוהה בבטחה על נושא זה] את המקורות הבאים:

בספר מעבר יבק מאמר ב' פרק כ"א כתב וז"ל וטוב שמלבד הקדיש יתום יתמיד כל אותה שנה לומר דברים שבקדושה בצבור כגון הפטרות ומזמורים וכיוצא כי הכל נתנים נייחא לנשמת אביו עי"ש. וכ"כ החס"ל בסי' נ"ו אות ז' [והביאו הכה"ח באות צ"ג]: מצוה להניח לאבל או למי שיש לו ייאר צייט להתפלל שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינה של גיהנם עי"ש. והביאו גם בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד וכתב ג"כ שמשתדלים היתומים להתפלל תוך י"ב במקום ש"צ היכא דאפשר עי"ש. וכ"כ בספר צפיחת בדבש [שאלוניקי תר"ח] סי' ע"ב: 'וכן עמא דבר' דמי שיודע להתפלל כל התפלה עובר לפני התיבה לע"נ או"א ולא סגי ליה בקדיש בלבד עי"ש.

 

[מתוק מדבש]

"הציבור הספרדי מעולם לא היה לו ענין להיות ש"צ, ואת זה צריך להפנים טוב. המנהג להיות ש"צ הוא של אחינו האשכנזים, אבל לספרדים מעולם לא היה שום ענין להיות ש"צ".

נ.ב.
כדאי להראות לרב הנ"ל [ולעוד רבנים שכמותו שמדברים גבוהה גבוהה בבטחה על נושא זה] את המקורות הבאים:

בספר מעבר יבק מאמר ב' פרק כ"א כתב וז"ל וטוב שמלבד הקדיש יתום יתמיד כל אותה שנה לומר דברים שבקדושה בצבור כגון הפטרות ומזמורים וכיוצא כי הכל נתנים נייחא לנשמת אביו עי"ש. וכ"כ החס"ל בסי' נ"ו אות ז' [והביאו הכה"ח באות צ"ג]: מצוה להניח לאבל או למי שיש לו ייאר צייט להתפלל שהוא נחת רוח למת ומצילו מדינה של גיהנם עי"ש. והביאו גם בשו"ת רב פעלים ח"ב סי' י"ד וכתב ג"כ שמשתדלים היתומים להתפלל תוך י"ב במקום ש"צ היכא דאפשר עי"ש. וכ"כ בספר צפיחת בדבש [שאלוניקי תר"ח] סי' ע"ב: 'וכן עמא דבר' דמי שיודע להתפלל כל התפלה עובר לפני התיבה לע"נ או"א ולא סגי ליה בקדיש בלבד עי"ש.

המציאות כדבריו.
משפחת יוסף לענפיה לא נהגה בזה, לא מרן הגרע"י על אביו ולא בניו אחריו
וגם הגרב"צ מוצפי מכחיש שנהגו כן, ויש לו ידע גדול במנהגים וזכה לראות הרבה מאוד גדולים וטובים. זה רק מעלה טובה ותול"מ.
תשאל כל הזקנים, זה המציאות, יש שהידרו ויש שלא, אבל בשום מקום זה לא נהיה כמו אצל האשכנזים שיש עסק שלם מהעמוד! חזקות וכו'.
אולי אתה לא גר בירושלים, אבל פה זה המנהג וזה המציאות. תחפש בספרים תמצא ג"כ כך. ור"א יוסף בסה"כ מספר מה שראו עיניו והוא קרוב לשמונים שנה, אתה יכול לא לאחוז ממנו ויכול שכן לאחוז, אבל הוא מעיד מה המנהג הוא כנראה מבוגר קצת יותר מכולנו, ומעיד על המציאות.
ובכלל מה שהבאת מהמעבר יבוק אין קשר וכמובן, מזמורים? אין קשר.
ומה שהבאת מהחס"ל, כעת ל"מ שם. נשמח למקור יותר ברור.

 

[כהן]

המציאות כדבריו.
משפחת יוסף לענפיה לא נהגה בזה, לא מרן הגרע"י על אביו ולא בניו אחריו

זה אומר שכך המנהג ואין 'שום' ענין לעשות כן?? הרבה דברים נהגה משפחת יוסף לבדה.

וגם הגרב"צ מוצפי מכחיש שנהגו כן, ויש לו ידע גדול במנהגים וזכה לראות הרבה מאוד גדולים וטובים.

גם עליו כיונתי.
הרב מוצפי גם מכחיש את מנהג אכילת הדבש בר"ה וטוען 'שכל' הספרדים לא נהגו לאכול דבש...

תשאל כל הזקנים, זה המציאות, יש שהידרו ויש שלא, אבל בשום מקום זה לא נהיה כמו אצל האשכנזים שיש עסק שלם מהעמוד! חזקות וכו'.
אולי אתה לא גר בירושלים, אבל פה זה המנהג וזה המציאות

המציאות היא בגלל שאצל הספרדים הקפידו יותר על הגייה נכונה וכו', וקשה יותר להיות חזן אצל ספרדים מאשר אצל אשכנזים. לא הכחשתי את זה.

ואדרבה זה מה 'שהטעה' את החכמים הנ"ל. את סברו שמזה שלא ראינו זה אומר שאין 'שום ענין'. ולא היא.

דוק בלשון הרב פעלים 'שמשתדלים היכא דאפשר'. כלומר 'יש ענין' אם הוא יודע ויכול.

הרבנים הנ"ל הופכים את זה למלחמת חורמה כאילו 'שמצוה לא להיות' ש"צ. ועל זה כתבתי את דבריי.

בכלל מה שהבאת מהמעבר יבוק אין קשר וכמובן, מזמורים? אין קשר.

לכן הדגשתי שכותב 'כגון', וכותב 'כל דבר שבקדושה', לרבות ש"צ.

ומה שהבאת מהחס"ל, כעת ל"מ שם. נשמח למקור יותר ברור.

צודק. סי' נ"ג אות ח'

 

[מתוק מדבש]

מסבירים לך שזה המציאות, עיני ראו ולא זר.

 

[כהן]

מסבירים לך שזה המציאות, עיני ראו ולא זר.

לא הכחשתי את המציאות.
שים לב היטב מה כתבתי ועל מה הערתי.
הערתי על זה שאמרו 'שאין שום ענין'. זה לא נכון!!
ענין יש 'למי שיודע'.
אין צורך לחזור שוב.
תקרא את ההודעות הקודמות ותראה ותבין.

זה חמור מאוד שהם אומרים בבטחה שאין שום ענין בשעה שהפוסקים כותבים שיש ענין גדול!!

 

[מתוק מדבש]

לא הכחשתי את המציאות.
שים לב היטב מה כתבתי ועל מה הערתי.
הערתי על זה שאמרו 'שאין שום ענין'. זה לא נכון!!
ענין יש 'למי שיודע'.
אין צורך לחזור שוב.
תקרא את ההודעות הקודמות ותראה ותבין.

זה חמור מאוד שהם אומרים בבטחה שאין שום ענין בשעה שהפוסקים כותבים שיש ענין גדול!!

צודק.

 

[דרופתקי דאורייתא]

הרחיב על זה ר' שמואל כהן שליט"א בחלקים הראשונים של 'עורי דבורה', קחנו משם

הג"ר אליהו אבא שאול ז"ל ביקש בצוואתו מבניו שישתדלו לעלות לש"ץ [זאת למרות מ"ש באול"צ שא"צ]

 

[כהן]

"טועים בד"ץ העדה החרדית שכותבים על האריזה של פריכיות אורז לברך שהכל. אין דעה כזו. יש או פה"א או בורא מיני מזונות. מתי מברכים על האורז שהכל כאשר הוא נימוח, נעשה שורבא, כאשר לא ניכרים גרגירי האורז כלל, הם נימוחים לגמרי שאין היכר לגרגרים אז תהיה ברכתו שהכל".

נ.ב.
הם לא טועים, הוא פשוט לא יודע שכך דעת ראש רבני בד"ץ העדה החרדית, הגר"י פישר, וכפי שהובא בספר וזאת הברכה עמ' 106: ודע עוד שהגרי"י פישר פסק שברכתן שהכל, כיון שאין צורתן ניכרת ע"כ. ויש להוסיף שכך דעת הגר"מ אליהו בשו"ת מאמר מרדכי ח"ב סי' כ"א. וכ"ד הגר"נ קרליץ [מטעם אחר] בחוט שני ברכות עמ' ר"ט עי"ש. כך שבודאי 'יש דעה כזו'!

 

[כהן]

"פצפוצי אורז דינם בדיוק כמו פריכיות אורז. ת"ח חשוב הטעו אותו לחשוב כאילו הם עברו תהליך בישול. וזה לא נכון. משרים אותם לילה שלם בתוך מים עם מעט סודה לשתיה. גורם לו להתנפח. ועל הגרגיר כשלעצמו מברכים בפה"א".

גם בזה נעלם ממנו שכך כתוב במדריך העדה החרדית [אא"כ גם אותם 'הטעו'..]

 

[מתוק מדבש]

 

[כותל המזרחי]

לכל המעירים על הר"א יוסף.
אולי לא תאהבו את הסגנון אבל הוא בד"כ נחרץ ושהוא אומר "שאין עניין לעלות ש"ץ לאבל" הוא לא מתכוון שאין כזו דעה כי תמיד אפשר למצוא דעה שנייה אלא ככה הוא פוסק.

 

[ציון הלא תשאלי]

בעבר היה הרב אברהם יוסף עונה תשובות בהלכה באתר הד"ל "מורשת". כאשר נשאל על פאה, היה כמובן מחמיר.

יום אחד שאלוהו שיש רב בישראל שנשאל אודות לבישת פאה, והשיב שהמשנה ברורה מתיר ואפשר לסמוך עליו, ומה הוא אומר על כך.

תשובתו היתה מדהימה:

"איני יודע מי הוא הרב שמסלף דבריהם של רבותינו החפץ חיים (שהוא המשנה ברורה), והרוצה לשקר ירחיק עדותו. האיסור הוא מוחלט, ואף מי שהתיר לא התיר אלא בפאות שהיו בזמנם העשויות מצמר כבשים".

ובכן, מי הוא הרב ש"מסלף"? עשרות פוסקים הזכירו את המשנה ברורה באופן כזה או אחר, ואחד מהם הוא... לא אחר מאביו הגדול שכתב ב"יביע אומר" חלק ד' אה"ע סימן ג':

"נראה שיש מקום להתיר לאלמנה וגרושה ללכת עם פאה נכרית ברה"ר, כי הנה ידועים דברי הש"ג סוף פרק במה אשה (סד:) שנראה לו להתיר לנשים לצאת בפאה נכרית וכדמוכח ממתני'... וכן כתב הרמ"א בדרכי משה או"ח ככל דברי הש"ג הנ"ל בשמו, ע"ש. והמשנ"ב שם (ס"ק ט"ו) כתב בשם הפמ"ג, שבמדינות שהנשים יוצאות בפאה נכרית מגולה יש להם לסמוך על השו"ע... [ומסיק] עכ"פ כאן שגם בנשואות יש מקילים גם ברה"ר, בגרושה או אלמנה מיהא יש להקל".

גם הסתמך על "משנה ברורה", וגם הביאו בין המתירים לנשים ללבוש פאה. הפלא ופלא...

התשובה מזמן נמחקה מאתר "מורשת" (סוד ה' ליראיו), אבל נשמרה אצלי למשמרת:

הצג קובץ מצורף 1344

(לדבריו על צמר כבשים לא התייחסתי שכן זה אפי' לא בגדר הלצה, ראו כאן תמונה של פאה מלפני 3400 שנה משיער טבעי שנראית טבעית לגמרי).

הפאה שמראים מלפני 3400 שנה הוא של פרעונים מצרים - זכרים !!

וכי נראה לכם שאישה תלבש כזה דבר על הראש ?
וכידוע שהיה להם למלכים ולשרים פאות משיער כזה !

 

[משיב כהלכה]

אין שום נפק"מ לדינא אם הפרעה הזכר לבש או הפרעונית הנקבה, המטרה היא להראות שגם בזמנם היתה הפאה נראית כשיער ממש ולא קש ותבן.

רק מעניין מנין לך שהיה למלכים ולשרים בזמן מתן תורה פאות?

במקרה הזה בוודאי אתה טועה ומטעה, כי חקרו זאת חוקרים גויים שאין להם שום אינטרס לשקר, והם העידו שמצאו את הפאה בין חפציה של האשה.

ואבאר, הדבר התגלה לפני כמאה שנה ע"י שני ארכיאולוגים מאיטליה שמצאו מערת קבורה בכפר מצרי עתיק, ובה נקברו הזוג חה ומריט לפני 3400 שנה, בתקופת מתן תורה. הקבר השתמר בצורה מושלמת, בצורה נדירה ביותר, ונמצא שלם וחתום. כל חפציהם של בני הזוג הוצאו מהקבר והם מוצגים כעת במוזיאון המצרי בטורינו שבאיטליה.

בין החפצים הכוללים חמישים בדים, עשרים ושש חצאיות באורך הברך, ארבעה צעיפים ועוד, השתמרה גם הפאה של הגברת מריט, ולראשונה ניתן לראות בחוש כיצד נראתה פאה מלפני דורות רבים. המראה שלה הוא כמראה הפאות של ימינו הנראות כשיער טבעי, אך במקום שיער חלק הנהוג בזמננו, עשויה הפאה כולה קליעות של שיער המשתלשלות ויורדות.

תסרוקת זו היתה נהוגה בזמנם והמשיכה גם בזמן הגמ' כאשר השיער הקלוע היה נחשב ליפה ביותר, וכמובא בגמ' במסכת סוטה (דף ט.) "היא קלעה לו את שערה, לפיכך כהן סותר את שערה", וכמובא בתשובות הגאונים (שבת דף ס"ד): "פאה נכרית. שיער שמביאין מבחוץ ומקלעין אותו יפה יפה, ומניחין אותו בראשי כלות כל ימי חופתן".

על התגלית הארכיאולוגית הענקית יש ערך שלם בויקיפדיה האנגלית - "Tomb of Kha and Merit", אני נמנע מלציין את הלינקים שיש בידי, שמא יש בהם דבר שאינו ראוי.

נערכו מחקרים על כל פרט ופרט, כי נפתח כאן פתח הצצה נדיר לעולם שלפני 3400 שנה (היו במערת הקבורה למעלה מ500 פריטים המסודרים בקפידה, אוצר שלם שלם ממש) והחוקרים מטבעם היו סקרנים לראות את הטיפוח הנשי והקוסמטיקה דאז.

במחקר על הקוסמטיקה מופיעים פרטים מעניינים נוספים: הפאה היתה מונחת בתוך ארון עץ גדול בגובה 1.10 מטר, והיא עדיין זרחה מהשמנים המבושמים שנמרחו עליה, בדיקות מעבדה זיהו שמנים צמחיים מסויימים שמטרתם היא הענקת לחות לשיער כדי לשמור עליו במצב טוב.

לגברת מריט היו גם מוצרי קוסמטיקה שאוחסנו בתוך קופסה: מסרקים העשויים מעץ, כלים מזכוכית המכילים משחות ושמנים, סיכות ראש ועוד.

 

[משיב כהלכה]

וכי נראה לכם שאישה תלבש כזה דבר על הראש ?

לא הבנתי את השאלה, וכי כיום לא לובשות הנשים "דבר כזה על הראש"?

 

[כהן]

אולי לא תאהבו את הסגנון אבל הוא בד"כ נחרץ ושהוא אומר "שאין עניין לעלות ש"ץ לאבל" הוא לא מתכוון שאין כזו דעה כי תמיד אפשר למצוא דעה שנייה אלא ככה הוא פוסק.

וגם כשהוא אומר שיש מחלוקת בין 'מרן לרמ"א' האם מותר לסחוט לימונים בשבת - הוא לא מתכוין ממש למרן והרמ"א, הוא מתכוין שהרב עובדיה הוא 'מרן', והבא"ח והמ"ב והכה"ח הם 'הרמ"א'.

בקיצור אפשר לומר הכל ולהתכוין למשהו אחר, ואין בזה 'שום' בעיה. רק צריך לדעת ולהבין את הסגנון של האומר ולדעת שכך הוא.

אז גם אני כשאני מעלה מכאן והלאה את ההערות, אני מתכוין בסה"כ להראות לציבור את מה שכתבת שאכן כך הוא מתכוין בניגוד לדעות האמיתיות.

 

[כהן]

"אבי מורי כתב בהליכות עולם שמצות מזוזה היא בכל רגע ורגע. לשיטתו גם אם שכח לברך יכול בהחלט לברך. העצה – אם יכול בקלות יוציא ולהחזיר ולברך. אם לא יכול יניח ידיו על המזוזה ויברך כיון שהיא מצוה מתמשכת ודומה לתפילין וציצית".

נ.ב.
בהליכות עולם ח"ח כתב אמנם ש'נכון' שימסור את המזוזה לבדיקה ויברך. אולם לא כתב שאם לא מסרה לבדיקה יברך ע"י הנחת היד. וכל המעיין במקורותיו באורך יראה שלא התיר את זה כלל, מחמת סב"ל. ובפרט למה שכתב ביבי"א ח"י סי' ל' שבדברי ר"א בספר המספיק מפורש שלא יברך [ולא הביא דבר זה בהליכות עולם], ושם מפורש שרק כשמוסר לבדיקה יכול לברך עי"ש. ולכן ודאי שמי שלא מסר לבדיקה - לא יכול להניח את ידו ולברך, דברכה לבטלה היא לדעת ר"א בן הרמב"ם ורבים מהאחרונים.


"מרן כתב בשו"ע פירות א"י שיצאו לחו"ל פטורים מתרו"מ גם אם המירוח כבר היה בא"י, לא רק אם נעשה המירוח בחו"ל. האחרונים נחלקו בענין. הגאון החזו"א הכריע שכן חייבים. אני לא יכול לומר המחמיר תע"ב, כי בנושא הזה זה בל תשחית".

נ.ב.
מרן השו"ע לא כתב דמיירי לאחר מירוח. הרב עובדיה בשו"ת יבי"א ח"י יו"ד סי' מ"ו האריך בכוחא דהיתרא בזה לפטור אפילו שיצאו לאחר המירוח. אולם בספר באר בשדה [כדורי] ח"א פ,ה האריך והביא פוסקים רבים שלא הובאו ביבי"א שם שמחייבים ודחה את דברי היבי"א הנ"ל. ובספר חזו"ע תרו"מ עמ' מ"ד והלאה דחה את דבריו. אולם המעיין היטב יראה שהעיקר כדברי הרב כדורי. וכן האריך בשו"ת דברי דוד [טהרני] ח"ה סי' ס"א לחיובא עיש"ב. ועכ"פ לומר שיש בזה בל תשחית אלו דברי הבל ממש שלא נשמעו מעולם בבית המדרש.


"מותר לכתחלה להסיר את המזוזה לבדיקה ומספר ימים הבית יהיה ללא מזוזה כי זה לצורך ואין צורך לקחת מגמ"ח".

נ.ב.
איך אפשר לומר שמותר 'לכתחלה', וגם לא לקחת מגמ"ח, אתמהה.




"אבי מורי פסק שעל החלפת מזוזה לא מברכים. על בדיקת מזוזה מברכים משום שיתכן שתהיה פסולה".

נ.ב.
לא פסק שעל החלפת מזוזה לא מברכים. פשוט שמברכים, משום שזוהי מזוזה אחרת שעליה לא בירך בתחלה, וכמו המחליף טלית שמברך על השניה.




"גם מי ששתה מיץ ענבים צריך לישון כדי שיהיה ראוי לתפלה. הוא נקרא שתוי ושתוי אסור בתפלה".

נ.ב.
התמיהה מובנת.



"כדאי וראוי לבצע את חנוכת הבית אחרי שכבר גרים בבית ואפילו אחרי חודש. אין חיוב לעשות חנוכת הבית באותו יום שנכנסים לגור. קובעים מזוזה בכל הבית חוץ מחדר אחד, ובאותו יום של חנוכת הבית, גם לאחר זמן קובעים את המזוזה ומברכים וזאת חנוכת בית מצויינת. היום לחוצים עם הארגזים באותו יום [זה לא נכון]. זה מנהג טוב עושים אותו מתי שנוח".

נ.ב.
ז"ל הרד"ק בספר השרשים ערך חנך: התחלת האכילה בבית חדש יקרא חנוך כמו שיקרא התחלת הלמוד בנער. ומנהג הוא שעושין סעודה ושמחה באכילה הראשונה שיאכלו בבית חדש ולפיכך אמר ולא חנכו ילך וישוב לביתו ע"כ.

 

[עת שערי רצון]

הפאה בתמונה מלפני 3000 שנה נראית מאוד מכוערת, נראית כמו פאה לחג הפורים.

אבל אין נפק''מ בזה, כי הסיבה שהפוסקים ובראשם השלטי גיבורים התירו את הפאות, לא בגלל זה נועד לכער את האשה ופאה מכוערת זה בסדר, אלא בגלל ששער באשה ערווה נאמר רק על שער הדבוק לבשר האשה, ולפי''ז אין שום הבדל אם הפאה עשויה מנוצות של עזים וקליפות בננה או פאה רגילה של זמננו.
(בפאות מאוד ארוכות וכדו' תיתכן בעיה של ''פריצות'', אבל זה כבר לא קשור למצוות כיסוי הראש, ולא גרע מבגד אדום שמושך את העין, וכי בגלל זה נאסור את כל הבגדים ונלך עם ''שאלים''?? ולכן ה''ה בפאות)