בבא מציעא בבא מציעא ט: "אין דרכן של בני אדם לרכוב בעיר"

[משיב כהלכה]

ופרש"י משום צניעותא.

זה לכשעצמו צ"ע, איזה חוסר צניעות יש בזה לאיש. ואולי דרכן היה ללבוש שמלות, וממילא בפיסוק רגליים היה חוסר צניעות.

אבל בהמשך הגמ' יש כמה הסתייגויות לזה:

א. "ואי רשות הרבים הוא קני" - דרכו של אדם לרכב ברשות הרבים (שלא יפרידו העוברים ושבים בינו לבין בהמתו, אבל בסמטה שאין הרבה אנשים, אין דרכו לרכב משום צניעות).

ב. "ואי אדם חשוב הוא קני" - אם הוא אדם חשוב, אין דרכו ללכת ברגל ורוכב על בהמתו גם בסמטה.

ג. "ואי אשה היא קניא" - שדרכה של אשה לרכוב אפילו בסמטה, משום שאין דרכה ללכת ברגל.

ד. ואי איניש זילא הוא קני" - אם הוא אדם זול, אינו צנוע ודרכו לרכב גם בסמטה.

ובקיצור, כל מה שדיברה הגמ' שאין דרכו של אדם לרכב משום צניעות, הוא רק באדם בינוני שאינו חשוב ואינו זול, ואז בסמטה אינו רוכב.

ויש כאן כמה תמיהות:

א. אם יש חוסר צניעות בזה אפילו לאיש, כיצד אפשר להתיר לאשה משום שאין דרכה ללכת ברגל ולהנהיג בהמה.

ב. כיצד יתכנו שני קצוות כל כך מנוגדים, שאיש חשוב דרכו לרכב, ואדם זול דרכו לרכב. דהיינו אם רואים אדם רוכב, או שהוא חשוב מדי או שהוא זול מדי...

ג. איך יתכן שבסמטה כשלא מצויים אנשים, דוקא שם הוא חוסר צניעות, ואילו ברשות הרבים שיש הרבה אנשים, לא מקפידים בזה.