כתב הגרי"ח סופר בספרו כרם יעקב (עמ' כה):
ועיין בחיבורי ברית יעקב (סי' ו הע' ז) שהבאתי בס"ד מחמישים מקומות ויותר בדברי הפוסקים, שלימדונו כלל גדול, שכל פוסק שבאו דבריו סתומים ואין לנו גילוי בדעתו היאך סובר, אזי נקטינן בדעתו שהוא סובר כרוב הפוסקים. ע"כ.
ובספר מנוחת שלום (ח"ה עמ' צא) כתב עוד: ובעיקר כלל זה דכל פוסק שבאו דבריו סתומים ואין גילוי איך הוא סובר אזי נוקטים בדעתו שהוא סובר כדעת רוב הפוסקים, הארכתי בס"ד בחיבורי ברית יעקב סימן ו' הערה ז', ובחיבורי ברכת יעקב סימן א' אות ב', והבאתי שכזאת כתבו כשבעים פוסקים ויותר. ועיין גם בכל המצויין בחיבורי מנוחת שלום ח"ד ס"ס ל' והערה י', עיין שם וצרף לכאן ודוק. ע"כ.
וקודם שנברר מה טעם יש לנו לומר כן ולהכריח דעתו של האי גברא ע"פ הני גברי, יש לנו להתחקות על מקור הכלל הזה.
הנה בספר ברית יעקב (שם) כתב למעלה את דברי כנה"ג (חו"מ סי' תיז הגה"ט אות ו): כיון שדעת הרא"ש ז"ל אינו מבורר מסתמא יש לנו ליחס סברתו היא כדעת רוב הפוסקים. והוסיף: וע"ע לכנה"ג בכללי הפוסקים שלו (אות נה ואות סה) ע"ש.
ובהערה שם כתב:
וכלל זה דכל פוסק שאין לנו גילוי בדעתו כיצד סובר אין לנו ליחס בדעתו אלא כסברת רוב הפוסקים ולא לומר דסבירא ליה כמיעוט, מאושר ומאושש מגאוני קאמאי ובתראי ז"ל, שכן כתבו רבים וכן שלמים. ואציין את אשר מצאתי כזה בס"ד.
עיין שו"ת רדב"ז ח"ז (סימן נ"א די"ט ע"א. ועע"ש בח"א סימן קט"ז) ובפרי חדש (או"ח סימן מ"ז) ובשו"ת נחפה בכסף (ח"א חיו"ד סימן ד' דכ"ט רע"א) ושו"ת נחלת שבעה (סימן י"ב סקל"ב אות יו"ד) וברכי יוסף (חו"מ סימן ט' אות ט') וחקרי לב (חאו"ח סימן ס"ט דקי"ט סע"ג, וסימן ע"ג דקל"ח סע"ד, וסימן פ"נ דקע"ג סע"ג, וחקרי לב חיו"ד ח"א סימן ע"ז דקי"ד סע"ד, וסימן ק"ל דר"ז ע"ג) ושו"ת הגרעק"א (מהדורה קמא סימן פב), ומשכנות הרועים (מערכת מ' אות א' דקס"ט ע"ד ע"ש) [והביאו דבריו בספר ברית כהונה (בכללים שכראש הספר כלל ד') ובברית אברהם (מערכת א' אות ד' עיין שם)] ומאמר מרדכי (או"ח ס"ס קצ"ז, ועוד לו בספרו דברי מרדכי סימן ר"ז ד"ק סע"ב) ובשו"ת צל הכסף (ח"א חאו"ח סימן ג' ד"ג ע"ג) ושערי תורה (ח"ב כלל ג' סוף אות ס"ה) וכ"כ הגר"ח פאלאג"י ז"ל (בספרו שו"ת נשמת כל חי חאו"ח ס"ס ב', ובספרו שו"ת חיים ושלום סימן כ"ב דמ"ד ע"א, ועוד שם סימן ל' דס"ו ע"א, ובספרו כל החיים דכ"ג ע"א אות מ"ג), והגהות חכמת שלמה (לגאון מהרש"ק ז"ל, או"ח סימן תמ"ב ס"ט) ובשו"ת בית הלוי (ח"ב סימן ח' אות ט') ושו"ת נודע בשערים (חאו"ח סימן ב' אות ג' ד"ה והנה) ושו"ת ברכת רצ"ה (סימן ק"י דקמ"ט רע"ב) ושו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן ת"נ אות ה', ועוד לו באבני נזר חאה"ע סימן קכ"ב אות ב', וסימן רי"ח אות ג') ושו"ת יד יצחק (ח"ב סימן קי"א אות ד') ושדי חמד (מערכת ר' כלל י"ח) וביאור הגרי"פ פרלא ז"ל (לספר המצוות דרב סעדיה גאון ז"ל, ח"א עשה ז' דפ"ג סע"ג) ושו"ת אשר לשלמה (סימן י"ג) ובספר גדולי ארץ ישראל (עמוד י"א ועמוד קי"ח, עש"ב) ושו"ת ימי יוסף (בתרא, חו"מ סימן י"ז עמוד שט"ז, ובספרו ברכת יוסף ח"א אות ה' סימן ס"ג עמוד רנ"ח) ושו"ת יד סופר (ערלוי דנ"ד ע"א) ושו"ת ויען אברהם (ריוח, סימן ה' ד"ה ע"ב) ושו"ת שמחת כהן (ח"ג חיו"ד סימן נ"ד עמוד קצה) ולמרנא ורבנא מופה"ד שליט"א בספרו שיעורין של תורה (סימן ב' אות ט"ו, עיין שם), שכולם כתבו פה אחד ודברים אחדים, שאם פוסק לא גילה דעתו, אין לייחס לו סברת מיעוט הפוסקים, אלא נקטינן בדעתו שסובר כסברת רוב הפוסקים שגילו דעתם, ע"ש. וע"ע בחכמת אדם (בינת אדם שער בית הגשים ס"ס ל"ח ור"ס ל"א, ובשער איסור והיתר סימן ס"ד וסימן ע"ד ע"ש), ומה שכתכנו בס"ד בספרי יד סופר (ח"ב דף ק"ז) ובקונטרסי יד סופר (שבסוף ספר מעשה אליהו דף ק"ע אות ו') ובעולת החודש (גליון אייר תש"מ דף תכ"ז) ואכמ"ל.
ובספר ישרי לב (חושן משפט מערכת ק' אות נ"א דע"ה ע"א) כתב "פוסק שיש ספק בדבריו, מסתמא יש לומר רסבירא ליה כדעת המרובים ולא כדעת היחיד, כ"כ מהראנ"ח (ח"א סימן ס"ז) ושו"ת מהר"י הלוי (כלל ב סימן י"א). ע"כ.
ובספרו ברכת יעקב (סי' א אות ב) כתב:
ולהיות שלפי דעתי נראה שכלל זה הוא אחד מכללי ההוראה היותר עיקריים ונצרכים, ובפרט הוא נחוץ לפסק דידן וכמו שיבואר בסימנים הבאים בס"ד, וגם לא ראיתי שבספרי כללי הפסק הדגישוהו והאריכו לבססו, ראיתי אני עני להאריך בו ולהראות שכלל זה דכל פוסק שאין לנו גילוי בדעתו כיצד סובר אין לנו ליחס בדעתו אלא כסברת רוב הפוסקים ולא לומר דסבירא ליה כמיעוט, מאושר ומאושש מגאוני קמאי ובתראי ז"ל, שכן כתבו רבים וכן שלמים, ואציין את אשר מצאתי בזה בס"ד.
ושם הביא את הרשימה הנ"ל והוסיף עליה עוד:
שו"ת דבר אמת (יו"ד סי' כג ד"ה קושיא ג' דכ"ח ע"א) [ובתו"ד כתב שכ"כ כנה"ג (יו"ד סי' לו אות כה).
[מכנה"ג בכללים: שו"ת מהראנ"ח (ח"א סי' קט, ח"ב סי' עד)].
שו"ת פני יצחק (ח"ג חו"מ סי' יג ד"ה איך דס"ב ע"ד).
שו"ת שארית יוסף (ח"ד יו"ד פסק ביטול היתר מכירה סי' א דף ע"ז).
שו"ת הגם שאול (ס"ס א ד"ב רע"א).
ברית כהונה (בכללים שבראש הספר כלל ד, ושם במהדו"ב מע' א אות נו נז).
ברית אברהם (מע' מ אות א, ובספרו וישב אברהם או"ח סי' כה דף לב סע"ב, ושם יו"ד סי' נט דרי"ג סע"א).
שו"ת שמחת כהן (ח"ו יו"ד סי' כד דט"ל סע"א).
ועיין בחיבורי ברית יעקב (סי' ו הע' ז) שהבאתי בס"ד מחמישים מקומות ויותר בדברי הפוסקים, שלימדונו כלל גדול, שכל פוסק שבאו דבריו סתומים ואין לנו גילוי בדעתו היאך סובר, אזי נקטינן בדעתו שהוא סובר כרוב הפוסקים. ע"כ.
ובספר מנוחת שלום (ח"ה עמ' צא) כתב עוד: ובעיקר כלל זה דכל פוסק שבאו דבריו סתומים ואין גילוי איך הוא סובר אזי נוקטים בדעתו שהוא סובר כדעת רוב הפוסקים, הארכתי בס"ד בחיבורי ברית יעקב סימן ו' הערה ז', ובחיבורי ברכת יעקב סימן א' אות ב', והבאתי שכזאת כתבו כשבעים פוסקים ויותר. ועיין גם בכל המצויין בחיבורי מנוחת שלום ח"ד ס"ס ל' והערה י', עיין שם וצרף לכאן ודוק. ע"כ.
וקודם שנברר מה טעם יש לנו לומר כן ולהכריח דעתו של האי גברא ע"פ הני גברי, יש לנו להתחקות על מקור הכלל הזה.
הנה בספר ברית יעקב (שם) כתב למעלה את דברי כנה"ג (חו"מ סי' תיז הגה"ט אות ו): כיון שדעת הרא"ש ז"ל אינו מבורר מסתמא יש לנו ליחס סברתו היא כדעת רוב הפוסקים. והוסיף: וע"ע לכנה"ג בכללי הפוסקים שלו (אות נה ואות סה) ע"ש.
ובהערה שם כתב:
וכלל זה דכל פוסק שאין לנו גילוי בדעתו כיצד סובר אין לנו ליחס בדעתו אלא כסברת רוב הפוסקים ולא לומר דסבירא ליה כמיעוט, מאושר ומאושש מגאוני קאמאי ובתראי ז"ל, שכן כתבו רבים וכן שלמים. ואציין את אשר מצאתי כזה בס"ד.
עיין שו"ת רדב"ז ח"ז (סימן נ"א די"ט ע"א. ועע"ש בח"א סימן קט"ז) ובפרי חדש (או"ח סימן מ"ז) ובשו"ת נחפה בכסף (ח"א חיו"ד סימן ד' דכ"ט רע"א) ושו"ת נחלת שבעה (סימן י"ב סקל"ב אות יו"ד) וברכי יוסף (חו"מ סימן ט' אות ט') וחקרי לב (חאו"ח סימן ס"ט דקי"ט סע"ג, וסימן ע"ג דקל"ח סע"ד, וסימן פ"נ דקע"ג סע"ג, וחקרי לב חיו"ד ח"א סימן ע"ז דקי"ד סע"ד, וסימן ק"ל דר"ז ע"ג) ושו"ת הגרעק"א (מהדורה קמא סימן פב), ומשכנות הרועים (מערכת מ' אות א' דקס"ט ע"ד ע"ש) [והביאו דבריו בספר ברית כהונה (בכללים שכראש הספר כלל ד') ובברית אברהם (מערכת א' אות ד' עיין שם)] ומאמר מרדכי (או"ח ס"ס קצ"ז, ועוד לו בספרו דברי מרדכי סימן ר"ז ד"ק סע"ב) ובשו"ת צל הכסף (ח"א חאו"ח סימן ג' ד"ג ע"ג) ושערי תורה (ח"ב כלל ג' סוף אות ס"ה) וכ"כ הגר"ח פאלאג"י ז"ל (בספרו שו"ת נשמת כל חי חאו"ח ס"ס ב', ובספרו שו"ת חיים ושלום סימן כ"ב דמ"ד ע"א, ועוד שם סימן ל' דס"ו ע"א, ובספרו כל החיים דכ"ג ע"א אות מ"ג), והגהות חכמת שלמה (לגאון מהרש"ק ז"ל, או"ח סימן תמ"ב ס"ט) ובשו"ת בית הלוי (ח"ב סימן ח' אות ט') ושו"ת נודע בשערים (חאו"ח סימן ב' אות ג' ד"ה והנה) ושו"ת ברכת רצ"ה (סימן ק"י דקמ"ט רע"ב) ושו"ת אבני נזר (חאו"ח סימן ת"נ אות ה', ועוד לו באבני נזר חאה"ע סימן קכ"ב אות ב', וסימן רי"ח אות ג') ושו"ת יד יצחק (ח"ב סימן קי"א אות ד') ושדי חמד (מערכת ר' כלל י"ח) וביאור הגרי"פ פרלא ז"ל (לספר המצוות דרב סעדיה גאון ז"ל, ח"א עשה ז' דפ"ג סע"ג) ושו"ת אשר לשלמה (סימן י"ג) ובספר גדולי ארץ ישראל (עמוד י"א ועמוד קי"ח, עש"ב) ושו"ת ימי יוסף (בתרא, חו"מ סימן י"ז עמוד שט"ז, ובספרו ברכת יוסף ח"א אות ה' סימן ס"ג עמוד רנ"ח) ושו"ת יד סופר (ערלוי דנ"ד ע"א) ושו"ת ויען אברהם (ריוח, סימן ה' ד"ה ע"ב) ושו"ת שמחת כהן (ח"ג חיו"ד סימן נ"ד עמוד קצה) ולמרנא ורבנא מופה"ד שליט"א בספרו שיעורין של תורה (סימן ב' אות ט"ו, עיין שם), שכולם כתבו פה אחד ודברים אחדים, שאם פוסק לא גילה דעתו, אין לייחס לו סברת מיעוט הפוסקים, אלא נקטינן בדעתו שסובר כסברת רוב הפוסקים שגילו דעתם, ע"ש. וע"ע בחכמת אדם (בינת אדם שער בית הגשים ס"ס ל"ח ור"ס ל"א, ובשער איסור והיתר סימן ס"ד וסימן ע"ד ע"ש), ומה שכתכנו בס"ד בספרי יד סופר (ח"ב דף ק"ז) ובקונטרסי יד סופר (שבסוף ספר מעשה אליהו דף ק"ע אות ו') ובעולת החודש (גליון אייר תש"מ דף תכ"ז) ואכמ"ל.
ובספר ישרי לב (חושן משפט מערכת ק' אות נ"א דע"ה ע"א) כתב "פוסק שיש ספק בדבריו, מסתמא יש לומר רסבירא ליה כדעת המרובים ולא כדעת היחיד, כ"כ מהראנ"ח (ח"א סימן ס"ז) ושו"ת מהר"י הלוי (כלל ב סימן י"א). ע"כ.
ובספרו ברכת יעקב (סי' א אות ב) כתב:
ולהיות שלפי דעתי נראה שכלל זה הוא אחד מכללי ההוראה היותר עיקריים ונצרכים, ובפרט הוא נחוץ לפסק דידן וכמו שיבואר בסימנים הבאים בס"ד, וגם לא ראיתי שבספרי כללי הפסק הדגישוהו והאריכו לבססו, ראיתי אני עני להאריך בו ולהראות שכלל זה דכל פוסק שאין לנו גילוי בדעתו כיצד סובר אין לנו ליחס בדעתו אלא כסברת רוב הפוסקים ולא לומר דסבירא ליה כמיעוט, מאושר ומאושש מגאוני קמאי ובתראי ז"ל, שכן כתבו רבים וכן שלמים, ואציין את אשר מצאתי בזה בס"ד.
ושם הביא את הרשימה הנ"ל והוסיף עליה עוד:
שו"ת דבר אמת (יו"ד סי' כג ד"ה קושיא ג' דכ"ח ע"א) [ובתו"ד כתב שכ"כ כנה"ג (יו"ד סי' לו אות כה).
[מכנה"ג בכללים: שו"ת מהראנ"ח (ח"א סי' קט, ח"ב סי' עד)].
שו"ת פני יצחק (ח"ג חו"מ סי' יג ד"ה איך דס"ב ע"ד).
שו"ת שארית יוסף (ח"ד יו"ד פסק ביטול היתר מכירה סי' א דף ע"ז).
שו"ת הגם שאול (ס"ס א ד"ב רע"א).
ברית כהונה (בכללים שבראש הספר כלל ד, ושם במהדו"ב מע' א אות נו נז).
ברית אברהם (מע' מ אות א, ובספרו וישב אברהם או"ח סי' כה דף לב סע"ב, ושם יו"ד סי' נט דרי"ג סע"א).
שו"ת שמחת כהן (ח"ו יו"ד סי' כד דט"ל סע"א).