איזה מרן ואיזה מנהג?
אוכל בתענית באיסור אם מברך
- יוזם האשכול מתוק מדבש
- תאריך התחלה
איפה אתה רואה שהוא לא חשש לסב"ל מטעם המנהג?
עיי"ש שדעת כמה מהראשונים (ריטב"א, רא"ה, אהל מועד ועוד) שגם חולה האוכל ביום הכיפורים לא מברך.
ולא חשש לסב"ל מהטעם הנזכר. (והיינו כמש"כ לעיל שאפי' שזה לא "מנהג" שהוזכר בפוסקים, אבל כיון שכולם נוהגים לברך, וודאי שמורים להם להמשיך מחמת הספיקות ובפרט שדעת מרן השו"ע שם לברך)
מישהו יכול להביא צילום דברי הרב עובדיה יוסף?
כותב שם כך:
וסב"ל במקום מנהג לא אמרינן, כונתו משום מנהג, ולא מה שכתבת שלא נמנע ולא התכונת למנהג וכו'.
וממילא אין קשר בין דבריך לדברי הגרע"י בענין המנהג.
הוא לא כותב שזו סיבה להתיר. וודאי לא כותב את הסברא שבגלל שמברך לא 'נמנע' ממנו וכו'.
וסב"ל במקום מנהג לא אמרינן, כונתו משום מנהג, ולא מה שכתבת שלא נמנע ולא התכונת למנהג וכו'.
וממילא אין קשר בין דבריך לדברי הגרע"י בענין המנהג.
וגם מה שכתב שם אח"כ
הוא לא כותב שזו סיבה להתיר. וודאי לא כותב את הסברא שבגלל שמברך לא 'נמנע' ממנו וכו'.
נכון שהוא כותב ש"כך המנהג".
אבל זה לא כמו כל המנהגים שיש להם מקורות מבוססים מהפוסקים בדורות האחרונים, אלא זה רק "המנהג שנוהגים היום" (ולדוגמא אם דעת השו"ע ורוב הראשונים הייתה לא לברך, וודאי שגם מרן הגרע"י זצוק"ל היה מורה לא לברך ולא היה "מתחשב" במנהג הזה)
אז איפה אתה רואה בדברי הגרע"י את הסברא שלך להתיר בגלל המנהג?
אני רואה שהתחשב במנהג שנוהגים היום וצירף את זה להורות להמשיך לברך, וה"ה כאן.
נחזור על הדברים.
הרב עובדיה יוסף דיבר על מנהג חולים האוכלים ביוה"כ שמברכים.
אתה דיברת על מנהג של חילונים שמברכים בצום.
וכשנשאלת מה מנהג יש בזה, ענית שזו סברא סה"כ לא 'למנוע' מהם לברך.
משהו חדש שהגר"ע יוסף לא הזכיר כלל.
והסברתי לך שוודאי מרן הגרע"י זצוק"ל לא התכוון ש"המנהג קדום" אלא זה מנהג שאנחנו רואים בעין שחולים מברכים ביום הכיפורים, ולכן כתב שאין לחשוש לסב"ל.
(דהיינו מחמת שככה המנהג היום אז ככה נמשיך להורות, ולא "נחדש" לא לברך)
- אותו דבר כאן, שה"מנהג" שחילוני/מסורתי שמברך כל השנה מברך גם בצומות, ולכן נמשיך להורות כך ולא "נחדש" לא לברך.
אבל הגרע"י דיבר על מנהג (לא קדום), ואתה מדבר על מי שנוהג ולא על מנהג, והחילוק ברור.
מה החילוק?
לשתי המנהגים אין תוקף ולא דוחים סב"ל?
ברור שאין לזה תוקף כמנהג ותיק (מר כדאית ליה ומר כדאית ליה),
אך בכ"ז כתב הגרע"י דהמנהג במציאות כדבריו.
משא"כ אותם נוהגים החילונים.
הוא לא כתב שיש לזה תוקף נגד סב"ל, אלא כתב דהמנהג במציאות כדבריו.
אתה משווה מנהג עם ישראל למנהג חילונים???
ולכן לא אמרינן סב"ל, ולפי מה שכתבתי מובן מאוד דבריו הקדושים.
מה הקשר להשוות?
אמרתי לך שלפי הסברא שכתבתי שבמקום שנוהגים לברך אין "לחדש" דברים ולהורות לא לברך כמו ביום הכיפורים, ה"ה בשאר צומות לבריא.
ח"ו, לא בגלל שהמציאות כדבריו זו הסיבה שלא אומרים סב"ל.
ואת הסברא הזו חכם עובדיה לא כתב. ממילא א"א להביא סיוע לדבריך ממנו, ופשוט.
המצאת סברא וכתבת שהיא נמצאת גם בדברי חכם עובדיה, וזה לא נכון.
ואחזור על עצמי עוד פעם שהיא נמצאת, כי כמו ששם וודאי "המנהג" לא יכריע סב"ל, אלא רק יסייע לומר להמשיך להם לברך, ה"ה כאן - ופשוט.
אם אתה קורא לזה "מחדשים מנהג חילוניים" כנראה לא הבנת כלום ממה שכתבתי.
ולא שייך העירבוביא שלך.
הוא לא כותב כזה דבר שהמנהג יסייע להמשיך ולברך, אלא כותב שהמנהג במציאות כדבריו.
למה להמציא בשמו דברים שהוא לא אמר?
ותמשיך קצת להבין עוד...
אם "המציאות כדבריו" מה זה יעזור!?
אם יש סב"ל למה מרן זצוק"ל לא הורה לחולים להפסיק לברך!?
היינו כמו שכתבתי בגלל שנוהגים ככה לא "מחדשים" לא לברך, וה"ה כאן.
זה נראה שאתם לא מפעילים את תורת ההבנה הפשוטה, שמנהג שנוהג במציאות היום לא מעלה ולא מוריד, וע"כ מה שמרן זצוק"ל הביא אותו הוא לומר שבגלל שהעולם נוהג כך יש להם להמשיך כך ולא "לחדש" סב"ל...
כנראה כך היתה ההוראה ולא לחינם הם נוהגים כך, אבל זו לא סיבה בפ"ע לברך בכלל.
כי יש לו שם סיבות אחרות כפי שהעלת מהספר.
אין עניין להתעקש סתם, קבל את האמת ממי שאמרה.