ואת הסברא הזו חכם עובדיה לא כתב. ממילא א"א להביא סיוע לדבריך ממנו, ופשוט.
אתה משתמש בדפדפן מיושן. ייתכן שהאתר הזה ואתרים אחרים לא יוצגו כראוי.
אנא עדכן את הדפדפן שלך או השתמש בדפדפן אלטרנטיבי.
אנא עדכן את הדפדפן שלך או השתמש בדפדפן אלטרנטיבי.
אוכל בתענית באיסור אם מברך
- יוזם האשכול מתוק מדבש
- תאריך התחלה
המצאת סברא וכתבת שהיא נמצאת גם בדברי חכם עובדיה, וזה לא נכון.טוב, אני חושב שהסברתי את עצמי טוב כמה פעמים.
ואחזור על עצמי עוד פעם שהיא נמצאת, כי כמו ששם וודאי "המנהג" לא יכריע סב"ל, אלא רק יסייע לומר להמשיך להם לברך, ה"ה כאן - ופשוט.המצאת סברא וכתבת שהיא נמצאת גם בדברי חכם עובדיה, וזה לא נכון.
אם אתה קורא לזה "מחדשים מנהג חילוניים" כנראה לא הבנת כלום ממה שכתבתי.אכשור דרא, מחדשים פה "מנהג" חילוניים ואחר כך באים בטענות על הרב סופר שהביא מספר כתר שם טוב...
ולא שייך העירבוביא שלך.
הוא לא כותב כזה דבר שהמנהג יסייע להמשיך ולברך, אלא כותב שהמנהג במציאות כדבריו.ואחזור על עצמי עוד פעם שהיא נמצאת, כי כמו ששם וודאי "המנהג" לא יכריע סב"ל, אלא רק יסייע לומר להמשיך להם לברך, ה"ה כאן - ופשוט.
למה להמציא בשמו דברים שהוא לא אמר?
תפעיל את תורת החילוקאם אתה קורא לזה "מחדשים מנהג חילוניים" כנראה לא הבנת כלום ממה שכתבתי.
ולא שייך העירבוביא שלך.
אבל הגרע"י דיבר על מנהג, ואתה מדבר על מי שנוהג ולא על מנהג, והחילוק ברור.
ותמשיך קצת להבין עוד...הוא לא כותב כזה דבר שהמנהג יסייע להמשיך ולברך, אלא כותב שהמנהג במציאות כדבריו.
למה להמציא בשמו דברים שהוא לא אמר?
אם "המציאות כדבריו" מה זה יעזור!?
אם יש סב"ל למה מרן זצוק"ל לא הורה לחולים להפסיק לברך!?
היינו כמו שכתבתי בגלל שנוהגים ככה לא "מחדשים" לא לברך, וה"ה כאן.
זה נראה שאתם לא מפעילים את תורת ההבנה הפשוטה, שמנהג שנוהג במציאות היום לא מעלה ולא מוריד, וע"כ מה שמרן זצוק"ל הביא אותו הוא לומר שבגלל שהעולם נוהג כך יש להם להמשיך כך ולא "לחדש" סב"ל...תפעיל את תורת החילוק
כנראה כך היתה ההוראה ולא לחינם הם נוהגים כך, אבל זו לא סיבה בפ"ע לברך בכלל.ותמשיך קצת להבין עוד...
אם "המציאות כדבריו" מה זה יעזור!?
כי יש לו שם סיבות אחרות כפי שהעלת מהספר.אם יש סב"ל למה מרן זצוק"ל לא הורה לחולים להפסיק לברך!?
אין עניין להתעקש סתם, קבל את האמת ממי שאמרה.
אבל זו לא סיבה בפ"ע לברך בכלל.
כי יש לו שם סיבות אחרות כפי שהעלת מהספר.
מה הם "הסיבות" לא לחשוש לסב"ל נגד כחמשה ראשונים שאומרים במפורש לא לברך ביום הכיפורים!?אין עניין להתעקש סתם, קבל את האמת ממי שאמרה.
חבל שאתה מכיר את החילוק הזה בין דבר שהשעה אוסרתו וכו' רק משיעורי הלוין.אתה דברת בלשון מדברת גדולות - לא היה לא נברא ולא נמצא בספרים רק חלום הוא.
וכשנתברר לך, שחילוק זה נזכר בספרים ראשונים ואחרונים.
במקום להודות על האמת.
אתה מתעקש ומתעקש, וחבל.
זה כתוב כבר בראשונים בכמה מקומות, עי' סי' שמג וכו'. ועוד רבים.
אחזור על הראשונות
אף א' לא כתב זאת כאן, כיון שבפועל עושה איסור ואיך יברך.
לכל המתעקשים, אף א' מגדולי רבותינו לא הבין שזה שייך לכאן ולכן המהרש"ם המציא חילוק חדש, שזה בידו וכו'.
ולד' הרב יצחק אינו צריך לכל זה.
למה הכל אישי?
תעיינו במתינות במטותא.
הדברים יותר מפשוטים.
חבל שאתה לא מסתכל במה שהביא מור"ך בהלכה ברורה. בסימן קצו.חבל שאתה מכיר את החילוק הזה בין דבר שהשעה אוסרתו וכו' רק משיעורי הלוין.
זה כתוב כבר בראשונים בכמה מקומות, עי' סי' שמג וכו'. ועוד רבים.
אחזור על הראשונות
אף א' לא כתב זאת כאן, כיון שבפועל עושה איסור ואיך יברך.
לכל המתעקשים, אף א' מגדולי רבותינו לא הבין שזה שייך לכאן ולכן המהרש"ם המציא חילוק חדש, שזה בידו וכו'.
ולד' הרב יצחק אינו צריך לכל זה.
למה הכל אישי?
תעיינו במתינות במטותא.
הדברים יותר מפשוטים.
שם בחלק י עמ' עב כ' בדין מי שטעה ובירך בתענית ציבור אם יטעם, וכ' ואין להק' שהרי לדברי השו"ע אין לברך על מאכל איסור אע"פ שאסור מדרבנן, א"כ בלא"ה לא יכול להציל את עצמו מאיסור ברכה שא"צ אפילו אם יטעם ולפ"ז י"ל שב ואל תעשה עדיף ולא יטעם מן המאכל.
וכתב ליישב דמלבד שדעת כמה ראשונים שצריך לברך גם על דבר איסור, גם דעת פוסקים שיובאו להלן שבמקום שהמאכל מצד עצמו מותר באכילה אלא שהשעה אוסרתו וכגון חולה שאוכל ביוה"כ מחמת הסכנה ש"ד לברך עליו ואין שייך לומר בזה שלא תיקנו ברכה על דבר איסור כיון שהמאכל עצמו מותר באכילה, ולפ"ז בנידונו אם טעה ובירך בתענית ציבור מכיון שהמאכל מצד עצמו הוא היתר ורק השעה אוסרתו אם יטעם מן המאכל יציל עצמו מאיסור ברכה שא"צ ולא חשיב כשאר ברכה על דבר איסור.
ולהלן עמ' עו הביא את החילוק הנ"ל מספר הפרדס המאירי הב"ח פנים מאירות הלק"ט. (מעניין אם גם עכשיו תזלזל שהפרדס זה מאוצר החכמה...)
מה תגיב ומה תשיג כאשר חילוק זה נמצא בהלכה ברורה?
אכן הכל אישי...
אגב, בשיעור עיקר הנידון הוא , אם יענו אמן למי שמברך על המאכל בתענית ציבור ושם הביא דברי הרא"ה והריטב"א דמיירי באוכל ביוה"כ. ואם יש חילוק בין דאורי' לדרבנן. ואמר שביוה"כ לא יענה אמן, ובי"ז בתמוז לא נאמר לו לברך ואם בירך יכולים לענות אמן
נערך לאחרונה:
למה להזדרז?חבל שאתה לא מסתכל במה שהביא מור"ך בהלכה ברורה. בסימן קצו.
שם בחלק י עמ' עב כ' בדין מי שטעה ובירך בתענית ציבור אם יטעם, וכ' ואין להק' שהרי לדברי השו"ע אין לברך על מאכל איסור אע"פ שאסור מדרבנן, א"כ בלא"ה לא יכול להציל את עצמו מאיסור ברכה שא"צ אפילו אם יטעם ולפ"ז י"ל שב ואל תעשה עדיף ולא יטעם מן המאכל.
וכתב ליישב דמלבד שדעת כמה ראשונים שצריך לברך גם על דבר איסור, גם דעת פוסקים שיובאו להלן שבמקום שהמאכל מצד עצמו מותר באכילה אלא שהשעה אוסרתו וכגון חולה שאוכל ביוה"כ מחמת הסכנה ש"ד לברך עליו ואין שייך לומר בזה שלא תיקנו ברכה על דבר איסור כיון שהמאכל עצמו מותר באכילה, ולפ"ז בנידונו אם טעה ובירך בתענית ציבור מכיון שהמאכל מצד עצמו הוא היתר ורק השעה אוסרתו אם יטעם מן המאכל יציל עצמו מאיסור ברכה שא"צ ולא חשיב כשאר ברכה על דבר איסור.
ולהלן עמ' עו הביא את החילוק הנ"ל מספר הפרדס המאירי הב"ח פנים מאירות הלק"ט. (מעניין אם גם עכשיו תזלזל שהפרדס זה מאוצר החכמה...)
מה תגיב ומה תשיג כאשר חילוק זה נמצא בהלכה ברורה?
אכן הכל אישי...
אגב, בשיעור עיקר הנידון הוא , אם יענו אמן למי שמברך על המאכל בתענית ציבור ושם הביא דברי הרא"ה והריטב"א דמיירי באוכל ביוה"כ. ואם יש חילוק בין דאורי' לדרבנן. ואמר שביוה"כ לא יענה אמן, ובי"ז בתמוז לא נאמר לו לברך ואם בירך יכולים לענות אמן
תעיין טוב השבתי על הכל.
וחלילה מלחשוב שלא עיינתי בהלכה ברורה קודם.
א"א להימלט כאן מהסב"ל ובפרט שכן דעת מרן.
אחרי שפתחת את כל האשכול הזה והזדרזת ומיהרת להשיג, אולי תראה את העלון של השיעור השבועי שכל הנידון הוא לעניין עניית אמן. רק העלה סברות בזה, ע"שלמה להזדרז?
תעיין טוב השבתי על הכל.
וחלילה מלחשוב שלא עיינתי בהלכה ברורה קודם.
א"א להימלט כאן מהסב"ל ובפרט שכן דעת מרן.
הרב @מתוק מדבש
מחילה מכת"ר אבל לא ענית על הטענות שלנו...
ישנם כמה פוסקים שהובאו לעיל שכתבו גבי יום הכפורים שיש לברך, ואילו גבי איסור כתבו שאין לברך, והחילוק הוא כנ"ל.
- עכשיו השאלה אם חילוק זה שייך גם "בבריא" או לא.
- מדברי ספר הפרדס משמע להדיא שמדבר גם על בריא, משאר פוסקים שהזכירו חילוק זה אין הכרע כ"כ.
- לפי הנ"ל יש לנו ג' ספיקות לברך, וכמו שהסברתי לעיל כמו שביוהכ"פ לחולה הורה מרן הגרע"י זצוק"ל לברך ולא חשש לסב"ל מחמת שככה המציאות שמברכים, ה"ה כאן שכל חילוני שמברך כל השנה מברך גם בצום ואין לחוש לסב"ל. (ובפרט שלא מצינו לשום פוסק שכתב בהדיא בנידון דידן לא לברך)
מחילה מכת"ר אבל לא ענית על הטענות שלנו...
ישנם כמה פוסקים שהובאו לעיל שכתבו גבי יום הכפורים שיש לברך, ואילו גבי איסור כתבו שאין לברך, והחילוק הוא כנ"ל.
- עכשיו השאלה אם חילוק זה שייך גם "בבריא" או לא.
- מדברי ספר הפרדס משמע להדיא שמדבר גם על בריא, משאר פוסקים שהזכירו חילוק זה אין הכרע כ"כ.
- לפי הנ"ל יש לנו ג' ספיקות לברך, וכמו שהסברתי לעיל כמו שביוהכ"פ לחולה הורה מרן הגרע"י זצוק"ל לברך ולא חשש לסב"ל מחמת שככה המציאות שמברכים, ה"ה כאן שכל חילוני שמברך כל השנה מברך גם בצום ואין לחוש לסב"ל. (ובפרט שלא מצינו לשום פוסק שכתב בהדיא בנידון דידן לא לברך)
אני לא זכיתי כ"כ להבין את המקרה הנדון.
היה מקרה כזה, או שדנים באופן תיאורטי?
המקרה נשמע קצת מוזר:
יהודי מאחינו התועים אינו רוצה לצום בצומות שתקנו חכמים, אבל רוצה לקיים מילי דברכות שתקנו חכמים,
והוא בא לשאול את הרב אם לברך?
ומה רצונו בשאלתו, שהרב 'יתיר' לו לברך?
למה שלא יעשה כמעשהו עד עתה?
הוא מהדר רק בהלכות ברכות?
וסתם מעניין:
הרב ששומע את שאלתו, אינו נחרד ממה שאינו צם, אלא דן ברצינות מה להשיב לו?
נשמעת יותר שאלה השקפתית [אחרי הבירור ההלכתי כמובן] מה יותר טוב להורות לו, לענין המשך דרכו בתשובה (אם הוא מתחיל בה).
היה מקרה כזה, או שדנים באופן תיאורטי?
המקרה נשמע קצת מוזר:
יהודי מאחינו התועים אינו רוצה לצום בצומות שתקנו חכמים, אבל רוצה לקיים מילי דברכות שתקנו חכמים,
והוא בא לשאול את הרב אם לברך?
ומה רצונו בשאלתו, שהרב 'יתיר' לו לברך?
למה שלא יעשה כמעשהו עד עתה?
הוא מהדר רק בהלכות ברכות?
וסתם מעניין:
הרב ששומע את שאלתו, אינו נחרד ממה שאינו צם, אלא דן ברצינות מה להשיב לו?
נשמעת יותר שאלה השקפתית [אחרי הבירור ההלכתי כמובן] מה יותר טוב להורות לו, לענין המשך דרכו בתשובה (אם הוא מתחיל בה).
זה מה שחזרתי בהודעות האחרונות שלי...אני לא זכיתי כ"כ להבין את המקרה הנדון.
אף אחד מהאנשים האלה שמברך (חילוני/מסורתי) לא בא לשאול את הרב אם להמשיך לברך בצום...
- ולכן בגלל שיש לנו כמה ספיקות לברך, אין לנו לצאת בהודעות חדשות ש"אסור לחילוני לברך בצום" ויש להשאיר את מה שנוהגים כמתכונתו.
לא הבנתי בדיוק מי החליט לפרסם דברים כאלו ברבים.אין לנו לצאת בהודעות חדשות
בין לטוב בין למוטב.
אולי אם מגיע אליך עובד חילוני לצורך עבודה כלשהיא, והוא גם ככה אוכל ושותה, אם תציע לו שיברך ע"כ או לא.אני לא זכיתי כ"כ להבין את המקרה הנדון.
היה מקרה כזה, או שדנים באופן תיאורטי?
המקרה נשמע קצת מוזר:
יהודי מאחינו התועים אינו רוצה לצום בצומות שתקנו חכמים, אבל רוצה לקיים מילי דברכות שתקנו חכמים,
והוא בא לשאול את הרב אם לברך?
ומה רצונו בשאלתו, שהרב 'יתיר' לו לברך?
למה שלא יעשה כמעשהו עד עתה?
הוא מהדר רק בהלכות ברכות?
וסתם מעניין:
הרב ששומע את שאלתו, אינו נחרד ממה שאינו צם, אלא דן ברצינות מה להשיב לו?
נשמעת יותר שאלה השקפתית [אחרי הבירור ההלכתי כמובן] מה יותר טוב להורות לו, לענין המשך דרכו בתשובה (אם הוא מתחיל בה).