הרב יצחק יוסף הקריא דברי מרן הגרי"ח סופר שליט"א, ותכ"ד הדברים אמר - תראו באיזה ביטחון כותב את זה...
אוכל בתענית באיסור אם מברך
- יוזם האשכול מתוק מדבש
- תאריך התחלה
עי' בר' דוד נקי שאף א' לא חלם ורק ספר הפרדס
דבריו לא הבואו בב"י ונו"כ
וכאמור עמודי ההוראה אשר בית ישראל נשען עליהם לא למדו תורת החילוק בענין זה. נבעך.
לא היה להם אוצר החכמה. רחמנות.
על כגון דא אמר רש"ז אוריבך, תחפש בספרים תמצא גם שיטה הפוכה.
ואחזור על הראשונות לכל המתעקשים לחלוק בלי שכל
שבשו"ע ונו"כ ברור וכמעט מפורש שאין שום חילוק בזה, וכדמוכח מד' המהרש"ם ושאר פוסקים בקידוש.
וכדפשיטא להו לשני גאוני ספרד בדור האחרון הגר"מ לוי והגר"א מלכה.
וכך דרך ההוראה שקיבלנו מרבותינו לברר את הדברים קודם בשו"ע ונו"כ עם סברא בעומק העיון, ואח"כ לחפש בספרים.
ובנ"ד הדברים ברורים בדעתם.
וכבר שאלתי מה הסברא לחלק בין דבר שהזמן גורם וכו' הלא סו"ס שניהם עובר על דרבנן, ובפרט שכל דרבנן בלא"ה זה גברא.
וכנראה שהחברל'ך פה לא למדו קצות ונתיבות ולא יודעים להסביר דברי רבם שאין בהם טעם וסברא וכמשנ"ת.
תשובה נקודתית לענין זה.
כאשר ב' עמודי הוראה כהגר"מ לוי והגר"א מלכה
גאונים מבהילים שהשקיעו רבות בהל' ברכות וספריהם נקיים משגיאות [כמובן שאף א' לא חף מטעיות]
ועומק עיונם נורא,
ושינהם איתי בהבנת הסוגיא.
אז יש לי ביטחון עצמי.
נקודה. סוף פסוק.
מה גם שמבחינה עובדתית כבר הסברתי שדור אחר דור, כל האחרונים, צריך לפתוח פוסקים ולא לסמוך על עצמו, דור אחר דור, כמו מרן, אף א' לא חלם זאת.
הסברא הפשוטה כן, השאלה אם מאן דהו מחלק ביניהם.
אז למה כמה אחרונים (ב"ח, חזו"ע בשם ספר בפרדס ושו"ת פנים מאירות) פוסקים כמו מרן לגבי יוהכ"פ שיש לברך לחולה שאוכל, ואילו לגבי חולה שאוכל איסור דרבנן פוסקים לא לברך!?
כי החילוק פשוט כמו שכותבים שפה הזמן אוסר ופה זה איסור בעצם. (ועיין ב"ח סי' רד)
יש חילוק כמש"כ (ועיין חזו"ע ברכות עמ' קס)
השאלה שהחילוק הזה שכמה פוסקים כתבו הולך גם על "בריא" או רק על "חולה".
וא"א לומר כמש"כ שהעיקר אם עושה "איסור" כי הרי נתבאר שעושים סב"ל נגד השו"ע בסי' קצו ואילו לגבי יוהכ"פ כן מברכים.
כנראה שהחברל'ך (ספר הפרדס, ושו"ת פנים מאירות, והב"ח, ומרן הגרע"י זצוק"ל) לא למדו קצות ונתיבות...
כמדומני שהביא שכן דעת המאירי.
מלבד מה שהזכיר בשיעור שהרא"ה והריטב"א כתבו האוכל ביוה"כ כאוכל חזיר ונבילה. משמע דוקא אי' דאורייתא, ולא דרבנן וכ"ש תעניות אלו שמקורם ממנהג שהזכיר בעלון הנ"ל
גם דרך ההוראה היא, שלא לכתוב שאף אחד לא חלם ולא חילק ולא העלה על דל שפתותיו, כאילו אתה בקי בכל ספרי הראשונים ואחרונים.
וכשמראים לך את האמת בפנים, אתה בא וממעט בערכם של ראשונים.
מעניין אם למשל הגרי"ש אלישיב היה אומר לברך היית ג"כ מזלזל כמו שאתה מתייחס לפרדס והמאירי.
כמובן.
עקשנות לשם עקשנות. העיקר להקשות מדוחק.
בין תבין שאף א' מהגדולי הפוס' לא כתב את זה כאן.
החילוק נכון וקיים בהמון מקומות
אבל לא כאן.
כבר כתבתי ללמוד את סי' קצו בעיון ולא להזדרז להשיג ולחלוק
לא זכיתי להבין דבריך... (באמת, אני מקשה להבין וחבל שאתה סתם מדבר כך)
- לפי הפוסקים הנ"ל מה החילוק בין יוהכ"פ לבין מאכל איסור?
חילוק בין "מאכל איסור" לבין מאכל "שהזמן אוסרו".
- עכשיו השאלה אם חילוק זה שייך גם ב"בריא", וזה כל הדיון.
אבל מה שאמרת שאף אחד "לא הזכיר חילוק זה" נתבאר שכמה וכמה פוסקים כתבו אותו.
אתה דברת בלשון מדברת גדולות - לא היה לא נברא ולא נמצא בספרים רק חלום הוא.
וכשנתברר לך, שחילוק זה נזכר בספרים ראשונים ואחרונים.
במקום להודות על האמת.
אתה מתעקש ומתעקש, וחבל.
- לכן נראה למסק' שיש כאן ג' ספיקות לברך (שמא כראב"ד ודעימיה שפוסקים לברך על מאכל איסור, ושמא יש חילוק בין מאכל איסור למאכל שהזמן אוסרו, ושמא הצומות הם רק "מנהג")
- ואע"פ שלא עבדינן ס"ס בברכות להורות לברך, הכא שלא מצאנו מי שאומר בהדיא לא לברך, לא שייך סב"ל.
- ועוד פוק חזי מה המנהג, שלא שמענו בעולם חילוני שנוהג לברך על כל מאכל ובצומות שאוכל אינו מברך. (וכן מרן זצוק"ל לגבי אכילה ביוה"כ לא חשש לסב"ל מטעם המנהג)
- ואע"פ שלא עבדינן ס"ס בברכות להורות לברך, הכא שלא מצאנו מי שאומר בהדיא לא לברך, לא שייך סב"ל.
- ועוד פוק חזי מה המנהג, שלא שמענו בעולם חילוני שנוהג לברך על כל מאכל ובצומות שאוכל אינו מברך. (וכן מרן זצוק"ל לגבי אכילה ביוה"כ לא חשש לסב"ל מטעם המנהג)
ראיה חזקה!
אני רואה שיש כאלה שלא מבינים, וסתם צוחקים כהרגלם בקודש...
אז נסביר לך ביותר פירוט, כיון שיש לנו כמה ספיקות לברך וודאי שחילוני שמברך לא "נמנע" ממנו לברך ונורה לו לא לברך, מחמת שכבר כולם נוהגים כך. (והיינו שאע"פ שס"ס בברכות לא מורים לברך, אבל מי שכבר מברך וודאי שיכול לסמוך על כל הנ"ל)
ואולי אם לא היו נוהגים כך ועכשיו אנחנו באים "לחדש" שכן יברכו היה מקום יותר לחשוש, אבל בנידוננו שהמקרה הפוך, אין לחשוש.
"מנהג" שייך בדבר מצוי.
כנראה שחילוני שמקפיד לברך זה לא דבר מצוי ולכן אין כאן מנהג.
כל הדיון פה הוא על מי ש"מברך".
על מי "שלא מברך" אין דיון...
(דהיינו זה כמו שנדון גבי "ברכת החמה" מה המנהג של הנשים, ונאמר שלא שייך "מנהג" כי זה פעם ב28 שנה... - אבל זה היום היחידי שאפשר לדון בו, ואותו דבר כאן כל הנידון הוא על "חילוני שמברך" אפי' שזה מקרה קצת רחוק)
- וגם הדגשתי שזה לא קשור כ"כ ל"מנהג", אלא בגלל שהם כבר מברכים, לא נורה להם להפסיק מחמת הטעמים הנ"ל.
- ודרך אגב בשנים האחרונות הדבר הזה מצוי הרבה, ולצערנו ישנם גם הרבה "מסורתיים" או "דתיים למחצה" שלא צמים את הצומות ובכל מקרה מברכים על כל דבר.
זה גם מנהג קדום למרן, כנודע.
אני לא יודע מה הקשר.
אבל אני לא "תלמיד של הרב יצחק יוסף שליט"א".
אני "תלמיד של מרן הגרע"י זצוק"ל"...
- ויונק תורה משני בניו הענקיים ומשאר ת"ח.
נכון. ומה בכך?
מנהג אין כאן.
תורת החילוק שלך להיכן הלכה.
ברכת החמה אכן נוהגת פעם ב28 שנה אבל היא דבר שווה בכל ויש מקום לברר ולדון מה מנהג הנשים. משא"כ במנהג חילוניים לברך שהוא דבר ששייך כל רגע. וחילוני שמברך זה דבר לא מצוי.
אבל כתבת
יצאתי וחיפשתי וראיתי שחילונים אינם נוהגים לברך.
אבל זה מה שהסברתי לך...
חילוני שבכלל לא מברך אינו קשור לדיון הזה בכלל.
כל הדיון על חילוני/מסורתי ש"נוהג" לברך, והשאלה היא אם יכול גם בצום "להמשיך לברך".
ועל זה כתבתי כיון שהוא "נוהג" לברך לא נמנע אותו מלברך בצום מהטעמים הנ"ל.
והסברתי שאין כוונתי לאיזה "מנהג קדום"...
אלא בגלל שהחילוני נוהג לברך שימשיך.
רובם לא, אבל הרבה מהם כן מברכים. (וכן יש הרבה מסורתיים או דתיים למחצה שלא צמים אבל מברכים)