עיונים בתורת רבי אופיר מלכא שליט''א

נו ו- ?
לענ''ד יש מקום לחשוש לזה לחומרא, אמנם לענ''ד מדינא אפשר להקל כהמנהג, אבל אני מחמיר ע''ע ממידת חסידות ...
ציינתי מראי מקום לעיון. אם עיינת והסקת בכבוד. לענ''ד אין לזה כל מקום. ע''ש.
 
  • טלטול פלטה חשמלית לצורך גופה או מקומה
יש שהורו לאסור לטלטל פלטה חשמלית בשבת אף לצורך גופה או מקומה, ודימו זאת לנר. אך יש להעיר, שבריטב"א ובר"ב על המשניות מבואר שהסיבה שחכמים אסרו לטלטל נר היא משום שחששו שמא יכבה אותו. והואיל ולא מצאנו חכמים חשו שמא ינתק את הפלטה מהחשמל, נראה דלא דמי לנר.
צ"ב רב
מבואר בגמ' שבת מז. הנח לנר שמן ופתילה הואיל ונעשה בסיס לדבר האסור והאי טעמא דשמא יכבה הוא לר"י דאוסר דבר שאין מתכוין ולר"ש משום דהוי בסיס לדבר האסור, דהשלהבת היא מוקצה.
וה"ה פלטה, דהגוף חימום הוא ממש שלהבת.
 
הכל אמת ויציב !
ובאמת שמאז כמה שבועות שהתחלתי לעקוב אחריו, שיניתי עמדתי בכמה נושאים, והוא האיר עיני בכמה נושאים שלמדתי חודשים ארוכים ואף שנים רבות !
ולשם דוגמא מאז שקראתי את כל דבריו לענין הכזית הקטן, התחלתי לחשוש בלנ"ד לשיעור 5 סמ"ק לחומרא
גם לי הוא גרם לשנות את עמדתי בכמה נושאים, אבל בהחלט לא "תמיד" מדייק, וכמו שהבאתי לעיל.
 
ולשם דוגמא מאז שקראתי את כל דבריו לענין הכזית הקטן, התחלתי לחשוש בלנ"ד לשיעור 5 סמ"ק לחומרא

למה לא לקולא? לך עם האמת עד הסוף. אפשר בהחלט לסמוך על דברי הגאונים שקדמו לראשונים, והיו הסמכות העליונה של כלל ישראל בתקופתם, כאשר יש מגדולי הדורות האחרונים הסבורים כמותם.
 
הגר''י יוסף האריך בדבריו הנפלאים בראיות שהפוסקים נקטו שמים חמים הוי מצטמק ורע לו, ואילו צוננים הוי מצטמק ויפה לו, וכפי הסברא הברורה והישרה, אלא שכאן הביא ראיה מפתיעה ובה התהפכה הקערה על פיה.

בעיון בתוך דברי המנחת כהן משמרת השבת ש''ב פ''ב רואים שלא דן בזה כלל אלא דן רק במצטמק ורע לו האם שרי בלח, וגן האם השו''ע מסכים לרמ''א להקל, ומסיק לקולא.

ומ''מ לדינא מסיים שדברים שיש ספק אם הם יפה להם או רע להם "לכן מן הספק אסור להניחם אצל האש במקום שהיד סולדת אם אינם רותחים".
הצג קובץ מצורף 3807

אולם האמת יורה דרכו דאכן בסוף דבריו של המנחת כהן כותב שמים "שנתבשלו כל צרכם" ע''פ הגמרא במסכת כירה דהוי מצטמק ורע לו. ולכן התיר לחממן, וכ''ש רק להפיג צינתן שרי.
האם מדובר כאן על מים שהצטננו לגמרי פחות מכדי צורך האכילה והשתייה, ובכל זאת התיר? או שמדובר בגוונא שעדיין חמים וראויים, אלא שרוצה שירתחו טפי?
המנחת כהן לא הזכיר בדבריו המושג של צונן, ואדרבה בתחילת הפרק כותב נגד הקולא של הרמ''א שדבר שהוא עדיין קצת חם ולח מותר להשיבו, שזה שלא כדעת השו''ע. ולדידן אין הלכה כמו שפסק השו''ע. ולא חילק שם בין מים לשאר דברים.
אולם מזה שהזכיר "לחממן" דייק הראש''ל שהתיר לחממן היינו שהיו צוננים לגמרי, וחפץ לחממן ממש. וזה עיקר יסודו ומקורו.
ולכאורה לאור כל האמור שרואים מדברי כל הפוסקים לא כן, והמנח''כ עצמו כותב שאם יש ספק צריך להחמיר. ודבריו סובלים ב' צדדים להתיר ע''פ זה מים שנצטננו זה דבר חידוש מופלג וקשה מאד.
אכן הא משום ספק, וע"ז כתב:
ואף שהמנחת כהן (בשער ב' סוף פ"ב) כתב, שהואיל ואין אנו בקיאים בכמה תבשילים אם מצטמקים ויפה להם או רע להם ראוי להחמיר בזה מספק שמא הם בגדר מצטמק ויפה לו, אא"כ ידוע בבירור שאותו תבשיל מצטמק ורע לו. ע"ש. וכן הובא באחרונים, מ"מ לפי האמור יש מקום להקל בכל ספק שיפול בזה, ואע"פ שספק חסרון ידיעה לא חשיב ספק, מ"מ כל שנצטרף עמו ספק אחר שפיר חזי לאצטרופי לס"ס, וכמ"ש המשאת בנימין (סי' נ), וכ"כ במשמרות כהונה (טהרות פ"ד מ"ה). ובשו"ת בית שלמה (חיו"ד סי' קסב). ע"ש. וכ"כ המהרש"ם (או"ח הל' פסח סי' תסז דף קעד ע"ב) שאע"פ שהש"ך חולק על המשאת בנימין בזה, מ"מ העיקר כדברי המשאת בנימין. ע"ש. ודון מינה ואוקי באתרין.
 
למה לא לקולא? לך עם האמת עד הסוף.
לא ברור לי עד הסוף שזה ''האמת'' ...
בוודאי מי שהולך לפי הפוסקים והמנהג יש לו ע''מ לסמוך
אבל היות ויש כאן ראיות שלא ניתן לבטל בהנפת יד - אני מחמיר ע''ע
אפשר בהחלט לסמוך על דברי הגאונים שקדמו לראשונים, והיו הסמכות העליונה של כלל ישראל בתקופתם, כאשר יש מגדולי הדורות האחרונים הסבורים כמותם.
אפשר בהחלט לסמוך על המנהג והשלחן ערוך, כאשר רבים מגדולי הדורות האחרונים סבורים כמוהו
 
שמאז כמה שבועות שהתחלתי לעקוב אחריו, שיניתי עמדתי בכמה נושאים, והוא האיר עיני בכמה נושאים

מדהים לראות כיצד בעבר הרחוק היה נדרש לפרסם ספר במאות אלפי עותקים, או למסור שיעור בלווין למאות אלפי צופים, כדי לגרום לאנשים לשנות את דעתם, והיום כל אוחז בעט יכול באמצעות האינטרנט לגרום לאנשים לשנות את דעתם.

כח ההשפעה של היחיד התחזק מאוד, ולא רק בתחום הנ"ל אלא בכל התחומים, גם בעולם הרחב.
 
אכן הא משום ספק, וע"ז כתב:
אז בא נעשה סיכום:
א. מבואר שדעת השו''ע שבלח יש בישול אחר בישול.
ב. יש מח' הפוסקים האם בנצטמק ורע לו שרי או לא.
ג. יש פוסקים שמפורש בהם שבמים צוננים הוי מצטמק ויפה לו, וכן משמע גם מתוס'. ומבואר להדיא ברוה''פ.
ד. יש מנח''כ שיכול להשתמע לשני פנים והוי ספק לדידיה.
ועל בסיס זה עומד ההיתר.
או קי.
צריך לדעת על מה זה יושב. לענ''ד הצורה הכללית של הסוגיא ברורה לאיסור לדעת השו''ע. וגם הסברא הישרה שמים צוננים שרוצה בחימומם הוי מצטמק ויפה לו.
מנח''כ שיש להסתפק בכוונתו נגד דברים מפורשים אחרים ברוה''פ. וגם קשה מסברא. מהוה מקור לא איתן לעקור את כל השאר.
 
הסברא הישרה
ועוד דמים הרי בטל הבישול הראשון לגמרי ויש יותר סברא לומר שיש בישול אחר בישול, ובכלל כבר הבאתי לעיל מדברי מרן זצ"ל שדעתו נוטה לכך והרי הראשל"צ מבטל דעתו אם ימצא בספרי אביו דלא כדבריו.
 
והנה ביביע אומר ד' לו' לגבי רדיאטור נראה דמצדד להחמיר בבישול מים.
הביא דברים אלו בתשובה (ד"ה והרה"ג רבי שמעון ללוש נר"ו הראני).
וראה תשובה לדבריך במצו"ב.
 

קבצים מצורפים

ועוד דמים הרי בטל הבישול הראשון לגמרי ויש יותר סברא לומר שיש בישול אחר בישול, ובכלל כבר הבאתי לעיל מדברי מרן זצ"ל שדעתו נוטה לכך והרי הראשל"צ מבטל דעתו אם ימצא בספרי אביו דלא כדבריו.
הביא דברים אלו בתשובה (ד"ה והרה"ג רבי שמעון ללוש נר"ו הראני).
וראה תשובה לדבריך במצו"ב.
 
הביא דברים אלו בתשובה (ד"ה והרה"ג רבי שמעון ללוש נר"ו הראני).
וראה תשובה לדבריך במצו"ב.
מצטמק ורע לו זה סברא להתיר בישול שני ולא להתיר בישול ראשון.
ובשפה פשוטה יותר כל הדיון שאפשר להתחיל לדון זה רק לצד שאין חילוק בין מים לשאר דבר לח ולצד שמים חמיר טפי אין כאן דיון כלל.
 
מצטמק ורע לו זה סברא להתיר בישול שני ולא להתיר בישול ראשון.
ובשפה פשוטה יותר כל הדיון שאפשר להתחיל לדון זה רק לצד שאין חילוק בין מים לשאר דבר לח ולצד שמים חמיר טפי אין כאן דיון כלל.
עיין יש ס"ס של דעת המתירים בישול אחר בישול בלח (שלא חילקו וכתבו שמים אסור, ואולי אף כתבו שגם מים מותר, איני זוכר).
ושמא מקרי מצטמק ורע לו.
 
הנה הרב מלכה בהליכות שבת ח"ב גבי הנושא של ג'לי בשבת כתב

וז"ל בהליכות שבת ח"ב עמ' תתכ"ח- "וי"א שמותר להכין ג'לי בשבת היות ובשעת נתינת האבקה נשארים המים נוזליים והרי זה כמים עכורים שמותר לעשותם בשבת, ומה שאח"כ מתקשה ונעשה סמיך הרי זה כגרמא ומותר".

ובהע' שם כתב- "מיהו יש להסתפק בדעת החזו"ע האם התיר אף בנקרש ונעשה בלילה עבה כמו הג'לי הרגיל דכך משמע מלשונו בגוף ההלכה, או שהתיר רק באופן שנעשה בלילה רכה וכמו שכתב בהערה עמוד רפ"א עמודה ב', ואף אם נעשית אח"כ מעצמה לנוזל סמיך, מה בכך, וכן בעמוד רפ"ב סוף ההערה ובאגרות משה התיר לעשות פודינג בבלילה רכה וכן עיקר".

וכוונת דבריו מה שנראה לי- שמה שמסתפק הוא, דיש ג' שלבים, א- בלילה רכה, ב- בלילה עבה, ג- קרוש.

וברוב הפעמים- מה שמכינים בבית הוא שלב ב' של בלילה עבה, ולאחמ"כ זה מתקשה יותר ונהיה לשלב ג' קרוש

וא"כ שהחזון עובדיה כתב בהלכות למעלה, שמניחים אותה במקרר "והיא נקרשת מאליה", שמא כוונתו דשרי אף לעשות בלילה עבה ורק את השלב השלישי של "קרוש" זה אסור לעשות בידיים אלא א"כ נעשה מאיליו.

והנה בשיעור השבועי אמר שהרב מלכה עשה סתירה ב"מרן" ולכל אורך הדרך לא הבין את מרן, ואנשים צריכים לדעת לא ללכת אחריו...


ג'לי בשבת א.JPGג'לי בשבת ב.JPG

ואליבא דאמת אין כאן שום סתירה - סה"כ כתב "שיש להסתפק בדברי החזון עובדיה"

ואה"נ יותר נראה דמה שכתב החזון עובדיה בהלכה למעלה כוונתו לבלילה רכה דווקא וכדכתב "כמי פטל" [והיינו שמי שמכין בשבת ישים יותר מים שיצא דליל מאוד מאוד כ"פטל", ומה שיתקשה אח"כ לית לן בה, אך ודאי להכין כמו שהעולם מכין שעושים זאת מתחילה סמיך (ואינו נשפך כ"פטל") ואח"כ זה מתקשה מאיליו עוד יותר ונקרש, זה ודאי אף לחזון עובדיה זה אסור].

אבל ודאי שלא עשה סתירה במרן ושלא הבין את מרן וכו' וכו' אלא רק הסתפק בדבריו גרידא.
 
שום סתירה ושום בטיח- סה"כ כתב "שיש להסתפק בדברי החזון עובדיה"
???
לשונו: "מיהו יש להסתפק בדעת החזו"ע האם התיר אף בנקרש ונעשה בלילה עבה כמו הג'לי הרגיל דכך משמע מלשונו בגוף ההלכה, או שהתיר רק באופן שנעשה בלילה רכה וכמו שכתב בהערה"
לי זה משתמע כמו סתירה [בלי להתייחס לשאר דברי הגר"י יוסף]
 
ראשי תחתית