עוד דוגמא שעלתה לי כרגע, לגבי אמירת הקדיש בת"ב לאחר ההפטרה או לפני.
בחזו"ע העתיק את דברי הר"י מגאש הידועים בתוספת כמה מילים שלא כתובות בר"י מגאש: 'אלא לאחר ההפטרה'. דבר זה הוא טעות גם מצד שלא כתוב, וגם מצד שלא נכון בהבנת הדברים שם כלל.
בילקוט יוסף חזר על דברי אביו הנ"ל בלי לבדוק את הדברים.
כשאחרים מוסיפים מילים שלא כתובות הוא יוצא נגדם [עי' ערך נר חנוכה לבחורי ישיבות, כמה כעס על הרב עדס שהשמיט מילים וכדומה], אבל כשהרב עובדיה מוסיף מילים שלא כתובות - לא בודקים מן המזבח ולמעלה.
ועוד יוצא בצורה תקיפה נגד החולקים עליו בזה, שהרי 'מפורש' בר"י מגאש כן וכו'.