נדרים דף לח. "אין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו"

[משיב כהלכה]

הראשונים מבארים שהתכונות האלה נדרשות כי המון העם מעריצים את הגיבור והחכם והעשיר, וגם, כדי שלא יצטרכו טובות מאף אחד. וכן הנביא, שלא יפחד לומר את דברו בקול גדול, ואם יבוא מישהו להכותו, יחזיר לו מנה אחת אפיים.

אבל הרמב"ם לא פירש כפי הפשט, אלא שגיבור הוא הכובש את יצרו ועשיר הוא השמח בחלקו וכו', והר"ן דחה אותו שלא יתכן לומר כך כי מפורש בגמ' להלן שגיבור הוא גיבור ממש (וראיה ממשה שהתורה מתארת את גבורתו) וכן עשיר וכו'. ויש שניסו ליישב.

אבל יש להקשות עוד יותר על הרמב"ם, מהגמ' בסנהדרין דף י"ז: "אמר רבי יוחנן: אין מושיבין בסנהדרי אלא בעלי קומה, ובעלי חכמה, ובעלי מראה", ופירש רש"י "בעלי קומה ומראה - שתהא אימתן מוטלת על הבריות". ואי אפשר לדחוק ש"בעלי קומה" זהו הגיבור הכובש את יצרו. אלא וודאי כדפירש רש"י, שהעדים יפחדו לשקר (רש"י, וכן במנחות דף ס"ה) והציבור יעריך אותם (יד רמה).

וקצת קשה, דמילא בעלי חכמה - כל אחד שנכנס לבית המדרש במטרה ללמוד, יקנה חכמה לבסוף, כמו היסוד שכתבו התוספות בכתובות דף ס"ג, "דדרך הוא בהולך ללמוד שנעשה אדם גדול". וכן ענווה, אפשר לעבוד על זה. אבל מה יעשה מי שאין לו כסף ולא יוכל להתקבל לסנהדרין כי אינו עשיר, האם יסחור בנדל"ן כדי שיהיה עשיר, או מי שאין לו מראה של גוף שרירי, האם ילך ויעבוד על "פיתוח גוף" כדי שתהיה אימתו מוטלת על הבריות...

ואמנם יש ענין להתעמל, כדאיתא ברמב"ם המפורסם הלכות דעות פרק ד', ובפרט בימינו שרגילים לאכול הרבה, ולאכול הרבה זבל (ראו במהרש"א יומא פ"ו: "יש חולי בגוף, מי שמתאוה לאכול. אבל מתוך שאינו מתעמל בשום מלאכה, יביא לו חולי הגוף, כמ"ש "תאות עצל תמיתנו, כי מאנו ידיו לעשות"), ואף הכח מועיל ללימוד התורה, כדאיתא בבבא מציעא דף פ"ד "חילך לאורייתא" ופירש"י "כמה כוחך יפה לסבול עול תורה" (וראו גם בחידושי אגדות למהר"ל כתובות דף ע"ה: "מפני שהיה כוחם לתורה יותר, שהיו בעלי בשר יותר"). אבל פיתוח הגוף זה כבר נחשב אצלנו לתרבות יוון.

ומצאתי ביאור יפה בקונטרס הראיות לריא"ז (סנהדרין דף יז) ש"מחזירים אחר בני אדם שיש להם כל אלו המדות, מיהו אם אין נמצאין בכל המדות, העיקר הוא שיהו בעלי חכמה, שאם אינן בעלי חכמה אין כל המדות שוין כלום". וממילא מובן שאם הם בעלי גוף המטיל אימה, הרי זה יתרון, ואם יש להם עשירות, הרי זה יתרון ועדיפים על אחרים, אבל בדיעבד העיקר שיהיו בעלי חכמה.

אבל קשה מלשון הגמ' "אין מושיבין אלא" דמשמע שהן דרישות סף ולא רק יתרונות. וכן בנדרים, "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא".

 

[חכם בן שושן]

לשון הגמ' "אין מושיבין אלא" דמשמע שהן דרישות סף ולא רק יתרונות. וכן בנדרים, "אין הקב"ה משרה שכינתו אלא".

שם בע"ב מוכח להפך, שאע"פ שאין מושיבין אלא יודעים בשבעים לשון להדיא שמושיבין אפילו רוב סנהדרין ובלבד שיהיה בה שנים או שלושה דוברי ע' לשון.

ובענין הרמב"ם הנ"ל, הוא כן פוסק את זה(לפחות חלקית), יסודי התורה פ"ז "אין הנבואה חלה אלא על חכם גדול בחכמה גבור במדותיו ולא יהא יצרו מתגבר עליו בדבר בעולם אלא הוא מתגבר בדעתו על יצרו תמיד והוא בעל דעה רחבה נכונה עד מאד אדם שהוא ממולא בכל המדות האלו שלם בגופו. "
ובכל מקרה יש להקשות טובא, מבלעם הרשע (שתום העין) משה רבינו (כבד פה וכבד לשון) יצחק (סומא) יעקב (חיגר) ועוד ועוד.