שאלה טובה, מדוע פעם כתב כך ופעם כך.
זו בדיוק השאלה, האם יש הבדל בין המקומות או לא. והיא שייכת לשאלה בשורה הקודמת והמאוחרת שכאן.
זו שאלת נוספת.
כבודו שאל מה יאמרו בעלי השיטה הנ"ל לגבי 'יש להקל' ועל זה עניתי.
אבל בעומקם של דברים, היא היא השאלה הנ"ל, שחוזרת ונשזרת לאורך כל הדרך:
מפני מה שינה מרן את טעמו לכתוב כאן סתם ויש וכאן סתם בלבד.
מפני מה כאן כתב 'ויש לחוש' וכאן לא.
מפני מה כאן חלק כבוד וכאן לא.
ורק לכשנתבונן בדבר זה, נוכל להשכיל כי מה שנקטת לדרכי הכרעה ('מחלוקת שקולה בראשונים' מול 'דעת עמודי הוראה ורוב ככל הראשונים'), אינם כללי הפסיקה היחידים של מרן.
יש לו טעמים נוספים להכרעותיו, שבהם יתיישבו הרבה מן ה'סתירות' שיש בהכרעותיו, כמו גם הסתירות שיש בין פסקיו ובין דבריו בהקדמה (כי הלומד דבריו בהקדמה בטוח הוא כי יש בידו די השב והכרע לכל המחלוקות בתלמוד, אולם ראה זה פלא, רבו הסתירות כמו רבו עד שבכל סימן וסין אנו נזקקים להכרעתו של מרן. ובכן עלינו להבין את הדברים בשורשם, מה היא דרך פסיקתו, ואלו כללים לא חש לכותבם לרוב פשיטותם אצלו ואצל כל פוסק. אי"ה לכשאתפנה לעניינים אלו, ברצוני לערוך על כך אשכול נפרד ולהראות שכל הקדמת הב"י אינה אלא כללים ה'נוספים' על כללי הפסיקה המורגלים בכל הדורות, ואינם כללים 'מחליפים' העומדים לעצמם).
ואכן כל הענין זוקק אשכול בנפרד, ופניות מיוחדת.
וב"ה שזכית לעסוק במקצוע יקר שכזה.
