פתיחת ההיכל של הפרנסה - האם יש לזה מקור?

[אלישמע]

בתגובה ה-150
אולי מישהו יסכם לי את כל הדיון הארוך הזה
בתשובה לשאלה שבכותרת האשכול
האם יש מקור לפיחת ההיכל של הפרנסה?
(לא - האם יש ענין למצוא מקור וכו')

יש מקור לפתיחה זו בדברי החיד"א,
אין מקור שמי שפותח זוכה לעושר.

 

[פתחיה]

יש מקור לפתיחה זו בדברי החיד"א,

היכן?

 

[אלישמע]

היכן?

ראה הודעה 16

 

[עשרה זהב]

ראה הודעה 16

אנחנו רוצים מקור בספרי מרן החיד"א, לא בהודעה 16...

כי בספרי מרן החיד"א - זה לא קיים!!!

 

[פתחיה]

ראה הודעה 16

אינו בספרי החיד"א
ובפרט לא בא' משבעת ספרי 'עבודת הקודש'

 

[עשרה זהב]

וז"ל מרן החיד"א בספר כף אחת סימן ט"ו:

"תפלה על הפרנסה קדומה שנוהגין לומר בלילי ראש השנה ויום הכיפורים קודם קדיש בתרא, ונוסח זה מתוקן ונכון: יאמר מזמור לה' הארץ ומלואה, ונוסח נקודות ההויותשבמזמור יכוין בנקודות אלו עפ"י ספר הכונות מרבני המערב וספר משנת חסידים".

לדוד מזמור... ואידך זיל גמור.


שום מילה על פתיחת ההיכל!!!

 

[אלישמע]

עצוב מאד.

 

[עשרה זהב]

אין מקור שמי שפותח זוכה לעושר.

בשבילי, יש מקור, אבל לא בספרי מרן החיד"א...

ראיתי בהאי שתא, במחזור איש מצליח (מהדורת תש"פ) הערה בתפילת הפרנסה של ערבית לליל ר"ה (עמ' 111) וז"ל:

ושאו פתחי עולם - ר"ת שאו פתחי עולם שפע, שמי שקונה פתיחת ההיכל הלזו וישאו שערים ראשיהם לפניו יזכה לשפע רב ועושר וכבוד. נאמ"ן ס"ט. עכ"ל.

אמנם כבר כתב חכם:

זה בזכות ששמע לצדיק זיע"א

ואין איתנו יודע עד מה...

 

[אלישמע]

בשבילי, יש מקור, אבל לא בספרי מרן החיד"א...

בשבילי, אין מקור, גם לא בספרים אחרים...

 

[נוריאל עזרא]

גם @אסקופה הנדרסת לרגלי גדו"י העיר שלא מצא, אבל לא נראה לי שהכותב ישקר בריש גלי.

סו"ס כתב בעילום שם. ראיתי שכותבים כן בשו"ת באתר אחד מעניין אם הוא ציטט מהם או הם ממנו. כתבתי להם על זה נראה מה יענו. (ובחיפוש ברשת עוד נמצא שכבר הייתה איזה עמותה שנפתחה לאסוף תרומות לפתיחת ההיכל וציטטו כמקור את החיד"א הנ"ל אבל מהלשון של השו"ת באתר הנ"ל ולא בתור הזהב.
אם אין מקור כזה צריך לעצור את כדור השלג לפני שעוד ימשיכו לציין כמקור...

זה מזכיר לי עניין אחר שלא נמצא לו מקור תאריך עלייתו בסערה השמיימה של אליהו הנביא אלא שכן כתבו בלוח אור החיים והיה מי שהגדיל לעשות וציטט מהם ובזמנו שאלתי לפני כ-13 שנה באתר כיסא רחמים והשיב לי הרב אדיר כהן שליט"א שכפי הידוע לו אין מקור לתאריך מדוייק.

וז"ל השאלה והתשובה(מחילה על הנוסח המייגע מעט, לא הייתי רגיל בכתיבה):
בס"ד

שלום רב! התקבלה תשובה לשאלתך דרך אתר ישיבת כסא רחמים,
השאלה: בס"ד שלום רב, בלו"ח השנה היוצא מטעם ישיבת או החיים נכתב שתאריך עלייתו של אליהו הנביא בסערה השמיימה הוא יב באב. ובקש ממני הרב שלום כהן בטירת הכרמל לברר מה המקור לתאריך זה אחר שלא מצאו. בתחילה התקשרתי לישיבת אור החיים עצמה. אך המזכירות לא ידעו לענות וגם לא רצו להעביר אותי לרב כלשהו שם לשאול אותו רק אמרו לי שזה נערך לפני שנים רבות ואין להן מושג מי ערך זאת. אחר כך פניתי לתלמיד ישיבת אור החיים שאמור בחודש הקרוב ליהיות אברך אצלינו בישיבת שאגת אריה בטירת הכרמל שיברר לי והוא אמר לי שמי שכתב את התאריכים הוא הרב שלמה בניזרי. והוא פנה אליו ותשובת הרב בניזרי היתה שהוא אכן כתב את התאריכים אך את התאריך הזה לא הוא כתב. והוסיף שאולי השמש של הרב אלבז הוא שכתב. חברי שאל את שמשו של הרב אלבז שאמר שאיננו זוכר ושיבדוק לו את זה.... אומנם מאז עברו כבר חודשים רבים ותשוב לא קיבלנו. חיפשתי גם בשו"ת בר אילן ובתורת אמת ובאתר hebrewbooks וגם עשו בשבילי חיפוש באינטרנט.... אך מקור לתאריך כלשהו לא היה רק אתרים שונים שכתבו תאריך זה יב באב או י' באב בלי צייון מקור...לבד ממקום אחד שהגדיל לעשות וציין מקור הלא הוא הלוח שנה של ישיבת אור החיים. וכעת על במוחי לשאול את ישיבתכם הקדושה שידועים אתם בבקיאותכם הפלאית בכל וששום רז לא אניס לה. והנה השאלות 1)האם זה נכון שאליהו הנביא עלה בסערה השמיימה בתאריך יב' באב? 2)אם כן מה המקור? תודה מראש וסליחה על האריכות חשתי צורך אישי לשתף..

הרב המשיב: הרב הגאון, רבי אדיר הכהן שליט"א, חבר בבית ההוראה שע"י בד"ץ משפט וצדק שע"י הישיבה

תשובה: אינני יודע, אין מקור לתאריך מדוייק על פי מה שידוע ומצוי אצלי,

בברכה, צוות אתר הישיבה.

 

[משיב כהלכה]

עצוב מאד.

ראוי לקרוע על כך, לקרוא צום ועצרה ולהרבות אבל ומספד.

לא רק שהשתרש מזה הנוהג הנפסד לפתוח את ההיכל לפני התפילה, שזהו חורבן שאין כדוגמתו, אלא גם התפתח מזה מנהג שתורמים צדקה רח"ל לבית הכנסת.

 

[אלישמע]

אמרתי, שגיתי ובגדול...
אתה תמיד מסיט את הנקודה למקומות אחרים (בשל אמונותיך) וזורק את "זעמך" עלי.
אבל לי יש אמונות אחרות... כך שאין כל קשר בין דברי לטענותיך, ובין טענותיך לדברי.
זה ממש נשמע כמו: ראובן: סליחה, איפה זה רחוב פלוני ? שמעון: מצטער אין לי שעון.
הכל ענין של תפיסת עולם ותו לא...
***
בלי כל קשר, עצוב מאד לראות ציטוט לשוני עם מרכאות, ולשמוע שאין כזה דבר...

 

[משיב כהלכה]

צריך לאתר את הכותב ולראות מה גרם לו לכתוב דבר כזה.

 

[אלישמע]

קריינא דאיגרתא איהו להוי פרוונקא.

 

[עומק המושג]

ובנותן טעם להזכיר כאן את המעשה הידוע:
הרב לא יכול להאמין למשמע אוזניו ולכן עשה את דרכו ישירות אל האר"י, שאמר לו: "מאז שחרב בית המקדש לא הייתה לבורא העולם הנאה מרובה כמו שהייתה לנו מקורבנו של היהודי הפשוט. כאשר הוא היה מביא את החלות אל בית המקדש, היה בורא העולם מקבל אותם באהבה כאילו היו לחם הפנים, לפיכך נגזרה עליך מיתה כאשר גערת בו והפסקת אותו ממנהגו. זו גזירה מן השמיים ולא ניתן לשנותה".​

הסיפור הזה הוא תמצית כל האמונות הטפלות והאליליות שחדרו לציבור שלנו.

מה הסיפור האווילי הזה אומר לנו?

מאות אלפי יהודים למדו תורה בדוחק ובצער והקדישו את כל חייהם רק בשביל למלא את רצון ה' בעולם, אנו הרי מכירים את גדולי ישראל למשך הדורות, תנאים ואמוראים, גאונים וראשונים ואחרונים, יהודים שלא היה להם בעולמם רגע אחד פנוי מעבודת ה' או השגתו ואהבתו ויראתו, מאות אלפי יהודים גם הסכימו למות ולעלות על המוקד בשביל לקדש שם שמים, מאות אלפי יהודים סבלו ייסורים נוראים רק בשביל הקב"ה.

אבל את הקב"ה כל זה לא מעניין בכלל.

מה כן מעניין אותו?
איזה אידיוט אחד שהביא לחמים והכניס אותם לארון קודש בבית הכנסת.

וכאן הבן שואל: בשביל מה נתן לנו הקב"ה תורה כה מסועפת ומסובכת? חוקים של קדושה וטהרה, שלא לאכול שום אוכל משוקץ ומתועב, להתרחק מכל דבר שיש בו צד טומאה, לעבוד את ה' בסדרה מסוימת של פעולות, להביא לפניו קורבנות ולעשות אותם באופן מסוים, כאשר לכל אחד מהדינים הללו יש אינסוף פרטים ופרטי פרטים, מחלוקות, דיונים, וויכוחים, צדדים וצידי צדדים, הסברים ומערכות, גדרים ושיטות, למה לנו כל זה?
הרי כל זה בכלל לא מעניין אותו, אולי כדאי שפשוט כל יום נעמוד על הראש למשך 3 דקות וזהו?
הרי את זה הקב"ה הכי אוהב, זה הדבר שגורם לו הכי הרבה הנאה, לראות שאנחנו מתנהגים כמו אידיוטים וטיפשים.

אם זה לא היה עצוב - זה בהחלט היה יכול להיות מצחיק. מצחיק מאד.​

 

[משיב כהלכה]

הסיפור הזה הוא תמצית כל האמונות הטפלות והאליליות שחדרו לציבור שלנו.

והמילים שלך הם תמצית הכפירה והאטימות שחדרו לציבור שלנו.

אם רבי משה חאגיז, בספרו משנת החיים, כותב שהוא שמע את הסיפור הזה מאנשים מהימנים בצפת, שנכחו בשעת מעשה, כיצד מלאך לבך לכתוב דברי בלע שכאלה על גדול ישראל שחי כמה מאות שנים לפניך?

כעין זה יש עוד סיפורים לרוב, בספרי חסידות. יש לך קושיות? אתה לא מבין? יש גם הסברים, וכדלהלן!

 

[משיב כהלכה]

הרי כל זה בכלל לא מעניין אותו, אולי כדאי שפשוט כל יום נעמוד על הראש למשך 3 דקות וזהו?
הרי את זה הקב"ה הכי אוהב, זה הדבר שגורם לו הכי הרבה הנאה, לראות שאנחנו מתנהגים כמו אידיוטים וטיפשים.

אין שום קשר בין המעשה הנ"ל לבין אידיוטים וטיפשים. המעשה הנ"ל מדבר על עבודת ה' מתוך אמונה ותמימות טהורה, ואת זה הקב"ה אוהב, את התמימות ולא את הטיפשות. רחמנא ליבא בעי, ואותו תמים עבד אותו ללא שום פניות, בכוונה טהורה ותמימה.

כאשר ילד עושה קולות ראשונים - מתלהבים כולם, וכאשר מבוגר ישמיע קולות כאלה - יאשפזוהו בכפיה.

לא מסובך להבין את ההבדל הפשוט ביניהם, וממילא תבין ששאלתך אינה שאלה כלל.

 

[אלישמע]

היא הנותנת,
אדם פשוט שעובד מתוך תמימות, אולי הקב"ה אוהב זאת.
אבל אנחנו כבר ממש לא שם.
כולם יודעים היום קרוא וכתוב, ואפי' הנשים.
כולם חכמים ונבונים, ואפי' הנשים חכמניות ומלומדות ויודעות הרבה.
מדובר פה באנשים עמלי תורה בעיון והבנה,
ממש לא עונה לתארים של התמימים ועמי הארצות של זמן הבעש"ט, או האר"י.
כאן זה משתייך לקבוצה האחרת, של אלו שמתאשפזים בכפייה.
אדרבה, שילמדו אותם שזו שטות, ושהסגולה הגדולה היא מצוות הצדקה כמו כל מצוות ה', ושיתנו כפי יכולתם (בלי להשתגע) כי צריך לתת לביהכ"נ כשותפות בהוצאות, ומבלי לחשוב שה"פתיחה" תביא להם את המזל.
(לא ירצו להשתתף בלי סגולות, אה"נ על דא קא-בכינא).

ולעצם הסיפור של האר"י, אני יודע שמהר"ם חאגיז הביאה, וכמו שכתבתי למעלה,
אבל יש לי רתיעה גדולה מהמעשייה לכשעצמה.
אז נכון שמהר"ם חאגיז לא חשש למה שאומר כעת, אבל אני כן רואה בזה בעייה.
ולכן, גם אם אמנם הוא סיפר ששמע ממישהו, הרי אנו יודעים שהיו גם שמועות שוא בין היתר,
ומאחר שבעיני המעשייה הזו אסורה לבוא בקהל, איני חייב לקבל אותה בשו"א.
אתה רשאי להתווכח איתי הלכתית/השקפתית אם אני צודק בטענתי או לא, אבל עד אז אני יכול לא להתייחס למעשייה זו.
וטענתי היא, שמדבור פה בסרך הגשמה כלפי מעלה...
וזה כבוד שמים, להודיע בשער בת רבים שה' אינו אוכל ואינו שותה. ואם התמימות של היהודי תיפגע, מוטב שתיפגע בזה מאשר שתיפגע בדבר שגובל באחד מעיקרי הדת.

 

[עומק המושג]

והמילים שלך הם תמצית הכפירה והאטימות שחדרו לציבור שלנו.

אם רבי משה חאגיז, בספרו משנת החיים, כותב שהוא שמע את הסיפור הזה מאנשים מהימנים בצפת, שנכחו בשעת מעשה, כיצד מלאך לבך לכתוב דברי בלע שכאלה על גדול ישראל שחי כמה מאות שנים לפניך?​

גם אם היה עומד משה רבינו קמן ואומר כן לא משגחינן ביה..

ובכלל, כל הסגנון הזה לצטט מאיזה ספר ולסיים את הדיון אינו נאות לאנשי האמת, שהרי ברור שאם הרמב"ם היה נתקל במקרה כזה הוא היה מגיב באופן אחר, דהיינו, ברור שיש כאן מקום לכל הפחות לוויכוח, כך שיש לדון לגופו של עניין וכדרכה של תורה, (כן, גם ב'השקפה' צריך לברר את האמת, לא רק בהלכה).​

 

[עומק המושג]

אין שום קשר בין המעשה הנ"ל לבין אידיוטים וטיפשים. המעשה הנ"ל מדבר על עבודת ה' מתוך אמונה ותמימות טהורה, ואת זה הקב"ה אוהב, את התמימות ולא את הטיפשות. רחמנא ליבא בעי, ואותו תמים עבד אותו ללא שום פניות, בכוונה טהורה ותמימה.​

הבנתי שזאת דעתך, ועל זה שאלתי: אז מדוע יש עניין להחכים ולהעמיק וללמוד את התורה לאורכה ולרוחבה ולדקדק בפרטי המצוות המעשיות? מדוע אי אפשר להישאר טיפש ולעבוד את ה' בלי שום פניות ע"י עמידה על הראש והכנסת לחמים לארונות?

לפי דבריך נמצא כי ככל שהאדם עולה ומתעלה בעבודת ה' ובהשגות הרוחניות שלו - כך הוא מתרחק מה', שהרי כאשר היה טיפש ובור ולא הבין כלום היה חביב על הקב"ה כל מעשה שלו, וכעת כבר סרה חביבותו וטעמו מלפני ה'.

אך כל אלו דברים בטלים וזרים לאמונות ישראל, ואנו אין לנו דברי השירה הזאת שחובה עלינו להשיג ולידע ולהבין את ה' בכל דרך, ואין ערך בפעולות חסרות משמעות של איכרים שוטים וכפריים בורים אלא רק בעיון מושכל ובהשגת האמת.
אין כוונתי שבהכרח אין שום מעלה לאותו שוטה, רק שצריך להכניס גם את עניין זה לפרופורציות הנכונות.
(אגב, הרמב"ם בהק' לפיה"מ שואל מדוע נבראו הטיפשים, ומתרץ שזה בשביל שישרתו את החכמים, ולפי"ד צ"ע, שהרי נבראו להכניס לחמים לארונות קודש, אך באמת שבלא"ה שיטת הרמב"ם בעניין תכלית המציאות תמוהה טובא, ואכ"מ). ​

 

[משיב כהלכה]

אדם פשוט שעובד מתוך תמימות, אולי הקב"ה אוהב זאת.
אבל אנחנו כבר ממש לא שם

"אולי"...

אבל אנחנו בהחלט שם. כל אחד שפותח את ההיכל ומתפלל לקב"ה בתמימות, הוא שם.

כל אחד שתורם צדקה ומאמין בתמימות שזה יעשיר אותו, הוא שם.

חז"ל כבר הגדירו מה זה "לא להשתגע" - לא לתת יותר מחומש. ואף אחד לא מתקרב לזה.

לא עסקינן כאן בסגולה לקפוץ על רגל אחת, לחבוש כובע אדום ולומר "נ נחמ נחמן". עסקינן כאן בפתיחת ההיכל ואמירת תפילה על הפרנסה. זהו דבר פשוט ומובן בשכל. וזה שפותח את ההיכל מרגיש שתפילתו נענית יותר.

 

[משיב כהלכה]

אז נכון שמהר"ם חאגיז לא חשש למה שאומר כעת, אבל אני כן רואה בזה בעייה

גם אם היה עומד משה רבינו קמן ואומר כן לא משגחינן ביה.

וזוהי תורת הכפירה על רגל אחת, היפך "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". חוץ מהזלזול החמור בגדולי ישראל מהדורות הקודמים.

 

[אלישמע]

"אולי"...

אבל אנחנו בהחלט שם. כל אחד שפותח את ההיכל ומתפלל לקב"ה בתמימות, הוא שם.

כל אחד שתורם צדקה ומאמין בתמימות שזה יעשיר אותו, הוא שם.

חז"ל כבר הגדירו מה זה "לא להשתגע" - לא לתת יותר מחומש. ואף אחד לא מתקרב לזה.

לא עסקינן כאן בסגולה לקפוץ על רגל אחת, לחבוש כובע אדום ולומר "נ נחמ נחמן". עסקינן כאן בפתיחת ההיכל ואמירת תפילה על הפרנסה. זהו דבר פשוט ומובן בשכל. וזה שפותח את ההיכל מרגיש שתפילתו נענית יותר.

בפרט הזה אנחנו בהחלט שם, עובדא.
אבל המהות שלנו זה ממש לא זה,
הכל נייעס פוליטיקה פויילישטיק חריפות למדנות ידענות,
מה לנו ולתמימות ?
מה אנחנו עושים בתמימות למען השם ? (גם כאן זה מסחרה, זה בשביל החשבון בנק, לא לכבוד ה', והראייה שאילולא הסגולה לא היו תורמים/קונים).
זו לא ת מ י מ ו ת , זו ט י פ ש ו ת.
ומ"ש חז"ל יותר מחומש, אין הכוונה שבכל נתינה לא יבזבז יותר מחומש, וכמה אנחנו נותנים במכלול ?
ומה עם ההוצאות היומיומיות שנחשבות לצדקה (שכר ת"ת וכדו') ?
ובכלל כשהיוקר יאמיר והמשכורות לא, לא בטוח ש"חומש" זה המדד, אלא לפי הענין והמצב.
(אדם שחייב אלף שקל בבנק, ויש לו מאה בקושי לארוחת בוקר משפחתית אחת, והוא מבזבז 20 כי זה חומש, הוא מטומטם גמור).
ומי שמאמין ב-נ נח נמח, גם לא יבין מה שאתה אומר.
ודוק מיניה ואוקי באתרין, שמי שמאמין בסגולת פתיחת ההיכל לא יבין מה שאני אומר.

 

[אלישמע]

וזוהי תורת הכפירה על רגל אחת, היפך "ויאמינו בה' ובמשה עבדו". חוץ מהזלזול החמור בגדולי ישראל מהדורות הקודמים.

זו לא הכוונה של ויאמינו בה',
ובלי כל קשר, הפסוק וגם בך יאמינו לעולם משיב על טענתך, ואכמ"ל.

 

[משיב כהלכה]

כאן זה משתייך לקבוצה האחרת, של אלו שמתאשפזים בכפייה

אתה בעצמך העדת שאתה קונה פתיחת ההיכל, רק לא של הפרנסה, ולא בסכום גבוה.

מה ההבדל בינך לבין "אישפוז בכפיה"?

וכבר שאלתי אותך לעיל, והתחמקת:
אתה קורא לזה "מצווה"?
ממתי זה הפך למצווה?
פותחים את ההיכל כי אין דרך אחרת להוציא את ספר התורה... ואתה עוד קונה את זה בכסף?
ממתי אתה מאמין באמונות תפלות?
לא עדיף לממן את הניקיון של שכנתך או את הניתוח של החבר שלך?

 

[משיב כהלכה]

לא ירצו להשתתף בלי סגולות, אה"נ על דא קא-בכינא

אז במקביל לזה שאתה בוכה, אתה דואג שלא יתרמו מאומה לבית הכנסת?

יש לך מושג איזה סכום אדיר נתרם ע"י יהודים קדושים בימים האחרונים עבור "פתיחת הפרנסה", יהודים שלא התקררו כתוצאה מדבריך או מדברי הרב מוצפי באתר שלו, ש"חבל על הכסף"?

בסכום הזה ימומנו כל הוצאות בתי הכנסת ובתי המדרש והישיבות לשנה הקרובה, זכויות בקנה מדה אדיר של תפילות ושל תורה, את כל זה אתה רוצה למנוע?

גבאי צדקה כשרוני המציא את מכירת הפתיחת ההיכל הזו, בדיוק כפי שהמציאו את מכירת פתיחת ההיכל להוצאת ספר תורה שאתה בעצמך קונה.

כל סגולה נמדדת לפי המציאות בפועל, ורבים וטובים מעידים שראו ישועה גדולה, אז מי הטיפש כאן?

 

[משיב כהלכה]

זו לא הכוונה של ויאמינו בה',

הוא אומר שגם למשה רבינו הוא לא יאמין, וזה בדיוק היפך הפסוק ויאמינו בה' ובמשה עבדו.

 

[משיב כהלכה]

אז נכון שמהר"ם חאגיז לא חשש למה שאומר כעת, אבל אני כן רואה בזה בעייה

ועל דא יש למחות, על החוצפה הנוראה שכל אברך מרגיש שהוא יכול להתבטא בחוצפה כזו כלפי אחד מגדולי הדורות הקדמונים. והכל נובע משורש אחד.

 

[משיב כהלכה]

זו לא ת מ י מ ו ת , זו ט י פ ש ו ת.

זוהי ההגדרה המדוייקת של המושג תמימות. להאמין שתפילתנו מול ההיכל הפתוח תישמע ע"י ה' יתברך וזכות הצדקה תגרום שישפיע לנו שפע של פרנסה.

וההגדרה המדוייקת של טיפשות היא מה שכתבת. כי כל אחד כזה שינפנף ב"אמת" שלו ישאר עני לנצח...

 

[משיב כהלכה]

ומ"ש חז"ל יותר מחומש, אין הכוונה שבכל נתינה לא יבזבז יותר מחומש, וכמה אנחנו נותנים במכלול ?
ומה עם ההוצאות היומיומיות שנחשבות לצדקה (שכר ת"ת וכדו') ?

אתה מוזמן לעשות סקר בין כל אלה שקנו "פרנסה", ולא תמצא אחד שנותן יותר מחומש במכלול.

גם אם אחד קונה פתיחת הפרנסה ב50000 שקל, סכום מוגזם לכל הדעות שלא מצוי ברוב ככל בתי הכנסת, די בכך שהוא מרוויח 20000 לחודש (שזה ממש לא הרבה) והנה לך רק חומש מהמעשר השנתי שלו.

קל וחומר שעל פי רוב זה לא מתקרב לסכום הזה.