אם למדו הסוגיא היטב ויצא להם אחרת?
ברור שהוא הסכים להם לחלוק, וכי יש אפשרות אחרת?
ובנו הרב דוד היה אומר שהוא גם היה שמח בהערות.
אבל אליבא דאמת בוודאי
לא היה רוצה שיחלקו עליו להלכה, ורצה שכל עדת ישראל ילכו לפי פסקיו (בהתחלה רצה שגם האשכנזים ילכו לפי פסקיו, כפי שכתב ביביע אומר שצריכים לפסוק כמרא דאתרא השו"ע, ולמעשה אין זה השו"ע כי חלק עליו בעשרות הלכות אלא הגר"ע בעצמו).
והרצון הזה לכשעצמו אין בו פסול, כי מגיל קטן שאף להיות מרא דארעא דישראל וכך זכה להגיע לאן שהגיע. הפסול הוא באלה שכופים את דעתו, מכריחים את מוסדות החינוך ללמד דוקא את פסקיו, שמים את תמונותיו ועושים הרבה תעמולה שיפסקו כמותו דוקא, מוציאים פשקווילים בחתימת רבנים שאין עוד מלבדו (חלקם הכחישו חתימתם), מקדמים דיינים ורבנים לא לפי הגדלות שלהם בתורה אלא לפי ההתבטלות שלהם לפסקי הגר"ע יוסף.
עכ"פ, כאשר תלמידיו של הגר"ע חלקו עליו, יצא עליהם בשצף קצף, על אחד כתב "אפרוח שלא נפקחו עיניו, נער בער, במקום שעמד לא ישב", וכיו"ב. כי ראה בזה כפיות טובה.
וגם כלפי פוסקים שחלקו עליו נקט בלשון חריפה מאוד, ואין צורך לפרט כאן דוגמאות.
מאידך גיסא היו יוצאים מן הכלל שחלקו עליו בתוקף אבל הביעו הערכתם אליו כמו הגר"ש משאש, והוא כיבדם מאוד.
אולם שונה הגר"ש משאש כי הוא לא חלק עליו בציפור נפשו שהוא השו"ע וכללי הפסיקה בו, רק בנושאים צדדיים או במנהגים.
אבל רב שבא לקעקע את כללי הפסיקה, בפרט אם מחדש חידושים כמו הרב ברדא שהמציא שצריך לפסוק כרמב"ם, נגדו יצא בכל החריפות וכתב שיראי ה' יתרחקו ממנו.