וראשי ישיבות שהיו מדברים תדיר נגד הרב עובדיה, והרב עמאר והרב יצחק, וכגון ר' שמואל טולדאנו מישיבת ברית יעקב שהיה מדבר בועדים בליל שב"ק תדיר נגדם, זה בסדר מבחינתך?
או שאתה מותח ביקורת רק על הצד אחד. ולצד השני מותר לעשות את אותם מעשים?
יש הבדל מהותי בין מה שאתה מדבר פנימה בתוך הבית ולבין "בחוץ"
רא"י חזון עובדיה דאז , היה מדבר בפומבי כשהיה מדבר בחוץ, לא רק מה שהיה מדבר לפני בחוריו בישיבה.
הבדל שני ועיקרי - מה שאני מכיר ויודע שרא"י מה שהיו מדברים על הר' עובדיה, שדרכו לא מתאימה לבני תורה .
וזה נכון במאת האחוזים - א"א בכל הלכות שבת החמורות לעשות צירופים וצירופי צירופים ואז לכתוב שזה עיקר הדין , ורק המחמיר תע"ב , הפכו את עיקר הדין למחמיר ואת הצירופים לעיקר הדין
וכך זה בכל נושא כמעט - וזה דרך לא נכונה ואף דרך לא ישרה בעיני המתבונן
אלא מאי- לעמך זה מתאים כי ודאי שיחפשו את הקולות
אך לבן תורה - זה דרך עקלקלות, שבכל נושא של "דברים העומדים בשערה" , עושים צירופים וצירופים ואז אומרים שה עיקר הדין , ואילו את עיקר הדין זה נהפך רק למידת חסידות או חומרא.
וכן בשאר הדברים - בצורת התפילה, שלא מתאים לבן תורה, הן המהירות וקצב התפילה , והן שכל מי שהיה מתפלל עמו היו עם טליטות על הכתפיים, ובלי חליפות , בלי צורה של "בן תורה"
וזה מציאות - שא"א לטשטש , דרכו והשקפותיו , ומה שהיה סביבו , זה לא דרך של בן תורה, הן בצורת ההופעה וכו'.
ואת זה ראשי ישיבות- רצו להוקיע, ולכן היו מדברים מה זה צורה של בן תורה צורה של תפילה, קוי מחשבה , עיקר הדין ולא לחפש קולות, וכן ע"ז הדרך
