בא נחלק זאת לשנים,
הזלזול בפוסקי ספרד התחיל קודם כל במרן הגרע"י (ולכן פלא שפתאום מצטטים את פוסקי ספרד אחרי שמחקו אותם, ובפרט את האור לציון, אבל כשהמטרה מסומנת מראש והיינו להתנגח בראשי הישיבות שליט"א אזי כל האמצעים כשרים כולל אלו שבמקרים אחרים נפסלו).
והזלזול במרן הגר"ע יוסף, התחיל בזה שהוא (או סובביו) ניסו להשליט את דעתו ופסיקותיו בכח בכל מקום (נגד פוסקי ספרד).
זו המציאות.
תסכים או לא, זו המציאות.
מותר לבן שלו לכאוב, נכון - אבל תודה שהוא דיבר מתוך כאב ומתוך רגש אישי ולא ממניעים אחרים.
ועכשיו גם תבין למה לאחרים כואבים דברים אחרים, ולמה הם מתבטאים ומתנהגים בצורה הפוכה.
כי לא רק לכם מותר לכאוב את רבותיכם, ולא רק לרבכם מותר לכאוב את אביו הגדול ופסקיו. - גם לאחרים מותר, וגם כשזה מופנה כלפיו.
ובודאי שרצו להידמות לאשכנזים, כי פשוט רצו לברוח ממשהו, (נכון, האשכנזים ייצגו משהו מסויים, והספרדים בדור ההוא ייצגו משהו אחר, וחכם עובדיה עוד הוסיף שמן למדורה, והם רצו לברוח מזה). כעת אני יוצא ואם יש צורך עוד נידרש לסוגיא כאובה זו.
רק נא אל תנפנף במנהגי הספרדים, אותם חכם עובדיה מחק כסדר, ובודאי לא בדבר שהוא עצמו לא עשה (לא שם טלית), ובטח לא בדבר שאפי' בנו מורה לעשותו (כי גם רי"צ מורה לבחורים להוציא ציציות), ובודאי אל תשתמש בספר שמחקתם (קרי האור לציון)...
