הערות על ספר "אוצר השיער" בדין פאה

[א. כהן]

ולא הצריך שיהיה "ניכר ומובדל מן הבשר" או תלוי על העץ, אלא כך הם דברי הש"ג שציטט גם הרמ"א: "ונראה דלא שנא שערות דידה לא שנא שערות של חברתה, כל עוד דעבידי לכיסוי השיער והן תלושות, אע"פ דקישוט הוא לה כדי שתראה בעלת שיער, אין בכך כלום ושפיר דמי".

אכן צ"ע על הרמ"א מלשון השלט"ג הנ"ל. וצ"ל שקיצר כדרכו ולא דקדק כל כך, בפרט אם זו היתה הפאה המצויה (כזו שניכרת כחיצונית).

 

[א. כהן]

המילים המודגשות בטקסט התגובה שלך הם מילים שלך,​

יש שתי משפטים מודגשים, האחד שלי (לפני העתקת לשונו), והאחר של הסבא קדישא עצמו (בסוף הלשון שהעתקתי ממנו).
​

אתה מנסה להעמיס בדברי הסבא קדישא ש"אין ללמוד מזה היתר לפאה נכרית רגילה", אבל הוא לא דן מצד פריעת ראש כלל, אלא מצד איזה פאה התיר הש"ג (וממילא אם לא התיר פאה כזו, אז יש בה פריעת ראש).​

אינו מובן כלל מה שאתה כותב, "הסבא קדישא לא בא לומר שאין ללמוד מפאה זו לפאה זו, אלא בא לדון באיזה פאה התיר הש"ג וממילא בפאה האחרת יש בה פריעת ראש". וכי מה נפק"מ בין זה לזה [חוץ ממשחק מילים כדי לצאת ידי חובה ש"הגבת משהו"]?

ההבדל היחיד בין מה שכתבתי בעצמי לבין מה שכתב הסבא קדישא, הוא דבר שולי, מה ההכרח להעמיד בכך את השלטי גיבורים שדיבר בפאה שניכר שהיא קישוט חיצוני, שהסבא קדישא דייק כן מכח הקושיא מסוגיא דשבת, ואני הוספתי ודייקתי כן גם מכח לשון השלט"ג גופיה, אבל אין בזה נפק"מ, כי הצד השוה הוא שהשלט"ג מיירי בפאה שניכר שהיא קישוט חיצוני [מאחד ההכרחים הנ"ל] וא"א ללמוד מפאה נכרית כזו לפאה על כל הראש שלא ניכר נכריותה.
​

והוא בא ליישב את מה שהקשו על הש"ג כדכתבת, ותירץ שהפאה מונחת על הסבכה, וזאת על סמך דברי הרמב"ם שציטט הש"ג, שהוא ראה מה שכתב "פאה נכרית היא מגבעת, ידבקו בו שיער", וכנראה צייר לו איזה תרבוש מלא שיער, המונח על הסבכה, והביא ראיה מתרגום אונקלוס בפרשת תצוה, אבל אליבא דאמת התרגום המדוייק הוא "כעין נרתיק, מדביקין בו שער נאה מאד" וכן תירגם הגאון הגדול רבי יוסף קאפח, והוא ממש כפי הפאות של ימינו.​

עיקר הדגש של הסבא קדישא זה לא ה"מגבעת", אלא שהפאה היא "על השבכה" באופן שניכר כקישוט חיצוני, ולכן אין ללמוד מזה לפאה ללא שבכה, דלא מהני ועדיין איכא משום פריעת ראש, בין אם הפאה היא שיער של מגבעת או של נרתיק.

[ומה שהביא שם את התרגום וכו' בביאור ה"מגבעת", הוא אדרבה לעניין להקשות עליו שם דמדוע הוצרך לומר דיש סבכה מתחת ולא סגי באותו כובע. ועכ"פ בין כך ובין כך, עדיין הדגיש שם בפירוש שהיה סבכה מתחת, ולכן יש חשש דמשלפא, וכן לכן גם סבר השלט"ג להיתר, כי ניכר שזה חיצוני. עי"ש].​

 

[א. כהן]

וכן משמע בפשטות בגמ' נזיר, שהפאה היתה תחליף מושלם לשיער, ומונחת על הראש כמו הפאות קאסטם של ימינו, עד שלשיטת ת"ק לבעל אין נפק"מ אם מדובר בפאה או שיער.

הגמרא בנזיר היא למעשה קושיא על השלטי גיבורים, וכמו שהקשו התשובה מאהבה (סי' מז) והיעב"ץ (בשו"ת ח"א סי' ט), שהרי אם מדובר שם על רשות הרבים, היאך יתכן שלר"מ הבעל יכול להפר בטענה של "אי אפשי באשה מגולחת"? הרי סו"ס ראשה מכוסה ומה נפק"מ מה מתחת. אלא ע"כ קפידתו על מה שבבית היא תהיה לפניו מגולחת [או אף ברשות הרבים ועם כיסוי – כאשר ניכר מבעד הכיסוי האם יש לה שיער או לא], ועל חיסרון זה אמרו חכמים שאפשר בפאה נכרית. אבל ברה"ר באופן גלוי מאן דכר שמיה? הפאה היתה תחליף לשיער, למי שהיה לה חסר קצת שיער, היא היתה מוסיפה שיער חיצוני, אבל מזה עצמו מוכח שזה היה בבית, או בחוץ בשביל הנפח (ומכוסה), וכאמור.​

 

[א. כהן]

גם כתב הסבא קדישא שלשיטת הרמב"ם "אינו מפני שתראה בעלת שיער כפי שפירשו שאר הראשונים", ונעלם ממנו שהרמב"ם עצמו כותב "שתראה בעלת שער הרבה", ונפל פיתא בבירא.

אדרבה, אם גם הרמב"ם עצמו סובר שזה בשביל שתראה בעלת שיער, הדרינן למה שכתב שם שני קטעים קודם לכן (ד"ה ועוד זאת) שהפאה היא מתחת הסבכה, וכפי שהביא שם את רבינו ירוחם שכתב לשון "בעלת שיער" - כאשר מוכח מדבריו (ומראשונים אחרים שהביא שם) שזה מכוסה. עי"ש. וכל כוונתו כאן היתה לומר להיפך שלדברי הרמב"ם היה משמע שזה מגולה, לא כמו שאר הראשונים, אולם גם לדבריו אין זה אלא כאשר נמצאת הפאה על השבכה, באופן שזה ניכר ומובדל, והוי בתור קישוט חיצוני בעלמא, אבל כאשר אין הפסק ביניהם גם השלטי גיבורים מודה דאין הפאה חוצצת מאיסור פריעת ראש. עי"ש.​

 

[א. כהן]

עכ"פ, הסבא קדישא לא כתב כן אלא לתרץ קושיית הב"ש, וע"פ זה כתב שגם ניכר שאין זה שיער גופה, וממילא תתורץ עוד קושיית הב"ש מדין מראית העין,

לא, הוא כתב שחור ע"ג לבן שהפאה "אינו חוצץ להציל מאיסור פריעת ראש", דהיינו בלי קשר למראית עין בעלמא, אלא איסור פריעת ראש עצמו.

 

[א. כהן]

אבל אין שום קשר למה שהעמסת בדבריו שהבין כדבריך בש"ג, דבעינן "שלא יראה בשרה עם השיער" גם בשיער תלוש, שזה גם אינו כדברי הש"ג שהצריך שני תנאים כדי לאסור ולא כדבריך (וכנ"ל בתגובות הקודמות),

כבר התבאר.

 

[א. כהן]

וגם לא מובן כלל באופן טכני, שהרי השערות יורדות על פניה ולא נמצאות בחלל החיצון (אפילו יהיו תלויות על מגבעת), ונמצא ש"נראה בשר" פניה עם השיער.

מעניין הטכני קשה לדעת איך היה 'בדיוק' הפאה שדיבר עליה, אבל עכ"פ מוכח בלשונו שההיתר הוא לא סתם "כי זה תלוש" אלא בגלל שיש כאן חוסר ראיה של הבשר עם השיער, דאז לא הוי כ"כ פריצות. וכפי שכתבתי לעיל, כנראה בד"כ פוני בקצוות הראש היה דליל ונראה עם הבשר שם, וזה אסור, אבל כאשר הפוני הזה מכוסה בשיער חיצוני, בדרך כלל הוא נראה ניכר ומובדל מהבשר, ועל זה כתב השלט"ג להתיר.​

 

[א. כהן]

עניתי על טענתך במדוייק. אתמצת: אתה טוען שבשביל בעלה זה "יצר הרע", ואני מסביר שבשביל בעלה יופי הפאה הוא כמו יופי השיער, דהיינו כמו יופי פניה, ללא קשר ליצר הרע.

אבל לגבי אחרים אה"נ, הרואים אותה בפאה לא יהרהרו,

פיטומי מילי בעלמא. פשוט וברור שאם לבעל 'יופי הפאה' הוא תחליף מושלם ל'יופי השיער', כל שכן לאחרים.

ואם יבוא מאן דהו ויוריד את הפאה מראשה באמצע הרחוב ויתגלה ראשה, היא תתבייש מאוד וגם יהרהרו בה.

ואז? לא הבנתי מה אתה רוצה בזה. זה לא סותר שגם בעצם שיער הפאה הדבר גורם להרהור.

והענין שהאיסור גורם את ההרהור יכול לבאר היטב את דברי הישכיל עבדי, ולהפוך אותם מ"דברי נביאות" לדברים המתקבלים על השכל הישר.

על דרך זו אפשר "ליישב" כל קושיא שנכתבה על פוסק מסויים (לא דוקא בפאה), ולהסביר מהלך חדש בסוגיא, כאשר אותו פוסק שרוצים ליישב אותו כתב בפירוש דברים אחרים... [וכבר התבארו הדברים לעיל].

 

[הלכה ברורה]

דקה 21 והלאה לתשובת לב @משיב כהלכה ו @הלכה ברורה

הסיפור על הרב ניימן יפה מאוד! מכאן צריך ללמוד שזה לא בושה לומר חזרתי בי! ממנו ילמדו וכן יעשו - ואותו דבר ההיפך אדם שצועק כל הזמן שזה אסור ורואה את טעמי וספרי המתירים, והוא חושב שהם צודקים, הוא צריך להגיד אני חוזר בי!, אא"כ הוא חושב שהם לא צודקים, אבל הבעיה שיש הרבה שמראש מסמנים את המטרה (לב' הצדדים) ואח"כ מביאים ראיה לשיטתם, והם לא יחזרו בהם כי מה אני יחזור בי?! איפה ה"כבוד" העצמי שלי?!.

אני אישית הייתי צועק כל הזמן בבחרות וגם אחרי החתונה על כאלה שחשבו שפאה זה מותר, היה לי פשוט שאסור, מהתשובה ביביע אומר, וגם שמעתי אז שיעורים מהרב שבתי לוי על חומרת הפאה. וכך הייתי משפיע על בחורים בישיבה שרצו פאה. ותקופה ארוכה אחר החתונה (שהתחתנתי ע"ד מטפחת) יצא לי לדבר עם ת"ח חשוב שאמרתי לו אין פוסקים שמתירים פאה, והוא אמר לי מה כל ירושלים חוטאות?! אמרתי לו כן!!!.... והוא אמר תעיין בתשובה שכתבתי בנושא (יש לציין שהוא ת"ח מפורסם אלא שהוא לא רוצה לפרסם תשובה זו ברבים למרות שלחצתי עליו, אין לו כח לכאב ראש) ועיינתי בדבריו, וכמה חודשים פתחתי כמעט את כל הספרים שיש בסוגיא כולל כל השו"תים שמובאים ביבי"א, עד שיצא לי שפשוט שמותר. ופרסמתי את זה לחברים, והיו הרבה שהרימו עלי גבה... אתה מתיר פאה?! היית כל כך נגד, אמרתי להם נכון כי לא ידעתי את הסוגיא, כעת למדתי את זה ויש הרבה גדולי עולם שהתירו וכו'. ואני מודה שזה לא היה כ"כ נעים... להגיד לכולם שטעיתי... אבל מהסיפור הנפלא עם הרב ניימן לומדים שזה לא בושה! (למרות שהמסקנות של ב' הסיפורים הפוכים...).

ואיני בא להגיד כאן שלכן בודאי מותר פאה, אל תסמכו עלי (בפרט שאני רק ניק אנונימי ואיני ראיה לשום דבר), אלא כל אחד שיפתח את הסוגיא ויראה את ב' הצדדים (אני קראתי אז גם את ספרי האוסרים) ויראה מי יותר צודק לדעתו, והעיקר לא להיות עם דעות קודמות ולא להיות מוכן לשמוע צד שני. כמו המעשה עם הרב ניימן הנ"ל.

 

[משיב כהלכה]

מנין לך שלא למד ברצינות?

דבריו מוכיחים עליו. לפנינו יש הוצאת שם רע בוטה ללא שמץ של הוכחה או ראיה.

אם היה מוטה לצד אחד, מילא, הרי הוא כעוד אלפים שאין להם בחירה בנושא הזה ודעתם הוכרעה מראש, והיה אפשר לדון לכף זכות שראה איזה משהו והשתכנע ממנו.

אבל כאשר הוא יורה לשני הצדדים, הרי זה מוכיח שלמד את הנושא מקופיא רק כדי לכתוב עליו כמה מילים, ובניסיון להיות אובייקטיבי הוא מלכלך על שני הצדדים בשווה.

 

[ידידיה]

דבריו מוכיחים עליו. לפנינו יש הוצאת שם רע בוטה ללא שמץ של הוכחה או ראיה.

אם היה מוטה לצד אחד, מילא, הרי הוא כעוד אלפים שאין להם בחירה בנושא הזה ודעתם הוכרעה מראש, והיה אפשר לדון לכף זכות שראה איזה משהו והשתכנע ממנו.

אבל כאשר הוא יורה לשני הצדדים, הרי זה מוכיח שלמד את הנושא מקופיא רק כדי לכתוב עליו כמה מילים, ובניסיון להיות אובייקטיבי הוא מלכלך על שני הצדדים בשווה.

קשקוש שלך והשערות בגרוש וחצי.
אינך מכיר את האיש לכן אתה מקשקש.
למשל אני סבור שפאה מותרת, ואני גם סבור שאתה לעיתים מעוות את הפשט ואין צריך לומר שהצד האוסר מעוות ביותר.
זה אובייקטיביות.

 

[ידידיה]

קשקוש שלך והשערות בגרוש וחצי.
אינך מכיר את האיש לכן אתה מקשקש.
למשל אני סבור שפאה מותרת, ואני גם סבור שאתה לעיתים מעוות את הפשט ואין צריך לומר שהצד האוסר מעוות ביותר.
זה אובייקטיביות.

סליחה, לא אתה אלא הרב עזראן מחבר החן וכבוד.

 

[משיב כהלכה]

ואני גם סבור שאתה לעיתים מעוות את הפשט

סבור, לא סבור, אלה קשקושים של ילדים בגן.

יש הוכחות? יש ראיות? ניתי וניחזי מי מעקם את הפשט.

הוא בפתח דבריו נקט "כל הפוסקים מתירים" - שזה כבר עיוות גמור והתייחסות לנושא בקלות דעת.

 

[ידידיה]

סבור, לא סבור, אלה קשקושים של ילדים בגן.

יש הוכחות? יש ראיות? ניתי וניחזי מי מעקם את הפשט.

הוא בפתח דבריו נקט "כל הפוסקים מתירים" - שזה כבר עיוות גמור והתייחסות לנושא בקלות דעת.

כבר למדתי שאיתך אין טעם להתווכח, הופך שחור ללבן ולבן לשחור.
בדיון מה ביאור דברי מהר"ח אבולעפיה שמאתיים רבנים סמכו על כללו של מרן לפסוק כג' או ב' מגו ג' עמודי הוראה, גדולי תלמידי חכמים שבאתרא הדין הסכימו עמי נגד דבריך שאינם ניתנים להאמר כלל. ועוד ועוד.