באנר תרומה

הערות על ספר "אוצר השיער" בדין פאה

באנר
אין זה ממין הטענה, כי הנידון היה כלפי מה שנראה מהמגן גיבורים שכביכול עורר מדנים אף שידע בעצמו שדבריו דחויים... מפני שראה שבזמנו מצות כיסוי הראש נפרצה וכל כוונת הנשים הייתה להדמות לגויות, ולכן עורר מדנים על זה. ולזה כתבתי שהרי כתב לשונות חזקים בבירור גוף הסוגיא, ולא משמע כלל שהוא הבין שאין ביאורו בגמ' מוכרח מצד עצמו. [אלא שאה"נ אתה יכול לדון שאף שאכן ראיותיו בפירוש הסוגיא הם מוחלטות מ"מ עדיין אסר רק מצד שהיה פירצה ובמצב כזה הוי דת יהודית וכו', ולא מצד שאם אין מקור להתיר חוזרים לפשטות שאסור וכו' (וע"ז יבא תגובתי דלעיל), אבל זה לא קשור לעצם דברי המגן גיבורים הנז' שנראה מדבריו שהבאר שבע עצמו ידע שאין ראיותיו מוכרחות ועורר מדנים רק מצד הגויים..., וכנ"ל].

עיקר דברי הב"ש (או ליתר דיוק מה שהעתיק מהר"י) הם איסור הפאה מחמת טעם דת יהודית ומראית העין. ומה שדחה את הראיות מהגמ' הוא רק לרווחא דמילתא, וכתב לשונות חריפים כי באמת כך הבין.

וממילא הב"ש לא "עורר מדנים כשהוא יודע שדבריו דחויים" כי לפי המצב במקומו שהיה זה בגדר פרצה חדשה, מבחינה הלכתית היה שייך בזה חששות של מראית העין ודת יהודית.

ומה שאתה מסיק שזה לא קשור "לעצם דברי המגן גיבורים שהב"ש ידע שאין ראיותיו מוכרחות", זה מפני חוסר הבנתך בדברי המגן גיבורים, ואצטט:

"ובאמת שראיותיו אינן מכריעות כמו שכתבנו בשלטי הגיבורים [היינו פירושם הארוך הנקרא גם הוא "שלטי הגיבורים"], אבל האמת כי זקננו בקעה מצא וגדר בה גדר וראה להחמיר".

הם כתבו שראיותיו אינן מכריעות, לא שהב"ש ידע שאין ראיותיו מכריעות.

המשך המשפט הוא ענין אחר - שהב"ש אסר (מהטעמים שכתב) מפני שמצא בקעה וגדר גדר, ודבריו לא שייכים כיום כאשר פשט המנהג.

וזה מה שכתבו בפירושם שלטי הגיבורים:

"מ"מ זה ודאי, דאם אין מנהג המקום כן, שילכו הנשים בפאה נכרית, ודאי יש לאסור משום מראית העין, כמש"כ זקננו הגאון מהר"י ז"ל, ואולי הוא גם כן בכלל דת יהודית, בפרט לקשור בשערן כמו שהיו נוהגות בזמן הש"ס דוודאי איכא איסור היכא דאין המנהג כן. וגם זקננו שהאריך בפסק הלז, בלי ספק שכוונתו היתה לשם שמים, בשביל שראה שנפרץ בעת ההוא וכל כוונתן היה לדמות לעכו"ם, ועל כן ליבתהו רוח טהרה לעורר מדנים על זה".
 
אם ברגילותה בחול כשהיא יוצאת היא מכסה את הפאה, יש חשש שכמו כן תצא בשבת. בדיוק כמו שהיא יוצאת כאשר היא גילתה את ראשה בביתה וכעת יוצאת ומכסה את ראשה. ורק אילו ביום חול היתה פושטת את הפא"נ - היה שפיר אפשר להוכיח שבשבת אין לחשוש שתצא עם זה שהרי היא תעשה כרגילותה בחול ותפשיט את הפאה קודם שתצא, אבל לא כן הוא, וכנ"ל. [שוב, הדגשתי שמזה עדיין אין ראיה שהפאה היתה מכוסה, אבל מ"מ אין גם ראיה שהיא היתה מגולה, אלא שמראיות אחרות מוכח שלא היתה מגולה וכן מבואר בראשונים וכדלעיל].​

אתה ממחזר את דבריך רק כדי לסמן V על כך שענית, ובעצם לא ענית מאומה על טענתי.

כאשר אשה רוצה לצאת החוצה כמות שהיא, יש סיכוי שתצא ותשכח שיש פאה על ראשה, מבלי לשים לב. אבל כאשר היא נדרשת לביצוע פעולה, להיכנס לבית ולכסות את הפאה, ממילא אין שום סיכוי שתשכח, כי הפעולה הזו תזכיר לה ששבת היום.

ולכן זו הוכחה לכך שהפאה היתה גלויה ברה"ר בדיוק כפי שהיתה גלויה בחצר.
 
לענ"ד על 'תוספת שיער' פחות שייך לשון ש'תתגנה' על בעלה בהיעדרו, כאשר יש לה מספיק שיער משל עצמה בלא"ה ומתקשטת בו.

כל דבר שבעלה רגיל לראותה בו והיא מורידה אותו, יגרום שתתגנה על בעלה.
 
בעיקרון כבר כתבתי שאם באנו לבדוק על כל אחרון מהיכן נבעו דבריו, יכלה הזמן והמה לא יכלו, ועיקר הדיון צריך להיות בדברי הראשונים - אא"כ מצאנו בהם פירכא בדברי האחרונים

ליתר דיוק, אין לך מה להשיב על הדברים הנכוחים שכתבו האחרונים, ולכן הלכת לראשונים לבדוק אם משם יבוא עזרך, ואתה רוצה להכריע נגד גדולי האחרונים מתוך דיוקי הבל בראשונים שאין להם שום יסוד.
 
[וגם באמת לא תמיד אפשר לדעת את כל התמונה מהיכן נבעו דברי אותו פוסק ואין לחכם אלא מה שעיניו רואות. לדוגמא בעניין מקום השוק, רבים נלאו מלהבין את דברי הפמ"ג והמשנ"ב במה שחשבו שהשוק הוא החלק שמעל הברך, והקשו עליהם קושיות רבות מש"ס ומפסקים וכו' והכריעו דלא כדבריהם וכמ"ש השבט הלוי האז נדברו ועוד רבים (עי' בבגדי קודש פרק א באורך), ורבים לא ידעו מה עלתה על דעתם מרוב שהקושיות הם מפורשות במשנה ובסוגיות הש"ס, אולם לבסוף התברר מהיכן נבע טעותם

לפי דמיונך הם "טעו", וכבר כתבתי שלא מסתבר כלל, והוכחתי בכמה הוכחות (ומה שהשבת על זה, אשיב בהמשך). והחזון איש כתב שקשה להכריע בזה, למרות שהביא "קושיות מפורשות במשנה".

ובכל אופן, אין שום קשר בין שני הנדונים, ובדרך זו יכול כל אברך צעיר לדחות את כל דברי האחרונים ולהעמידם באוקימתות שונות ומשונות, כי "לא תמיד אפשר לדעת את כל התמונה ואין לחכם אלא מה שעיניו רואות", ולפסוק כפי סברת כרסו.
 
ואז ניאות הגרי"ש אלישיב לומר: "הצרה של הפאות... אינני יודע איך אפשר לתקן את זה... זה כבר מושרש, אצל גדולים וטובים, הולכים עם הפאות עד כאן (מראה על מקום הנחת התפילין - דוגמא לפאה ארוכה מאוד, הרבה מעבר לאורך הסטנדרטי, ראה תמונה)".... אינני יודע איך אפשר לתקן את זה... להקטין את זה"

הרב אלישיב.jpg

ראה בספר 'מפי האיש' מאת נינו של הגרי"ש זצ"ל (הרב משה ישראלזון), עמ' קנו, שהעיד על דברים שאמר לו הגרי"ש זצ"ל ביום י"א חשוון תשס"ט, כשבועיים לאחר שיעורו המפורסם, וז"ל: "אמרתי לרבינו: כל העולם רועש מדברי הסבא כנגד הפאות נכריות של ימינו, התקשרו נשים מודרניות לשאול. ואמר רבינו: לא מדברים רק ממודרניות, מדברים גם על הבני תורה. ובתוך הדברים אמר רבינו: הולכות עם פאות ארוכות עד פה - והצביע רבינו על כתיפיו. ושאלתי לרבינו: האם הבעיה היא רק הפאות הארוכות? והשיב רבינו: לא, כל המראה של זה, זה פריצות". עכ"ל.

הרי שגם כאשר הגרי"ש זצ"ל הראה על האורך, באותו מעמד השיב לשואל שאין כוונתו דוקא לאורך אלא על עצם המראה, ומבואר שנקט את האורך כביטוי לחומרת ההתדרדרות בנושא הפאות.

והרי זה בדיוק כמו אילו היה מתאונן על אחד שהתדרדר כל כך עד כדי שאוכל ביום כיפור רח"ל, ויבוא ה'משיב כהלכה' ויכתוב כי הרב אמר באלו ימים בשנה אסור לאכול, וא"כ מלבד יום כיפור - בכל שאר ימות השנה אין איסור לאכול... גם לא בתשעה באב ובודאי שלא בתענית אסתר...​
 
לא מפיו של "אשרי האיש" אנו חיים, וכבר ראינו פעמים רבות שגם אנשים יראי שמים חשודים להמציא המצאות בשם גדולי ישראל כדי "לזכות את הרבים".

וכבר כתב א' בפורום לתורה על ספרים אלו:

"כידוע יש את הסט המפורסם "אשרי האיש" - ושמעתי שיותר היה נכון לקרוא לסט הזה "אשרי המאמין"...
ובאמת שבמהלך השנים שמתי לב שהרבה פסקי הלכה שם אינם מדוייקים כלל... וחבל שרבים סומכים על הספרים הללו כתורה מסיני..."

גם לפי עדותו לא ברור מה בא לומר, בזה ש"כל המראה הוא פריצות", האם לשיטתו גם הקצרות אסורות? אם כן לשם מה הדגיש שבא לדבר נגד הארוכות דוקא?

כמו כן חודשים ספורים לאחר "שיעורו המפורסם" התפרסם הוידאו הנ"ל של מקימי בי"ד "משמר התורה" שרצו לשמוע ממנו דברים ברורים יותר נגד הפאה (ביום ט"ו אדר התשס"ט) ושמעו ממנו להיפך, שיש פאה כשרה ויש פאה שאינה כשרה, ושוב אמר "הולכים עם פאות עד כאן".

לשם מה הדגיש שוב את הארוכות דוקא, אם אוסר גם את הקצרות?

ולשם מה אמר שיש פאה כשרה (ועוד הביא "מעשה רב" ללכת עם פאה דוקא) כאשר כל פאות ימינו אסורות?

וממילא אין לנו מה שנאמר במפורש והוסרט בוידאו, ולא שמועות עמומות בספרים לא אמינים.
 
ובנותן טעם להוסיף כאן את דברי הגאון רבי יצחק ירוחם בורודיאנסקי שליט"א:

"למעשה, אספר לכם סיפור שפעם אשתי שתהיה בריאה, עם הרבנית לאה ע"ה אויערבאך שהיא בת של הרב אלישיב, עמדו ודברו ביניהן ואמרו - 'מה עושים מאתנו - מורדות בהורים שלנו'? הדבר הכי גדול זה שרואים על הבנות של הרבנים איך הן מתנהגות, רק שלפעמים בנות הולכות בכיוון הלא נכון - אז אנו יודעים, אבל אצל שני הגדולים האלו - הכיבוד אב היה חזק מאד, אז בעצם המעשים יותר גדולים מדיבורים...

הרב אלישיב אמר למישהו כשהיה ספק על הפאות מהודו, ובבני ברק מספק הורידו את הפאות, אז כשפנו לרב אלישיב שזה ספק דאורייתא לאסור, הוא אמר 'אתה יודע מה זה להוריד לאשה את הפאה - זה להוריד לה את הראש! איך אתה יכול מספק לעשות את זה...' תמיד צריך את המשקל הנכון. הגדולים זה לא רק ההלכה - אלא שיקול הדעת הנכון, להעמיד כל דבר במקום ובמשקל הנכון. זה גדולי ישראל".
 
ועל כולנה מה שכתב הגרי"ש אלישיב בעצמו, בספרו "קובץ תשובות" (חלק ד' סי' ד'), שנשאל בזה הלשון: "המשנה ברורה (סי' ע"ה) מביא שבמקום שנשים אינן יודעות מהי פאה נכרית וטועות לחשוב שהוא שערה של האשה עצמה, אסור ללכת בפאה. נסתפקנו כאן בנתיבות, האם מותר ללכת בחצי פאה. כאן רוב הנשים הן ספרדיות, אמנם אינן יודעות מהי פאה, אך רובן ככולן אינן מכסות לגמרי את שערן, ולא יראה אצלן כאילו אין מכסות נשותינו את ראשן, או צריך להחמיר כדי שידעו שצריך לכסות את הראש לגמרי".

וענה בזה הלשון: "הפרי מגדים [צ"ל משנה ברורה] בסי' ע"ה כתב דאם אין מנהג המקום שילכו הנשים בפאה נכרית, הדין עם המחמירין בזה משום מראית העין. ואין אני רואה מקום לאיסור, לפי הנסיבות שכתבת".
 
לא מפיו של "אשרי האיש" אנו חיים, וכבר ראינו פעמים רבות שגם אנשים יראי שמים חשודים להמציא המצאות בשם גדולי ישראל כדי "לזכות את הרבים".

וכבר כתב א' בפורום לתורה על ספרים אלו:

"כידוע יש את הסט המפורסם "אשרי האיש" - ושמעתי שיותר היה נכון לקרוא לסט הזה "אשרי המאמין"...
ובאמת שבמהלך השנים שמתי לב שהרבה פסקי הלכה שם אינם מדוייקים כלל... וחבל שרבים סומכים על הספרים הללו כתורה מסיני..."

גם לפי עדותו לא ברור מה בא לומר, בזה ש"כל המראה הוא פריצות", האם לשיטתו גם הקצרות אסורות? אם כן לשם מה הדגיש שבא לדבר נגד הארוכות דוקא?

כמו כן חודשים ספורים לאחר "שיעורו המפורסם" התפרסם הוידאו הנ"ל של מקימי בי"ד "משמר התורה" שרצו לשמוע ממנו דברים ברורים יותר נגד הפאה (ביום ט"ו אדר התשס"ט) ושמעו ממנו להיפך, שיש פאה כשרה ויש פאה שאינה כשרה, ושוב אמר "הולכים עם פאות עד כאן".

לשם מה הדגיש שוב את הארוכות דוקא, אם אוסר גם את הקצרות?

ולשם מה אמר שיש פאה כשרה (ועוד הביא "מעשה רב" ללכת עם פאה דוקא) כאשר כל פאות ימינו אסורות?

וממילא אין לנו מה שנאמר במפורש והוסרט בוידאו, ולא שמועות עמומות בספרים לא אמינים.
פשוט מדהים לראות איך אתה שכל הזמן מסתמך על כל מיני ראיונות בתקשורת, ואפי' של אנשי המזרחי, מכחיש עדויות כשהם נוגדות את האג'נדה שלך.
תחליט או שאתה לא מתייחס לעדויות, אלא רק לספרים, או שאתה מכבד כל עדות, אא"כ הוכחשה.
 
פשוט מדהים לראות איך אתה מדמה מילתא למילתא ברמה של ילד בכיתה ד'.

"ראיונות בתקשורת" שאתה מתכוון אליהם, הם עדויות מפורטות של בני משפחת יוסף שהתראיינו לתקשורת וסיפרו כמשיח לפי תומו על אביהם הגדול (כמו כאן וכאן למשל), רק שדבריהם לא נוחים לקריאה עבורך, ואתה מחפש כל דבר שאפשר להתלות בו כדי להתחמק מזה ולטעון להד"ם, ואתה נתפס בזה שהם "אנשי המזרחי" (משפחתו של הגר"ע..) או שהראיון פורסם בעיתון לא חרדי.

ודעת לנבון נקל שאם משהו מזה לא היה אמין, היו המרואיינים מכחישים זאת.

גם התמונה המפורסמת של אשת הגר"ע יוסף עם מטפחת שבקושי מכסה את החלק האחורי של הראש, ורובו מגולה, פורסמה ע"י אחת הבנות הנ"ל בעיתון "הארץ", ולולא היה מדובר בתמונה שאי אפשר להכחישה (רק לתרץ תירוצים מגוחכים) גם על זה היית טוען שאי אפשר להאמין לה כי היא "מאנשי המזרחי" וזה גם פורסם בעיתון חילוני.

אבל גם אם היינו זורמים עם ההתחמקויות שלך מהעדויות הברורות הנ"ל, וכי יש לנו דברים מהגר"ע שסותרים את עדויותיהם, או נהפוך הוא, דברים התומכים בזה?

וא"כ, למה שנטען שבנותיו וחתניו של הגר"ע יוסף הם שקרנים גמורים?

מה שאין כן בנדון דידן שמדובר בוידאו מפורסם של הגרי"ש אלישיב שבו הוא אומר שפאה מותרת לכתחילה, ומביא "מעשה רב" שהתעקש שאשתו תלבש דוקא פאה, ולאחר מכן מדבר על פאות פרוצות ומדגים במוחש "הולכים עם פאות עד כאן" כדי שיובן למה הוא מתכוון, ובספרו גם כתב שפאה שנראית כשיער וטועים בה, מותרת בשופי ע"פ דברי המשנ"ב שאין לחוש למראית העין במקום שפשט המנהג.

ואחר כל זה מגיע נין, בספר שטוענים עליו שהוא לא אמין, ומנסה לערער את מה שראינו בוידאו, וגם דבריו בעצמו עמומים, לא ברור מה הוא רוצה "כל המראה של זה פריצות", ומבאר ר' אהרן כהן בעוצם פלפולו הנודע ש"שאין כוונתו דוקא לאורך אלא על עצם המראה" (של האורך...).

כל בר דעת מבין שאין שום דמיון בין הדברים, והדוגמאות החביבות עליך שאתה דואג להזכיר בכל אשכול שאני "מסתמך על אנשי המזרחי ועל התקשורת החילונית"...
 
ראשי תחתית