לחצו כאן – תרומה לשמואל

חייב כל תלמיד חכם לדון את ההלכה לפי שכלו, ואם לאו עובר על איסור דאורייתא.

כהנא דמסייע

חבר מוביל
הצטרף
27/3/25
הודעות
1,649
שמעתי מאיזה ת''ח שאמר שהיה בכנס דיינים ואמר לדיינים שיש לאו דאורייתא ששיך לדיינים והם לא יודעים שזה לאו דאורייתא, הם אמרו לא יכול להיות, ואז השיבם שחייבים לפסוק בעצמם ולא לסמוך על פוסקים קדומים, בלי להבין את השתלשלות הדין ממקורו, עד שיקבלוהו בשכלם. והם היו המומים, אבל הוא הראה להם המקור. שתיכף נביא.

והנה אנו סמוכים לירצי''ט של רבינו הגדול מרן בעל האור לציון זלה''ה, והוא כתב בספרו (חכמה ומוסר עמ' עט): "ומזה ילמד, ת"ח המורה הוראות ברבים, שלא יפסוק על סמך דברי פלוני שקדמו, אלא יעיין כל דבר בשרשו הדק היטב, ויפסוק הוא בעצמו".

ספר המצות להרמב"ם - מצות לא תעשה - מצוה רפג

מצוה רפג - שהזהיר הדיין מהטות לדעת דיין אחד על צד ההשען אליו בחיוב החייב או זיכוי הזכאי מבלתי שיהיה הדבר מובן אצלו לפי הקשו ושכלו מהקדמות התורה והוא אמרו לא תענה על ריב לנטות, ירצה בזה לא תבקש בריב הנטיה לבד והוא שתטה עם הרוב או עם הגדולים ותשתוק במה שיש בנפשך בדין ההוא.

ספר החינוך - מצוה עז - שלא ילמד חובה מי שלימד זכות תחילה בדיני נפשות:
שלא ילך אחד מן הדיינין אחר דעת דיין אחד גדול, או אפילו אחר דעת הרוב, על צד שיאמינהו לחיוב או לזיכוי מבלי שיהיה הדבר מובן אצלו בשכלו, ואם הוא דין התלוי בגזירת הכתוב או מצד גזירה שוה או היקש שיהא יודע אותו הוא, ולא יסמוך ויבטח על אחד מן הדיינין, ולא על הרוב, שנאמר [שמות כ"ג, ב'] ולא תענה על ריב לנטות, רוצה לומר, לא תאמר על הריב דבר לנטות, כלומר מצד הנטיה לבד, אחר דברי דיין אחד גדול או אחר הרוב ולא מצד הבנתך, או שתרצה להחריש ממה שבלבך על הדין ולהטות אחר דבריהם, לא תעשה כן.
 
ללמוד הדברים משרשם ומקורם

בירושלמי (שבת פ"א ה"ב, וקידושין פ"א ה"ז) איתא "ר' חזקיה בר ירמיה ר' חייה בשם ר' יוחנן אם יכול את לשלשל שמועה עד משה שלשלה", כשיודעים מה מקור כל דין ודין, יוצא מכך הרבה נפק"מ אם שני דינים דומים נובעים ממקורות שונים מתבטלים ע"י זה הרבה קושיות, וכמו כן אם מקור הדבר הוא מדברי תורה, הלכה למשה מסיני, מי"ג מדות שהתורה נדרשת, מדברי קבלה, או מדברי סופרים או ממנהג, יש בזה נפקותא גדולה לגבי ספיקות, או לידע מה נדחה מפני מה, וכל כיו''ב, על כן חובה קדושה לדעת כל דין מהיכן הוא נובע ומה שרשו.

ועל מרן החפץ חיים זיע''א מספר בנו ר' ליב (מכתבי חפץ חיים עמ' ח') כי בהיותו בן ארבע עשרה למד עם אביו, והתחילו בפרשת עגלה ערופה ועברו על התרגום, פירוש רש''י והרמב''ן, הספרי והגהות הגר''א, אחר כך עברו לפרק ''עגלה ערופה'' במסכת סוטה, על המשנה, התוספתא, ועל כל סוגיות הגמרא בבלי וירושלמי עם כל מפרשיהם והפוסקים וכו', והרבה חידושים נתחדשו להם במהלך לימודם. ומעיד בנו שכך היה נוהג בכל לימודיו. כזה ראה וקדש!
ומש"כ בירושלמי "לשלשל את השמועה עד משה", כוונת הירושלמי היא לשלשל את הדברים אחורה אחורה עד שיהיה ברור לו כל הדינים שכתבו הפוסקים כיצד הם מבוארים בגמרא, וכיצד הגמרא נכנסת בדברי המשנה, והמשנה בדברי המקרא. וכל אחד יעשה בזה כפי כוחו יש מי שיכול רק להכניס דברי רש"י והתוס' בתוך מהלך הבנת הגמרא ודבר זה הוא חשוב מאד, ויש יותר מכן שיודעים לראות כיצד ביאורי הגמרא נכנסים במשנה, ויש אשר כחם גדול כל כך שיכולים לראות כיצד הכל נכנס בדברי
המקרא אשר ניתן ע"י משה מסיני. וע' בהקדמת הגר''ח מוולאז'ין לספרא דצניעותא, ומשם באר'ה.

והנה הגאון מוה"ר יצחק קנפנטון בכללי התלמוד שלו (הובאו דבריו בספר השל"ה הקדוש כללי התלמוד כלל עיון) כתב בזה הלשון "וראה גם כן בכל מאמר ומאמר, מה היית סובר מסברתך או דן משכלך בטרם יבוא התנא או האמורא ההוא, כי יצא לך מזה תועלת, כי אם היית סובר מעצמך כמוהו, תקשי לך מאי אתא לאשמועינן פשיטא, [ואז תתבונן בדברים ותמצא חידוש אשר לא היית מעלה בדעתך מקודם לכן]. ואם סברתך מנגדת לו יש לך לדעת מהו ההכרח שיש לו לומר כן, ומה הוא החולשא או הריעותא שיש במה שהיית סובר אתה".

ומטעם זה כתב הגר''ש וולבה זצ''ל בספר עלי שור (ח"ב עמ' קטז) "עיקר עמלנו הוא בעיון הוא בגפ"ת וראשונים דווקא, האחרונים מרוב האור ששפכו על הסוגיא אינם משאירים ללומד מקום להתאמץ להבין בשכלו הוא. והנה תכלית הלימוד להתאמץ בשכלנו להבין הגמרא בהבנה ישרה ולהפוך את שכלנו לשכל של תורה. אין זה איפוא מן החכמה למהר ולהרבות בהסתכלות באחרונים ולהשתעשע בהם, כי בזה אנו מיקלים יותר מדאי ביגיעה העצמית שלנו וכמעט סותמים את דרך העליה שלנו". וע' בספר נחלת שבעה (תשובות סימן נ, להגאון ר' שמואל ב"ר דוד משה הלוי סג"ל תלמיד הט"ז ור' שבתי שפטיל הלוי הורוביץ בעל 'ווי העמודים' בן השל"ה) שכותב כן.

הן אמת דכבר העיר הגרש''ז אוירבאך זצ''ל שאין הכוונה אלא לריבוי העסק באחרונים במקום בראשונים. אמנם לאחר שעוסקים בדברי הגמרא והראשונים כדבעי דברי האחרונים קלים לעיון ומוסיפים סברות וראיות וטענות, והרי האדם מחכים עד מאד מהלימוד בהם, וזה ברור ופשוט שהרי הם גדולים ועצומים בתורה ומלאים תורה כרימון, וחריפות ובקיאות, והם רבותינו ומפיהם אנו חיים, והאריך בזה מרן הבא''ח בהקדמתו לרב פעלים בדברים נכוחים.

אלא שצריך לדעת שני דברים, א) להבין את הדברים שלהם עצמם בהבנה יסודית ובבהירות וכמו שכתב הרש''ז ברוידא ז''ל (אור רש''ז ואתחנן עמ' לא) "כי הדבר אשר ישמע מאחרים, אף כי יבין הדבר, עם כל זה בלי מחשבת עיון פנימי לקבל צורת הדבר בעיון שכלי, אין ידיעתו נחשבת", ועוד כתב שם "בלי מחשבה בהתבוננות כאילו הדבר נגד עיניו בחוש לא חשוב ידיעה".
 
ועוד יש לדעת, שרק הלומד בדברי הגמ' והראשונים בעיון היטב הוא שיכול באמת לקבל תורה מדברי האחרונים, כמו שמבאר הגאון ר' שמעון שקאפ זצוק"ל (בהקדמה לספרו שערי יושר) "מן ראוי לעורר לכל ההוגה בספרי אחרונים שלא לעשות יסוד מכל האמור בדבריהם טרם יבקרו היטב את דבריהם", והדבר ברור שמי שלא עמל בעיון רב ושם עיקר כחו ומגמתו בגמרא וראשונים אין לו את החוש ביקורת לקבל "משכל המלמד" אלא לקבל הכל בלי הבחנה. ובהקדמת הגאון בעל הבן איש חי לספרו רב פעלים כתב: "האחרונים אין דבריהם נקיים מן השגיאות, אף על פי שהם גאונים וגדולים בתורה", וע"ש שהאריך להשיב על דברי גדולי האחרונים, וסיים שם "כל הערות אלה העירותי בחפזון, כחותה על הגחלים, ולא הזכרתים פה כי אם רק להודיע כי המצא ימצא גם בגדולי האחרונים שגיאות רבות כאלה וכו', ועל כן אל יתהלל המשיג על הגדולים לא בהשגות כאלה ולא בהשגות של העלמה ושכחה, כי אין זה חידוש, ואין זה גירעון בחיק הגדולים בזמן הזה אשר רבו הטרדות וכו', ורק דבר הנוגע להלכה ראוי להמשיג להעלותו על ספר, ובלבד שלא יהא נבהל להשיג, ויהיו דבריו בענוה וכבוד ודרך ארץ, וכוונתו לשם שמים לא להתגדל ולהתפאר בהשגותיו" וכו'.

ומטעם זה כתב שם הגר"ש שקאפ: "דכל מה שיש בכוחנו להחל מהתחלת התורה עלינו לעשות בעצמנו, לפי ערך שהורשה לנו לחקור ולהתבונן, ולא לסמוך על דברי הגדולים שקדמונו". וכן כתב הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצוק"ל (חכמה ומוסר עמ' עט) "ומזה ילמד ת"ח המורה הוראות ברבים שלא יפסוק על סמך דברי פלוני שקדמו, אלא יעיין כל דבר בשרשו הדק היטב, ויפסוק הוא בעצמו".
 
יש כאלה בדורנו שמתיימרים לפסוק הלכות מספרי קיצורים וכדו', והבן.
לא הבנתי זה לית מאן דפליג דהוי כעזרה ראשונה לפני בירור סוגיא. ותו לא. לא שמענו דבר כזה מעולם.
 
יש כאלה בדורנו שמתיימרים לפסוק הלכות מספרי קיצורים וכדו', והבן.
וראה דברי מרן הגרע''י זצ"ל:
"וְכָּל סֵפֶר שֶׁהוּא קִצּוּר הַהֲלָכָה הוּא לַהֲמוֹן הָעָם כְּדֵי לְפַרְסֵם אוֹתָם, אֲבָל תַּלְמִיד חָכָם אָסוּר לוֹ לְהִסְתַּמֵּךְ רַק עַל סְפָרִים כָּאֵלֶּה, אֶלָּא צָרִיךְ לָדַעַת אֶת הַמָּקוֹר עַד שֶׁיַּגִיעַ לַתַּמְצִית, לְאַסּוּקֵי שְׁמַעְתְּתָא אֲלִבָּא דְּהִלְכְתָא, וְזוֹ הַהֲלָכָה שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חָפֵץ בָּהּ".
 
צריך שהדברים יפלו על אזניים קשובות ...
לך תסביר את זה לבעלי קטנות המוחין ...
יש כאלה בדורנו שמתיימרים לפסוק הלכות מספרי קיצורים וכדו', והבן.
אתה מערב דברים שלא קשורים לנושא.

הכוונה שאדם פוסק הלכה וכדו' אין לו להסתמך בלי לעיין בשרשם של דברים.
כמובן שאם אני רוצה לדעת מה דעת הרב עובדיה/בא"ח בנושא מסויים זה לא נקרא "לפסוק הלכות מספרי קיצורים".

- ואפי' נראה לי מורה הוראה (לדוגמא בקו ההלכה) לא צריך להיות בקיא בכל חדרי התורה, ויותר צריך להיות "מראה מקום".
והדבר הנ"ל שייך בדיין/מוציא ספר וכדו'
 
הכוונה שאדם פוסק הלכה וכדו' אין לו להסתמך בלי לעיין בשרשם של דברים.
פשיטא
כמובן שאם אני רוצה לדעת מה דעת הרב עובדיה/בא"ח בנושא מסויים זה לא נקרא "לפסוק הלכות מספרי קיצורים".
פשיטא
- ואפי' נראה לי מורה הוראה (לדוגמא בקו ההלכה) לא צריך להיות בקיא בכל חדרי התורה, ויותר צריך להיות "מראה מקום".
והדבר הנ"ל שייך בדיין/מוציא ספר וכדו'
הכל קשור בעקיפין
מי שלומד קיצורים בלי לעיין במקור, זה רע מאוד, וגורם לתורה שתשכח, וגם גורם לכך שלא יבין הדין על בוריו וכו' אלא שממשיך ללמוד ולפוסק מ'קיצורים' מטעמי נוחות/נחיתות.
מי שבאמת בקי לא צריך בכלל ספרי קיצורים, אולי רק בתור 'מראי מקומות' (פסקי תשובות, ילקוט יוסף, וכדו')
וכתב הגר''א באבן שלמה, שהלומד קיצורים סופו שישכח הכל.
לפני שנמשיך לדון, האם כבודו מסכים עקרונית (לא משנה הפרטים) עם דברי הרב @כהנא דמסייע ?
אם לא, אין טעם לדון איתך.
 
הכוונה שאדם פוסק הלכה וכדו' אין לו להסתמך בלי לעיין בשרשם של דברים.
הדבר צריך להיות מובן לו בשכלו
כמובן שאם אני רוצה לדעת מה דעת הרב עובדיה/בא"ח בנושא מסויים זה לא נקרא "לפסוק הלכות מספרי קיצורים".
כמובן שאם זה קיצור שחיבר אחד מגדולי הדור, חייב לנסות להבין סברתו, כי היה מאחורי זה גברא רבה.
אך ודאי שאם לאחר העיון יש קושיות וראיות אחרת, אדם חייב להביע דעתו בגאון במחלוקות אחרונים. ולא להיות מבטל דעתו לחכם מסויים ודיו, בלי להבחין בשרש הסברות. אא''כ לא הגיע להוראה, וזה יגידו ויעידו לו רבותיו וחבריו האם הוא גמיר וסביר.
אך מי שגמיר וסביר חייב לגבש דעה עצמאית ואם לא, הוא איננו פוסק אלא "מראה מקום"
- ואפי' נראה לי מורה הוראה (לדוגמא בקו ההלכה) לא צריך להיות בקיא בכל חדרי התורה, ויותר צריך להיות "מראה מקום".
והדבר הנ"ל שייך בדיין/מוציא ספר וכדו'
בדיין ודאי שלא. והוזהרנו על זה.
והשאיפה של אדם להיות גדול בתורה, היינו בר דעת ומסוגל להכריע בעומק התורה בשיקול דעת עצמאי, וכהגדרת השו''ע בת''ח "שיודע רוב מקומות התלמוד מדעתו, ויודע לישא וליתן"

ומצרף דברי הגרע''י זצ''ל בענין זה בשיחה לאברכים ובני תורה.
"וּדְּעוּ שֶׁבַּתּוֹרָה אֵין מַשּׂוֹא פָּנִים, הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא הָיָה מְצַוֶּה וְאוֹמֵר לְתַלְמִידוֹ רַבִּי חַיִּים מִוּוֹלוֹזִ'ין, אֵין מַשּׂוֹא פָּנִים בְּהוֹרָאָה (שׁוּ"ת חוּט הַמְּשֻׁלָּשׁ סִימָן ט) אִם תִּמְצְאוּ שְׁגִיאָה עַל מִישֶׁהוּ "אֲדַבְּרָה בְעֵדוֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ", כִּי זוֹ דַּרְכָּהּ שֶׁל תּוֹרָה, וּמִי שֶׁכּוֹעֵס עַל שֶׁמַּקְשִׁים עַל דְּבָרָיו וּמִתְרַעֲמִים עָלָיו בְּצֶדֶק, זֶה חֹסֶר דַּעַת, זֶה לֹא אִישׁ מֻשְׁלָם. אָדָם שָׁלֵם לֹא כּוֹעֵס, וְרַק אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁמְּשַׁבְּשִׁים, לֹא דַּי לָהֶם שֶׁלֹּא יוֹדְעִים אֶלָּא גַּם מַקְשִׁים עָלָיו 'לֹא מִסְתַּיֵּי דְּלֹא גָּמַר, תִּיּוּבְתָא נָמֵי מוֹתִיב? וּבִפְרָט אִם כַּוָּנָתָם לְקַנְטֵר. אֲבָל אִם מַקְשִׁים בְּצֶדֶק אֵין לִכְעֹס, כִּי הֲרֵי הָעִקָּר הוּא שֶׁתִּתְגַּלֶּה הָאֱמֶת, וְלֹא מְשַׁנֶּה אִם הָאֱמֶת מִתְגַּלָּה עַל יָדוֹ אוֹ עַל יְדֵי חֲבֵרוֹ. כְּמוֹ שֶׁשָׂמֵחַ שֶׁמִּתְגַּלָּה הָאֱמֶת עַל יָדו, כָּךְ צָרִיךְ לִשְׂמֹחַ כְּשֶׁחֲבֵרו בָּרוּךְ ה' זָכָה וְגִלָּה אֶת הָאֱמֶת, הָעִקָּר שֶׁיִּהְיֶה כָּבוֹד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא ומַה נַּפְקָא מִנֵּיהּ אִם נִתְכַּבֵּד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל יָדו אוֹ עַל יְדֵי חֲבֵרו. כָּךְ חוֹשֵׁב מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ שֵׂכֶל יָשָׁר, אֲבָל מִי שֶׁאֵין לוֹ שֵׂכֶל יָשָׁר חוֹשֵׁב אִם בָּא רַב אֶחָד וְחוֹלֵק עַל הָרַב הַשֵּׁנִי, סִימָן שֶׁהוּא לֹא מַחֲשִׁיב אוֹתוֹ, וּמַתְחִילִים לִכְעֹס, הוּא אָדָם גָּדוֹל אֵיךְ אַתָּה חוֹלֵק עָלָיו, זֶה חֹסֶר דַּעַת. הַתּוֹרָה שֶׁלָּנוּ הִיא תּוֹרַת אֱמֶת, וֶאֱמֶת כְּתִיב בָּהּ (עֲבוֹדָה זָרָה ד:), וְלֹא מַחֲנִיפִין בָּהּ לְשׁוּם אָדָם. אֵלּוּ דְּבָרָיו שֶׁל הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא.

לָכֵן שָׁנִינוּ בַּמִּשְׁנָה (אָבוֹת א, ד) "וִיהִי בֵּיתְךָ בֵּית וַעַד לַחֲכָמִים, וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם, וֶהֱוֵי שׁוֹתֶה בַּצָּמָא אֶת דִּבְרֵיהֶם", 'מִתְאַבֵּק', - אוֹמֵר הַגָּאוֹן מִוִּילְנָא (עי' לגר"ח מִווֹאלוֹזִ'ין בְּרוּחַ חַיִּים שָׁם) - לְשׁוֹן "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בְּרֵאשִׁית לב, כה), הִתְאַבְּקוּת מַמָּשׁ, כִּי הַמִּתְאַבֵּק עוֹשֶׂה מִלְחָמוֹת, 'וֶהֱוֵי מִתְאַבֵּק בַּעֲפַר רַגְלֵיהֶם', מִצַּד אֶחָד עֲפַר רַגְלֵיהֶם, תִּתְנַהֵג אִתָּם בַּעֲנָוָה כִּי סוֹף סוֹף הֵם גְּאוֹנִים, הֵם גְּדוֹלִים, אך מִצַּד שֵׁנִי מֻתָּר לְךָ לְהִתְאַבֵּק, לְהֵאָבֵק עַל דַּעְתְּךָ, יֵשׁ לְךָ דֵּעָה נְחוּשָׁה בְּאֵיזֶה דָּבָר שֶׁל הֲלָכָה, אַתָּה מֵבִין שֶׁכָּךְ הַהֲלָכָה, וְאַתָּה תַּלְמִיד חָכָם שֶׁהִגַּעְתָּ לְהוֹרָאָה, תַּעֲמֹד עַל דַּעְתְּךָ! לֹא בְּכָל דָּבָר יִהְיֶה פַּחְדָּן וְיֹאמַר 'אֲנִי מְבַטֵּל דַּעְתִּי...', זֶה אֵין לוֹ דַּעַת בִּכְלָל, אִם הוּא עוֹשֶׂה תָּמִיד כְּמוֹ בִּטּוּל חָמֵץ... 'מְבַטֵּל בְּלִבּוֹ וְדַיּוֹ' אָז אֵין לוֹ דַּעַת, צָרִיךְ אָדָם לַעֲמֹד עַל דֵּעוֹתָיו. אֶלָּא מַה, אִם הוּא רוֹאֶה שֶׁהוּא טוֹעֶה זֶה עִנְיָן אַחֵר, 'מוֹדֶה עַל הָאֱמֶת', אֲבָל כְּשֶׁהוּא מַרְגִּישׁ שֶׁהוּא הַצּוֹדֵק, "וַאֲדַבְּרָה בְעֵדוֹתֶיךָ נֶגֶד מְלָכִים וְלֹא אֵבוֹשׁ" (תְּהִלִּים קיט, מו).
 
- ואפי' נראה לי מורה הוראה (לדוגמא בקו ההלכה) לא צריך להיות בקיא בכל חדרי התורה, ויותר צריך להיות "מראה מקום".
והדבר הנ"ל שייך בדיין/מוציא ספר וכדו'
ה"י
אדם שעונה בקו ההלכה (לדוגמא) ואינו יודע את ההלכה משורשה, אם אינו עונה מתוך הכתוב אלא רק מזיכרון בעלמא,
וודאי לי שבא לידי טעות !

אא"כ שאלו אותו איך מברכים על לחם ...

וחוץ מזה, גם אם הוא בטוח שכך היא ההלכה, אם לא למד את כל היקף הסוגיא, יטעה בגישה לעניין, ואף שדבריו עקרונית נכונים, מצד המציאות או השכל הישר, הם אינם כן.
(לדוגמא, מה שסיפר הרב בן משה באחד שנשאל ע"י אם היא מותרת לבעלה באופן מסויים)
 
הרב @כהנא דמסייע אם אפשר לסדר את הדברים בקובץ מסודר להורדה וקריאה מסודרת
תודה
קבלתי את ההצעה, לתועלת הרבים. הוספתי עוד כמה נקודות. ואני חושב שיש תועלת להפיץ את האמת הזו כמה שיותר [אפשר להדפיס עותק להדק ולהניח בכולל], יגדיל תורה להאדיר, בעז''ה.
 

קבצים מצורפים

ואינו יודע את ההלכה משורשה, אם אינו עונה מתוך הכתוב אלא רק מזיכרון בעלמא,
וודאי לי שבא לידי טעות !
 
ה"י
אדם שעונה בקו ההלכה (לדוגמא) ואינו יודע את ההלכה משורשה, אם אינו עונה מתוך הכתוב אלא רק מזיכרון בעלמא,
וודאי לי שבא לידי טעות !

אא"כ שאלו אותו איך מברכים על לחם ...

וחוץ מזה, גם אם הוא בטוח שכך היא ההלכה, אם לא למד את כל היקף הסוגיא, יטעה בגישה לעניין, ואף שדבריו עקרונית נכונים, מצד המציאות או השכל הישר, הם אינם כן.
(לדוגמא, מה שסיפר הרב בן משה באחד שנשאל ע"י אם היא מותרת לבעלה באופן מסויים)
התכוונתי לדוגמא לרבנים בקו ההלכה שמורים לפי פסקי מרן הגרע"י זצוק"ל, לא "חייבים" ללמוד כל הלכה והלכה מתחילת הסוגייא כי אם ככה לא יהיו כמעט רבנים שישיבו לשאלות...

- ברור שאין לאף אחד להורות "מהזכרון" אבל בהחלט יכול לסמוך על פסק של גדול ישראל שרוב ככל ההלכות שלו הם סולת נקיה.
מי שלומד קיצורים בלי לעיין במקור, זה רע מאוד, וגורם לתורה שתשכח, וגם גורם לכך שלא יבין בבדין על בוריו וכו' אלא שממשיך ללמוד ולפוסק מ'קיצורים' מטעמי נוחות/נחיתות.
ברור שזה נכון.
אבל וודאי שמי שלא בקיא עדין בכל ההלכות ורוצה להיות בקיא בכולם "יתחיל" עם ספרי קיצורים וימשיך בעומקם של דברים.
לפני שנמשיך לדון, האם כבודו מסכים עקרונית (לא משנה הפרטים) עם דברי הרב @כהנא דמסייע ?
וודאי שבטח.
 
התכוונתי לדוגמא לרבנים בקו ההלכה שמורים לפי פסקי מרן הגרע"י זצוק"ל, לא "חייבים" ללמוד כל הלכה והלכה מתחילת הסוגייא כי אם ככה לא יהיו כמעט רבנים שישיבו לשאלות...
לא, לא, לא,
כן חייבים,
אם לא יהיו שלא יהיו, לא אנחנו ערבים לכך.
אבל בהחלט יכול לסמוך על פסק של גדול ישראל שרוב ככל ההלכות שלו הם סולת נקיה.
הוא יכול לסמוך רק אם הוא רואה את הפסק מול העיניים, והשאלה היא אחד על אחד מה שכתוב,
אחרת,
זה לא אותו 'פסק של גדול בישראל', זה פסק של אברך חשוב ככל שיהיה שלא מונח כעת בסוגיא (אם בכלל) !!
אבל וודאי שמי שלא בקיא עדין בכל ההלכות ורוצה להיות בקיא בכולם "יתחיל" עם ספרי קיצורים וימשיך בעומקם של דברים.
מסכים, אבל שלא יענה לשאלות ששואלים אותו !
א. בספרי קיצורים א"א לדמות מילתא למילתא.
ב. בספרי קיצורים רבו אי ההבנות הנולדות מחוסר מונחות.

לא צריך ליישב בכח את המצב בעולם, אם אין לנו אפשרות לשנות, לפחות שאנחנו לא נלקה בזה ...
 
ראשי תחתית