משיב כהלכה
חבר ותיק
- הצטרף
- 18/12/24
- הודעות
- 605
תמוה שאשה נכנסת לעזרת גברים, מברכת וקוראת בתורה ולחז"ל לא הפריע החוסר צניעות שיש בזה, אלא רק לא כבוד הציבור (מסבירים הראשונים, שלא יאמרו שאין מי שיקרא בתורה חוץ מאשה זאת).
ועוד יותר תמוה, שהפוסקים דנים מה עם "קול באשה ערוה", והחוסר צניעות בעצם הופעתה בבית הכנסת לא הטריד אותם...
אשה שעומדת במרכז בית הכנסת, מוקפת גברים, ונוטלת חלק בתפילה ואפילו קולה נשמע, האם זה לא חוסר צניעות? נראה שמושגי הצניעות דאז היו שונים לחלוטין מהיום.
[לא באתי לעורר על "הענין הנשגב" שאשה תעלה לתורה, שחז"ל כבר ממילא ביטלוהו (ולא מסיבת הצניעות) ומי שנוהגים בזה כיום הם רק רפורמים הזויים שיצרו דת חדשה משלהם. אלא רק לנסות להבין את המציאות בזמן חז"ל ובזמן הראשונים, שדבר כזה לא נחשב אצלם לחוסר צניעות].
ואחד ניסה לתרץ לי שקוראת מהעזרת נשים או מאחרי מחיצה... אבל בגמ' אין שום רמז למחיצה, ומעזרת נשים אי אפשר לקרוא בספר (צריך משקפת).
ופשט הסוגיא שהאשה עולה לתורה ככל האדם בין שבעת העולים, ואין מקום לשום תירוץ בסגנון הנ"ל.
ואחרים ניסו לדחוק ש"כבוד הציבור" היינו שזה חוסר צניעות. ואני מבין את הצורך להמציא ביאור שיתאים ל"השקפה הטהורה"... אבל הפשט הוא שגנאי הוא לציבור שיצאו ידי חובה ע"י אשה, כביכול אין גבר שיוציאם בקריאת התורה. ולא מצינו בראשונים מי שיפרש כך, רק באחרונים דנו מצד קול באשה ערוה.
וגם בשו"ת להורות נתן (חלק א סימן ס) ניסה לדחוק דאיירי בקטנה שאין בה הרהור ובפנויה שאין קולה ערוה, ולמעשה אפשר להעמיד עשרות אוקימתות שאין להם רמז כלל בסוגיא, אבל פשט אמיתי יש רק אחד.
והגר"ש וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ג סימן יד) שהקשה על הכל בו שאסר לאשה לקרוא מגילה לגברים משום קול באשה ערוה, "דברי הכל בו קשים מש"ס מגילה הנ"ל דמכח כבוד הציבור דוקא... פשטות הש"ס והפוסקים הוא ודאי נגד סברת הכל בו".
ויתרה מכך הביא הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ד סימן טו) מהמרדכי (פרק הניזקין סימן ת"ד), שכתב דהיכא דלא אפשר ידחה כבוד צבור ואשה עולה למנין שבעה.
וכן בספר הבתים, שהוא אחד מהראשונים, כתב: "יש מן הגדולים שכתב שהמתפללין בבתיהם בעשרה, אשה קוראת שם בתורה, שלא נקרא ציבור אלא כשמתפללין בבית הכנסת".
ויעויין בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יב: "והנה בכל הדורות נהגו שלפעמים היתה נכנסת אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש, וההלכה למעשה בעניין זה צריכה עיון, ותלויה בהרבה עניינים... והנה יש ראיה, כעין שהזכרת, שלדינא אפשר להניח לאשה אחת להכנס לבית המדרש, מן הדין בשולחן ערוך או"ח סי' רפ"ב סעיף ג', דאשה עולה למנין שבעה קרואים".
ועוד יותר תמוה, שהפוסקים דנים מה עם "קול באשה ערוה", והחוסר צניעות בעצם הופעתה בבית הכנסת לא הטריד אותם...
אשה שעומדת במרכז בית הכנסת, מוקפת גברים, ונוטלת חלק בתפילה ואפילו קולה נשמע, האם זה לא חוסר צניעות? נראה שמושגי הצניעות דאז היו שונים לחלוטין מהיום.
[לא באתי לעורר על "הענין הנשגב" שאשה תעלה לתורה, שחז"ל כבר ממילא ביטלוהו (ולא מסיבת הצניעות) ומי שנוהגים בזה כיום הם רק רפורמים הזויים שיצרו דת חדשה משלהם. אלא רק לנסות להבין את המציאות בזמן חז"ל ובזמן הראשונים, שדבר כזה לא נחשב אצלם לחוסר צניעות].
ואחד ניסה לתרץ לי שקוראת מהעזרת נשים או מאחרי מחיצה... אבל בגמ' אין שום רמז למחיצה, ומעזרת נשים אי אפשר לקרוא בספר (צריך משקפת).
ופשט הסוגיא שהאשה עולה לתורה ככל האדם בין שבעת העולים, ואין מקום לשום תירוץ בסגנון הנ"ל.
ואחרים ניסו לדחוק ש"כבוד הציבור" היינו שזה חוסר צניעות. ואני מבין את הצורך להמציא ביאור שיתאים ל"השקפה הטהורה"... אבל הפשט הוא שגנאי הוא לציבור שיצאו ידי חובה ע"י אשה, כביכול אין גבר שיוציאם בקריאת התורה. ולא מצינו בראשונים מי שיפרש כך, רק באחרונים דנו מצד קול באשה ערוה.
וגם בשו"ת להורות נתן (חלק א סימן ס) ניסה לדחוק דאיירי בקטנה שאין בה הרהור ובפנויה שאין קולה ערוה, ולמעשה אפשר להעמיד עשרות אוקימתות שאין להם רמז כלל בסוגיא, אבל פשט אמיתי יש רק אחד.
והגר"ש וואזנר בשו"ת שבט הלוי (חלק ג סימן יד) שהקשה על הכל בו שאסר לאשה לקרוא מגילה לגברים משום קול באשה ערוה, "דברי הכל בו קשים מש"ס מגילה הנ"ל דמכח כבוד הציבור דוקא... פשטות הש"ס והפוסקים הוא ודאי נגד סברת הכל בו".
ויתרה מכך הביא הגר"ע יוסף בשו"ת יחוה דעת (חלק ד סימן טו) מהמרדכי (פרק הניזקין סימן ת"ד), שכתב דהיכא דלא אפשר ידחה כבוד צבור ואשה עולה למנין שבעה.
וכן בספר הבתים, שהוא אחד מהראשונים, כתב: "יש מן הגדולים שכתב שהמתפללין בבתיהם בעשרה, אשה קוראת שם בתורה, שלא נקרא ציבור אלא כשמתפללין בבית הכנסת".
ויעויין בשו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יב: "והנה בכל הדורות נהגו שלפעמים היתה נכנסת אשה ענייה לבית המדרש לקבל צדקה, או אבלה לומר קדיש, וההלכה למעשה בעניין זה צריכה עיון, ותלויה בהרבה עניינים... והנה יש ראיה, כעין שהזכרת, שלדינא אפשר להניח לאשה אחת להכנס לבית המדרש, מן הדין בשולחן ערוך או"ח סי' רפ"ב סעיף ג', דאשה עולה למנין שבעה קרואים".
