מה שבאמת צריך (בלי חס וחלילה לגרוע מחלק הגר"ע) זה לייצר מערכת כללי פסיקה הרמטית והגיונית שאינה משתנה ממקום למקום, אלא פועלת במושלם בכל מקום לפי ענינו, על פי כללי הבסיס הברורים
לא תוכל לייצר מערכת כללים כזו,
(זה מה שמנסים כיום לייצר ה"תלמידים", כללים חדשים, ותולים את זה ברב. אבל באמת הכללים הללו מבוססים על קושיות שנופלות בדברי הרב, ואז הם מייצרים בחסידותם העיוורת לדברי הרב "כלל" כדי ליישב, כלל שהרב לא אמר מעולם, ואף אמר הפכו בהרבה פעמים, דוגמת הכלל הזה שנדון כאן בארוכה, שקיבל שידרוג ביחו"ד ח"ז בשונה מהכתוב ביבי"א בכמה וכמה פעמים).
הבעייה בכללים כאלו היא, א' הכללים שלך לא מחייבים את זולתך, וחוץ ממה שכמעט כל כלל יש בו מחלוקת, הרי שכללים חדשים שאתה תייסד, ודאי לא יחייבו אותי, וכלשון הראב"ד ולמה אסמוך אני ברירתו והיא לא נראית בעיני. ב' עיקר הדין צריך להיות נתון לסברא ועיון הסוגיא, ולא לכללים. ג' גם הכללים שנמצאים בפוסקים לרוב, רבים מהם בכלל אינם משמשים למעשה, ואף לא את הפוסקים עצמם שקבעום וייסודם. וכלשונו של הגרח"פ כמדומה לי, שהכללים אינם אלא לרקחות וטבחות במקום שאין אתה יודע לאן הדין נוטה.
לכן א"א להרוג את הסברא, ולהפוך את ההוראה לדבר שנתון לכללי משחק קבועים. - אין דבר כזה, נקודה.
אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל קח בחשבון שלא תמצא אותי ואת הדומים לי כשותפים למהלך. (ופה הויכוח הגדול עם הר' יצחק יוסף ושומעי לקחו, שהוא מנסה לכפות על הציבור כללים בפוסקים [כללים שהרב עובדיה לא אמר אותם, ופעמים אמר את הפכם], ואני ושכמותי פשוט לא מתייחסים לזה אפי' בתור נושא ללימוד, כי עסק התורה וההלכה אצלינו הוא משהו אחר לחלוטין, זולתי הכללים המינימליים שכן התקבלו אצל הפוסקים להשתמש בהם, וגם זה רק בערבון מוגבל).