עזוב מה לא כתוב,
מה כן כתוב ?
כללי הפסיקה של הגר"ע יוסף זצ"ל
- יוזם האשכול אלישמע
- תאריך התחלה
מה כן כתוב ?
האריך שם שקבלנו הוראות מרן בתורת ודאי.
אבל כתב שם שעם כל זה עבדינן ס"ס נגד מרן כיון שמרן "החמיר" בדין מסויים ועם הספק הנוסף היה מיקל.
זהו שלא!
האור לציון ח"ב יצא לדון האם קבלנו הו' מרן לגמרי ושאר השיטות הן דחויות לגמרי ואין לחוש אליהן.
או שקבלנו דעתו כאילו היא דעת רוב הפוסקים ודעת החולקים היא המיעוט, אבל אין מחשיבים דעתם לדחויה לגמרי.
נפק"מ: אם צריכים לחוש להחולקים במקום שיכול לחוש בקל.
והסיק כאפשרות ב', ולכן מצינו בהבה מקומות שהאחרונים חששו לסברת החולקים, בעיקר במילי דאו', ובעיקר במקום שיכול לחוש ולהחמיר בקל.
ותלה בזה את סב"ל ואת ס"ס, והביא דברי הנדיב לב דאמרינן ס"ס להתיר נגד מרן אף שספק אחד נגד מרן, משום שקבלת הו' מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק.
ואף במקום ששתי הספיקות נגד מרן, יש לפסוק כן מאותו טעם.
וכן באיסור ערוה מחמירים נגד הו' מרן.
והטעם כמו שהתבאר שלא קבלנו הוראות מרן כודאי גמור, אלא כאילו דעתו היא דעת רוב הפוסקים, והרי קיי"ל שבמקום שאזלינן בתר רוב הפוסקים אין המיעוט כמי שאינו שהרי לא ראו אלו את אלו, ולכן חיישינן לדעת המיעוט כשאפשר בקל, וא"כ ה"ה בדעת מרן. ע"כ מהאול"צ.
ועם זה חכם עובדיה מתווכח!
וכתב (מכאן ציטוטי לשון): מכל מקום קבלת דברי מרן היא קבלה גמורה גם בדיני איסור והיתר, כאילו הם הלכה למשה מסיני בתץורת ודאי גמור.
וכ"כ מהרי"פ דבריו שנתקבלו עליהם הוקבעו עליהם חובה גמורה כאילו הם הלכה למשה מסיני, כאילו אין שם מחלוקת כלל... והנוטה מדבריו אפילו מקולא לחומרא כאילו הוא נוטה מדברי תורה ומזלזל בכבוד רבותיו.
וכ"כ ר"י מולכו אנו בני ספרד בתר מרן גררינן בין להקל בין להחמיר.
וכ"כ מהר"י אלגאזי ואנו נוהגים לפסוק ככל הוראותיו בין להקל בין להחמיר.
וכ"כ ר"י בסיס... ומקובלים אנחנו שבכל שהרי"ט בעל ערך השלחן העלה להחמיר ע"פ דעת רוב הראשונים נגד פסק מרן, מ"מ למעשה לא היה מורה הלכה לאחרים אלא כדעת מרן, ורק לעצמו היה מחמיר.
(ואז הכניס שבספק ספיקא תולים שאם מרן היה רואה הספק היה פוסק להקל. אבל לא זה העיקר! - זו רק תוספת).
וממשיך הרב ואומר: ולכן אין המורה הוראות יכול לפסוק לשואליו כדעת החולקים על מרן בין להקל בין להחמיר... ועע"ש באורך.
זה מה שכתוב ביבי"א. - כן, או לא?
האור לציון ח"ב יצא לדון האם קבלנו הו' מרן לגמרי ושאר השיטות הן דחויות לגמרי ואין לחוש אליהן.
או שקבלנו דעתו כאילו היא דעת רוב הפוסקים ודעת החולקים היא המיעוט, אבל אין מחשיבים דעתם לדחויה לגמרי.
נפק"מ: אם צריכים לחוש להחולקים במקום שיכול לחוש בקל.
והסיק כאפשרות ב', ולכן מצינו בהבה מקומות שהאחרונים חששו לסברת החולקים, בעיקר במילי דאו', ובעיקר במקום שיכול לחוש ולהחמיר בקל.
ותלה בזה את סב"ל ואת ס"ס, והביא דברי הנדיב לב דאמרינן ס"ס להתיר נגד מרן אף שספק אחד נגד מרן, משום שקבלת הו' מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק.
ואף במקום ששתי הספיקות נגד מרן, יש לפסוק כן מאותו טעם.
וכן באיסור ערוה מחמירים נגד הו' מרן.
והטעם כמו שהתבאר שלא קבלנו הוראות מרן כודאי גמור, אלא כאילו דעתו היא דעת רוב הפוסקים, והרי קיי"ל שבמקום שאזלינן בתר רוב הפוסקים אין המיעוט כמי שאינו שהרי לא ראו אלו את אלו, ולכן חיישינן לדעת המיעוט כשאפשר בקל, וא"כ ה"ה בדעת מרן. ע"כ מהאול"צ.
ועם זה חכם עובדיה מתווכח!
וכתב (מכאן ציטוטי לשון): מכל מקום קבלת דברי מרן היא קבלה גמורה גם בדיני איסור והיתר, כאילו הם הלכה למשה מסיני בתץורת ודאי גמור.
וכ"כ מהרי"פ דבריו שנתקבלו עליהם הוקבעו עליהם חובה גמורה כאילו הם הלכה למשה מסיני, כאילו אין שם מחלוקת כלל... והנוטה מדבריו אפילו מקולא לחומרא כאילו הוא נוטה מדברי תורה ומזלזל בכבוד רבותיו.
וכ"כ ר"י מולכו אנו בני ספרד בתר מרן גררינן בין להקל בין להחמיר.
וכ"כ מהר"י אלגאזי ואנו נוהגים לפסוק ככל הוראותיו בין להקל בין להחמיר.
וכ"כ ר"י בסיס... ומקובלים אנחנו שבכל שהרי"ט בעל ערך השלחן העלה להחמיר ע"פ דעת רוב הראשונים נגד פסק מרן, מ"מ למעשה לא היה מורה הלכה לאחרים אלא כדעת מרן, ורק לעצמו היה מחמיר.
(ואז הכניס שבספק ספיקא תולים שאם מרן היה רואה הספק היה פוסק להקל. אבל לא זה העיקר! - זו רק תוספת).
וממשיך הרב ואומר: ולכן אין המורה הוראות יכול לפסוק לשואליו כדעת החולקים על מרן בין להקל בין להחמיר... ועע"ש באורך.
זה מה שכתוב ביבי"א. - כן, או לא?
חבל שאתה טורח לכתוב באורך ולא מבדיל בין "קבלת הוראות מרן" שהיא בצורה וודאית גם להחמיר.
לבין זה שמרן פסק את פסקו "להחמיר" ולכן עושים נגד זה ס"ס.
אתה רציני!?
זה העיקר, מפה רואים מפורש שהפסק שמרן פסק זה לא בצורה וודאית כי א"כ לא היה עוזר ס"ס!!
זה מה שהרב עובדיה כתב, והפלפולים שלך לא מעלים ולא מורידים כרגע.
אז כנראה שלא הבנת כלום, או שאני לא מבין אותך כלום.
אבל דבר אחד הבנתי כבר מזמן... עם חסידי הרב יצחק לעולם אין לנהל ויכוח בעניינים שהם נגד דעת הרב עובדיה והרב יצחק,
כי אז יש להם (או לי) עברית אחרת, הבנת הנקרא אחרת, ובקיצור אנחנו לא מדברים באותה שפה.
אני חוזר למשנתי הראשונה, אני פורש, ליל"ט.
לא התווכחתי עם מה שהוא כתב, התווכחתי עם זה שאתה לא מבין את דבריו.
אתה יכול לנהל וויכוח, אבל זה נראה שאתה לא "מונח בסוגייא" ובגלל זה אני צריך לחזור על כל דבר 5 פעמים שתבין.
- תיקח לעצמך אולי זמן ותגבש לעצמך דעה מסודרת בנושא, ותציין מה הם "הסתירות" שלך ותחזור לכאן.
ליל"ט.
רק אזכיר לך ולקוראים מה שכתבת משמו בעבר: "שבכל מקום שמרן פסק להקל על כרחך מתורת ודאי פסק כן, שאל"כ לא היה פוסק להקל". והמקור כמובן הוא היבי"א הנידון כאן... (מצ"ב).
אז כנראה שאתה לא יודע מה זה עברית תקינה...
המקור הוא למה שכתבו בסוף "כי קבלת הוראות מרן עלינו היא מתורת ודאי"
אז כנראה שאתה לא מבין מהי עברית תקינה,
כי הנידון שם הוא: בענין קבלת הו' מרן השו"ע אם היא מתורת ודאי או ספק וכו'... ודעת רבינו בענין זה נראה שבכל מקום שמרן השו"ע פסק להקל על כרחך מתורת ודאי פסק כן... ועל כן (=על כן שהוא פסק להקל בתורת ודאי) אף אנן קבלנו הוראותיו בכה"ג מתורת ודאי.
מעל ההגיון
חבר חדש
- הצטרף
- 8/1/25
- הודעות
- 63
לא הבנת
אני לא מדבר על כללים בתורת הגר"ע, אלא בכלל בעלמא
ליצור ולבנות מערכת כללי הלכה הרמטיים ומוחלטים (כמובן עד כמה שאפשר, והגם שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, מ"מ גם זה צריך להיות עם סדר)
מעל ההגיון
חבר חדש
- הצטרף
- 8/1/25
- הודעות
- 63
אולי אנחנו (כלומר אתה
...) פשוט מתעצלים?הרי על כל פנים כן אפשר וצריך לברר את היסודות
למשל, איך פסקו הלכה מאז ומעולם
וכל כמה שנראה שיש יותר מדרך אחת (ובאמת כ"ה, שהיו ויש כמה דרכים לפסוק הלכה. ולמשל, כבתראי, בשל תורה אחר המחמיר ובד"ס הלך אחר המקל, מה שמבואר בע"ז ז. (ואכ"מ ישוב הכסתירה משם לכלל הקודם, אך עכ"פ הא מיהא יש בכאן או שני כללים או מערכת כ"ש), ועוד...
וצריך לאסוף את כל הדרכים שהיו מאז ומעולם (וכן אולי את כל הדרכים האפשריות בכלל, אף כאלו שלמעשה לא היו),
ואחר כן לדון מה מתוך כל הדרכים היא הדרך הנכונה (וא"ת שאין דרך אחת נכונה וכדומה, הרי מ"מ יש לבאר מה למעשה, ולמה)
ח"ו, אפי' לא חשדתי בך.
פשוט א"א לייצר כללים ברורים בהלכה, משום שההלכה לא נקבעת ע"פ כללים וכמו שאמרתי למעלה.
ועכ"פ זה חסר סיכוי.