כללי הפסיקה של הגר"ע יוסף זצ"ל

זהו שלא!
האור לציון ח"ב יצא לדון האם קבלנו הו' מרן לגמרי ושאר השיטות הן דחויות לגמרי ואין לחוש אליהן.
או שקבלנו דעתו כאילו היא דעת רוב הפוסקים ודעת החולקים היא המיעוט, אבל אין מחשיבים דעתם לדחויה לגמרי.
נפק"מ: אם צריכים לחוש להחולקים במקום שיכול לחוש בקל.
והסיק כאפשרות ב', ולכן מצינו בהבה מקומות שהאחרונים חששו לסברת החולקים, בעיקר במילי דאו', ובעיקר במקום שיכול לחוש ולהחמיר בקל.
ותלה בזה את סב"ל ואת ס"ס, והביא דברי הנדיב לב דאמרינן ס"ס להתיר נגד מרן אף שספק אחד נגד מרן, משום שקבלת הו' מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק.
ואף במקום ששתי הספיקות נגד מרן, יש לפסוק כן מאותו טעם.
וכן באיסור ערוה מחמירים נגד הו' מרן.
והטעם כמו שהתבאר שלא קבלנו הוראות מרן כודאי גמור, אלא כאילו דעתו היא דעת רוב הפוסקים, והרי קיי"ל שבמקום שאזלינן בתר רוב הפוסקים אין המיעוט כמי שאינו שהרי לא ראו אלו את אלו, ולכן חיישינן לדעת המיעוט כשאפשר בקל, וא"כ ה"ה בדעת מרן. ע"כ מהאול"צ.

ועם זה חכם עובדיה מתווכח!

וכתב (מכאן ציטוטי לשון): מכל מקום קבלת דברי מרן היא קבלה גמורה גם בדיני איסור והיתר, כאילו הם הלכה למשה מסיני בתץורת ודאי גמור.
וכ"כ מהרי"פ דבריו שנתקבלו עליהם הוקבעו עליהם חובה גמורה כאילו הם הלכה למשה מסיני, כאילו אין שם מחלוקת כלל... והנוטה מדבריו אפילו מקולא לחומרא כאילו הוא נוטה מדברי תורה ומזלזל בכבוד רבותיו.
וכ"כ ר"י מולכו אנו בני ספרד בתר מרן גררינן בין להקל בין להחמיר.
וכ"כ מהר"י אלגאזי ואנו נוהגים לפסוק ככל הוראותיו בין להקל בין להחמיר.
וכ"כ ר"י בסיס... ומקובלים אנחנו שבכל שהרי"ט בעל ערך השלחן העלה להחמיר ע"פ דעת רוב הראשונים נגד פסק מרן, מ"מ למעשה לא היה מורה הלכה לאחרים אלא כדעת מרן, ורק לעצמו היה מחמיר.
(ואז הכניס שבספק ספיקא תולים שאם מרן היה רואה הספק היה פוסק להקל. אבל לא זה העיקר! - זו רק תוספת).
וממשיך הרב ואומר: ולכן אין המורה הוראות יכול לפסוק לשואליו כדעת החולקים על מרן בין להקל בין להחמיר... ועע"ש באורך.

זה מה שכתוב ביבי"א. - כן, או לא?
 
זהו שלא!
האור לציון ח"ב יצא לדון האם קבלנו הו' מרן לגמרי ושאר השיטות הן דחויות לגמרי ואין לחוש אליהן.
או שקבלנו דעתו כאילו היא דעת רוב הפוסקים ודעת החולקים היא המיעוט, אבל אין מחשיבים דעתם לדחויה לגמרי.
נפק"מ: אם צריכים לחוש להחולקים במקום שיכול לחוש בקל.
והסיק כאפשרות ב', ולכן מצינו בהבה מקומות שהאחרונים חששו לסברת החולקים, בעיקר במילי דאו', ובעיקר במקום שיכול לחוש ולהחמיר בקל.
ותלה בזה את סב"ל ואת ס"ס, והביא דברי הנדיב לב דאמרינן ס"ס להתיר נגד מרן אף שספק אחד נגד מרן, משום שקבלת הו' מרן אינה מתורת ודאי אלא מתורת ספק.
ואף במקום ששתי הספיקות נגד מרן, יש לפסוק כן מאותו טעם.
וכן באיסור ערוה מחמירים נגד הו' מרן.
והטעם כמו שהתבאר שלא קבלנו הוראות מרן כודאי גמור, אלא כאילו דעתו היא דעת רוב הפוסקים, והרי קיי"ל שבמקום שאזלינן בתר רוב הפוסקים אין המיעוט כמי שאינו שהרי לא ראו אלו את אלו, ולכן חיישינן לדעת המיעוט כשאפשר בקל, וא"כ ה"ה בדעת מרן. ע"כ מהאול"צ.

ועם זה חכם עובדיה מתווכח!

וכתב (מכאן ציטוטי לשון): מכל מקום קבלת דברי מרן היא קבלה גמורה גם בדיני איסור והיתר, כאילו הם הלכה למשה מסיני בתץורת ודאי גמור.
וכ"כ מהרי"פ דבריו שנתקבלו עליהם הוקבעו עליהם חובה גמורה כאילו הם הלכה למשה מסיני, כאילו אין שם מחלוקת כלל... והנוטה מדבריו אפילו מקולא לחומרא כאילו הוא נוטה מדברי תורה ומזלזל בכבוד רבותיו.
וכ"כ ר"י מולכו אנו בני ספרד בתר מרן גררינן בין להקל בין להחמיר.
וכ"כ מהר"י אלגאזי ואנו נוהגים לפסוק ככל הוראותיו בין להקל בין להחמיר.
וכ"כ ר"י בסיס... ומקובלים אנחנו שבכל שהרי"ט בעל ערך השלחן העלה להחמיר ע"פ דעת רוב הראשונים נגד פסקק מרן, מ"מ למעשה לא היה מורה הלכה לאחרים אלא כדעת מרן, ורק לעצמו היה מחמיר.
(ואז הכניס שבספק ספיקא תולים שאם מאן היה רואה הספק היה פוסק להקל. אבל לא זה העיקר! - זה רק תוספת).
וממשיך הרב ואומר: ולכן אין המורה הוראות יכול לפסוק לשואליו כדעת החולקים על מרן בין להקל בין להחמיר... ועע"ש באורך.

זה מה שכתוב ביבי"א. - כן, או לא?
חבל שאתה טורח לכתוב באורך ולא מבדיל בין "קבלת הוראות מרן" שהיא בצורה וודאית גם להחמיר.

לבין זה שמרן פסק את פסקו "להחמיר" ולכן עושים נגד זה ס"ס.
(ואז הכניס שבספק ספיקא תולים שאם מאן היה רואה הספק היה פוסק להקל. אבל לא זה העיקר! - זה רק תוספת).
אתה רציני!?

זה העיקר, מפה רואים מפורש שהפסק שמרן פסק זה לא בצורה וודאית כי א"כ לא היה עוזר ס"ס!!
 
חבל שאתה טורח לכתוב באורך ולא מבדיל בין "קבלת הוראות מרן" שהיא בצורה וודאית גם להחמיר.

לבין זה שמרן פסק את פסקו "להחמיר" ולכן עושים נגד זה ס"ס.

זה מה שהרב עובדיה כתב, והפלפולים שלך לא מעלים ולא מורידים כרגע.


אתה רציני!?

זה העיקר, מפה רואים מפורש שהפסק שמרן פסק זה לא בצורה וודאית כי א"כ לא היה עוזר ס"ס!!

אז כנראה שלא הבנת כלום, או שאני לא מבין אותך כלום.

אבל דבר אחד הבנתי כבר מזמן... עם חסידי הרב יצחק לעולם אין לנהל ויכוח בעניינים שהם נגד דעת הרב עובדיה והרב יצחק,
כי אז יש להם (או לי) עברית אחרת, הבנת הנקרא אחרת, ובקיצור אנחנו לא מדברים באותה שפה.

אני חוזר למשנתי הראשונה, אני פורש, ליל"ט.
 
זה מה שהרב עובדיה כתב, והפלפולים שלך לא מעלים ולא מורידים כרגע.
לא התווכחתי עם מה שהוא כתב, התווכחתי עם זה שאתה לא מבין את דבריו.
אבל דבר אחד הבנתי כבר מזמן... עם חסידי הרב יצחק לעולם אין לנהל ויכוח בעניינים שהם נגד דעת הרב עובדיה והרב יצחק,
כי אז יש להם (או לי) עברית אחרת, הבנת הנקרא אחרת, ובקיצור אנחנו לא מדברים באותה שפה.
אתה יכול לנהל וויכוח, אבל זה נראה שאתה לא "מונח בסוגייא" ובגלל זה אני צריך לחזור על כל דבר 5 פעמים שתבין.

- תיקח לעצמך אולי זמן ותגבש לעצמך דעה מסודרת בנושא, ותציין מה הם "הסתירות" שלך ותחזור לכאן.
אני חוזר למשנתי הראשונה, אני פורש, ליל"ט.
ליל"ט.
 
חבל שאתה טורח לכתוב באורך ולא מבדיל בין "קבלת הוראות מרן" שהיא בצורה וודאית גם להחמיר.

לבין זה שמרן פסק את פסקו "להחמיר" ולכן עושים נגד זה ס"ס.

אתה רציני!?

זה העיקר, מפה רואים מפורש שהפסק שמרן פסק זה לא בצורה וודאית כי א"כ לא היה עוזר ס"ס!!

רק אזכיר לך ולקוראים מה שכתבת משמו בעבר: "שבכל מקום שמרן פסק להקל על כרחך מתורת ודאי פסק כן, שאל"כ לא היה פוסק להקל". והמקור כמובן הוא היבי"א הנידון כאן... (מצ"ב).

1752610547038.png
 
רק אזכיר לך ולקוראים מה שכתבת בשמו בעבר: "שבכל מקום שמרן פסק להקל על כרחך מתורת ודאי פסק כן, שאל"כ לא היה פוסק להקל. והמקור כמובן הוא היבי"א הנידון כאן... (מצ"ב).
אז כנראה שאתה לא יודע מה זה עברית תקינה...

המקור הוא למה שכתבו בסוף "כי קבלת הוראות מרן עלינו היא מתורת ודאי"
 
אז כנראה שאתה לא יודע מה זה עברית תקינה...

המקור הוא למה שכתבו בסוף "כי קבלת הוראות מרן עלינו היא מתורת ודאי"

אז כנראה שאתה לא מבין מהי עברית תקינה,
כי הנידון שם הוא: בענין קבלת הו' מרן השו"ע אם היא מתורת ודאי או ספק וכו'... ודעת רבינו בענין זה נראה שבכל מקום שמרן השו"ע פסק להקל על כרחך מתורת ודאי פסק כן... ועל כן (=על כן שהוא פסק להקל בתורת ודאי) אף אנן קבלנו הוראותיו בכה"ג מתורת ודאי.
 
לא תוכל לייצר מערכת כללים כזו,
(זה מה שמנסים כיום לייצר ה"תלמידים", כללים חדשים, ותולים את זה ברב. אבל באמת הכללים הללו מבוססים על קושיות שנופלות בדברי הרב, ואז הם מייצרים בחסידותם העיוורת לדברי הרב "כלל" כדי ליישב, כלל שהרב לא אמר מעולם, ואף אמר הפכו בהרבה פעמים, דוגמת הכלל הזה שנדון כאן בארוכה, שקיבל שידרוג ביחו"ד ח"ז בשונה מהכתוב ביבי"א בכמה וכמה פעמים).
הבעייה בכללים כאלו היא, א' הכללים שלך לא מחייבים את זולתך, וחוץ ממה שכמעט כל כלל יש בו מחלוקת, הרי שכללים חדשים שאתה תייסד, ודאי לא יחייבו אותי, וכלשון הראב"ד ולמה אסמוך אני ברירתו והיא לא נראית בעיני. ב' עיקר הדין צריך להיות נתון לסברא ועיון הסוגיא, ולא לכללים. ג' גם הכללים שנמצאים בפוסקים לרוב, רבים מהם בכלל אינם משמשים למעשה, ואף לא את הפוסקים עצמם שקבעום וייסודם. וכלשונו של הגרח"פ כמדומה לי, שהכללים אינם אלא לרקחות וטבחות במקום שאין אתה יודע לאן הדין נוטה.
לכן א"א להרוג את הסברא, ולהפוך את ההוראה לדבר שנתון לכללי משחק קבועים. - אין דבר כזה, נקודה.
אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, אבל קח בחשבון שלא תמצא אותי ואת הדומים לי כשותפים למהלך. (ופה הויכוח הגדול עם הר' יצחק יוסף ושומעי לקחו, שהוא מנסה לכפות על הציבור כללים בפוסקים [כללים שהרב עובדיה לא אמר אותם, ופעמים אמר את הפכם], ואני ושכמותי פשוט לא מתייחסים לזה אפי' בתור נושא ללימוד, כי עסק התורה וההלכה אצלינו הוא משהו אחר לחלוטין, זולתי הכללים המינימליים שכן התקבלו אצל הפוסקים להשתמש בהם, וגם זה רק בערבון מוגבל).
לא הבנת

אני לא מדבר על כללים בתורת הגר"ע, אלא בכלל בעלמא
ליצור ולבנות מערכת כללי הלכה הרמטיים ומוחלטים (כמובן עד כמה שאפשר, והגם שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, מ"מ גם זה צריך להיות עם סדר)
 
זה שייך לבינה מלאכותית.
ככל שהכללים יהיו הרמטיים יותר, כך הבינה תהיה מלאכותית יותר ויותר.

כללי הפסיקה המוחלטים הם כללי הגיון של נטיית הדעת לכאן או לכאן, כדי לתת את המשקל הכללי הנכון לכל צד, אבל אינם מחליטים 'באופן הרמטי' על כל פרט ופרט, כיון ששיקולי ההכרעה של ההלכה הבודדת מחייבים מצד עצמם שקלול של הדין הפרטי ההוא, ונטיית הדעת אם הוא נוטה מהכלל או לא.
קח למשל את הכלל ש'רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי', כלל תלמודי ברור.
הנה למרות זאת, בכמה וכמה מקומות יטו גדולי הראשונים מהכלל הזה, כיון ש'מסתבר טעמיה דרבי יהודה', וכדו'.
כלומר: הדיון הפרטי של המחלוקת הזאת, יש בו שיקולים שונים ונטיית הדעת לאחד מהצדדים.

ואם תאמר: אם כן האי כללא מאי אהני? והלא לעולם הרשות בידינו להכריע כרבי יהודה!
תשובתך בצדך: הכלל מעניק לנו את נטיית הדעת הפשוטה, שכאשר אנו מבחינים במחלוקת בין שני התנאים הנ"ל, 'קבלנו' שיש להורות כרבי יוסי. וכך יהיו הדברים אפילו אם דברי רבי יהודה מתיישבים יותר וכדו' (באופן שאלמלא הכלל היינו נוקטים כמותו במוחלט), אבל כאשר בדין ההוא יש הסתברות חזקה או ראיה גדולה לשיטת רבי יהודה, הרשות - והחובה - ביד גדולי הראשונים להורות כרבי יהודה, היפך הכלל הנ"ל.

וכל זה אינו מוריד מתוקפו של הכלל, אלא מעניק לו את מקומו הנכון: הכוונה כללית, ולא הכרעה פרטית. ולעולם יש בכחו של הפרט - לאור השיקולים שבו - להגביל את החלת הכלל עליו.

ואכן, כללי הפסיקה הכלליים והיסודיים, מעטים המה.
וכל מערכת הכללים המסועפת שתראה לעיניך כיום הזה, היא שילוב של כמה גורמים והכרעות במחלוקות ותתי מחלוקות שנעשו כדי להעמיד את הכלל שיתאים למספר רב של פרטים ככל האפשר.
אבל לפום קושטא, רבות רבות מן המחלוקות הנ"ל מסתיימת בעומקם של דברים בלשון קצרה: הכל לפי הענין.
והרוצה לכלול את כל השיקולים הפרטיים האפשריים בכל דין ודין, כדי לתחום את 'דרכי יציאתם מן הכלל', יעלה חרס בידו.
אולי אנחנו (כלומר אתה;)...) פשוט מתעצלים?
הרי על כל פנים כן אפשר וצריך לברר את היסודות
למשל, איך פסקו הלכה מאז ומעולם
וכל כמה שנראה שיש יותר מדרך אחת (ובאמת כ"ה, שהיו ויש כמה דרכים לפסוק הלכה. ולמשל, כבתראי, בשל תורה אחר המחמיר ובד"ס הלך אחר המקל, מה שמבואר בע"ז ז. (ואכ"מ ישוב הכסתירה משם לכלל הקודם, אך עכ"פ הא מיהא יש בכאן או שני כללים או מערכת כ"ש), ועוד...

וצריך לאסוף את כל הדרכים שהיו מאז ומעולם (וכן אולי את כל הדרכים האפשריות בכלל, אף כאלו שלמעשה לא היו),
ואחר כן לדון מה מתוך כל הדרכים היא הדרך הנכונה (וא"ת שאין דרך אחת נכונה וכדומה, הרי מ"מ יש לבאר מה למעשה, ולמה)
 
לא הבנת

אני לא מדבר על כללים בתורת הגר"ע, אלא בכלל בעלמא
ליצור ולבנות מערכת כללי הלכה הרמטיים ומוחלטים (כמובן עד כמה שאפשר, והגם שלכל כלל יש יוצא מן הכלל, מ"מ גם זה צריך להיות עם סדר)

ח"ו, אפי' לא חשדתי בך.
פשוט א"א לייצר כללים ברורים בהלכה, משום שההלכה לא נקבעת ע"פ כללים וכמו שאמרתי למעלה.
ועכ"פ זה חסר סיכוי.
 
ראשי תחתית