כמה אחוזים מהציבור הספרדי הולכים אחרי פסיקותיו של הגר"ע יוסף?

סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
מי שהתיר הם בעיקר גדולים מהדור הקודם שאינם איתנו, והם המשיכו להתיר עד יום פטירתם, חלקם נפטרו ממש בשנים האחרונות כמו הגאון רבי דוד שלוש. הגר"ש משאש כאמור התיר מתוך הסתייגות רק בשעת הדחק לאחר שראה שהציבור כבר מקפיד בזה ויש חשש שיבואו לזלזל.

אם יש לך משהו ענייני להגיב על הנ"ל, בכבוד.
 
האם העלאת פסיקה שלו אף שאינה מצטיירת עם תדמיתך, נקראת הטלת דופי

בוודאי, זו היתממות שאינה במקומה. כל בר דעת מבין שבציבור החרדי ברכת שהחיינו ביום העצמאות מעלה גיחוך, ובכן רצית לומר שאין בן תורה שהולך לפי פסקי הגר"ש משאש. ועל זה הגבתי לך שאדרבה, הוא עצמו כתב שמי שלא נהג לברך שלא יברך.

כמו כן הסברתי את שיטתו בזה שהיא נובעת מתוך מנטליות שונה לגמרי מרבני אשכנז וההולכים בעקבותיהם שנלחמו במשכילים ולאחר מכן ברפורמים ולאחר מכן בערב רב שהקים את המדינה ושולט בה מאז הקמתה, והוא ככל רבני מרוקו ראו במדינה כחזון שהתגשם ושבו בנים לגבולם.

אז ללכת ולקחת פסק שלו בענין זה ולנפנף בו כדוגמא לפסק שאף בן תורה לא מקיים, זו דמגוגיה בעלמא (גם אם היה פוסק לברך, כ"ש כשפסק לא לברך למי שלא נהג).

ולמעשה גם הגר"ע יוסף באותה שיטה, ואף יותר ממנו (כי הוא נעדר התמימות המרוקאית, הוא לא עלה בגיל 70 ממרוקו אלא עלה בגיל 4 מעיראק ונחשב כנולד בארץ), רק בענין ברכות הוא נוטה להחמיר משום ברכה לבטלה. אבל גם הוא פירסם שצריך להודות ולהלל על ניסי הקב"ה, כתב בכתב ידו לא לומר תחנון (שגם את זה אף בן תורה לא מקיים) ועוד.
 
נערך לאחרונה:
אודה ולא אבוש שהרבה מפסקיו מאד מקוריים ומחודשים (במבט ראשון) ולא כל-כך מקובלים שזה גורם להרבה מתלמידיו להמנע מלנהוג כמותו בזה בפרהסיה. אבל יש כאלו שהכול עושים לגמרי כהרב ז״ל אבל אינם רבים.

בעניין דברי הרב שאמנם מקוריים והגיע לכך כי זכה לעמול בתורה לשמה על דרך האמת וכדברי מרן בעל החזון אי"ש זללה"ה:

"שקיום המצוות בצביונן השטחי קלים הם לשומרם, אבל כבדים הם מאד לאלה היודעים חומר הדין ולפעמים תעמיד שמירת ההלכה את האדם לפני נסיונות כבירים, ואחרי רב עמלו למצא תפילין כהלכתם, אתרוג כהלכתו, ציצית כהלכתה יחודש אצלו ספק חדש אשר לא הרגיש בו מראש, וכל עמלו לריק וצריך להלחם במדותיו, לפעמים במדת העצלות כאשר הוא עייף למעלה מן המדה, ופעמים הדבר מקושר בבזיון מבני אדם, ופעמים בהפסד ממון, לפעמים אנשי ביתו יקניאוהו, ועוד אלף כיוצא בו, ובכלל המדקדק עבודתו עמלה בהיותו יחיד בדבר וצריך אומץ לא להגרר אחר סביבותיו",- ע"כ מתוך דברי החזון איש.
 
סוג של אונס.

כנ״ל.

לא מצוי,
הרבה תירוצים, אבל למעשה זה עשרות הלכות שלא נוהגים כהגרב''ץ (ולכן א''א לומר ש''פוסקים בכל ההלכות כמוהו אם בעשרות מקומות לא עושים כמוהו עם שלל תירוצים), הבאתי רק מ''הלכות תפילה'' (כרבע משו''ת אול''צ כרך ב בלבד) יש עוד עשרות רבות של הלכות שלא הבאתי (שבת, חגים, ברכות ועוד)
היום שהלוחות מאד מדויקים התפשט שסומכים עליהם.
לא קשור, בלוחות זמן המג''א מחושב לפי צה''כ דר''ת, נגד פסק רבינו האול''צ שיש לחשב לפי צה''כ דהגאונים
לדוגמא: היום סוזק''ש מג''א בלוחות היה ב8:34 או 8:25 (תלוי אם הולכים לפי עה''ש של 90 או 72 דק), לפי צה''כ דהגאונים זה יוצא בערך ב8:05
לכתחילה בלבד!
הוא סובר שמעיקר הדין צריך לחשב כך, היום רוב הציבור מחשבים את כל זמני היום (חוץ מק''ש) לפי הגר''א
כנ״ל בלוחות כבר הורגלו לסמוך עליהם כי זה דבר שגרתי יום יומי.
עדיין לא קשור, כי הלוחות מציינים את זמן חצות האמיתי, אבל לפי הרב זצ''ל, צריך להוסיף 7 דק' בגלל רבי יוסי
יש מישהו שלא אומר קרבנות??? תמהני!

נראה לי שרק קריאת שמע. וגם זה לחוש להרמב״ם אבל לא פסק מוחלט.
לא. גם תפילת שמו''ע. כדעת הפר''ח שתפילה ב''האיר המזרח'' זה לכתחי' ועדיף על תפילה ביחיד בנץ או אח''כ
מעיקר הדין...
ולית מאן דחש ליה...
מחילה על עיכוב ההערות ... יש''כ
 
נערך לאחרונה:
קצת קשה לי לעבור על כל הנושא בבת אחת, אבל אותי תמיד מצחיק שהרבה אברכים שיושבים בחזרת הש״צ תולים את טענתם בדעת מרן הגר״ע שמתיר, בעוד שלשונו ביחו״ד זה ״יש לו על מי לסמוך״, ודהיינו בדיעבד.
 
אחרי מעבר באשכול, במהלך השבת האחרונה עלו לי מספר תובנות בנושא.

אני מאמין חושב ואפילו די בטוח, שרוב ככל הספרדים, גם אם לא הולכים בתורתו של הגר״ע, לא יכולים לחלוק על העובדה ש״ממרן עד מרן לא קם כמרן״. היו עוד גדולים ברוך ה׳, אך אין אחד שיכול לחלוק על גדלותו והשפעתו על יהדות ספרד.
זה בעיקר ניכר במציאות היום היא ש-, כמו שאי אפשר להתעלם מדעת מרן השו״ע, כך גם אי אפשר להתעלם מדעת מרן הרב עובדיה. זה ניכר בכל פוסקי זמנינו, לא רק מההולכים בתורתו אלא גם החולקים עליו. פשוט אי אפשר כיום לדון בהלכה בלי להזכירו.
ולצערי אלו שלא עושים כן, הם לא רק האשכנזים, אלא אלו שפורשים מדרך הנהגתו של מרן הרב עובדיה, וזה שם בהם מעין ״כתם״ של פרישה מהציבור הספרדי, גם אם לא ״משתכנזים״ יקרו.
המציאות שהשתנתה מאז פטירתו היא לאו דווקא אמנם באלו שלא הולכים בדרכו, למרות שדרכו והנהגתו ניכרים היטב גם בהם, אלא דווקא בהולכים בדרכו ובפסקיו. הרבה תלמידים מובהקים של מרן מעבירים כל אחד דרך שלקח ממנו, גם אם לא בהכרח זה תואם למה שהיה מקובל בזמנו של מרן. וזה ניכר מאד גם בריחוק בין שיטת הפסיקה של הראש״ל הרב דוד לראש״ל הרב יצחק. חילופי גרסאות, והרבה לומדות במרן, מורגש הרבה יותר בזמננו, מאשר בזמנו בו כל אחד, כפשוטו כמשמעו, יכל ללכת ולשאול את מרן בעצמו.
הצער הגדול בפטירתו, הרגשתי לפחות (חזרתי בתשובה בערך שנה לפני פטירתו, כך שייתכן שלא יסכימו עמי כאן) היא חוסר הוודאות בהנהגה. אפשר לקחת את הראש״ל הרב יצחק כממשיך דרכו, אך ההרגשה היא לא טבעית כמו שהיה. דיברו כאן על הרב שלום כהן, אך - ואדבר בכנות מוחלטת - אינני יודע היטב מה היו פסיקותיו והנהגותיו, בעוד דרכו של מרן הרב עובדיה ברורות מללו ומעולם לא הייתי צורך דורש לכך, הכל נהיר ובריר בספריו בבהירות מוחלטת. עד כדי כך שכשאני לומד בספריו אני מרגיש שמרן עדיין חי. יבואו ויגידו שלא הכרתי את הרב שלום כהן, אמת ויציב, באמת לא הכרתי. אך מדיבוק באחד מתלמידיו המובהקים של מרן הרב עובדיה, ההרגשה היא שלמרן יש כ״כ הרבה דוברים בעוה״ז, שהנהגתו מעולם לא חלפה לגמרי.
הקושי שלי בלראות את הציבור הספרדי הולך לפי קווי פסיקת הרב עובדיה זה יותר מרק ״האם הם שמים ציצית מתחת לבגדים״ או ״האם שומרים ר״ת״. אולי דווקא בגלל שלמדתי בישיבה שהונהגה על ידי תלמיד מובהק של מרן, אחרי הנישואין קשה לי לראות איך כ״כ הרבה אנשים טוענים שעושים כמרן למרות שהם לא.
המציאות היא שהרבה מהציבור כיום מפזז בין מרן הרב עובדיה לשאר רבנים, עד כדי כך שאפילו נוו״ב שלא הייתה בהכרח חסידה של הרב עובדיה לפניי הנישואין, מספרת לי על נשים ש״עושות כהרב עובדיה כשבא להן, וכהאורל״צ כשבא להן (בפאה)״.
אני חושב שיש יותר מזה, אך חוסר הוודאות בהנהגה אצל הספרדים ההולכים על פי מרן מרגיש לי שהתערער מאד מאז פטירתו. לא כולם הולכים על פי הראש״ל יצחק יוסף, ואני לא מכיר הרבה שאומרים שהולכים על פי פסיקות הראש״ל הרב דוד יוסף (אך ייתכן שזה רק אני). יש הרבה שאני מכיר שהולכים על פי ״הרגשותיהם״ ברב עובדיה, ומפזזים בין סברות של תלמידיו המובהקים כהרב נקי וכיו״ב. ולא אכחיש כי גם אני לא מעט פעמים מעדיף את פסיקות הרב דוד מאשר פסיקותיו של הרב יצחק, כשלא חולק על מרן.
אני לא בהכרח בא לומר שיש בזה מן השקר או הטעות חלילה, אך בהחלט ניכר בעם ישראל, ולא רק בציבור הספרדי, הבלבול של ימי המשיח, בהנהגה בהשקפה ובעיקר בפסיקה. ויה״ר שיבוא במהרה ויוציא אותנו מזה.
 
מספרת לי על נשים ש״עושות כהרב עובדיה כשבא להן, וכהאורל״צ כשבא להן (בפאה)״

זה נדון דרבנן, ובדרבנן הלך אחר המיקל.

לידיעתך, פאה נכרית לדעת רוב ככל הפוסקים (99.9) היא איסור דרבנן לפי האוסרים. למעשה רוב הפוסקים מתירים לבישת פאה, למעלה ממאה ושלושים, וכנגדם כמה עשרות אוסרים (ביביע אומר הזכיר כשלושים), רובם מהדורות הקודמים שדיברו על אשה אחת או שתיים בשכונתם שפרצו גדר. וכאמור, אסרו רק מדרבנן.

והזכיר זאת מרן הגאון רבי שלום משאש, שרוב ככל הפוסקים האוסרים פאה נכרית אסרו רק מדרבנן, ועוד הוסיף שאפילו גילוי ראש עצמו יש הסוברים שהוא מדרבנן, וזה לשונו בשו"ת שמש ומגן (ח"ב): "גם בגילוי ראש דאשת איש עצמה, מצינו לסוברים שהיא מדרבנן, ואף שההלכה אינה כן ובכל הפוסקים קראוה דת משה שהיא מן התורה, עכ"ז נוסיף ממנה הרבה חולשת איסורא דפאה נכרית, והדרן למילתין, דכיון דאיכא מחלוקת הפוסקים, וטעמי האוסרים פג טעמם, יש לומר ברווח גדול ספק דרבנן להקל".

וכדבריו כתבו פוסקים רבים, ראה בפמ"ג סי' ש"ג משבצות זהב ס"ק ט': "עיקר הספק בדבריהם לקולא".

וכן כתב הגר"ש קלוגר בספרו שנות חיים סי' שט"ז.

וכן כתב בשו"ת לבושי מרדכי מה"ת יורה דעה סי' קס"ח: "מש"כ כת"ר שהוא דאורייתא, לא אדע מי מן הפוסקים האחרונים שיסבור כן".

וכן כתב בשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב' סי' פ"ח: "אף האוסרין פאה נכרית אינו מאיסור התורה".

והגאון רבי יצחק יוסף שליט"א הביא (בהסכמתו לקונטרס "לברך ולהדליק") מהגרש"ז אויערבאך בשו"ת מנחת שלמה (ח"א סי' מ"ד), "שאם בא אדם לשאול שאלה משני חכמים, ואחד מהם אוסר ואחד מתיר, כיוון שאמרו (ע"ז דף ז) "בשל סופרים הלך אחר המיקל", אף אם האוסר עומד וצווח ככרוכיא על המתיר שהוא טועה, מכל מקום כיוון שגם המתיר הוא חכם שהגיע להוראה, אם לאחר גמר הויכוח בין האוסר והמתיר, יחזור שוב השואל וישאל אותם 'איך עלי להתנהג', מסתבר שגם האוסר צריך לומר לו שהדבר מותר".
 
זה נדון דרבנן, ובדרבנן הלך אחר המיקל.
לא התכוונתי לפתוח איתך נושא על פא״נ, וכ״ש מי שחולק על מרן הגר״ע בכזו בפשיטות ש״בדרבנן הלך אחר המיקל״, כאילו מרן בעצמו לא ידע מהכלל הזה. (אחרת, לדבריך, איך הוא ציפה שינהגו כדבריו?)
 
אני לא בהכרח בא לומר שיש בזה מן השקר או הטעות חלילה, אך בהחלט ניכר בעם ישראל, ולא רק בציבור הספרדי, הבלבול של ימי המשיח, בהנהגה בהשקפה ובעיקר בפסיקה

חלילה, אין כאן שום בלבול.

מאז חתימת התלמוד לא הלך עם ישראל אחר פוסק אחד, ונוצרו מנהגים שונים ודעות שונות.

גם בזמן מרן הבית יוסף שהתפשטו הוראותיו וקיבלו דעתו - הרמ"א כתב עליו ספר השגות שלם על מנהגים נגד פסקיו, ואפילו בצפת במקום מושבו של מרן נהגו שלא כמותו בכמה עניינים (וכן הורה להם בעצמו), כמו כן המשיכו בכמה מקומות בעולם את מנהגיהם למרות פסק השו"ע ולמרות שקיבלו הוראותיו.
 

קבצים מצורפים

דיברו כאן על הרב שלום כהן, אך - ואדבר בכנות מוחלטת - אינני יודע היטב מה היו פסיקותיו והנהגותיו, בעוד דרכו של מרן הרב עובדיה ברורות מללו ומעולם לא הייתי צורך דורש לכך, הכל נהיר ובריר בספריו בבהירות מוחלטת. עד כדי כך שכשאני לומד בספריו אני מרגיש שמרן עדיין חי. יבואו ויגידו שלא הכרתי את הרב שלום כהן, אמת ויציב, באמת לא הכרתי. אך מדיבוק באחד מתלמידיו המובהקים של מרן הרב עובדיה, ההרגשה היא שלמרן יש כ״כ הרבה דוברים בעוה״ז, שהנהגתו מעולם לא חלפה לגמרי.
הקושי שלי בלראות את הציבור הספרדי הולך לפי קווי פסיקת הרב עובדיה זה יותר מרק ״האם הם שמים ציצית מתחת לבגדים״ או ״האם שומרים ר״ת״. אולי דווקא בגל
אני חושב שחכם שלום כהן זצ''ל, הכיר טוב טוב את הר' עובדיה ותורתו, יותר ממני וממך, ובכל זאת לא נהג כמוהו בהלכה בכלל, אלא כשיטת הבא''ח והמקובלים (לא הכרתי אותו ואיני יודע איך נהג בכל הלכה והלכה, אך באופן כללי נהג כרבותיו ולא כהגר''ע יוסף זצ''ל)
בכל זאת, רוב הציבור ש''הולכים לפי מרן'' כן קיבל את הנהגתו (חוץ מ''כסא רחמים'' אולי) ללא עוררין, למרות שא''א בשופו''א לכנותו ''ממשיך דרכו של מרן'' כי לא היה איתו לא בהלכה, ולא כ''כ בהשקפה, אלא אולי יש כאן ענין פוליטי, וקצת צ''ע...
אינני יודע מי המציא שכל מנהיג/גדול הדור ספרדי, חייב להיות ''ממשיך דרכו של מרן'' ואם הוא לא, אז הוא סתם איזה ''רב''....
אני חושב שיש יותר מזה, אך חוסר הוודאות בהנהגה אצל הספרדים ההולכים על פי רמן מרגיש לי שהתערער מאד מאז פטירתו. לא כולם הולכים על פי הראש״ל יצחק יוסף, ואני לא מכיר הרבה שאומרים שהולכים על פי פסיקות הראש״ל הרב דוד יוסף (אך ייתכן שזה רק אני).
עד כמה שידוע לי, הרב דוד לא חפץ ש''ילכו כמוהו'' אלא שילמדו באמת את תורתו של הרב עובדיה זצ''ל
לעומת זאת, אני מכיר עשרות-מאות תלמידים של הר' דוד שלמדו אצלו ב''יחוה דעת'', תלמידי חכמים אמיתיים, בקיאים ומעיינים בהלכה, לא על כל דבר צועקים ''מרן מרן'' ודנים בדבריו באמת כדרכה של תורה, ואני בקושי מכיר 1-2 מבוגרי ''חזון עובדיה'' ולא הייתי מגדיר אותם בהגדרות הנ''ל, וד''ל
רב לא נמדד לפי כמה הולכים בפסיקתו, אלא כמה הרביץ תורה, כמה ת''ח העמיד, וכו', אני מעריך הרבה יותר ראשי ישיבות שהעמידו אלפי תלמידים, אפי' שאף אחד לא פוסק כמותם, לעומת חכמים שכותבים ספרי הלכה וכו'
יש הרבה שאני מכיר שהולכים על פי ״הרגשותיהם״ ברב עובדיה, ומפזזים בין סברות של תלמידיו
אין שום חובה לאף יהודי לפסוק כהרב עובדיה לגמרי, גם אם מגדיר עצמו כתלמידו, לא נמצא כזאת בשו''ע שלנו
אבל אני מסכים איתך שאם מאן דהו אומר שהוא פוסק הכל כמו הרב עובדיה / הרב בן ציון / בן איש חי, ובפועל בחצי מההלכות הולך לפי איך שנוח לו, אין לי בעיה עם זה, אבל אל תצעק בקול שאתה הולך כמו... בכל ההלכות...
בעיקרון, לאברך בן תורה עדיף ללמוד ולעיין בכל סוגיא הלכתית, מאשר לבחור לעצמו רב ולפסוק כמוהו ב''הכל'' וזהו. זו מידת עצלנות של מי שלא רוצה להתעסק בהלכה (באמת). זה שיבוש פירוש האמיתי של ''עשה לך רב'' (יעו''ש ברש''י וברטנורא - ולא קרב זה אל זה כל הלילה)
ולא אכחיש כי גם אני לא מעט פעמים מעדיף את פסיקות הרב דוד מאשר פסיקותיו של הרב יצחק, כשלא חולק על מרן.
יש בעיה לחלוק על 'מרן'?!
 
כאילו מרן בעצמו לא ידע מהכלל הזה. אחרת, לדבריך, איך הוא ציפה שינהגו כדבריו

הוא ידע, וניסה לדחות ששרשו מדאורייתא (האיסור לצאת בפריעת ראש).

דא עקא שהוא עצמו כתב בשו"ת יחוה דעת (חלק ד' סי' נ"ב בהערה), וזה לשונו: "כתב בשו"ת משאת משה (חלק או"ח סוף סי' א') שהרדב"ז יחיד הוא לגבי כולהו רבוותא, דסבירא להו דבספק פלוגתא דרבוותא בדרבנן אזלינן לקולא". עכ"ל. והאריך שם להביא פוסקים הסוברים שגם כשנחלקו הפוסקים בדברים האסורים מדרבנן, אמרינן על זה ספק דרבנן לקולא.

ובשו"ת יביע אומר (חלק ד' יו"ד סי' ח') הוסיף הרב וכתב, "ספיקא דרבנן לקולא אמרינן גם כשיש לו עיקר מן התורה. וכמש"כ המשנה למלך פ"ד מהלכות בכורות". עכ"ל, ע"ש באורך. וכן כתב בנו הגאון רבי יצחק יוסף שליט"א בספר "עין יצחק" (כללי ההוראה, חלק ב' עמ' רט"ו), וזה לשונו שם: "אמרינן ספק דרבנן לקולא גם במחלוקת הפוסקים במידי דרבנן". ובהערות שם הביא פוסקים רבים הסוברים כן, וחולקים על הרדב"ז שהוא שיטה יחידאה להחמיר בזה. וכתב עוד שם (עמ' ר"ח), "ספק דרבנן לקולא אמרינן גם בדבר שיש לו עיקר מן התורה". עכ"ל, והאריך שם בראיות מהפוסקים. ושם (עמ' רכ"ב) הגדיל וכתב בזה הלשון, "במידי דרבנן אזלינן להקל גם כנגד רוב הפוסקים".

אבל המעיין היטב בשו"ת יביע אומר יראה שלא כתב כן אלא למיגדר מילתא, ולכן לא חש לזה שאליבא דאמת יכל להתיר, אלא אסף את דברי האוסרים ככל שתשיג ידו. ולכן גם התיר מטעם כל דהו (מעין אומר חלק י"ב) שזה לא יעלה על הדעת אם מדובר באיסור חמור.
 
אני מכיר עשרות-מאות תלמידים של הר' דוד שלמדו אצלו ב''יחוה דעת'', תלמידי חכמים אמיתיים, בקיאים ומעיינים בהלכה, לא על כל דבר צועקים ''מרן מרן'' ודנים בדבריו באמת כדרכה של תורה, ואני בקושי מכיר 1-2 מבוגרי ''חזון עובדיה'' ולא הייתי מגדיר אותם בהגדרות הנ''ל, וד''ל

אכן, ההליכה העיוורת אחר "מרן" ומלחמת החורמה נגד מי שהעיז לחלוק עליו, רק גרמו לבני התורה להתרחק ממנו. והרב דוד עושה בחכמה.
 
בעיקרון, לאברך בן תורה עדיף ללמוד ולעיין בכל סוגיא הלכתית, מאשר לבחור לעצמו רב ולפסוק כמוהו ב''הכל '' וזהו. זו מידת עצלנות של מי שלא רוצה להתעסק בהלכה (באמת). זה שיבוש פירוש האמיתי של ''עשה לך רב'' (יעו''ש ברש''י וברטנורא - ולא קרב זה אל זה כל הלילה)

אכן, בירחון "אספקלריא" (157, עמ' ק"י) כתב הרב שמואל בלויא וזה לשונו: "ראיתי פעם בשם מרן הגרש"ז אויערבאך, שבעבר כל אחד היה לומד הלכה בעיון בעצמו, ובשאלות שלא היה מצליח להגיע למסקנה, היה שואל רב. וכך כולם היו מרוויחים; הלומד היה מרוויח שהוא יודע המקורות והשיטות, והרב היה מרוויח שהשואל היה עוזר לו להגיע למסקנה הנכונה. היום שואלים מיד את הרב, וכך גם השואל אינו יודע הסוגיא, והרב אינו מקבל את העזרה מהשואל כיצד להכריע".

כעין זה הובא בקונטרס ידי כהן (חומר בקודש, עמ' 145) בשם ספר "בתורתך" (פרק מ"ה) מהגר"מ לוי זצ"ל, וזה תורף דבריו: "שיטה זו - להחליט על רב מסויים, וכמוהו ללכת בכל פסיקותיו והוראותיו - אינה נכונה, כיוון שלכתחילה המצב הראוי היה שכל אדם שנתקל בשאלה הלכתית ישב ללמוד את הנושא הדק היטב, ויפסוק לעצמו איך שדעתו נוטה, בהתאם לכללי ההוראה. ואם לאחר שלמד את הנושא עדיין מסופק בדעתו, יחמיר על עצמו. ההליכה לפי פוסק מסויים כהלכה למשה מסיני בבחינת "עשה לך רב" מיועדת רק לנשים וקטנים ועמי הארץ שאינם מסוגלים לפסוק לעצמם, לגבם שייך "להסתלק מן הספק". אך אברכים ובני תורה שהם בני סמכא לבדוק את הדין, אינם רשאים להשתמט בטענה זו, שהיא עצת היצר". עכ"ל.

ובמשנה באבות (פרק א' משנה ט"ז) "עשה לך רב", ופירש שם רבינו עובדיה מברטנורא "אם בא דין לפניך ונסתפקת בו, עשה לך רב". וכ"כ הרשב"ץ בספרו "מגן אבות", "אם באה הוראה לפניך ונסתפקת בה". וכן ברמב"ם שם, "כאומרם בירושלמי זיל אייתי לי זקן מן השוק דאסמוך עליו, ואשרי (ואתיר) לך". וכוונתו שבעל ההוראה ישתף עמו עוד בעל הוראה, כדי להינצל מטעות.
 
אני חושב חכם שלום כהן זצ''ל, הכיר טוב טוב את הר' עובדיה ותורתו, יותר ממני וממך, ובכל זאת לא נהג כמוהו בהלכה בכלל, אלא כשיטת הבא''ח והמקובלים (לא הכרתי אותו ואיני יודע איך נהג בכל הלכה והלכה, אך באופן כללי נהג כרבותיו ולא כהגר''ע יוסף זצ''ל)
בכל זאת, רוב הציבור ש''הולכים לפי מרן'' כן קיבל את הנהגתו (חוץ מ''כסא רחמים'' אולי) ללא עוררין, למרות שא''א בשופו''א לכנותו ''ממשיך דרכו של מרן'' כי לא היה איתו לא בהלכה, ולא כ''כ בהשקפה, אלא אולי יש כאן ענין פוליטי, וקצת צ''ע...
אני יודע שהרב שלום כהן לא הלך בשיטת מרן, והכיר את מרן ותורתו יותר ממני וממך. ולא היה ענין פוליטי חלילה,
מעולם לא קיבלתי את הנהגתו, כי קיבלתי את השקפת מרן מתלמידיו המובהקים שהוא ראש ישיבתי.
אינני יודע מי המציא שכל מנהיג/גדול הדור ספרדי, חייב להיות ''ממשיך דרכו של מרן'' ואם הוא לא, אז הוא סתם איזה ''רב''....
אמרתי זאת? איפה ראית זאת בדבריי?
כתבתי שאי אפשר להתעלם מדברי מרן כמו שאי אפשר להתעלם מדעת השו״ע. לא שכולם חייבים להיות ממשיכי דרכו.
תלמד לקרוא.
עד כמה שידוע לי, הרב דוד לא חפץ ש''ילכו כמוהו'' אלא שילמדו באמת את תורתו של הרב עובדיה זצ''ל
לעומת זאת, אני מכיר עשרות-מאות תלמידים של הר' דוד שלמדו אצלו ב''יחוה דעת'', תלמידי חכמים אמיתיים, בקיאים ומעיינים בהלכה, לא על כל דבר צועקים ''מרן מרן'' ודנים בדבריו באמת כדרכה של תורה, ואני בקושי מכיר 1-2 מבוגרי ''חזון עובדיה'' ולא הייתי מגדיר אותם בהגדרות הנ''ל, וד''ל
רב לא נמדד לפי כמה הולכים בפסיקתו, אלא כמה הרביץ תורה, כמה ת''ח העמיד, וכו', אני מעריך הרבה יותר ראשי ישיבות שהעמידו אלפי תלמידים, אפי' שאף אחד לא פוסק כמותם, לעומת חכמים שכותבים ספרי הלכה וכו'
וזו גם הדרך שאני יותר מקבל על עצמי.
גם אני מחמיר על פסיקות מרן לעיתים כשיוצא לי בחשבון בהלכה אחרת, אך לא לקולא.
אין שום חובה לאף יהודי לפסוק כהרב עובדיה לגמרי, גם אם מגדיר עצמו כתלמידו, לא נמצא כזאתי בשו''ע שלנו
אבל אני מסכים איתך שאם מאן דהו אומר שהוא פוסק הכל כמו הרב עובדיה/הרב בן ציון/בן איש חי, ובפועל בחצי מההלכות הולך לפי איך שנוח לו, אין לי בעיה עם זה, אבל אל תצעק בקול שאתה הולך כמו... בכל ההלכות...
בעיקרון, לאברך בן תורה עדיף ללמוד ולעיין בכל סוגיא הלכתית, מאשר לבחור לעצמו רב ולפסוק כמוהו ב''הכל '' וזהו. זו מידת עצלנות של מי שלא רוצה להתעסק בהלכה (באמת). זה שיבוש פירוש האמיתי של ''עשה לך רב'' (יעו''ש ברש''י וברטנורא - ולא קרב זה אל זה כל הלילה)
אתה אומר בדיוק מה שאמרתי אבל בצורה אחרת.
יש בעיה לחלוק על 'מרן'?!
אין לי בעיה שחולק עליו חלילה. אבל בפעמים שחולק עליו אני נוהג כמרן. זה הכל.
 
אכן, ההליכה העיוורת אחר "מרן" ומלחמת החורמה נגד מי שהעיז לחלוק עליו, רק גרמו לבני התורה להתרחק ממנו. והרב דוד עושה בחכמה.
וואו, תגובה ראשונה שאני קורא ממך, ואני באמת מסכים איתך על כל מילה. שאפו.
 
אין יאוש בעולם כלל.
על כגון דא נאמר שלא כל דבר שכותבים כמה פעמים הופך אותו לאמת. ועל משמרתי אעמודה. אין לי עניין לחזור שוב על אותן טענות. בזבוז זמן וביטול תורה גמור.
 
לא התכוונתי לפתוח איתך נושא על פא״נ, וכ״ש מי שחולק על מרן הגר״ע בכזו בפשיטות ש״בדרבנן הלך אחר המיקל״, כאילו מרן בעצמו לא ידע מהכלל הזה. (אחרת, לדבריך, איך הוא ציפה שינהגו כדבריו?)
אבל הוא בעצמו הקל בזה לענין איסור דאו' של ''ולא יראה בך ערות דבר'',לקרוא ק''ש נגד 'ערוה' וזו קושיא עצומה, אבל אם נאמר שלדעתו האיסור הוא רק בגלל דת יהודית, שזה דרבנן, אתי שפיר, ומה שהוא כתב 4 טעמים אחרים, זה 'חזי לאיצרופי' ולרווחא דמילתא, וקל להבין
 
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
ראשי תחתית