אחרי מעבר באשכול, במהלך השבת האחרונה עלו לי מספר תובנות בנושא.
אני מאמין חושב ואפילו די בטוח, שרוב ככל הספרדים, גם אם לא הולכים בתורתו של הגר״ע, לא יכולים לחלוק על העובדה ש״ממרן עד מרן לא קם כמרן״. היו עוד גדולים ברוך ה׳, אך אין אחד שיכול לחלוק על גדלותו והשפעתו על יהדות ספרד.
זה בעיקר ניכר במציאות היום היא ש-, כמו שאי אפשר להתעלם מדעת מרן השו״ע, כך גם אי אפשר להתעלם מדעת מרן הרב עובדיה. זה ניכר בכל פוסקי זמנינו, לא רק מההולכים בתורתו אלא גם החולקים עליו. פשוט אי אפשר כיום לדון בהלכה בלי להזכירו.
ולצערי אלו שלא עושים כן, הם לא רק האשכנזים, אלא אלו שפורשים מדרך הנהגתו של מרן הרב עובדיה, וזה שם בהם מעין ״כתם״ של פרישה מהציבור הספרדי, גם אם לא ״משתכנזים״ יקרו.
המציאות שהשתנתה מאז פטירתו היא לאו דווקא אמנם באלו שלא הולכים בדרכו, למרות שדרכו והנהגתו ניכרים היטב גם בהם, אלא דווקא בהולכים בדרכו ובפסקיו. הרבה תלמידים מובהקים של מרן מעבירים כל אחד דרך שלקח ממנו, גם אם לא בהכרח זה תואם למה שהיה מקובל בזמנו של מרן. וזה ניכר מאד גם בריחוק בין שיטת הפסיקה של הראש״ל הרב דוד לראש״ל הרב יצחק. חילופי גרסאות, והרבה לומדות במרן, מורגש הרבה יותר בזמננו, מאשר בזמנו בו כל אחד, כפשוטו כמשמעו, יכל ללכת ולשאות את מרן בעצמו.
הצער הגדול בפטירתו, הרגשתי לפחות (חזרתי בתשובה בערך שנה לפני פטירתו, כך שייתכן שלא יסכימו עמי כאן) היא חוסר הוודאות בהנהגה. אפשר לקחת את הראש״ל הרב יצחק כממשיך דרכו, אך ההרגשה היא לא טבעית כמו שהיה. דיברו כאן על הרב שלום כהן, אך - ואדבר בכנות מוחלטת - אינני יודע היטב מה היו פסיקותיו והנהגותיו, בעוד דרכו של מרן הרב עובדיה ברורות מללו ומעולם לא הייתי צורך דורש לכך, הכל נהיר ובריר בספריו בבהירות מוחלטת. עד כדי כך שכשאני לומד בספריו אני מרגיש שמרן עדיין חי. יבואו ויגידו שלא הכרתי את הרב שלום כהן, אמת ויציב, באמת לא הכרתי. אך מדיבוק באחד מתלמידיו המובהקים של מרן הרב עובדיה, ההרגשה היא שלמרן יש כ״כ הרבה דוברים בעוה״ז, שהנהגתו מעולם לא חלפה לגמרי.
הקושי שלי בלראות את הציבור הספרדי הולך לפי קווי פסיקת הרב עובדיה זה יותר מרק ״האם הם שמים ציצית מתחת לבגדים״ או ״האם שומרים ר״ת״. אולי דווקא בגלל שלמדתי בישיבה שהונהגה על ידי תלמיד מובהק של מרן, אחרי הנישואין קשה לי לראות איך כ״כ הרבה אנשים טוענים שעושים כמרן למרות שהם לא.
המציאות היא שהרבה מהציבור כיום מפזז בין מרן הרב עובדיה לשאר רבנים, עד כדי כך שאפילו נוו״ב שלא הייתה בהכרח חסידה של הרב עובדיה לפניי הנישואין, מספרת לי על נשים ש״עושות כהרב עובדיה כשבא להן, וכהאורל״צ כשבא להן (בפאה)״.
אני חושב שיש יותר מזה, אך חוסר הוודאות בהנהגה אצל הספרדים ההולכים על פי רמן מרגיש לי שהתערער מאד מאז פטירתו. לא כולם הולכים על פי הראש״ל יצחק יוסף, ואני לא מכיר הרבה שאומרים שהולכים על פי פסיקות הראש״ל הרב דוד יוסף (אך ייתכן שזה רק אני). יש הרבה שאני מכיר שהולכים על פי ״הרגשותיהם״ ברב עובדיה, ומפזזים בין סברות של תלמידיו המובהקים כהרב נקי וכיו״ב. ולא אכחיש כי גם אני לא מעט פעמים מעדיף את פסיקות הרב דוד מאשר פסיקותיו של הרב יצחק, כשלא חולק על מרן.
אני לא בהכרח בא לומר שיש בזה מן השקר או הטעות חלילה, אך בהחלט ניכר בעם ישראל, ולא רק בציבור הספרדי, הבלבול של ימי המשיח, בהנהגה בהשקפה ובעיקר בפסיקה. ויה״ר שיבוא במהרה ויוציא אותנו מזה.
