כמה אחוזים מהציבור הספרדי הולכים אחרי פסיקותיו של הגר"ע יוסף?

סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
פסקי מרן הגר"עי מקבלים מכות כואבות מאוד מאלו המנסים להגן על פסקיו בצורה לא אמיתית. לדוג' תלמידי החזו"א אף פעם לא התעלמו מזה שיש קושיות עליו ולא ניסו "לטייח".
על כל הגדולים יש קושיות ואפי' עצומות. כוווולם.
ק"ו למרן הגרע"י שכתב רבבות פסקים, על טרדה עצומה של עול ציבור.
בצורה הזאת, חלק אומרים : מעדיף לא להיות קשור למשפחה.
חלק: כואבים את העוולות.
חלק אחר: רואים במגדלת את הקושיות ומחפשים דרך אחרת.
דוגמא: תשאלו כל אברך שנבחן במבחנים של הגר"א מלכה, ותראו שהוא חתך!
מציאות. למה? את החשבון נפש יעשה כל אחד בעצמו.
דוגמא נוספת. ת"ח מוכר ורשום, מלפנים ראש כולל ביוחה דעת מח"ס יותר מעשר כרכים, כל ספריו סגידה למרן הגרע"י עם קושיות נכונות פה ושם, אבל אינו חדל מלכנהו "מו"ר".
כ' פעם פסק שהרגיז מישהו, קיבל בזיונות, ומאז: חתך לגמרי.
וכהנה רבות מאוד מאוד. לקינוח: אפשר לעשות ביקור נימוסין בכסא רחמים.
 
דוגמא נוספת. ת"ח מוכר ורשום, מלפנים ראש כולל ביוחה דעת מח"ס יותר מעשר כרכים, כל ספריו סגידה למרן הגרע"י עם קושיות נכונות פה ושם, אבל אינו חדל מלכנהו "מו"ר".
אם יש בספריו קושיות נכונות פה ושם מה כואב לך שמעריכו כרבו ומכנהו מו"ר? מבין השיטין לא נראה שעניינך האמת ההלכתית אלא עצם העובדה שמעריכו (או סוגד לו כלשונך) ה"י.
לקינוח: אפשר לעשות ביקור נימוסין בכסא רחמים.
לטוב או למוטב או ל?
 
ו. מוציאים את השבת כדעת הגאונים ולא כר"ת, ואין מקום כלל להחמיר בזה.
את זה אני לא מצליח להבין מחילה מכת''ר, הרי דעת הר' עובדיה בעצמו שיש ענין מאוד גדול להחמיר כר''ת, וכל בר דעת יכול להבין שיש עניין לחשוש לדעה שנפסקה להלכה בשו''ע ע''פ עשרות ראשונים, גם אם בפועל לא נהגו כשיטה זו, אפי' גדולים ועצומים.
אבל אני יודע שכת''ר הוא תלמיד הגר''ש משאש זצ''ל, ואני יודע גם כבר מה יענו לי (לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי)
בפועל, הרבה שהולכים כמו הרב עובדיה לא מצליחים לשמור ר''ת, ולהיפך הרבה בני תורה ות''ח, שלא חשודים בפסיקה ע''פ הרב עובדיה מחכים במוצ''ש לזמן ר''ת

סתם ככה, אני משתומם איך כת''ר מצליח לכתוב הודעות כאלו ארוכות, מנומקות עם מקורות וכו' בכמה שניות (!!) אני רק מקוה שהאשכול הזה לא יגלוש לנושא פאה נכרית, כי אם כך אני לא יוכל לקרוא את כל ההודעות שלך... תרחם עלי ...
 
אם יש בספריו קושיות נכונות פה ושם מה כואב לך שמעריכו כרבו ומכנהו מו"ר? מבין השיטין לא נראה שעניינך האמת ההלכתית אלא עצם העובדה שמעריכו (או סוגד לו כלשונך) ה"י.

אני חושב שלא הבנת כלל למה הוא מתכוון. הוא בא להחמיא לו ולומר שאע"פ שהוא בעיניו מורו ורבו, לא נרתע מלהקשות עליו (עד שחטף בזיונות על זה).
 
את זה אני לא מצליח להבין מחילה מכת''ר, הרי דעת הר' עובדיה בעצמו שיש ענין מאוד גדול להחמיר כר''ת, וכל בר דעת יכול להבין שציש עניין לחשוש לדעה שנפסקה להלכה בשו''ע ע''פ עשרות ראשונים, גם אם בפועל לא נהגו כשיטה זו, אפי' גדולים ועצומים.

מה זאת אומרת "בעצמו"? הוא אכן סובר שיש ענין להחמיר כר"ת, הגר"ש משאש סובר להיפך, שאין ענין להחמיר כי זה מוציא לעז על אבותיו שהיו מחללי שבת רח"ל, ואם המנהג נסמך על ראשונים והוא קדם להשו"ע, אין אחר המנהג כלום, ואין שום ענין להחמיר, אלא הרוצה להוסיף תוספת שבת יוסיף עד אין קץ.

ואם מישהו חושב שמרן הגר"ש משאש היה ממהר להוציא את השבת, אביא כאן מה שסיפר גדול המורים לשירה האנדלוסית רבי חיים ביטון שליט"א (לשעבר ר"מ בישיבת אוהל מועד) שמוצאי שבת אחת הציע לו איזה דיין לבוא איתו למרן הגר"ש משאש, והלכו לביתו ומצאו שהחל בעשיית ההבדלה, וחשבו שיקח לו כמה דקות והמתינו, אבל הוא החל לשיר את כל הפזמונים ולומר את כל מה שיש בסידור לפני ההבדלה ואחר ההבדלה בנחת רוח מופלגת שאין כדוגמתה, עד שעברה שעה תמימה ואז התפנה אליהם.
 
אני יודע שכת''ר הוא תלמיד הגר''ש משאש זצ''ל, ואני גם יודע מה יענו לי

אם היית יודע לא היית כותב שדעת השו"ע כר"ת...

לגופו של ענין, מרן הגר"ש משאש כתב ששיטת ר"ת נוגדת את המציאות, והוא דיבר בצפון צרפת, שם יש הפרש גדול בין השקיעה לצאת הכוכבים.

ובאמת, המונח "צאת הכוכבים" מתייחס להופעת שלושה כוכבים בינוניים, והם מופיעים בא"י זמן רב מאוד לפני זמן ר"ת שהוא 72 דק' אחרי השקיעה. וכתב בעל כף החיים שבא"י ובסוריה ובעירק רואים שלושה כוכבים בינוניים כ40 דק' אחר שהשמש אינה נראית על הארץ, וכן כתבו בשם חזו"א, וכן כתב בספר זמני היום בהלכה כי בניסן ותשרי זה כ26 דק' אחר השקיעה.

ולגבי דעת השו"ע, מרן כתב (רס"א ס"ב) כדעת ר"ת, להדליק נרות אחר השקיעה, ולא ראינו ולא שמענו שידליקו נרות אחר השקיעה, וכולם נוהגים כגאונים. והעיר על זה רבי שלמה אבן דנאן (שו"ת בקש שלמה סי' כ"ח) "והגם שכבר אבותינו ורבותינו קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם דעת מרן, מ"מ כמה הלכות ודינים יש אשר לא קבלו עליהם.. וזו אחת מהם".

א"כ קצת תמוה כיצד פסק מרן נגד כל עדות ישראל, וצ"ע מדבריו במקום אחר (סעיף ג' שם) "מי שאינו בקי בשיעור זה, ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות". ולכאורה, הסימן הכי ברור הוא שקיעת החמה באופק. ומדוע להדליק מוקדם יותר? ובפרט שמרן פסק (רס"ג ס"ד) "אסור להדליק בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר". ומוכרח שהלכה זו היא כדעת הגאונים.

כמו כן כתב מרן (רצ"ג, ס"ב) "צריך להיזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים", וזה, כפי שכתבתי לעיל, הרבה לפני 72 דק' של ר"ת. ועוד כתב זאת בלשון "צריך להיזהר", כי מדינא די בראיית שלושה כוכבים בינוניים, ואפילו מפוזרים, והחמיר משום שאין בני אדם בקיאים בזה.

וצ"ל שמרן לא הכריע במחלוקת זו, אבל גם זה צ"ע, כי נמצא שהיקל כמו שתי השיטות, בכניסת שבת כר"ת וביציאתה כגאונים, מקולי ב"ה וב"ש...

אלא ודאי שדעתו כהגאונים מתחילה ועד סוף, ומה שכתב "מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ" (רס"א, ס"ב) אין פירושו שהשמש שקעה באופק, אלא שאינה נראית על הארץ, ומי שאינו בקי ידליק בעוד השמש נמצאת בראשי האילנות. וכך פירשו גדולי חכמי מקנס (הגר"ש טולדנו בספרו דברי שלום ואמת, כרך ב' עמ' 59), ולשיטתם השקיעה הראשונה היא דעיכת קרני השמש, ואז השמש נראית בראשי האילנות, והשקיעה השניה היא פחות או יותר בזמן קריאת אלמגרב (המואזין הערבי שנמצא בראש המגדל, ורואה את השמש שתי דקות יותר ממי שנמצא על הארץ).

למעשה גם דעת ר"ת סובלת פירוש שמבטל את המחלוקת בינה לבין דעת הגאונים. ובאמת, ר' דוד שפירא (ספר בני ציון, ח"ב, סי' טז) כתב שדעת ר"ת היא שכל שלשת מילין ורביע הם קודם השקיעה שלנו, ואינו כפי שמקובל להבין בדברי ר"ת. לפי זה השקיעה השניה של ר"ת שבה מתחיל בין השמשות, היא שקיעת השמש באופק, ונמצא שאין הבדל בהלכה בין ר"ת והגאונים. וכן הבין ר' יעקב רקח (שלחן לחם הפנים, סי' שלא, עמ' צח וצט). ועוד.

ולמעשה הרבה מחכמי המערב הבינו שדעת מרן כגאונים.
 
אם היית יודע לא היית כותב שדעת השו"ע כר"ת...
לא מצאתי שום אחרון שסובר שהשו''ע פסק כהגאונים, ועי' שו''ע רסא, לפי הגאונים אין ''שקיעה ראשונה'' ''שקיעה שנייה'' תחילת וסוף שקיעה וג' מילים ורביע וכו' וכל האחרונים כתבו שהשו''ע סובר כמו ר' תם, החל מהחיד''א והגינת ורדים וכלה במשנה ברורה, והאור לציון וכו'
לגופו של ענין, מרן הגר"ש משאש כתב ששיטת ר"ת נוגדת את המציאות, והוא דיבר בצפון צרפת, שם יש הפרש גדול בין השקיעה לצאת הכוכבים.
ר''ת בא לישב את סתירת הסוגיות בדעת ר' יהודה שדיבר על מרכז א''י בימי ניסן ותשרי, אין לו כל קשר לצרפת
ובאמת, המונח "צאת הכוכבים" מתייחס להופעת שלושה כוכבים בינוניים, והם מופיעים בא"י זמן רב מאוד לפני זמן ר"ת שהוא 72 דק' אחרי השקיעה.
השו''ע יאמר לך שאין אנו בקיאים בכוכבים, ואלו כוכבים גדולים, וכמדומה שכך כותב בביאור הגר''א (לא בטוח) וכך כותב להדיא מהר''י פרג'י
וכתב בעל כף החיים שבא"י ובסוריה ובעירק רואים שלושה כוכבים בינוניים כ40 דק' אחר שהשמש אינה נראית על הארץ,
זה לא רלוונטי, כי אף אחד שנוהג כמו הגאונים לא מחשב את צה''כ 40 דק' אחר השקיעה, מקסימום 25 דקות ל''מחמירים'' כמו הבא''ח והאו''לצ, ורובא דעלמא נוהג 15-20 דק' אחר השקיעה לא מעבר
וכן כתבו בשם חזו"א, וכן כתב בספר זמני היום בהלכה כי בניסן ותשרי זה כ26 דק' אחר השקיעה.
כן דעת הבא''ח והאול''צ: 25-28 דק'
ולגבי דעת השו"ע, מרן כתב (רס"א ס"ב) כדעת ר"ת, להדליק נרות אחר השקיעה, ולא ראינו ולא שמענו שידליקו נרות אחר השקיעה, וכולם נוהגים כגאונים.
אכן, בגלל שכולם ''נוהגים כמו הגאונים'' אף אחד לא מדליק אחרי השקיעה, כ''כ פשוט.
והעיר על זה רבי שלמה אבן דנאן (שו"ת בקש שלמה סי' כ"ח) "והגם שכבר אבותינו ורבותינו קיימו וקבלו עליהם ועל זרעם דעת מרן, מ"מ כמה הלכות ודינים יש אשר לא קבלו עליהם.. וזו אחת מהם".
זאת בדיוק הסיבה שאי''צ לשנות את המנהג שנהגו כמו הגאונים ע''פ גאוני עולם, דורות ע''ג דורות לפחות 300-400 שנה, אם לא יותר
א"כ קצת תמוה כיצד פסק מרן נגד כל עדות ישראל,
אין שום עדות או ראיה לכך שנהגו כמו הגאונים לפני זמן מרן.
שיטת הגאונים נודעה ע''י מהר''ם אלשקר שהיה חי בזמן מרן הב''י.
בפועל, אף אחד מגדולי הראשונים לא הזכיר ברמז שיש שיטה כזו, אמנם הרמב''ם לכאו' סתם כמו הגאונים - אבל כי ככה הוא הבין את הגמ', ולא בא לאפוקי מדרבנו תם כמהר'ם אלשקר
וצ"ע מדבריו במקום אחר (סעיף ג' שם) "מי שאינו בקי בשיעור זה, ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות".
חכמים עשו סיג, כדי להרחיק את האדם שלא ידליק מיד בשקיעה, כמו שמצוות הנוהגות ביום נהוגות לכתחילה רק אחרי הנץ, אע''פ שמעה''ש יממא הוא. לדעת מרן בהכרח שזמן שהחמה בראש האילנות הוא דק' בודדות לפני השקיעה 5-10 דק' לא יותר, וזה הזמן המתאים להדליק כדי שיהיה לפני השקיעה, כי אם ידליקו אחרי השקייעה יש חשש שלא יהיו בקיאים בזמן ביה''ש
הערה: אם השו''ע סובר כמו הגאונים, למה יש לך אדם שאינו בקי ב''שיעור חכמים'', הרי כל אחד יודע מתי החמה שוקעת ,מה זה ה''שיעור חכמים'' הזה? ע''כ שזה ג' מיל ורביע של ר''ת (אמנם זו גמ' מפורשת וגם לגאונים יש הסבר בגמ' הנ''ל ואכמ''ל)
ולכאורה, הסימן הכי ברור הוא שקיעת החמה באופק. ומדוע להדליק מוקדם יותר? ובפרט שמרן פסק (רס"ג ס"ד) "אסור להדליק בעוד היום גדול, שאז אינו ניכר". ומוכרח שהלכה זו היא כדעת הגאונים.
מרן לא ידע משיטת הגאונים, המנהג כמו הגאונים התפשט בזמן מרן או קצת אח''כ ככל הנראה, אין שום איזכור לשיטת הגאונים בב'י ובשו''ע
אגב, מציאות הכוכבים סותרת את הגאונים, כי לפי הגאו' צה''כ הוא 13 דקות אחרי השקיעה, ולא יותר - ולא רואים 3 כוכבים בינונים 13.5 דק' אחרי השקיעה
והאחרונים שפסקו להחמיר עד 25-45 דק' לפי הגאונים, אכן זה נגד שיעור ביה''ש המבואר בגמ'
כמו כן כתב מרן (רצ"ג, ס"ב) "צריך להיזהר מלעשות מלאכה עד שיראו ג' כוכבים קטנים, ולא יהיו מפוזרים", וזה, כפי שכתבתי לעיל, הרבה לפני 72 דק' של ר"ת. ועוד כתב זאת בלשון "צריך להיזהר", כי מדינא די בראיית שלושה כוכבים בינוניים, ואפילו מפוזרים, והחמיר משום שאין בני אדם בקיאים בזה.
כבר כתבתי לעיל.
ויש גם ראשונים שסוברים שהכוכבים צריכים להיות דוקא במערב, אם כי ק''ק לפרש כן מסתימת דברי הגמ' והשו''ע שלא הזכירו זאת.
וצ"ל שמרן לא הכריע במחלוקת זו, אבל גם זה צ"ע, כי נמצא שהיקל כמו שתי השיטות, בכניסת שבת כר"ת וביציאתה כגאונים, מקולי ב"ה וב"ש...
מרן לא הזכיר את שיטת הגאונים. גם הגר''א והחת''ס שידעו משיטת היראים לא הזכירו את שיטת הגאונים, למרות שהגר''א עצמו פסק כמו הגאונים, וגם בשו''ת יבי''א האריך בזה שיש ראיות שהגאונים סברו כמו ר''ת, עי''ש.
אלא ודאי שדעתו כהגאונים מתחילה ועד סוף,
זאת אחרי שציטט בסימן רס''א את הרמב''ן שהוא להדיא כר''ת, ברור. שום אחרון מפורסם לא כתב פשט מגוחך זה, מחילה על הביטוי
אמנם יש שהסבירו את רבנו תם כמו המנחת כהן ועוד, עי' ביה''ל סימן רצ'ג. גם מצינו מי שכתב שמרן חזר בו ביורה דעה, אבל לא מצאנו מי שיאמר שהשו''ע הוא כמו הגאונים ובפרט שלא הזכיר כלום משיטה זו, רק מר''ת והיראים, וכן הב''ח שם ועוד ועוד
ומה שכתב "מתחילת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ" (רס"א, ס"ב) אין פירושו שהשמש שקעה באופק, אלא שאינה נראית על הארץ, ומי שאינו בקי ידליק בעוד השמש נמצאת בראשי האילנות.
הפרוש הזה הוא פשוט מגוחך... 71 דק' לפני השקיעה השמש כן נראית על הארץ
חוץ מזה, מבואר בגמ' פסחים שיש 12:00 מהנץ עד שקיעה ראשונה של ר''ת ומרן ביום השוויון, וא''כ כל הפשט הזה סותר גמ' מפורשת ורוב ככל האחרונים, חוץ מחכמי מקנס הנ''ל אולי, הבינו שהשקיעה היא שקיעה כפשוטו
וכך פירשו גדולי חכמי מקנס (הגר"ש טולדנו בספרו דברי שלום ואמת, כרך ב' עמ' 59), ולשיטתם השקיעה הראשונה היא דעיכת קרני השמש, ואז השמש נראית בראשי האילנות, והשקיעה השניה היא פחות או יותר בזמן קריאת אלמגרב (המואזין הערבי שנמצא בראש המגדל, ורואה את השמש שתי דקות יותר ממי שנמצא על הארץ).

למעשה גם דעת ר"ת סובלת פירוש שמבטל את המחלוקת בינה לבין דעת הגאונים. ובאמת, ר' דוד שפירא (ספר בני ציון, ח"ב, סי' טז) כתב שדעת ר"ת היא שכל שלשת מילין ורביע הם קודם השקיעה שלנו, ואינו כפי שמקובל להבין בדברי ר"ת. לפי זה השקיעה השניה של ר"ת שבה מתחיל בין השמשות, היא שקיעת השמש באופק, ונמצא שאין הבדל בהלכה בין ר"ת והגאונים. וכן הבין ר' יעקב רקח (שלחן לחם הפנים, סי' שלא, עמ' צח וצט). ועוד.
פרוש מגוחך, במחילה מכת''ר הרבנים הגאונים הנ''ל זצ'ל, כל מי שילמד קצת את סוגיות זמני היום יודע את זה (למדתי את הסוגיות הנ''ל אולי במשך 8-9 שנים !! בעיון עם כל המקורות, ולא רק ציטוטים מרבני מרוקו הקדושים
ולמעשה הרבה מחכמי המערב הבינו שדעת מרן כגאונים.
??
 
נערך לאחרונה:
לא מצאתי שום אחרון שסובר שהשו''ע פסק כהגאונים

מה שכתבתי הוא קיצור הדברים שכתב בספר דברי שלום ואמת חלק ב', והאריך בזה בסוף הספר במאמר י' ומצ"ב, ע"ש.

וכאן הבאתי את תשובות מרן הגר"ש משאש בנדון. ע"ש.

אין לי את הפנאי לשחות במים שאין להם סוף, בפורום לתורה דנו בזה בעשרות עמודים.
 

קבצים מצורפים

שולעם עלייכם!
השאלה שלך, כמה מהציבור הספרדי הולך אחרי פסיקותיו של הגר"ע יוסף זצ"ל, היא לא רק שאלה של אחוזים טכניים אלא שאלה שמחייבת דיון עמוק יותר על מהותה של מנהיגות תורנית, איך פסיקות הופכות לנחלת הרבים, ומה המשמעות של להיות תלמיד חכם בדורנו.

---

### **הליכה בעקבות מרן – מעבר לאחוזים**
אם ננסה להתחיל במספרים, ניתן לומר בזהירות שכמות גדולה מאוד מהציבור הספרדי נשענת על פסקי הגר"ע יוסף, בין אם מתוך הכרה מלאה בפסיקותיו ובין אם מתוך הנחיות כלליות שמגיעות דרך רבני קהילות, ספרי הלכה מקומיים, או אפילו מנהגי ציבור. אבל כאן עולה השאלה: האם מדובר בהליכה מתוך ידיעה, מתוך הרגל, או מתוך קבלת עול מלכות שמיים?

#### **שלושה מעגלים של פסיקה**
נראה שהליכה אחרי הגר"ע מתחלקת לכמה מעגלים:
1. **המעגל הקרוב – לומדי ההלכה והתלמידים**:
אלו שהעמיקו בתורתו של מרן דרך ספריו (בעיקר "יביע אומר", "יחווה דעת" ו"שולחן ערוך ילקוט יוסף") ורואים בו לא רק פוסק אלא "מורה דרך" מקיף לכל תחומי החיים. תלמידים אלה מיישמים את פסיקותיו ברמה פרטנית ודייקנית – אלו הם השומרים על "קוצו של יוד".

2. **המעגל הקהילתי**:
כאן מדובר בציבור הרחב של הקהילות הספרדיות, שמושפע בעיקר דרך הרבנים המקומיים – שמשתמשים בפסיקותיו של מרן כקו מנחה. ציבור זה אולי לא מכיר את העומק של הפסק, אבל נשען עליו במצבים יום-יומיים.

3. **המעגל הרחב – ההשפעה התרבותית**:
הציבור המסורתי, שלא בהכרח שומר תרי"ג מצוות, מושפע גם הוא ממורשתו של מרן. מבחינתם, המנהגים והמסורות שהנחיל – כמו ההקפדה על ברכת "שהחיינו" או הדגש על קריאת שמע – הפכו להיות חלק מהזהות היהודית הספרדית.

---

### **מדוע דווקא הגר"ע?**
מרן הגר"ע יוסף לא היה רק פוסק, אלא גם מנהיג שסחף את העם. מה היה סוד ההצלחה שלו?
1. **פשטות הלשון וגאונות התוכן**: הוא ידע לדבר אל העם בפשטות, בלי לאבד גרם מהעומק. כשהיה נואם, הוא דיבר ישירות ללב השומע – "אל תטפס על ההר, תתחיל עם המדרגה הראשונה".

2. **נגישות ספריו**: בניגוד לפוסקים שהשאירו את פסיקותיהם עמומות או מפוזרות, מרן טרח לרכז את דבריו בצורה מסודרת וברורה, וכך הפך את ההלכה למשהו שכל אחד יכול לגשת אליו.

3. **תחושת שליחות לאומית**: מרן לא ראה את תפקידו רק כפוסק הלכתי, אלא כמשיב עטרה ליושנה. הוא לא הסתפק בהוראת הלכה פרטנית, אלא ביקש להחזיר את הזהות הספרדית-תורנית לגדולתה.

---

### **אז מה עם האחוזים?**
נראה שבמעגלים הקרובים, כמעט 100% מהציבור הספרדי ההלכתי נשען על פסקי מרן. במעגלים הקהילתיים, אפשר להעריך שמדובר בכ-70%-80%. במעגל הרחב יותר, ההשפעה היא תרבותית-מסורתית, ושם היא עצומה – ייתכן שאפילו 90% מהציבור המסורתי נושאים את שמו ואת דרכו בתודעתם.

אבל האמת? האחוזים לא מספרים את כל הסיפור. מורשתו של מרן לא נמדדת רק במספרים אלא ביכולת שלו להפוך פסקי הלכה לחלק אינטגרלי מהחיים. כשאדם מתפלל מתוך סידור שהוציא, כשהוא מקפיד על מנהג מתוך ספריו – הוא חי את תורתו של מרן גם בלי לשים לב.

---

### **איפכא מסתברא?**
ומה עם הטענה ההפוכה – שלא כל הציבור הולך בעקבותיו? יש שיטענו שאכן חלק מהציבור נמשך לכיוונים אחרים, בין אם מתוך גישה "חסידית" יותר, ובין אם בגלל חיכוכים פוליטיים. ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שדרכו של מרן משמשת כבסיס מוצק – גם למי שבוחר לפנות לנתיבים אחרים.

---

מבחינתי, השאלה איננה כמה אחוזים הולכים בעקבותיו, אלא כמה לוקחים את המסר הגדול שהשאיר: לדאוג שכל יהודי – בכל רמה, בכל מצב – יוכל למצוא מקום בתוך תורת ישראל.
 
מבחינתי, השאלה איננה כמה אחוזים הולכים בעקבותיו, אלא כמה לוקחים את המסר הגדול שהשאיר: לדאוג שכל יהודי – בכל רמה, בכל מצב – יוכל למצוא מקום בתוך תורת ישראל.
לא על זה היה הויכוח!
לדעתי רוב בני התורה הולכים אחר מרן הגר''ע במכלול
יש שינוים
כסא רחמים במה שהגרמ לוי והגר''מ מאזוז מחמירים ילכו כמוהם
בני מרוקו ינהגו במנהגים כמנהגם
ובוגרי הישיבות הליטאיות יקלו ב''פאה נוכרית''
אבל הבסיס הוא מרן
 
שאלה שמחייבת דיון עמוק יותר על מהותה של מנהיגות תורנית, איך פסיקות הופכות לנחלת הרבים, ומה המשמעות של להיות תלמיד חכם בדורנו.

פיטומי מילי בעלמא. פסקיו של הגר"ע התקבלו בציבור משלוש סיבות:

א. הערצה של בקיאותו והתמדתו המופלגת, היכולת לדעת בע"פ כל כך הרבה, ואהבת התורה.

ב. אהבת ההיתרים - הציבור מחפש תמיד את המקילים, וסיפר לי מאן דהו שבמרוקו באיזור מסויים היו שני פוסקים, שלא אנקוב בשמותם, כל הציבור מקטן ועד גדול עזבו את המחמיר והלכו אחר המיקל. והגר"ע יוסף היה מיקל גדול מאוד.

ג. סדרת הספרים ילקוט יוסף, שמקיפה את כל ההלכות הנחוצות וכתובה בשפה קלה (וכן חוברות מן המעין להגר"ד יוסף, למי שזוכר).

#### **שלושה מעגלים של פסיקה**

העתקת את הטקסט ממקום כלשהו, או שאתה סתם אוהב לפזר סימני מקלדת להנאתך?

המעגל הראשון לא ראוי לציון בפני עצמו, אפשר לספור על אצבעות יד אחת את המעמיקים בתורתו, יש בהחלט כאלה אבל הם מעטים ממש.

המעגל השלישי לא קיים, והוא כלול במעגל השני.
 
לא על זה היה הויכוח!
לדעתי רוב בני התורה הולכים אחר מרן הגר''ע במכלול
יש שינוים
כסא רחמים במה שהגרמ לוי והגר''מ מאזוז מחמירים ילכו כמוהם
בני מרוקו ינהגו במנהגים כמנהגם
ובוגרי הישיבות הליטאיות יקלו ב''פאה נוכרית''
אבל הבסיס הוא מרן
אני מסכים שהדיון כאן נוגע יותר לשאלה הפרקטית של מי באמת הולך בעקבות פסקי מרן הגר"ע יוסף זצ"ל, ואיך זה מתבטא בפועל במנהגי הציבור.
אפשר לומר שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל הוא "הרקע המאחד" של כל הציבור הספרדי. כל הקהילה אולי לוקחת את ההשפעה למקום קצת שונה, אבל השורש אחד: פסיקה ברורה, גישה מאחדת, ואמונה עמוקה ושתורת ישראל שייכת לכל יהודי.
 
ובוגרי הישיבות הליטאיות יקלו ב''פאה נוכרית''

זה לא קשור לליטאיות, מרן הגר"ש משאש אינו בוגר ישיבה ליטאית, הוא עלה לארץ כמעט בגיל 70 כרבה של מרוקו, וכן עוד הרבה פוסקים שהתירו (ולדידם זו לא קולא אלא חומרא כלפי מטפחת המגלה את הראש).
 
אפשר לומר שמרן הגר"ע יוסף זצ"ל הוא "הרקע המאחד" של כל הציבור הספרדי. כל הקהילה אולי לוקחת את ההשפעה למקום קצת שונה, אבל השורש אחד: פסיקה ברורה, גישה מאחדת, ואמונה עמוקה ושתורת ישראל שייכת לכל יהודי.

מרן הגר"ע יוסף שאף "לאחד" גם את האשכנזים, ובמילים אחרות, שכל בית ישראל ילכו לפי פסיקותיו:

"והגאון ר' בנימין מרדכי נבון ז"ל (מחבר ספר בני בנימין), בתשובה כת"י והיא לו נדפסה בקובץ סיני (טבת תש"ט עמוד רט), כתב וז"ל: שאע"פ שיש לבני גלות אשכנז פעה"ק ירושלים ת"ו בית דין קבוע בפ"ע, וקהלה קבועה בפ"ע, חייבים לעשות כאן כמנהג בני עדות הספרדים, וראיה לזה ממ"ש בשו"ת מהרשד"ם (חיו"ד סי' מב), דבשלמא אילו באו שם קהל אחר בבת אחת ניחא וכו', אמנם עתה שבאו שם מעט מעט מאן לימא לן שמותרים לשנות ממנהג המקום. וא"כ גם בנ"ד דינא הכי, שאף שבזמן הרב גנת ורדים היה להם קהל בפ"ע וב"ד בפ"ע, הרי אח"כ מרוב החובות ועלילות הגוים ברחו כולם ולא נשאר עד אחד מבני אשכנז, ואפילו כשהיה בא אחד להשתטח על קברי הצדיקים היה בא בהחבא ובאישון לילה מפני רשעת הגוים. ויותר ממאה שנה עברו שלא דרכה רגל אשכנזי פעה"ק ירושלים, עד שמקרוב בא הרב המופלא ר' מענדל אשכנזי מתלמידי הגר"א מווילנא ז"ל, והוא היה הראשון שבא לדור פעה"ק ואחריו באו מעט מעט עד שנעשו לקהל גדול, ה' עליהם יחיו, ואעפ"כ כי יהיה להם דבר למשפט באים לפני דייני העיר הספרדים, אלא שזה שנתיים ימים שרבתה המחלוקת בעוה"ר, והושיבו ב"ד מעדת האשכנזים, וא"כ מאן נימא לן דבכה"ג מותרים לשנות ממנהגי הספרדים שפוסקים עפ"ד מרן ז"ל. וכמ"ש מהרשד"ם הנ"ל. ע"כ. (ומה שכתב שיותר ממאה שנה לא היו אשכנזים בירושלים, עד שבא הגאון ר' מנחם מנדל משקלוב תלמיד הגר"א, כל זה מתבאר ג"כ בתולדות חכמי ירושלים (ח"ג רפ"ה, עמוד קנח), ובדברי הגר"מ מנדל עצמו שם. וע"ע בס' פאת השלחן (דף יז סע"ב) בהערה. ע"ש.) וע"ע בשו"ת ישמח לב גאגין (חאה"ע סי' ד, דף ז ע"א), מ"ש בזה. ובמקום אחר כתבנו עוד בזה. ואכמ"ל" (שו"ת יביע אומר חלק ה - אורח חיים סימן לז).

בתחילת דרכו שרפו את ספריו והוא נחלה מזה מאוד ושכב חודש בביתו (והגר"ע עטיה בא לבקרו וכו') ובשוק מחנה יהודה זרקו עליו עגבניות, ביזו אותו מאוד והפסיקו את שיעוריו בבתי הכנסת.

רק לאחר שהוקמה ש"ס, והיה אינטרס פוליטי לעסקני ש"ס להאדיר את שמו של הגר"ע בכל מקום ובכל הזדמנות אפשרית, היה יכול הגר"ע להשתמש בזה לפרסם את פסקיו ברבים.
 
מה שכתבתי הוא קיצור הדברים שכתב בספר דברי שלום ואמת חלק ב', והאריך בזה בסוף הספר במאמר י' ומצ"ב, ע"ש.

וכאן הבאתי את תשובות מרן הגר"ש משאש בנדון. ע"ש.

אין לי את הפנאי לשחות במים שאין להם סוף, בפורום לתורה דנו בזה בעשרות עמודים.
לא קשור ל"דברי שלום ואמת" אינני יודע מהו מיהו. כל מה שכתבתי זה סוגיות מפורשות בש"ס
 
שולעם עלייכם!
השאלה שלך, כמה מהציבור הספרדי הולך אחרי פסיקותיו של הגר"ע יוסף זצ"ל, היא לא רק שאלה של אחוזים טכניים אלא שאלה שמחייבת דיון עמוק יותר על מהותה של מנהיגות תורנית, איך פסיקות הופכות לנחלת הרבים, ומה המשמעות של להיות תלמיד חכם בדורנו.

---

### **הליכה בעקבות מרן – מעבר לאחוזים**
אם ננסה להתחיל במספרים, ניתן לומר בזהירות שכמות גדולה מאוד מהציבור הספרדי נשענת על פסקי הגר"ע יוסף, בין אם מתוך הכרה מלאה בפסיקותיו ובין אם מתוך הנחיות כלליות שמגיעות דרך רבני קהילות, ספרי הלכה מקומיים, או אפילו מנהגי ציבור. אבל כאן עולה השאלה: האם מדובר בהליכה מתוך ידיעה, מתוך הרגל, או מתוך קבלת עול מלכות שמיים?

#### **שלושה מעגלים של פסיקה**
נראה שהליכה אחרי הגר"ע מתחלקת לכמה מעגלים:
1. **המעגל הקרוב – לומדי ההלכה והתלמידים**:
אלו שהעמיקו בתורתו של מרן דרך ספריו (בעיקר "יביע אומר", "יחווה דעת" ו"שולחן ערוך ילקוט יוסף") ורואים בו לא רק פוסק אלא "מורה דרך" מקיף לכל תחומי החיים. תלמידים אלה מיישמים את פסיקותיו ברמה פרטנית ודייקנית – אלו הם השומרים על "קוצו של יוד".

2. **המעגל הקהילתי**:
כאן מדובר בציבור הרחב של הקהילות הספרדיות, שמושפע בעיקר דרך הרבנים המקומיים – שמשתמשים בפסיקותיו של מרן כקו מנחה. ציבור זה אולי לא מכיר את העומק של הפסק, אבל נשען עליו במצבים יום-יומיים.

3. **המעגל הרחב – ההשפעה התרבותית**:
הציבור המסורתי, שלא בהכרח שומר תרי"ג מצוות, מושפע גם הוא ממורשתו של מרן. מבחינתם, המנהגים והמסורות שהנחיל – כמו ההקפדה על ברכת "שהחיינו" או הדגש על קריאת שמע – הפכו להיות חלק מהזהות היהודית הספרדית.

---

### **מדוע דווקא הגר"ע?**
מרן הגר"ע יוסף לא היה רק פוסק, אלא גם מנהיג שסחף את העם. מה היה סוד ההצלחה שלו?
1. **פשטות הלשון וגאונות התוכן**: הוא ידע לדבר אל העם בפשטות, בלי לאבד גרם מהעומק. כשהיה נואם, הוא דיבר ישירות ללב השומע – "אל תטפס על ההר, תתחיל עם המדרגה הראשונה".

2. **נגישות ספריו**: בניגוד לפוסקים שהשאירו את פסיקותיהם עמומות או מפוזרות, מרן טרח לרכז את דבריו בצורה מסודרת וברורה, וכך הפך את ההלכה למשהו שכל אחד יכול לגשת אליו.

3. **תחושת שליחות לאומית**: מרן לא ראה את תפקידו רק כפוסק הלכתי, אלא כמשיב עטרה ליושנה. הוא לא הסתפק בהוראת הלכה פרטנית, אלא ביקש להחזיר את הזהות הספרדית-תורנית לגדולתה.

---

### **אז מה עם האחוזים?**
נראה שבמעגלים הקרובים, כמעט 100% מהציבור הספרדי ההלכתי נשען על פסקי מרן. במעגלים הקהילתיים, אפשר להעריך שמדובר בכ-70%-80%. במעגל הרחב יותר, ההשפעה היא תרבותית-מסורתית, ושם היא עצומה – ייתכן שאפילו 90% מהציבור המסורתי נושאים את שמו ואת דרכו בתודעתם.

אבל האמת? האחוזים לא מספרים את כל הסיפור. מורשתו של מרן לא נמדדת רק במספרים אלא ביכולת שלו להפוך פסקי הלכה לחלק אינטגרלי מהחיים. כשאדם מתפלל מתוך סידור שהוציא, כשהוא מקפיד על מנהג מתוך ספריו – הוא חי את תורתו של מרן גם בלי לשים לב.

---

### **איפכא מסתברא?**
ומה עם הטענה ההפוכה – שלא כל הציבור הולך בעקבותיו? יש שיטענו שאכן חלק מהציבור נמשך לכיוונים אחרים, בין אם מתוך גישה "חסידית" יותר, ובין אם בגלל חיכוכים פוליטיים. ובכל זאת, קשה להתעלם מהעובדה שדרכו של מרן משמשת כבסיס מוצק – גם למי שבוחר לפנות לנתיבים אחרים.

---

מבחינתי, השאלה איננה כמה אחוזים הולכים בעקבותיו, אלא כמה לוקחים את המסר הגדול שהשאיר: לדאוג שכל יהודי – בכל רמה, בכל מצב – יוכל למצוא מקום בתוך תורת ישראל.
בינה מלאכותית?
 
סטטוס
לא פתוח לתגובות נוספות.
ראשי תחתית