ששאלת על ששמעת שאני נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה ומיקל בבשר עוף.
בימי חורפי הייתי מתלוצץ בבני אדם העושין כן, ואדרבה שרי לי מרי [היה] נראה בעיני מינות, עד שפעם אחת מסעודתא לסעודתא מצאתי גבינה בין שיני ונדרתי עצמי בבשר אחר גבינה כמו בגבינה אחר בשר, ואין נראה בדבר זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף (על) שהוא גורע, דהא אמרינן פרק כל הבשר [חולין קה, א] אלא להא מילתא חלא בר חמרא, דאילו אבא כי הוה אכיל בישרא ולא הוה אכיל גבינה עד למחר כי האידנא ואנא מסעודתא לסעודתא, אלמא דסבירא ליה מסעודתא לסעודתא ואפילו הכי משבח למי שעושה כדברי אביו הרחקה יתירה. אלא כל אילו הדברים הרחקות בעלמא נינהו, וכל חד וחד מצי אחמורי אנפשיה ולעשות סייג וגדר ומשמרת.