להחמיר לא לאכול גבינה אחר בשר 24 שעות

הצטרף
25/12/24
הודעות
27
יש אחד שנוהג להמתין בין אכילת בשר לגבינה המתנה של 24 שעות
ויש לדון האם עושה טוב או שיש לבטל מנהגו משום יהורא
במיוחד שהוא לא תלמיד חכם אלא בעל בית פשוט
 
ויש לדון למה מור עוקבא לא החמיר כמו אבא שלו ??
אולי מי שלא מרגיש שייך לחומרט מסוימת לא שייך שיחמיר בה
ואכן כן ... והדברים פשוטים שכל חומרא שנובעת בגלל שאבא שלי או הרב שלי עשה כך ... ולבו רחק ממנו הרבה שנות אור מהם, אין זה מחמיר אלא מן המתמיהים, ואין הוא יהפך ליין אלא ישאר חומץ ויראה כקוף ... חומרא אמורה לנבוע ממעלת האדם וקרבתו לבורא ... כומו שמבאר רבינו הרמח"ל שעניני החומרות הוא ממידת הנקיות והחסידות והרבה דרך יש ל ... להחמיר ... ובפרט שברוב חומרות אלו זה יבוא על חשבון אחרים או שכתוצאה מזה הוא יבוא לידי קולות ... ונמצא שכרו בהפסדו
 
בדיוק ההפך

מבואר שם בגמרא (חולין קה.) שמי שנוהג כן הוא יין, ומר עוקבא לא נהג כן, והוא החומץ בן יין, ע"ש
וזה בדיוק מה שר' חיים שמואלביץ שאל - למה מר עוקבא לא נהג ככה ועל ידי כך הוא יקרא יין ?
והתשובה : שלא מי שנוהג כך הוא יקרא יין ... אלא מי שהגיע ברמה הרוחנית לדרגה זו הוא הוא יכול להקרות יין !!!
ואם מר עוקבא או אתה או אני שלא הגענו למעלת אבותיו ויעשה כך, כדי להקרות יין אין הוא יקרא יין אלא קוף ומעשה קוף !!
 
יש אחד שנוהג להמתין בין אכילת בשר לגבינה המתנה של 24 שעות
ויש לדון האם עושה טוב או שיש לבטל מנהגו משום יהורא
במיוחד שהוא לא תלמיד חכם אלא בעל בית פשוט
ויש אחד שלא אוכל קטניות כל השנה
ועוד אחד שלא מסתפר כדי לא להשאר בלי כיפה

ברצינות,
מה לנו להזדקק לכל איזה ע"ה שבטוח שהוא מחמיר גדול,
ועוד שבוע ישכח מחומרא זו ויעבור למשהו אחר
 
אם הוא עושה בצינעא אין יוהרא
אבל אם מדבר על זה בשיעור כדרכם בקודש יש לדון
 
ושמעתי ממרן הרב זעפראני כמה פעמים בשם מרן הגרב"מ אזרחי
ששאל למה בגמ' של חומץ בן יין הוא לא החמיר להיות יין בעצמו ע"י שיחכה גם הוא 24 שעות
והתשובה כי אם הוא חקיין עדיין הוא חומץ בן יין
דהיינו חומרא שלא נובעת מהמהות והפנימיות אינה חומרא
והוסיף מרן הגרש"י
שרה"י הגר"י עדס אמר על זה שחקיין לא רק שנשאר חומץ בן יין אלא נעשה בנזין בן יין
היינו מי שמחכה אחרים אפי' ירד מדרגתו עוד
 
ויש אחד שלא אוכל קטניות כל השנה
ועוד אחד שלא מסתפר כדי לא להשאר בלי כיפה

ברצינות,
מה לנו להזדקק לכל איזה ע"ה שבטוח שהוא מחמיר גדול,
ועוד שבוע ישכח מחומרא זו ויעבור למשהו אחר
האמת היא ששאלה זאת נשאל מורנו ר' יוסף חיים זיע"א בשו"ת תורה לשמה
והוא ענה תשובה קצת אחרת ...
הוא עונה שם שיש בזה משום יהורא ...
 
ושמעתי ממרן הרב זעפראני כמה פעמים בשם מרן הגרב"מ אזרחי
ששאל למה בגמ' של חומץ בן יין הוא לא החמיר להיות יין בעצמו ע"י שיחכה גם הוא 24 שעות
והתשובה כי אם הוא חקיין עדיין הוא חומץ בן יין
דהיינו חומרא שלא נובעת מהמהות והפנימיות אינה חומרא
והוסיף מרן הגרש"י
שרה"י הגר"י עדס אמר על זה שחקיין לא רק שנשאר חומץ בן יין אלא נעשה בנזין בן יין
היינו מי שמחכה אחרים אפי' ירד מדרגתו עוד
ויש להוסיף בזה עוד, מה ששמעתי מא' מרבותיי שליט"א דהנה התורה עצמה מעידה על המצוות שיראו אוה"ע ויאמרו "כי עם חכם ונבון" וכו', ונשאלת השאלה הרי הרבה מצוות ומעשים שאנו עושים אנו עושים בכלל בלי טעם והרבה זה גזיה"כ ומנהגים ואיך יאמרו שזה ראי' לעם חכם ונבון. והתשובה פשוטה שאם רואים שעושים הרבה דברים שהם גם מבינים שהם חכמים והגיוניים, ממילא הם מבינים שגם מה שלא נראה מובן כנראה שיש לו איזה טעם, אבל לעולם לא יתכן שתהיה יהדות שתהיה מבוססת על דברים לא מובנים ומנהגים לא מבוססים.
ממילא, ככל שעושים יותר מנהגים שלא נהגו בהם אבותינו (וכמובן איני מוריד כי הוא זה ממה שכ"א צריך לנהוג במנהגי אבותיו, אבל רק בהם) לא רק שלא מועילים אלא גם הופכים את היהדות ליהדות שאין לה טעם למעשיה, ככל שהורסים את האיזון בין הדברים המובנים לאלו שלא.
וידוע שאמר מרן החזו"א לא' שא"ל אם לא יועיל לא יזיק, שא"כ ילבש משקפיים בלא עדשות.. ותן לחכם וכו'.
 
יש לדון האם מותר להחמיר בזה. ובשו"ת מהר"ם כותב:
ששאלת על ששמעת שאני נוהג שלא לאכול בשר בהמה וחיה אחר גבינה ומיקל בבשר עוף.

בימי חורפי הייתי מתלוצץ בבני אדם העושין כן, ואדרבה שרי לי מרי [היה] נראה בעיני מינות, עד שפעם אחת מסעודתא לסעודתא מצאתי גבינה בין שיני ונדרתי עצמי בבשר אחר גבינה כמו בגבינה אחר בשר, ואין נראה בדבר זה כחולק על התלמוד ולא כמוסיף (על) שהוא גורע, דהא אמרינן פרק כל הבשר [חולין קה, א] אלא להא מילתא חלא בר חמרא, דאילו אבא כי הוה אכיל בישרא ולא הוה אכיל גבינה עד למחר כי האידנא ואנא מסעודתא לסעודתא, אלמא דסבירא ליה מסעודתא לסעודתא ואפילו הכי משבח למי שעושה כדברי אביו הרחקה יתירה. אלא כל אילו הדברים הרחקות בעלמא נינהו, וכל חד וחד מצי אחמורי אנפשיה ולעשות סייג וגדר ומשמרת.
נמצא שהבין דברי התלמוד כפשוטם דכל חד וחד מצי אחמורי אנפשיה לעשות משמרת וסייג.

אומנם דעת מהרש"ל ביש"ש חולין ח ו דדווקא מהר"ם שבא מעשה לידו, אבל המחמיר בדבר שמפורש הדין בתלמוד הוא כמו מינות, כל שלא באה תקלה לידו. אבל ברמ"א משמע להיפך, וכן בש"ך כתב שמדברי מהר"ם משמע להיפך.

וכן בברכי יוסף יו"ד סימן יז כותב:
והיינו דוקא כי עבד מצד חומרא וגדר ולקדש עצמו במותר לו, אז הוא דשרי. אבל אם עושה מפני שיש לו פקפוק בעיקר הדין, אסור לעשות, כל שהלכה רווחת במימר קדישין. ובכי הא הוא דכתב מהר"ם בתשובה (ד"פ סי' תרטו) הביאו המרדכי פרק כל הבשר (סי' תרפז) שהיה מתלוצץ במי שלא היה אוכל בשר אחר גבינה, והיה נראה בעיניו כמינות, והיינו שהיה מפקפק בעיקר הדין. ול"ק מאי דקשיתיה לרב דמשק אליעזר, הביאו הרב כנה"ג לקמן סימן פ"ט. וכמו שביאר יפה יפה הרב מהר"י אירגאז בשו"ת דברי יוסף סימן מ"הא.
וע"ש.

נמצא שמותר לנהוג בעצמו פרישות כל שאינו עושה משום פקפוק בעיקר הדין.
 

בין הסדרים:

ראשי תחתית