קהלים אינם נודדים בקבוצות כמו להקות של ציפורים נודדות, ומקימים בי"ד ביום הראשון, עוד לפני שהספיקו להבין איפה הם הולכים לגור.
וזה לא רק בעבר הרחוק, גם בימינו אתה יכול לראות כיצד נוסדה הקהילה האשכנזית ברכסים? מתי הוקם שם בי"ד אשכנזי?
מטבע הדברים עולים האנשים לאט לאט, כל אחד כפי יכולתו, מתאקלמים, בונים שכונות, מתאגדים לקהילות, בוחרים רב לקהילה, מקימים בי"ד וכו' וכו'.
וכך גם היה בירושלים, במשך מאות שנים לאחור, לפני מרן ואחרי מרן, תמיד היתה קהילה מרוקאית שהקפידה על מנהגיה, עם רבנים משלה.
לפני כשבע מאות שנה, כתב רבי יהודה אלחריזי בספר תחכמוני (שער ארבעים וששה) שמצא בירושלים את הקהילה החשובה "מן המערבים" שבראשה עמד רבי אליהו המערבי.
לפני כחמש מאות שנה, כתב רבי עובדיה מברטנורא על הקהילה המרוקאית בירושלים, שבשנת רמ"ה היו מתפללים בירושלים "לפי מנהג המערביים שנוהגים כדברי הרמב"ם ופוסקים באיסור והיתר לדעתו".
ולפני כמאה וחמישים שנה, נלחם הגאון רבי רפאל אלעזר הלוי בן טובו, ראב"ד לעדת המערבים בירושלים, על שמירת מנהגי המערב בקהילתו הירושלמית.
וכאשר קהילות רבות הגיעו לארץ ישראל, שלא היה בה מנהג אחיד, הרי בזה שייכים דברי מרן בשו"ת אבקת רוכל (סי' ל"ב): "אפי' רבו באותה העיר קהלות שנוהגים כהרא"ש וזולתו אינם יכולים לכוף למיעוט הקהלות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם, וליכא משום לא תתגודדו דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון הוה ליה כשתי בתי דינים בעיר אחת". ובאותה תשובה מדובר על קהילות רבות שהגיעו למקום אחד, כאשר אירע בארץ ישראל במאה השנים האחרונות, והשו"ע פסק שכל קהילה תמשיך במנהגה, גם אם היא מיעוט.